בס"ד

חוה מונדרוביץ' הייתה אחראית על רישוי עסקים במשרד הפנים במשך למעלה משמונה שנים, ממרץ 2016 ועד ספטמבר 2024. בשנתיים וחצי הראשונות כיהנה כמנהלת האגף ובשש שנים לאחר מכן כיהנה כמנהלת אגף בכיר.

אין ספק שאלו היו שנים סוערות מאד בתחום רישוי עסקים. עם כניסתה לתפקיד הוחל בהליכים מואצים לקידום רפורמה ואפשר לומר, במילותיה, שהיא צנחה ישירות לתהליך, לקחה את המושכות לידיה והובילה את הרפורמה עד לגמר. כמעט שנתיים היא הקדישה לגיבוש החלטת הממשלה בנושא תוך מפגשים עם כל הנוגעים בדבר והכרת צרכי השטח על בוריים. בהמשך הובילה שינויים מפליגים בחוק רישוי עסקים, בתקנות ובצו ובסה"כ ניתן לומר שהיו אלו 8 שנים מאתגרות ללא רגע דל.

אני, באופן אישי, כעורכת האתר "רישוי & עסקים- חוק הלכה ומעשה" זוכרת ימים ארוכים בהם רק ישבתי ועדכנתי את החקיקה החדשה, ניסיתי לעשות בה סדר ולהבין את משמעויותיה הגלויות והנסתרות, אלו שחשבו עליהן בעת החקיקה ואלו שלא, אך צריך היה להתמודד איתן בדיעבד.

נפגשתי עם חוה מונדרוביץ' באחד מבתי הקפה בבני ברק לשיחה פתוחה לרגל פרישתה משירות המדינה וסיום תפקידה כמנהלת אגף בכיר רישוי עסקים במשרד הפנים.

הסוגיות עליהן ביקשתי לשוחח עם חוה הינן רבות, ואני לא בטוחה שהספקנו להקיף את כולן. אני מקווה שהריאיון המרתק אותו אני מפרסמת כאן, יטיל אור על ההתרחשויות הסוערות של שנים אלו, ועל העבודה המורכבת של מנהלת האגף.

הריאיון הפתוח והכן מאפשר לנו הצצה לעולמם של המחוקקים והרגולטורים, למורכבויות ולחשיבה העומדת מאחרי תוצרים שאנו מתמודדים איתם ביומיום.

במהלך הפגישה, חוה ואני עשינו "ניסוי" קטן. שאלנו את המלצרית בבית הקפה, האם לבית הקפה יש רישיון עסק. שאלנו גם אם יש למקום תעודת כשרות. לגבי תעודת הכשרות קיבלנו תשובה מיידית, שכמובן יש, והיא יודעת את זה כי הרבה אנשים שואלים. לגבי רישיון העסק היא הייתה נבוכה והודתה שאנו הראשונות שאי פעם שאלו את השאלה הזו. לאחר מספר דקות היא חזרה אלינו עם תשובה חיובית לגבי הרישיון, לאחר שבררה זאת (טוב שכך ושלא נאלצנו לתור אחר בית קפה חלופי…).

נדמה כי סיפור קטן זה מדגים באופן ברור מהו מעמדו של תחום רישוי העסקים כיום בעיני הציבור, וכי הדרך להסדרה והטמעת חשיבותו עדיין ארוכה.

 התדמית של התחום ברשויות ובציבור הרחב אינו חיובי במיוחד והמודעות לחשיבות רישוי העסקים הן עבור הציבור והן עבור בעלי העסקים נראית נמוכה. מה נעשה בעניין זה בשנים האחרונות ואיך את רואה את התחום בעוד, נניח, 15 שנה?

אני מוכרחה להתוודות שבטרם הוצע לי התפקיד, גם אני לא הכרתי את נושא רישוי עסקים ומה זה בכלל רישיון עסק. רק משנכנסתי לאתר משרד הפנים וקראתי על הנושא, נחשפתי לחשיבותו, היקף הפעילות שלו וכמה מעט יודע על כך רוב הציבור. זהו בהחלט אחד הנושאים שהטרידו אותי, כי ללא מודעות ציבורית ושינוי התפיסה, תחום רישוי עסקים לא יוכל באמת להתרומם ולהתפתח.

על מנת לשפר את המודעות ותשומת הלב לתחום, הבנתי שצריך לעשות כמה מהלכים: ברמת הרשויות, ברמת בעלי העסקים וברמת הציבור הרחב.

 ברמת הרשויות המקומיות – פעלתי לכך שאחוז העסקים העובדים ברישיון ייכלל בפרמטרים של רשויות יציבות/איתנות. מרגע שזה קרה קיבלתי פניות מראשי רשויות שרצו להבין במה מדובר ואיך הם יכולים לפעול לשיפור הרישוי אצלם ברשות.

הסתבר שחשיבות תחום רישוי עסקים אינה ברורה תמיד להנהלת הרשות המקומית, אך נקיטת פעולות אלו הביאה למצב שראש רשות ומנכ"ל מחויבים לתגבר את מערך רישוי העסקים אצלם.

