עם התרחבות אזורי המגורים אנו עדים להתקרבות של אזורי המגורים לאזורי תעשיה או אזורים חקלאיים.
בישובים עירוניים אנו עדים לתופעה של בניית אזורי מגורים חדשים המצויים בקרבה לאזורי תעשיה שפועלים במקום, לעיתים, עשרות שנים ובאזורים חקלאיים בוטלת התופעה של אנשים המבקשים חיים פסטורלים "בטבע" ולכן רוכשים בתים ביישובים חקלאיים, או בהרחבות ואז מגלים כי חקלאות וטבע מהווים עסקת חבילה ביחד עם ריחות דישון, לולים, רפתות, זבובים ועוד.
בשלב הזה אנשים שהשקיעו ושעבדו שנות עבודה רבות ברכישת בית חלומות יעשו הכל על מנת להרחיק מהם את הרעשים והריחות של המפעלים או הפעילות החקלאית המצויה קרוב מידי לביתם.
לעומתם, בעלי מפעלים שהשקיעו עשרות שנות עבודה ולעיתים מיליוני שקלים ובנו את מפעל חייהם אינם חפצים להעביר את המפעל למקום אחר. לעיתים זו גם אינה אפשרות כלכלית ריאלית. חקלאים המעבדים קרקע ומגדלים בעלי חיים מזה דורות, או רק זה מכבר, לא יחדלו לעשות זאת רק משום שהיישוב בו הם גרים מבצע הרחבה ומגיעים לגור בו אנשים שאינם חקלאים.
ההתנגשות כאן היא לכאורה בלתי נמנעת.
במאמר זה אנו רק מבקשים להצביע על התופעה באמצעות מספר מקרים שהגיעו לדיון בערכאות משפטיות. איננו מתיימרים להביא את כל ההיבטים של הנושא או להציע פתרונות.
קצרה יריעת ידיעתנו ומומחיותנו מלעשות זאת.
