על מנת שבעלים חדש של עסק הפועל ברישיון יוכל "ליהנות" מרישיון העסק הקיים, עליו להמציא טופס תצהיר עליו חתום בעל העסק הקודם. הסדר זה  מהווה, לעיתים קרובות, מנוף בידי בעל העסק הקודם, המסרב לחתום מכל מיני סיבות, שאינן בהכרח ענייניות. 
מאחר והעסק הוא אותו עסק שפעל ברישיון, ומאחר והבעלים החדש של העסק יכול להוציא רישיון גם ללא הסכמת הבעלים הקודם, אין סיבה מעשית לדרוש להמציא לרשות הרישוי את הסכמת בעל העסק הקודם על מנת להנות מההקלות בהליך שינוי בעלות בעסק.

המאמר נכתב על ידי אלחנן משי, אשר גרנר ושושי יוסקוביץ'

הצגת הבעיה והפתרון המוצע

תקנות 31 ו 32 לתקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות) תשס"א -2000 (להלן: "התקנות") דנות בשינוי בעלות בעסק.

תקנות אלו מקלות באופן מהותי על הליך הוצאת רישיון עסק לבעלים חדש של עסק, כאשר הבעלים הראשון חותם על טופס בו הוא מסכים להחלפת הבעלות.

על מנת לסבר את האוזן נציין כי ההבדל העיקרי הוא, בין חתימה על טופס העברת בעלות לבין הגשת בקשה חדשה לרישיון על כל המשתמע מכך.

כל עוד מדובר במקרים בהם הבעלים הראשון מוכר את העסק לבעלים החדש, הכל יהיה טוב ויפה.

אלא שהמציאות מראה כי במספר לא מבוטל של מקרים בעל העסק הראשון אינו מעוניין, או שאינו מוכן, לחתום על טופס זה מכל מיני סיבות.

הדוגמאות למקרים כאלו הן רבות- בעל נכס המפסיק את הסכם השכירות של הבעלים הראשון בשל סכסוך עסקי; בעל עסק שעזב ולא ניתן לאתרו; בעל עסק שסגר את עסקו בשל חוסר כדאיות כלכלית, ואדם אחר נכנס לאותו העסק בדיוק; בעל עסק ש"נוקב במחיר" חתימתו.

בכל המקרים הללו בעל העסק החדש נמצא נפגע בכל הנוגע להליך קבלת הרישיון, מסיבות שאינן קשורות בו כלל.

אנו סבורים כי אין סיבה לקיום הסדר שונה להחלפת בעלות בעסק, כאשר הבעלים הראשון חותם על טופס הסכמה להעברת הבעלות, וכאשר הוא אינו חותם על טופס כזה.

כן אנו סבורים שיש להחיל את ההקלות על הוצאת רישיון עסק במקרים בהם נכנס מפעיל חדש לעסק שנוהל ברישיון, כך שדי יהיה בתצהיר לפיו לא חלו שינויים בעסק, תצהיר הנדרש כיום רק במקרים בהם בעל העסק הקודם הוסיף חתימתו .

נימוקי ההצעה-

הסיטואציה העסקית זהה

הן בתקנה 31 והן בתקנה 32 הסיטואציה המעשית/עסקית זהה – עסק מסוים פועל ברישיון שניתן לבעלים הראשון. הבעלים הראשון מפסיק להפעיל את העסק. בעלים חדש מתחיל לנהל את אותו העסק ממש, באותו המקום.

במילים אחרות, העסק נותר אותו עסק אך הבעלים משתנים.

הליכי מתן הרישיון לבעלים החדש– הבחנת החוק בהתאם להסכמת/ סירוב הבעלים הראשון

בתקנות נקבע שיש להבדיל, לעניין הליכי קבלת הרישיון על ידי הבעלים החדש,  בין מקרה בו הבעלים הראשון מוכן "להעביר" את הרישיון לבעלים החדש לבין המקרים בהם הוא אינו מוכן לעשות זאת.

כאשר ניתנת הסכמת הבעלים הראשון

במקרה בו הבעלים הראשון מוכן להעביר את הרישיון לבעלים החדש- הבעלים החדש יצטרך, ככלל, להצהיר כי אין שינוי בעסק ולהמציא את חתימת הבעלים הראשון על הסכמתו להעברת הרישיון. תקופת הרישיון לבעלים החדש תהיה התקופה המשלימה של הרישיון שניתן לבעלים הראשון עד תום תוקפו.

במקרה כזה, הבעלים החדש לא יידרש להמציא מסמכים כלשהם לשם קבלת הרישיון. והליך קבלת הרישיון הינו פשוט וקל.

