בפסק דין ר.ד. כהלכה נטען על ידי בעל עסק כי המשטרה, בטרם הוציאה סירוב למתן רישיון, הייתה צריכה לקיים שימוע.

בית המשפט פסק כי זכות השימוע אינה זכות המוקנית לבעל העסק מכח החוק. עוד נקבע כי אמנם  "על הרשות המינהלית לאפשר זכות טיעון אפקטיבית  למי שעשוי להיפגע מהחלטותיה, אבל קיים הבדל בין הפעלת סמכות הרשות בנסיבות של מתן רישיון עסק חדש,לבין הפעלתה לביטול רישיון קיים. 

ביחס לסירוב משטרה נאמר באותו פסק דין – "ביטול רישיון בר תוקף היא החלטה מחמירה יותר, ועל מנת לבססה נדרשת תשתית עובדתית משמעותית. לא ניתן לבטל רישיון קיים על סמך חשד גרידא, ללא מתן זכות שימוע לבעל הרישיון. לעומת זאת, לצורך סירוב לרישיון חדש, די ב"חשד מבוסס"." עוד נקבע כי המשטרה פועלת בעניין זה כרשות מנהלית ולא כרשות פלילית. 

ראה: עתמ (ת"א) 12344-09-22 ר.ד. כהלכה בע"מ נ. משטרת ישראל- מחוז ת"א (פורסם בנבו,  16.1.2023)

בפסק דין מאוגוסט 2022, אישר בית המשפט את אופן הפעלת שיקול הדעת של רשות הרישוי, כאשר היא קיבלה את סירוב המשטרה למתן רישיון עסק חדש לעסק בשוק הסיטונאי בבאר יעקב מחד, ודחתה את בקשת המשטרה לבטל רישיון שכבר ניתן למספר עסקים באותו מיקום ובאותה בעלות.

בית המשפט הבחין בין רמת הראיות הנדרשת לשם סירוב למתן רישיון מלכתחילה, לבין זו הנדרשת לשם ביטולו של רישיון תקף. לשם ביטול רישיון תקף תידרש רמת ראיות מחמירה יותר מאשר רמת הראיות הנדרשת לשם סירוב למתן רישיון מלכתחילה. 

בפסק דין זה שוב ניתן לראות כי רשות הרישוי אינה מחוייבת לקבל את דרישות נותני האישור ככתבן וכלשונן, וכי היא רשאית ואף צריכה להפעיל את שיקול דעתה העצמאי, ובכלל זה לבחון את העובדות והראיות עליהן מתבססת בקשת נותן האישור.

להמשיך לקרוא