סמכות בתי משפט לעניינים מנהליים לדיון ברישוי עסקים
בסעיף 7 לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, נקבעה סמכות בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בנושאים הקשורים לרישוי עסקים וכך נכתב :
"7. רישוי עסקים – עניני מתן רשיון או ביטול רשיון, היתר זמני, היתר מזורז או אישור לעסק טעון רישוי, לרבות קביעת תנאים לפי חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968."
בפסק דין אמון (מחוזי, יולי 22), נקבע כי מכוח סעיף 7 האמור ניתן לעתור רק נגד הגוף האמון על מתן ריישון עסק , דהיינו רשות הרישוי.
באותו מקרה הוגשה עתירה מנהלית כנגד המשטרה ובית המשפט דחה את העתירה בשל העדר סמכות.
בשולי פסק הדין- נבקש לציין כי במסגרת תיקון 34 לחוק רישוי עסקים משנת 2018, הוקנתה סמכות לנותני אישור לעסק ספציפי לבטל רישיון עסק (סעיף 7ג(ב)(2) לחוק).
ככל שיבוטל רישיון על ידי נותן אישור- ניתן יהיה להגיש עתירה מנהלית בעניין ביטול הרישיון כנגד אותו נותן אישור.
חקיקה:
חוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס- 2000
פסיקה:
עתמ (חי') 34758-07-22 מוחמד אמון נ. מדינת ישראל (פורסם בנבו, 19.7.2022)
עתמ (חי') 34758-07-22 מוחמד אמון נ. מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.7.2022)
איסור מכירת אלכוהול לקטינים – חובת בדיקת תעודת זהות
בסעיף 193א לחוק העונשין נקבע איסור מכירת משקאות אלכוהוליים לקטינים. עבירה שהעונש בצידה הוא עד חצי שנת מאסר.
בצד האיסור קבע המחוקק כי קיימת חזקה שמי שמכר אלכוהול לקטינים היה מודע לכך, אלא אם הוא הוכיח שהקטין הציג לו תעודה מזהה לפיה הוא אינו קטין.
בית המשפט העליון קבע בפסק דין בנימין דברה, בדעת רוב, כי נאשם שלא דרש מהקטין תעודת זהות לא יוכל להוכיח שלא היה לו אפילו חשד קל שהרוכש הוא קטין.
הדרך להתמודד עם מקרי קצה של העדר זיהוי רוכש האלכוהול כקטין, תהיה במסגרת אי הגשת כתב אישום בשל העדר עניין לציבור או דיון בטענת נאשם ל"הגנה מן הצדק".
פסיקה:
עפ 3870/20 בנימין דברה נ. מדינת ישראל (פורסם בנבו, 29.7.2021)
אישור הפעלת מגרש חניה פרטי לפי חוק הרשויות המקומיות (שימוש ארעי במגרשים ריקים)
חוק הרשויות המקומיות (שימוש ארעי במגרשים ריקים) (להלן: "חוק השימוש הארעי") מאפשר לרשות, שיש בתחומה המאוכלס מגרש ריק, והיא סבורה שהוא דרוש לציבור כל עוד הוא ריק, לצוות כי המגרש ישמש כמגרש חניה זמני.
בעל מגרש שהצטווה לאפשר חניה במגרש שלו, יכול להודיע לרשות שהוא ישתמש במגרש כמגרש חניה פרטי. בקשה כזו תיראה כבקשה לרישיון עסק. ואישור הרשות את הבקשה ייחשב כרישיון לפי חוק רישוי עסקים. המאמר דן באופן ובתנאים למתן אישור הרשות, בהיבט של רישוי עסקים.
המאמר נכתב על ידי אשר גרנר ועו"ד שושי יוסקוביץ'
עודכן ביום 28.4.24
שינוי בעלות – ראוי לתקן את התקנות
על מנת שבעלים חדש של עסק הפועל ברישיון יוכל "ליהנות" מרישיון העסק הקיים, עליו להמציא טופס תצהיר עליו חתום בעל העסק הקודם. הסדר זה מהווה, לעיתים קרובות, מנוף בידי בעל העסק הקודם, המסרב לחתום מכל מיני סיבות, שאינן בהכרח ענייניות.
מאחר והעסק הוא אותו עסק שפעל ברישיון, ומאחר והבעלים החדש של העסק יכול להוציא רישיון גם ללא הסכמת הבעלים הקודם, אין סיבה מעשית לדרוש להמציא לרשות הרישוי את הסכמת בעל העסק הקודם על מנת להנות מההקלות בהליך שינוי בעלות בעסק.
המאמר נכתב על ידי אלחנן משי, אשר גרנר ושושי יוסקוביץ'
השכרה לטווח קצר (יחידות אירוח) תיחשב כשימוש למטרות נופש ולא מגורים
רבות נכתב על השאלה האם "וילות אירוח" טעונות רישיון עסק. פסקי דין רבים עסקו בשאלה מה ההגדרה של "יחידת אירוח", מתי מבנה מסוים ייחשב כמכיל מעל 4 יחידות אירוח והאם הדבר תלוי במספר החדרים או שמא במספר האנשים היכולים ללון בו.
במהלך השנים האחרונות אנו, מנהלי האתר, סברנו כי במקום להיכנס להתחשבנות קפדנית בשאלה האם וילת אירוח כזו או אחרת טעונה רישיון עסק ולכן ניתן להחיל עליה את דיני רישוי עסקים, ראוי לפעול כנגד תופעה זו במישור דיני התכנון והבניה.
יש להבחין בין עצם השימוש (מגורים או עסקי)- שיבחן במשקפיים של דיני התכנון והבניה, לבין השאלה האם מדובר ביותר מ 4 יחידות אירוח, שתיבחן במשקפיים של דיני רישוי עסקים.
דיני התכנון והבניה יחולו בכל המקרים, בעוד שדיני רישוי עסקים יחולו רק בחלק מהמקרים, כאשר מדובר בניהול של יותר מ 4 יחידות אירוח.
במספר פסקי דין ניתח בית המשפט את הסוגייה וקובע כי השכרה לטווח קצר, לא תיחשב כשימוש למגורים אלא כשימוש למטרות נופש (שימוש עסקי).
עודכן ביום 7.7.26 בעקבות פס"ד דגן
להמשיך לקרוא


