ביום 11.3.21 תוקנו תקנות הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (צורתה והצגתה של הודעה), התשפ"א-2021 ונקבעה צורת שילוט שיש להציג בעסקים המוכרים או משכירים מוצרי עישון.
עסק שכבר יש בו שילוט לפי התקנות הקודמות- יתקין את השילוט החדש בתוך 6 חודשים מיום הפירסום, דהיינו עד ליום 11.9.21
לנוסח וצורת השלט –
היה ניתן לחשוב שאם בעל עסק הגיש בקשה לרישיון עסק הוא מסכים לכך שהעסק אותו הוא מנהל טעון רישיון, ולכן לא יוכל לטעון בבית המשפט לאחר מכן כי העסק אינו טעון רישיון כלל.
בפסק דין אגד תעבורה נקבע כי גם במקרה כזה עדיין חלה על התביעה החובה להוכיח כי העסק טעון רישיון.
בפסק דין ניניו ( שלום) נקבע כי, מאחר ומטרת הוצאת צו סגירה לפי סעיף 22ב לחוק רישוי עסקים, היא מניעתית ולא עונשית ואינה מסתיימת בהרשעה, הרי שניתן להגיש נגד בעל העסק גם כתב אישום בגין ניהול עסק ללא רישיון ולא תעמוד לו טענת ההגנה של "סיכון כפול".
אנו מודים למשרד עו"ד נועה טלבי ושות' על משלוח פסק הדין אלינו.
בפסק דין שניתן בחודש דצמבר 2020 נדונה עתירת המשטרה כנגד החלטת רשות הרישוי בכפר כנא לתת לבעל עסק רישיון למרות התנגדותה. בית המשפט קיבל את עמדת רשות הרישוי.
הגשת עתירה מנהלית על ידי נותן אישור כנגד רשות רישוי הינה חריגה בהתנהלות הכללית של רשויות הרישוי ונותני האישור, מה עוד שמדובר בעתירה שהוגשה על ידי המשטרה.
מאמר זה סוקר את פסק הדין תוך בחינת ההבדלים בין פסק דין זה לפסק דין עוספיה, שגם בו נדונה עתירה מנהלית של המשטרה נגד החלטת רשות רישוי למתן רישיון. שם ביטל בית המשפט את הרישיון, שניתן בניגוד לעמדת המשטרה.
חשיבות ההשוואה נובעת, להבנתנו, מהשלכת הרוחב של פסקי דין אלו על סמכותה הכללית של רשות רישוי לתת רישיון לעסק למרות התנגדות נותן אישור.
בפסק דין כפר כנא (מחוזי נצרת) קבע בית המשפט כי' לעניין הפרת תנאי רישיון' יש צורך בראייה של ממש ולא די ברמת ראיות מנהליות.