גם מענקי התימרוץ לרשויות בנויים כך שיהיה משתלם לרשות לפעול להגדלת אחוז העסקים הפועלים ברישיון והגברת האכיפה בתחום רישוי העסקים. הנהגנו מענקי תמרוץ שנתיים לעובדי רשויות שעמדו ביעדים הבאים: שיפור באחוז העסקים בעלי רישיון, שיפור במספר הביקורות בעסקים ומתן רישיונות/היתרים במסלולים מקוצרים. נראה כי תוספת קטנה זו לשכר, הצליחה לעורר מודעות גבוהה עד כדי כך, שישנן רשויות שעמדו במלוא היעדים זו השנה השלישית ברציפות ועובדיהן קבלו את סכום המענק המירבי.

ברמת בעל העסק בעבודתו מול הרשויות – השקענו עבודה ומאמצים רבים מול מערך הדיגיטל הלאומי כדי להגיע למצב של רישוי עסקים מקוון. השאיפה שלנו שהליך רישיון העסק יסתנכרן עם הליכים אחרים שעל בעל עסק להסדיר לפני שהוא פותח עסק, כמו פתיחת תיק בביטוח לאומי, במע"מ, במס הכנסה וכיוב'. הכוונה היא שתוך כדי הסדרת תהליך אחר, יקפוץ נושא הרישוי ובעל עסק ידע שבמקביל, שעליו לברר אם הוא צריך להוציא רישיון עסק ומהם התנאים לכך.

עיקר האתגר כיום בהליך הדיגיטציה הוא נושא האחידות. מטבע הדברים, תוך כדי המרת התהליך הידני להליך מקוון, יש צורך בהאחדה מול הרגולטורים השונים, מה שלא תמיד קיים היום. התברר שלא מדובר בהליך פשוט של המרת הליך ידני בהליך מקוון, אלא אנו מבקשים במסגרת מהלך זה גם לטייב את ההליך הרגולטורי וליצור אחידות. ראינו כי הפיכת ההליך למקוון מעלה על פני השטח פערים שיש להסדיר בטרם השלמת המערכת הדיגיטלית.

דוגמה לנושא שצף במהלך התהליך ליישום הדיגיטציה: כאשר רגולטור נותן תנאים מקדימים לרישיון. האם זה ייחשב כאילו הוא נתן את אישורו בתוספת תנאים מקדימים, או שקודם על נותן האישור לוודא שהתנאים המקדימים קויימו ורק אז הוא ייתן אישור. או שאולי בכלל מדובר בסירוב עם תנאים ורק אם בעל העסק יקיים את התנאים אז ה"סירוב" יתבטל. את הנושא הזה העליתי גם לדיון בוועדה הבינמשרדית לרישוי עסקים והמסקנות מדיון זה סייעו לנו בהמשך התהליך המקוון.

ברמת הציבור – מדובר בעיקר בשאלה של מודעות, גם של בעלי העסקים וגם של הצרכנים. אני חושבת שכאשר נגיע למצב שבו פקח יכנס לעסק ויבקש לראות את רישיון העסק שלו והבעלים יבין במה מדובר (ולא יראה לו את תעודת העוסק המורשה שלו) – זו כבר תהיה התקדמות משמעותית מבחינתנו.

מה הצעדים שלדעתך מעלים את המודעות?

פרסום, והסברה ועוד פרסום.

מודעות הציבור – שהציבור ידע לשאול מראש אם יש רישיון לעסק לפני שהוא מזמין שם מקום, בדיוק כמו שמבררים מראש על אפשרות החניה במקום. זו הייתה אחת הסיבות לכך שיצאנו בקמפיין פרסומי גדול לציבור (חנות הפלאפל).

תחום אולמות האירועים הוא דוגמה טובה, שם חל שינוי גדול בעקבות מודעות הציבור. ביטולי אירועים, בשל העדר רישיון עסק, שהדהדו בציבור, הביאו לכך שהיום יותר ויותר אנשים שמארגנים אירוע יבדקו תחילה אם יש לאולם רישיון בתוקף.

מודעות בעלי העסקים – יותר ויותר בעלי העסקים מודעים לצורך ברישיון, בעיקר כתוצאה מהרפורמה והבאז שנוצר סביבה. בנוסף, כיום כמעט ולא ניתן לגשת למכרז ללא רישיון עסק בתוקף וההגנה הביטוחית הרבה יותר מקיפה אם לעסק יש רישיון. קיימים ארגונים שלא יתקשרו עם עסק שאין לו רישיון כנדרש, כגון משרד הביטחון, משרד החינוך, מועדוני צרכנים, תגלית וכד'.

כך למשל באחת הרשויות הייתה קיימת חווה לגידול חיות שפעלה בלא רישיון עסק. רק משהתחילה להיתקל בקשיים מצד משרד החינוך להבאת תלמידים לביקור אצלה, היא פנתה לרשות המקומית להוצאת רישיון.

בתחום העסקים הקטנים והבינוניים המודעות עדיין נמוכה יותר.

מה הייתי רוצה שיקרה עוד 15 שנה? –  בעיקר שכבר יהיה ברור לכל ולא יהיה צריך להסביר מה זה רישיון עסק ומה החשיבות שלו (בחיוך).

