ניהול משותף של מספר מתחמי צימרים נפרדים אינו טעון רישיון

בית המשפט המחוזי הפך את פסיקת בית משפט השלום בעניין אוליב, בפסק דין מיום 20.6.18, וקבע כי ניהול משותף של יחידות אירוח במתחמי צימרים נפרדים לא יהווה, לכשעצמו, עסק טעון רישיון. פסק הדין  האמור עוסק בשלושה מגרשים נפרדים, כאשר לטענתת המאשימה, בשלושת המתחמים ביחד, יש 14 יחידות אירוח, מתחם ספא עם ג’קוזי ואף חדר אוכל משותף.
החברה המנהלת את יחידות האירוח טענה כי היא מפעילה ומשווקת 140 יחידות אירוח ברחבי הארץ לרבות במספר מגרשים באותו מושב, וכי כל מגרש, בו מופעלת יחידת אירוח, עומד בפני עצמו. לכל מתחם מערכת הסכמית שונה עם בעלי הנכס וממילא קיימת הפרדה פיזית ביניהם. לכן “איחוד” המתחמים הינו מלאכותי ולא מדובר בעסק אחד.

בית המשפט המחוזי סבר כי מדובר בשלושה עסקים אשר כל אחד מהם בנפרד אינו טעון רישוי (וזאת להבדיל מהלכת תנובה שם שני העסקים הנדונים היו טעונים רישוי). אלמלא היו כל בעלי העסקים מתקשרים עם חברת הניהול- לא היה אף אחד מהעסקים הספציפיים טעון רישוי.

הניהול המשותף אינו רלוונטי כאשר יש ריחוק גיאוגרפי בין היחידות-  הניהול המשותף אינו משנה את המצב הבסיסי בו כל מגרש הוא ישות עצמאית ואינו משנה את רמת הסיכון למטרות החוק, שכן לא מתקבצים במקום אחד מספר רב של אנשים, דבר המצדיק דרישה להוצאת רישיון עסק.
המיקום הגיאוגרפי של יחידות האירוח השונות הינו מהותי ולא תיאורטי.

חדר אוכלל משותף לכל היחידות– בית המשפט המחוזי קבע כי מאחר וחדר האוכל משרת יחידה אחת, אך מוצעת בו ארוחת בוקר גם למתארחים ביחידות אחרות, כאשר בעלי העסק אינם משווקים את “המסעדה” כחלק מהאירוח ביחידות הנופש, לא ניתן לראות בחדר האוכל מתקן באמצעותו פועלים בעלי העסק ביחס לכל היחידות.

ג’קוזי משותף לכל היחידות– לאור הממצא העובדתי כי הג’קוזי משרת בעיקר את היחידה בה הוא מצוי פיזית ללא תשלום, כי לא קיים פרסום ליחידות ככאלו הכוללות ג’קוזי וכי המתארחים ביחידות האחרות יכולים להשתמש בג’קוזי ללא תשלום, קבע בית המשפט המחוזי כי לא ניתן לבסס, רק על אופן הפעלת הג’קוזי באופן זה, את המסקנה כי מדובר בהפעלה מאוחדת של מכלול היחידות. בית המשפט קבע כי הג’קוזי מהווה לכל היותר מתקן נלווה לעסק של יחידות האירוח ואינו מהווה “עסק” טעון רישיון לכשעצמו.

הערות לפסק הדין 
– אין זה מן הנמנע כי בית המשפט סבר, שרק על אופן הפעלת הג’קוזי לא ניתן לבסס מסקנה כי כל היחידות בכל המשקים מהוות עסק אחד, בנסיבות המקרה הספציפיות. אין לשלול את האפשרות כי בהצטרף פרמטרים נוספים לכך שמדובר בעסק אחד- גם שימוש משותף בג’קוזי יהווה פרמטר רלוונטי.
– יש לשים לב לנסיבות מקרה זה בו היה קיים מרחק פיזי בין יחידות האירוח השונות.  ייתכן כי היה ובנסיבות דומות ימצא רצף גיאוגרפי בין היחידות, מסקנת בית המשפט תהיה שונה. זאת מאחר ולדעת בית המשפט, מטרת חובת הרישוי של עסק רק  אם מתנהלות באותו מקום מעל 4 יחידות אירוח, הינה  כי “עסק המקבץ במשותף מספר רב של משתמשים, מטבע הדברים מייצר עומס גדול יותר על התשתיות קיימות, מטרדים כגון רעש, לכלוך, בעיות חניה וכדומה. שימושו על ידי מספר גבוה של נופשים טומן בחובו סיכונים רבים יותר מעצם השימוש והשהות המשותפת במקום אחד”.

ע”פ (נצ’) 50646-12-16 אוליב שירותי שיווק וניהול בע”מ נ. המועצה האזורית גולן- רשות הרישוי (20.6.18) [פורסם בנבו]

למאמרים נוספים בעניין יחידות אירוח ראה:
יחידות אירוח וצימרים – פריט 7.1ב
השכרת יחידות אירוח – פריט 7.1ב
מהי “יחידת אירוח” הגדרות שונות
הכנת ארוחות לאורחי הצימר אינה טעונה רישיון עסק
בריכת זרמים- ג’קוזי


מצאתם טעות? רוצים להגיב, להוסיף? כתבו לנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *