בפסק דין מאוגוסט 2022, אישר בית המשפט את אופן הפעלת שיקול הדעת של רשות הרישוי, כאשר היא קיבלה את סירוב המשטרה למתן רישיון עסק חדש לעסק בשוק הסיטונאי בבאר יעקב מחד, ודחתה את בקשת המשטרה לבטל רישיון שכבר ניתן למספר עסקים באותו מיקום ובאותה בעלות.

בית המשפט הבחין בין רמת הראיות הנדרשת לשם סירוב למתן רישיון מלכתחילה, לבין זו הנדרשת לשם ביטולו של רישיון תקף. לשם ביטול רישיון תקף תידרש רמת ראיות מחמירה יותר מאשר רמת הראיות הנדרשת לשם סירוב למתן רישיון מלכתחילה. 

בפסק דין זה שוב ניתן לראות כי רשות הרישוי אינה מחוייבת לקבל את דרישות נותני האישור ככתבן וכלשונן, וכי היא רשאית ואף צריכה להפעיל את שיקול דעתה העצמאי, ובכלל זה לבחון את העובדות והראיות עליהן מתבססת בקשת נותן האישור.

עיקרי עובדות המקרה-

בפסק דין חמו (מחוזי אוגוסט 2022), קיבלה חברה מסוימת, עוד בשנת 2008, רישיון להפעלת מספר תאים בשוק הסיטונאי בבאר יעקב. בשנת 2014 שכרה אותה חברה תא נוסף וחיברה אותו לאחד התאים שכבר פעל ברישיון. החברה, מתוך טעות לטענתה, לא ביקשה רישיון עסק נפרד לתא החדש ("העסק החדש").

בשנת 2019 המשטרה פשטה על עסקי החברה בשוק הסיטונאי בעקבות מידע מודיעיני כי מתבצעות עבירות פליליות תוך ניצול הפלטפורמה העסקית בשוק, 

לאחר אותה פשיטה, המשטרה פנתה לרשות הרישוי והדיעה כי היא מסרבת למתן רישיון עסק לעסק החדש מכוח סמכותה לפי סעיף 8א2 לחוק. המשטרה גם  ביקשה מרשות הרישוי כי תפעיל את סמכותה על פי הוראות סעיף 7 לחוק ותבטל את רישיונות העסק הקיימים לעסקי אותה החברה בשוק.

רשות הרישוי שקלה את המידע שהובא לידיעתה על ידי המשטרה, סירבה למתן רישיון לעסק החדש מחד אך סירבה לבטל את הרשיונות הקיימים מאידך. הרשות סברה כי המידע המודיעיני שכן הועבר אליה מספיק לשם מניעת מתן רישיון עסק חדש אך אינו עומד בדרישות הראיה הגבוהות יותר הנדרשות לשם ביטול רישיון.

הן בגין הסירוב מתן רישיון והן בגין הסירוב לביטול הוגשו עתירות מנהליות בלית המשפט.

פסיקת בית המשפט

סירוב למתן רישיון חדש לעומת אי חידוש או ביטול

בית המשפט ציין את התפיסה בפסיקה לפיה קיימת אבחנה בשיקולי הרשות בין מתן רישיון חדש לבין ביטול או אי חידוש. הדרישות מהרשות המוסמכת בבואה לבטל היתר גבוהות מן הדרישות כאשר מדובר באי חידוש היתר, ואלה גבוהות יותר מן הדרישות בעת שהרשות המנהלית באה ליתן היתר בפעם הראשונה". (פסק דין תמימי, פסקה 33).
בנסיבות המקרה הספציפיות הרשות סברה כי המידע שנמסר לה מהמשטרה מצדיק הימנעות ממתן רישיון חדש אך אינו מצדיק ביטול רישיון קיים.
 הרשות התבססה בין היתר על קביעות בית המשפט בהחלטות קודמות לדחות את בקשות המשטרה להוציא צווי סגירה לעסקים מכוח סעיף 22ב, כאשר בפני בית המשפט עמד מלא המידע המודיעיני.

עוד ציטט בית המשפט את הנאמר בפסק דין בלעום  לפיו בביטול רישיון בר- תוקף הרשות נדרשת לנהוג בזהירות ובמתינות בהפעלת סמכותה. לצורך ביטול רישיון תקף נדרשת תשתית עובדתית משמעותית ולא ניתן לבטלו על סמך חשד גרידא.