לא אחת נשמעת הטענה כי קיים פער בין השטח למשרדי הממשלה המחוקקים

אכן קיים פער בין התאוריה למעשה, אם כי המשפט הזה נכון כמעט לכל תחום בחיינו… בתחום רישוי העסקים משרד הפנים איננו הרגולטור והמחוקק היחיד, ישנם עוד כמה שחקנים במגרש, עובדה המצריכה סנכרון ותיאום מול כל אחד מהם. גם לאחר שהגענו איתם להסכמות ברמת החקיקה, הרי שהאתגר המשמעותי הוא בעיקר היישום ברמת השטח של אותם התיקונים, ההקלות והחידושים בעבודה השוטפת. מעבר לכך קיים פער גדול בין רשויות שונות, דבר המקשה גם הוא על אימוץ קווים אחידים.

דוגמה לכך הוא נושא הגשת השגות. במשך שנים בעלי עסקים התקשו להגיש השגות כי לא היה ברור למי מגישים וכיצד עושים זאת. אנו הכנסנו סדר בעניין והנהגנו טופס הגשת השגות אחיד מקוון לכל נותני האישור. בעל עסק היום ייכנס דרך האתר של המשרד, ימלא טופס אחד מובנה בצורה פשוטה ונוחה וההשגה תישלח אוטומטית אל הגורם הרלוונטי באותו משרד.

למרות הפער הקיים בשטח, אנו כן רואים לאורך השנים כי בהדרגה ההקלות ברפורמה מיושמות, גם אם בצעדים קטנים. השקענו הרבה לטובת ההטמעה בשטח – בביקורים פרטניים ברשויות, בהדרכה והסברה, בתקצוב ותמרוץ ואנו רואים את הפירות – לאט אבל בטוח. אני חושבת שככל שיכנסו בעלי תפקידים חדשים שכלל לא מכירים את עולם הרישוי שלפני הרפורמה, ויעבדו על פי כללי הרפורמה מהיום הראשון, אז היישום ישתכלל וישתפר.

קיימת טענה כלפי תיקון 34 לחוק רישוי עסקים (הרפורמה) כי ניסוחו קשה ביותר להבנה. בעל העסק הממוצע בוודאי שלא יכול להבין, רק מהוראות החוק, מה נדרש ממנו והוא צריך מתווכים לשם כך.

אכן, לאחר פרסום תיקון 34 לחוק עלו טענות בעניין זה, אולם מעיון מעמיק בחוק, ניתן לראות שרוב רובם של הסעיפים החדשים קריאים וברורים – בוודאי ביחס לחוקים אחרים. הקושי העיקרי הוא בסעיפים המגדירים את מסלולי הרישוי השונים, ובעיקר מסלול מזורז ב' (6א1) וכן הסעיף הנוגע ל"תכליות דיני התכנון והבניה" (8א1).  (בהמשך חוה מתייחסת לשני הסדרים אלו בחוק).

הרפורמה ברישוי עסקים שבאה לידי ביטוי בתיקון 34 ובחקיקה, שבאה אחריו, זוכה לשבחים (רישיונות ואישורים על יסוד תצהירים, הפחתת מסמכי בקשה, יותר אמצעי אכיפה ועוד) אך גם לביקורת (ניסוח מסורבל של החוק, ריבוי מסלולים, מורכבות היישום ותוספת בירוקרטיה). איך את רואה את הרפורמה היום, מספר שנים לאחר שחוקקה?

בחקיקת הרפורמה עמדו לנגד עיננו מספר יעדים:

היעד המרכזי היה להגדיל את מספר העסקים הפועלים ברישיון, באמצעות הקלות בהליך הרישוי. הנתונים מראים שהצלחנו להשיג את היעד הזה: אחוז העסקים הפועלים ברישיון עלה מ-69% בשנת 2014 ל-78% בשנת 2023 – גידול המהווה הישג משמעותי שלנו.

מבחינתי, היעד האולטימטיבי הוא הגעה לממוצע של 90% מהעסקים שיפעלו ברישיון ולשמחתי הרבה, ישנן רשויות שהגיעו ליעד זה ואף למעלה מכך – תוצאה של עבודה מאומצת ושילוב ידיים בין גורמי הרישוי לגורמי האכיפה ברשות. לעומתן, ישנן רשויות שיעד זה נראה שאפתני מדי עבורן כרגע, היות שתמיד יהיו אצלן עסקים שיימצאו בתהליך לקראת קבלת רישיון או שלא תהיה כלל היתכנות לקבלתו (בעיקר בגין הפרות בניה).

היעד השני של הרפורמה הוא קיצור הזמנים בהליך קבלת הרישיון על ידי שימוש במסלולים המקוצרים. גם כאן הצלחנו להשיג את היעד: אנו רואים עלייה משמעותית במתן רישיונות/היתרים במסלולים המקוצרים, וכתוצאה מכך ירידה במספר הימים להוצאתם מ- 110 ימים בממוצע לפני תחילת הרפורמה, ל- 94 ימים בממוצע לאחר תחילת יישומה.

יעד נוסף שלנו במסגרת תיקון 34 היה חיזוק נושא הפיקוח והאכיפה. נקודה זו מהווה השלמה למוטו של הרפורמה הדוגלת בהעברת התחום "ממדיניות רישוי למדיניות פיקוח" – כלומר, הארכת תוקף הרישיונות ובמקביל חיזוק הפיקוח לאורך חיי הרישיון. ברור לגמרי שכאשר הארכנו את תוקף הרישיונות של מסעדות ובתי קפה מ-3 ל-10 שנים לא הייתה כוונה שרק פעם ב-10 שנים תערך ביקורת במסעדה או בית קפה. כך גם לגבי בתי מלון ואולמות אירועים שתוקף רישיונם הוארך ל-15 שנים. כוונתנו הייתה להגביר את תדירות הביקורות ללא קשר לחידוש רישיון ובכך לייתר את הצורך בחידוש רישיון לעיתים תכופות.

גם את היעד הזה השגנו ואנו רואים מהנתונים שישנה עליה משמעותית במספר הביקורות. אנו יודעים שהעליה נובעת מביקורות הנעשות לאורך חיי הרישיון, כי בשל הארכת התקופות ובשל מדיניות התצהירים, נדרשות פחות ביקורות לצורך חידוש הרישיון.

שאלה שאתגרה אותנו בתחילת הרפורמה היא האם נצליח להוריד את העלויות לבעלי העסקים? אמנם אין על כך מדידה אמפירית, אך ניתן להניח שישנה ירידה בעלויות לאור קיצור הזמנים לקבלת הרישיון, כיוון שבמונחים של עסקים זמן = כסף.

שאלה נוספת בה התחבטנו הייתה האם קידום מדיניות התצהירים לטובת בעלי העסקים לא תבוא על חשבון טובת הציבור ובטיחותו. נתון מעניין הוא שעל אף העליה במספר האישורים על יסוד תצהיר לא התקבל מידע על עליה במספר האירועים על רקע כשלים ברישוי עסקים, כגון אירועי כבאות, תחלואה גבוהה יותר, אירועים בטיחותיים וכו'.

אני רואה את אחת החוזקות המשמעותיות של הרפורמה בכך שיש פחות חיכוך של בעל העסק עם הרשויות. זוהי, כמובן, תוצאה של הארכת תוקף הרישיונות, ובעיקר של מתן אישורים על יסוד תצהיר במסלולים המזורזים, בנגישות ובכבאות. גם הליך שינוי הבעלות וחידוש הרישיון מבוסס כיום על הצהרות של בעל העסק והוא מתבצע כמעט באופן אוטומטי ובלי צורך "לפגוש" את הרגולטור.

בעתיד – הגשת הבקשה וניהול כל הליך הרישוי באופן מקוון יסייע גם הוא להפחתת החיכוך בין העסקים לבין הרגולטורים.

החולשה העיקרית של הרפורמה-  כל מי שמנהל רפורמה בסדר גודל כזה חייב להיות ער לכך שתוך כדי יישום ידרשו תיקונים. ברור שביישום בפועל, החולשות צפות וצריך לטפל בהן ביד חכמה.

החולשה העיקרית של הרפורמה היא המורכבות שלה. מסתבר, באופן לא מפתיע, שאותם סעיפים שהיה מורכב לנסח אותם, הם גם אלו שמורכבים ליישום . מדובר בעיקר על יישום הליך מזורז ב' ועל יישום ההקלות בממשק בין דיני התכנון והבניה ורישוי עסקים.

לגבי תכנון ובניה, הוספנו בתיקון החוק את סעיף 8א1 המאפשר שיקול דעת למהנדס לאשר מתן רישיון במקרים של הפרות בניה שאינן מהותיות. בחלק מהרשויות ההסדר הזה עובד מצויין ובחלק אחר מהרשויות – פחות. לאחר בדיקה של הרשויות בהן הדברים פחות הסתדרו, התברר בדיעבד שמתן שיקול דעת למהנדס הוא דווקא עקב אכילס, היות שבעיניו זה מגביר את האחריות שלו. בעיניים של המהנדסים האפשרות הנתונה לשיקול דעתם לתת רישיון, כאשר בעצם קיימת הפרה של החוק עליו הם אחראים, מהווה קונפליקט אמיתי. 

נושא זה הוא מאתגר וישנו קושי אמיתי לנתק לגמרי את הקשר בין רישוי עסקים לתכנון ובניה. כך למשל, חשיבות התאמת ההיתר לשימוש בפועל אינה מתבטאת רק בממשק בין ההנדסה לבין רישוי עסקים, אלא משליכה גם על דרישות הכבאות. בעסקים רבים הדרישות של רשות הכבאות במפרט נכתבו מתוך ידיעה כי שאר התנאים התקיימו בהתאם לשימוש המותר במועד אישור האכלוס. ככל שמדובר בעסק שאינו פועל לפי השימוש המותר בהיתר הבניה, הרי שההנחה הזו אינה תקפה עוד, ולכן לא ניתן יהיה להסתפק בדרישות המפרט האחיד.

בשורה התחתונה, אני חושבת שנדרש כאן שינוי יותר יסודי ונדרשות יותר הקלות בתכנון ובניה. אם נושא זה לא ייפתר, אני חוששת שהאפקטיביות של הרפורמה לא תמוצה והיא לא תממש את מלואה החזון שלה.

ישנם קשיים ברישוי עסקים השכיחים יותר בחברה הערבית. לא אחת נשמעות תלונות כי הבעיות הייחודיות האלו נדחקות לפינה.

המציאות בחברה הערבית אכן מורכבת, בעיקר בממשק שבין רישוי עסקים לבין תכנון ובניה, שכן בחברה הערבית במיוחד (אך לא רק) קיימת בעיה מהותית של אי התאמת תוכניות והיתרים לאזורים שבהם פועלים עסקים, וכן העדר אזורי תעשיה יעודיים. אנו עדים למציאות רווחת בה באותו מבנה מתנהל בקומת הקרקע עסק טעון רישיון ובקומות מעליו ישנם מגורים. נושא זה העסיק אותי רבות בתקופת כהונתי ואחת הסיבות שלחצתי לתקן את החוק בנוגע ל"תכליות דיני התכנון והבניה" היתה כדי להקל על מתן רישיונות עסק בחברה הערבית.

אין ספק שמלבד התיקון בחוק רישוי עסקים, נדרשת גם הסדרה יסודית של התב"עות ביישובים הערביים, אך  הסדרה זו היא מורכבת ונתקלת בהתנגדויות לא מעטות. חלקן על רקע החשש כי בעלי הנכסים אשר יורשו לנהל עסקים במקום בו התוכניות אינן מאפשרות זאת כיום, יצטרכו לשלם היטלי השבחה גבוהים והוצאות שונות נוספות.

יש צורך להגיע להסדרה כוללת המתואמת עם הגורמים הרלוונטיים, כולל התושבים, כך שאפשר יהיה להגיע לתוצאה המיטבית. ברור כי אין אפשרות לאכול את העוגה ולהותירה שלמה – לא ניתן גם לנהל עסקים במקומות שאינם מיועדים לכך, וגם להתנגד לשינוי תוכניות אשר יתאימו את המרחב העירוני והכפרי לשימושים הרצויים. האתגר הוא לעורר בקרב בעלי העסקים מוטיבציה כדי להגיע להסדרה.

רישוי עסקים איננו רק מילוי טפסים וניירת. קיים כאן היבט כלכלי משמעותי. בעל העסק נדרש להוצאות כבדות לעיתים על מנת להתאים את העסק שלו לדרישות כל נותני האישור.

בסופו של דבר, קיימת כאן משוואה של עלות לעומת תועלת, כי הרי בעל עסק עושה זאת כדי להתפרנס ולהרוויח בצורה טובה ככל הניתן. כל עוד הוצאת רישיון עסק כרוכה בעלויות כספיות אך לבעל העסק אין הטבה משמעותית הנובעת מכך, המציאות בה בעלי עסקים עדיין פועלים ללא רישיון תיוותר על כנה.

ניקח לדוגמה שני בעלי עסקים מתחרים שאחד מהם פועל ברישיון – מה שגרם לו להוצאות כספיות רבות על מנת לעמוד בדרישות – והשני פועל בלי רישיון ונחסכו ממנו ההוצאות הללו. נראה לכאורה שמשתלם ורווחי יותר לעסק שלא הוציא כלל רישיון. אולם אם נקפיד על כך שרק בעל עסק הפועל ברישיון עומד בתנאים להגשת מכרזים (כפי שמקובל במגזר הציבורי) וכתוצאה מכך מרוויח יותר, יוצא שהרישיון נותן לו הטבה ששווה כסף. כנ"ל, אם יש לו יותר לקוחות מאשר בעל העסק הפועל בלי רישיון וזה התפקיד של כולנו, ציבור הצרכנים, להבין את חשיבות הרישיון ולהעדיף בעלי עסקים (מסעדות וכד') שעמדו בסטנדרטים לקבלת רישיון עסק.

מנגד, אם הוגש כתב אישום כנגד בעל העסק הפועל בלי רישיון, דבר הגורר אותו להוצאות עו"ד ולאחר מכן תשלום קנסות, זה לא ישתלם לו כלכלית להמשיך ולפעול בלי רישיון. לכן מתפקידנו לדאוג שיהיה כדאי לבעל עסק להחזיק ברישיון כי יהיו לו הטבות ויתרונות ע"פ עסקים שפועלים בלא רישיון – זהו התמריץ החיובי. במקביל צריך להפעיל את התמריץ השלילי כנגד עסקים בלי רישיון: אכיפה, קנסות, כתבי אישום וכו', כי כמו שאמרנו, בשורה התחתונה זה הכל עניין של תועלת כלכלית.

מה היה האתגר הגדול שלך?

בכניסתי לתפקיד האתגר הגדול שלי היה להביא את הגורמים השונים לידי הסכמות כדי לגבש את הרפורמה. נפגשתי עם כל השחקנים הרלוונטיים בתחום וראיתי שקיימים אינטרסים שונים: הרשויות המקומיות, המגזרים העסקיים, משרד המשפטים, משרד האוצר והמשרדים נותני האישור. בהתחלה זה נראה בלתי אפשרי לגשר בין כל הפערים הללו והיו לא מעט התנגדויות למתווה שהצענו.