כאשר לא ניתנת הסכמת הבעלים הראשון

כאשר הבעלים הראשון אינו מוכן לתת את הסכמתו להעברת הרישיון, ייאלץ הבעלים החדש להכין ולהגיש את מסמכי הבקשה מראשיתם, ולעבור את כל "מסכת הייסורים" לקבלת רישיון מתחילתה. "ההנחה" היחידה לה הוא יזכה – קבלת היתר זמני ל 90 יום.

ההבדל בין שתי הסיטואציות הוא משפטי תיאורטי ולא מעשי

זהו מקרה קלאסי של הבדל בין שני מקרים, שהינו משפטי תיאורטי- כאשר בפועל ובמציאות הסיטואציה זהה – עסק פועל ברישיון ומחליף בעלים.

ההבחנה בין שני המקרים היא משפטית תיאורטית (ככל שהדברים נוגעים למתן רישיון לבעלים החדש) משום שהבעלים החדש יוכל לקבל רישיון עסק משל עצמו ללא תלות כלשהי בבעלים הראשון. ההבדל המעשי היחידי בין שני המקרים הוא הטרחה הנגרמת לבעלים החדש.

יש סיבה הגיונית להקל על מי שממשיך לנהל עסק קיים שפעל ברישיון כדין. הרשות ונותני האישור כבר בדקו את העסק ונתנו הסכמתם למתן הרישיון. ככל ובאמת אין כל שינוי בעסק, אכן אין כל סיבה להתחיל את כל הליך קבלת הרישיון מראשיתו. נכון עשה המחוקק כאשר קבע כי הרישיון של הבעלים הראשון יישאר, בפועל, בתוקפו עד תום התקופה לה הוא ניתן.

הסכמתו או אי הסכמתו של הבעלים הראשון, אינה רלוונטית לכך שעל הבעלים החדש לקיים את כל תנאי הרישיון שניתן לבעלים הראשון. אלו שני דברים נפרדים.

וכאמור – בפועל הסכמתו של הבעלים הראשון אינה הכרחית, שכן הבעלים השני יכול לקבל את הרישיון איתה ובלעדיה.

מהאמור לעיל נובעת מסקנה פשוטה- הבעלים החדש והרשויות אינן נזקקות להסכמת הבעלים הראשון לשם מתן הרישיון לבעלים החדש, והיא אינה רלוונטית. מה שכן נדרש – הוא לוודא שהבעלים החדש מקיים את כל תנאי הרישיון הקיים. זאת ותו לא.

מובן שבמקרים כאלו, תהיה חשובה הוכחת הזיקה של הבעלים החדש לנכס – העברת תשלום הארנונה על שמו, הסכם שכירות תקף, הסכם לרכישת הנכס וכדומה.

ככל ומתגלע סכסוך עסקי מסחרי בין הבעלים הראשון לבעלים החדש – ממילא אין רשות הרישוי מתערבת בכך. ולעניין זה ניתן לראות את הוראות התקנות הנוגעות לשינוי בעלות במקרה פטירה (תקנה 33), כאשר רשות הרישוי אינה מתערבת בשאלה מיהם היורשים של בעל העסק שהלך לעולמו.

התוצאה השלילית של הוראות התקנות בעניין שינוי בעלות

ההקלה המהותית בהליך קבלת הרישיון הניתנת לבעלים החדש של עסק, שהצליח להשיג את הסכמת הבעלים הראשון, מהווה כלי לחץ בידי הבעלים הראשון. זאת ללא הצדקה עניינית לעצם מתן הרישיון.

מה צריך לתקן

ההקלה לבעלי עסק הנכנס לתפעל עסק, שכבר פועל ברישיון, היא נכונה ונחוצה.

מוצע לאפשר לבעלי עסק חדשים בסיטואציה הנדונה לעיל, להמשיך לפעול תחת מטריית הרישיון שכבר ניתן עד לתקופת תום תוקפו .

 מוצע לדרוש מבעלי העסק החדשים כי יצהירו שמדובר באותו העסק, כי הוא פועל באותו אופן בו פעל העסק הקודם, וכי הם מתחייבים למלא אחר כל תנאי הרישיון הקיים.

אימוץ ההצעה לעיל יממש את ההקלה המשמעותית אליה התכוון המחוקק מלכתחילה, ויהווה נדבך חשוב בצמצום הרגולטורי בהליך קבלת רישיון עסק.

• למאמר המפרט את ההסדר הקיים בעניין "שינוי בעלות" ראה: שינוי בעלות (1) – העברת בעלות בעסק- תקנות 30 – 33א