תיחום הביקורת השיפוטית עלהפעלת שיקול דעת על ידי הרשות

בית המשפט דן במגבלותיה של הביקורת השיפוטית על החלטות מנהליות, תוך שהוא מציין כי בית המשפט אינו אמור לשמש כ"רשות על" המוסמכת לדון לגופו של עניין והוא אינו  ערכאת ערעור.
בית המשפט המנהלי לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות, כל עוד החלטתה אינה חורגת ממתחם הסבירות ועל מנת שבית המשפט יתערב בהחלטה מקצועית של הרשות, צריך שהסטיה ממתחם הסבירות תהיה קיצונית.
בית המשפט לא התערב בהחלטת הרשות, תוך שהוא קובע כי ההחלטה, לפיה משקל הראיות שהוצגו בפניה אינו עומד ברף הגבוה הנדרש בפסיקה ביחס לביטול רישיון עסק, הינה החלטה סבירה.
במקרה זה, אחד השיקולים שהיו בבסיס החלטת הרשות היה פסק דין שניתן על ידי בית משפט השלום בבקשת המשטרה להוציא לעסק צו סגירה לפי הוראות סעיף 22ב. באותו פסק דין קבע בית משפט השלום כי רמת הראיות המודיעיניות של המשטרה אינה מצדיקה את מתן צו הסגירה המבוקש. 

הקושי בהסתמכות על מידע מודיעיני

אחד הנושאים המהותיים, להבנתנו, בפסק דין זה הוא הבסיס הראייתי לבקשות המשטרה. המשטרה התבססה על מידע מודיעיני, כאשר לרשות מועברת פראפרזה על המידע בלבד, וכאשר לא הוגש כתב אישום פלילי.
בית המשפט עמד על הבעייתיות הכרוכה בהסתמכות על מידע מודיעיני ועל ראיות חסויות  בהליכים מנהליים בשל הפגיעה בכללי הצדק, בזכות הטיעון ובזכות להליך הוגן. לכן ראוי להשתמש בפרקטיקה זו בזהירות רבה.
ועוד- ככל שמדובר בהחלטה מנהלית הפוגעת בזכויות אדם (כגון זכות חופש העיסוק), תחול דרישה ראייתית מחמירה.
 דברים אלו נכונים במיוחד כאשר מבקשים להטיל על אדם סנקציה מנהלית על בסיס טענה כי הוא מעורב בפעולות עברייניות למרות שכלל לא הועמד לדין ועומדת לו חזקת החפות.
בהתייחסו לפסק הדין שניתן בבית משפט השלום אומר בית המשפט כי, בנסיבות בהן קיימת פגיעה בחופש העיסוק ללא הרשעה או אפילו נקיטה בהליכים פליליים, לא סביר כי דרישת ההוכחה תהיה מקילה יותר בהליך ביטול רישיון מאשר בהליך הוצאת צו סגירה לפי סעיף 22ב. להפך- רף ההוכחה לביטול רישיון יהיה גבוה מהרף הנדרש  הנדרש בהוצאת צו לפי סעיף 22ב.

שיקול הדעת של המשטרה בבקשה למתן רישיון

בית המשפט, בהפנותו לפסקי דין רבים, מציין את ההלכה לפיה המשטרה רשאית, ואף חייבת, לשקול בכל עניין המובא לאישורה אם מבחינת ההגנה על שלום הציבור והצורך במניעת עבריינות ובלימתה, יש מקום להתנגד להענקת הרישיון המתבקש.
עמדתה של המשטרה בסוגיה של מתן רישיון עסק צריכה להיות מבוססת על חומר ראיות מספיק כדי להניח דעתה של רשות מנהלית, לאו דווקא חומר שיהיה קביל בבית משפט, ומספיק לשם הרשעת אדם בעבירה פלילית. 

מכך נובע כי רף הראיות הנדרש בנסיבות של מתן רישיון או היתר לראשונה אינו מחמיר באופן יחסי.

פסיקה:

בפסק הדין קיימות הפניות רבות לפסקי דין בנושאים שנדונו.

עת"מ 47639-02-21 אריה חמו ואמצע השוק בע"מ נ. עיריית באר יעקב ומשטרת ישראל (פורסם בנבו, 14.8.2022)
עאע"מ 4501/09 מדינת ישראל נ. תמימי עמאר (פורסם בנבו, 16.3.2021)
עת"מ (מחוזי מרכז) 40911-05-18 בלעום נ. עיריית טייבה (פורסם בנבו, 25.11.2020)