דוגמה קטנה לשם המחשה: כשדובר על הארכת תוקף רישיונות בבתי קפה ומסעדות – המשטרה הסכימה שמסעדה תקבל רישיון ל- 10 שנים במקום 3 שנים אך לא כך לגבי בר או פאב (פריט 4.8). לדבריהם לא מעט ברים ופאבים "מתחפשים" למסעדות ובתי קפה, והם יוכלו לקבל רישיון ל-10 שנים בניגוד לרמת הסיכון הנובעת מעסק שעיקר עיסוקו הגשת אלכוהול. ישבתי עם נציגי המשטרה במזנון הכנסת, בהפסקה של הדיון בוועדת הפנים, על מנת להגיע איתם להסכמה. הפשרה שהשגנו לבסוף הייתה שנוסיף בתיאור הפריטים של מסעדות ובתי קפה את המשפט "ושאינו עסק שעיקר פעילותו הגשת משקאות משכרים לצורך צריכה במקום ההגשה כאמור בפריט 4.8" וזאת על מנת ליצור אבחנה בינם לבין ברים ופאבים (מה שמעניין עוד יותר הוא, שכעבור מס' שנים הארכנו בצו גם את התוקף של פריט 4.8 ל-10 שנים ואף ביטלנו  לגמרי את הצורך באישור משטרה במסעדות ובתי קפה…).

מרגע שהתחלתי את תפקידי, פעלתי רבות והקדשתי מאמצים רבים על מנת להביא את הצדדים לכדי הבנות. רק כעבור כמעט שנתיים הצלחנו להגיע להסכמות עקרוניות ולהביא לאישור הממשלה את החלטה 3214. לאחר מכן, נתקלנו בקשיים להביא את הנושא לחקיקה ואז לחקיקת משנה, כאשר שוב – האתגר הגדול לאורך הליך החקיקה היה להגיע להסכמות ופשרות עם כל הגורמים. כך למשל משרד הבריאות רואה ברישיון העסק "הבטחת תנאי תברואה נאותים" בו בזמן שלמשרד הגנ"ס חשובה המטרה של "מניעת מפגעים ומטרדים" וכן הלאה. כל משרד ומשרד מתמקד בתחום אחריותו. אמנם, כל משרד לכשעצמו צודק, אך עדיין, העבודה שלנו הייתה לראות את התמונה השלמה, לסנכרן בין כל העקרונות ולהגיע להסכמות. ניתן לומר בוודאות שחלק מהניסוח המורכב של סעיפי החוק והתקנות, הינו תוצאה של הצורך להגיע להסכמות רחבות ולרצות את כל המשרדים.

הביטוי המשפטי החקוק בזכרוני יותר מכל בתקופה זו, הוא הביטוי "על אף האמור…". בסעיפים רבים של החוק הוספנו סעיף משנה המתחיל במילים אלו, היות שנדרש ליצור "יוצא מן הכלל" המחריג משרד מסויים או מקרה מסויים מן הכלל הרשום בסעיף העיקרי. ניסוח זה הוא תוצאה מובהקת של הסכמות ופשרות אליהן הגענו עם המשרדים השונים.

כיום ובדיעבד אני רואה שהאתגר של החקיקה, על אף מורכבותו, לא היה האתגר הגדול ביותר אלא דווקא זה של היישום בשטח – אתגר שמלווה אותנו עד היום. ישנה מורכבות אמיתית לשנות ממתכונת העבודה אליה הורגלנו במשך שנים. מדובר בשישה נותני אישור שונים כשלכל אחד מהם ישנם מחוזות שונים, נפות ותחנות הפרוסות בכל הארץ וכמובן ב-259 רשויות מקומיות שונות שההבדל בינהן הוא גדול גם בלי קשר לתחום רישוי עסקים.

חשוב להבין שיישום הרפורמה בשטח אינו תלוי רק ברשויות המקומיות ובנותני האישור, אלא גם בבעלי העסקים עצמם. בסופו של יום, לא משנה כמה הקלות שנעשה בחוק, עדיין יהיה עליהם לעמוד בדרישות ובתנאים של רישיון העסק, כולל בעסקים שבמסלולים המקוצרים.

רישוי עסקים וקידום עסקים משולבים יחד?

בכל רשות מקומית כדאי ורצוי שיהיה בעל תפקיד העוסק בקידום עסקים. כמובן שיהיה עליו לעבוד בסנכרון עם מי שמופקד על רישוי עסקים, אבל לדעתי לא נכון שזה יהיה תפקיד אחד. הסיבה לכך שיחידות אלו צריכות להיות נפרדות, נעוצה בעובדה שלעיתים קיים ניגוד עניינים ביניהם, במיוחד כאשר נדרש לנקוט בהליכי אכיפה. מנהל הקידום ירצה לתת לעסק זמן נוסף להסדרה כי הוא מסתכל על הפיתוח הכלכלי ברשות ואילו מנהל הרישוי רואה את הצורך והאחריות באכיפה מיידית, כי לנגד עיניו עומדות מטרות חוק רישוי עסקים.

עם זאת מנהל הרישוי עדיין צריך ראיה והבנה של צרכי הפיתוח הכלכלי ברשות. ה"קידום" שלו יתבטא בקידום וסיוע לבעלי העסקים בהוצאת רישיון. עליו להיות אקטיבי יחד עם בעל העסק אל מול הרגולטורים ולסייע לבעל העסק להגיע להסדרת הרישיון.

יכולת הסיוע של מנהל הרישוי רחבה מאד, היות שבידיו הידע והמידע שאין לבעל העסק, בוודאי שלא לבעלי עסקים קטנים ובינוניים. לכן תמיד היתה לי כל כך חשובה ההתמקצעות המתמדת של מנהלי יחידות רישוי עסקים והתעדכנות בכל שינוי חקיקה או הנחיה. לדעתי ככל שמנהל הרישוי מקצועי יותר – הוא גם שירותי יותר. זו הסיבה שהקדשנו מאמצים ומשאבים להכשרות, ימי עיון, מפגשי זום ופיתוח חומרי עזר רבים הזמינים באתר האינטרנט של משרד הפנים לטובת העוסקים ברישוי עסקים.

בהרצאות שלי אני ממחישה את נושא "קידום הרישוי" בדוגמה של החווה לגידול חיות שהזכרנו קודם בהקשר של מודעות בעלי העסקים. כשבעלי החווה פנו לרשות המקומית להוצאת רישיון עסק, הם קבלו ממנהלת הרישוי שירות אישי ומכל הלב. אך לא רק לב היה כאן, כי אם גם מקצועיות וידע אותם השכילה לרכוש ולגייס לטובת ההסדרה של החווה. כך ידעה להגיש השגה ולהביא לביקור את קצין רישוי עסקים ארצי מהמטה הארצי של המשטרה. מול כל נותני האישור ומול הוועדה המקומית היא פעלה באופן מקצועי ויצירתי עד להוצאת הרישיון המיוחל. ביום שהנפיקה את רישיון העסק, נולדו בחווה זוג גדיים תאומים – גדי וגדיה. מנהלת הרישוי קבלה תמונה טריה של השניים בליווי הכיתוב: "והיפהפיה שרק נולדה זכתה בשם ריקי, על שמה של ריקי מהמועצה שדאגה ועזרה לנו עם רישיון העסק שלנו".

מה היית עושה אותו דבר ומה היית משנה-

במבט לאחור, אני לא חושבת שהייתי משנה משהו משמעותי מהדרך שעשיתי (מתנגן לי עכשיו בראש השיר של יגאל בשן ז"ל: "אם הייתי שר לך ת'שיר מהתחלה, לא הייתי משנה בך אף מילה"). אחת המסקנות העיקריות שלי היא שאין קיצורי דרך כי הדרך הקצרה היא הארוכה בסופו של דבר. אנו נדרשים לעבור את כל התהליך על כל שלביו וזה כולל גם ניסוי וטעיה. נראה לי שהייתי עושה את אותה הדרך, בעיקר כי תמיד המטרה של שירות הציבור וההקלה על בעלי העסקים הייתה לנגד עיני. ייתכן שלא תמיד הדברים התפתחו כמו שציפיתי, אך אני לא חושבת שניתן להתניע רפורמה בסדר גודל שעשינו ללא מכשולים בדרך. אין אפשרות להתניע הליך כה מורכב, אשר ניתן לישמו בשלמותו החל מהרגע הראשון, אלא נדרש לעבור פרק זמן כדי להבין בכלל אם נדרשים שינויים ושיפורים. לכן, בסך הכל הייתי עושה את אותו התהליך ולא משנה ממנו.

היו בדרך גם מצבים לא ראויים דוגמת ביקורת אגרסיבית ולא עניינית שקיבלתי ושקיבלו הממונים עלי. יכולתי לוותר על האמת שלי, כך שביקורת זו הייתה נחסכת ממני, אך הבנתי אז והיום אני מבינה עוד יותר, שזה חלק מהעבודה. אין דרך אחרת ללכת בה, מלבד האמת המקצועית, היושרה הפנימית ומדיניות המשרד שאותו מייצגים. את רובו ככולו של התהליך שעברתי, הייתי עוברת בכל מקרה ולכן לא הייתי משנה ממעשי.

כן אני יכולה לומר היום בדיעבד שברפורמה ישנם שני נושאים שצריך לדעתי לשפר – ושוב, אם לא היינו מנסים לא היינו מגלים את החולשות הללו. הנושא הראשון זה התכנון והבניה והנושא השני זה מסלול מזורז ב' – שניהם מורכבים מדי ויש צורך לפשט אותם יותר. ייתכן שהייתי צריכה אולי לנסות ולהתאמץ עוד יותר כדי להפוך את זה לפשוט, אם כי אני לא יודעת אם הייתי מצליחה, לנוכח ההתנגדויות שנתקלתי בהן.

על תכנון ובניה כבר דיברנו קודם, ולגבי היתר מזורז ב' הרי שבזמן גיבוש הרפורמה היה נראה  שמסלול זה נדרש על מנת להגיע להסכמות ולהתניע את נושא המסלולים המזורזים קדימה. מלכתחילה נבנו שני מסלולים מזורזים כי היה רצון להכניס כמה שיותר סוגי עסקים למסלולים אלו, ובעיקר את המסעדות שהם אחד מסוגי העסקים הנפוצים. במבט לאחור, אולי היה צריך להתעקש יותר על הסכמות בתוך מסלול מזורז אחד ולא למצוא את הפיתרון ביצירת מסלול מזורז נוסף, גם אם זה אומר פחות עסקים שיכללו בו. אבל שוב – זו חוכמה שבדיעבד ובוודאי שלא ניתן לדעת מה היה, אילו היינו פועלים אחרת ואלו פגמים היינו מגלים שם.

סיכום אישי שלך

תחום רישוי עסקים הוא חשוב ומשמעותי למשק ולכלכלה בישראל יותר ממה שנדמה ממבט ראשון.

כאחראית על התחום, בעיקר חשוב היה לי למצוא בכל פעם ובכל צומת הכרעה, את האיזון הנכון בין שמירה על האינטרס הציבורי הרחב לבין הקלות לבעלי העסקים.

בפועל, האיזון הזה התבטא בכל תיקון של החוק, התקנות או הצו, בכל דיון שהתקיים בוועדה הבין משרדית או בפורום אחר, בכל תשובה שעניתי לשאלה שנשאלתי ובמקרים רבים נוספים.

הרצון והצורך להקל על בעלי עסקים היוו עבורי את השיקולים המרכזיים ולצד זה תמיד הייתה קיימת אצלי ברקע החובה לדאוג לאינטרס הציבורי. במילוי תפקידי השתדלתי ככל יכולתי,  לעמוד על המשמר כדי להבטיח, את האיזון העדין בין כל השיקולים הללו ואני מקווה ומייחלת שהצלחתי בכך.

כאשר אני מסכמת היום את התקופה שבה כיהנתי בתפקידי, אני יכולה להעיד שהדילמות הללו שליוו אותי ביומיום, הזכירו לי תמיד את תפקידי כמשרתת הציבור, והמשמעות הנובעת מכך באופן קבלת ההחלטות.  בעיני זה אומר לשים כל הזמן את טובת הציבור לנגד עיני, להבין מה טוב עבורו, ולשמור על בטיחותו ובריאותו. במקביל להבין ולראות איך ניתן להקל על בעלי העסקים ולא להקשות מעבר להכרחי, שהרי גם הם חלק מ"הציבור" אשר על שלומו ורווחתו הייתי אמונה. בסופו של דבר, האינטרס והמטרה של כולנו, שבעל מפעל יקים אותו בישראל ולא בסין ושבעל מסעדה ינהל אותה כאן ולא בברלין. זו חלק מהשליחות הציונית שלנו וזה מה שתמיד הנחה אותי בתפקידי.

זאת ועוד: השתדלנו – אני והצוות בניהולי – להתמסר למאות העוסקים ברישוי עסקים ולאלפי בעלי עסקים שפנו אלינו תוך תשומת לב, זמינות, שירותיות ומענה מהיר ותועלתי.

אני מבקשת לנצל את הפלטפורמה החשובה הזו כדי להודות, קודם כל לבורא עולם על כך שזיכה אותי וגלגל לידי את הזכות להיות משרתת הציבור, עת התחלתי בכך בתוכנית ה"צוערים לשירות המדינה" (מחזור א') עם ניסיון רב שהבאתי איתי משנות עבודתי במגזר הפרטי. בהמשך עבדתי במינהל התכנון, במשרד הכלכלה ובמשרד הפנים.

אני רוצה להודות שוב לכל האנשים הטובים והמסורים לתפקידם שפגשתי ושיצא לי לעבוד איתם במהלך כל התקופה, ושבלעדיהם הרפורמה לא הייתה יכולה לצאת לדרך ולהיות מיושמת:

לאשר גרנר, קודמי בתפקיד; לאנשים המסורים במשרד הפנים, החל משרים ומנכל"ים ועד לעובדי אגף בכיר רישוי עסקים והרפרנטים במחוזות ובלשכה המשפטית; לחברי הוועדה הבינמשרדית; לאגף טיוב רגולציה במשרד רה"מ ואחריו לרשות האסדרה; לאחראים על תחום רישוי העסקים במשרדי הממשלה השונים;  למנהלי רישוי העסקים ברשויות המקומיות שאכפת להם מאד שהדברים יתנהלו הכי טוב שאפשר; למנהלים לשעבר כמו אלחנן משי, אשר ניסיונו לא יסולא בפז; לארגוני העסקים שסייעו לנו להבין את הצרכים של הקהלים אותם הם מייצגים; למפעם גליל מערבי שתרם המון להנחלת הידע וההדרכה בתחום ולאחריו לבית הספר "מקומות";  לאתר האינטרנט "רישוי עסקים- חוק הלכה ומעשה" ומנהליו; למערך הדיגיטל הלאומי ולסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים. כולם כולם היו שותפים לדרך לא פשוטה ועשו ככל יכולתם לקדם את התחום ולסייע לנו בהשגת המטרה.

אני תקווה שבהמשך דרכי, רגלי יוליכוני למקום שבו הניסיון שצברתי ברישוי עסקים ימשיך להביא תועלת גם מכאן והלאה. אני נפרדת מתפקידי בתחושת סיפוק גדולה ואני נכונה לאתגר הבא!