עם התרחבות אזורי המגורים אנו עדים להתקרבות  של אזורי המגורים לאזורי תעשיה או אזורים חקלאיים.

בישובים עירוניים אנו עדים לתופעה של בניית אזורי מגורים חדשים המצויים בקרבה לאזורי תעשיה שפועלים במקום, לעיתים,  עשרות שנים ובאזורים חקלאיים בוטלת התופעה של אנשים המבקשים חיים  פסטורלים "בטבע" ולכן רוכשים בתים ביישובים חקלאיים, או בהרחבות ואז מגלים כי חקלאות וטבע מהווים עסקת חבילה ביחד עם ריחות דישון, לולים, רפתות, זבובים ועוד.

בשלב הזה אנשים שהשקיעו ושעבדו שנות עבודה רבות ברכישת בית חלומות יעשו הכל על מנת להרחיק מהם את הרעשים והריחות של המפעלים או הפעילות החקלאית המצויה קרוב מידי לביתם.

לעומתם, בעלי מפעלים שהשקיעו עשרות שנות עבודה ולעיתים מיליוני שקלים ובנו את מפעל חייהם אינם חפצים להעביר את המפעל למקום אחר. לעיתים זו גם אינה אפשרות כלכלית ריאלית. חקלאים המעבדים קרקע ומגדלים בעלי חיים מזה דורות,  או רק זה מכבר, לא יחדלו לעשות זאת רק משום שהיישוב בו הם גרים מבצע הרחבה ומגיעים לגור בו אנשים שאינם חקלאים.

ההתנגשות כאן היא לכאורה בלתי נמנעת.

במאמר זה אנו רק מבקשים  להצביע על התופעה באמצעות מספר מקרים שהגיעו לדיון בערכאות משפטיות. איננו מתיימרים להביא את כל ההיבטים של הנושא או להציע פתרונות.

קצרה יריעת ידיעתנו ומומחיותנו מלעשות זאת. 

בפסק דין בראון מכון תערובת לייצור מזון לבעלי חיים שהיה קיים מאז שנות ה90, קיבל בשנת 2002 רישיון לצמיתות על פי הוראות חוק רישוי עסקים. מאז נדרש המפעל מספר פעמים לנקוט באמצעים על מנת להפחית את מפגעי הריח הנגרמים כתוצאה מפעילותו. בתי שכונה חדשה שנבנתה, מגיעים עד כ-350 מטר מהמפעל.

יצוין כי האיסור על קיום מפגעי ריח מהווה תנאי ברישיון.

עם תחילת אכלוס שכונת המגורים החלו להתקבל תלונות בגין מפגעי ריח. מאז התנהלו מגעים בין הרשות למפעל כאשר המפעל נקט מספר צעדים הכרוכים בעלויות כבדות על מנת למנוע את מפגע הריח אך המפגע לא הוסר באופן מוחלט. מספר חודשים לאחר שהתקיים למפעל שימוע ראשון, (חודשים בהם נקט המפעל באמצעים למניעת הריח) התבקש המפעל לתת תגובתו לתלונות נוספות בעניין הריח בתוך מספר ימים מועט. משלא עשה כן, התקיים דיון ברשות ללא תגובת המפעל, והוחלט על ביטול הרישיון.

בפסק דין טביב נדון מקרה של חברה המנהלת מזה 18 שנים תחנת מעבר לפסולת באזור התעשיה בפתח תקווה, כאשר היא מחזיקה ברישיונות עסק לצמיתות החל משנת 2003. ב 12.17 הודיעה רשות הרישוי לבעלי העסק על ביטול הרישיון בשל חריגות בניה שהתגלו בתחום העסק (יצויין כי החברה עתרה גם נגד ביטול הרישיון).

החברה נקטה בהליכים להסדרת חריגות הבניה, וב 3.18 ניתן לעסק היתר זמני, בתוקף עד 31.12.18, בכפוף לעמידה בדרישות ההנדסה להסדרת חריגות הבניה ובכפוף לתנאי איכות הסביבה.

ב 1.19 הגיעו הצדדים להסכמה כי עד ל 31.3.19 לא ינקטו על ידי הרשות צעדים נגד העסק.

ב 2.19 שוב סרבה הרשות למתן רישיון, לאור סירוב האגף לאיכות הסביבה בעירייה לבקשה בנימוק  שהעסק " נוגד מגמות תכנוניות".

עד למועד הדיון בבקשה, הרשות לא קיבלה החלטה בבקשות החברה להסדרת חריגות הבניה.

בית המשפט ציין כי שינוי מדיניות ביחס למפעלים הנמצאים באזורי תעשיה בשל התקרבות שכונות מגורים לאזורים אלו, צריך להיעשות על דרך של שינוי תב"ע.

ובמילותיו של בית המשפט-
"רצונו של ראש העיר לשנות את אופיו וציביונו של אזור התעשייה, על דרך שינוי ייעודו לגיטימי ומובן, בהתחשב בשינויים הדמוגרפיים ו'הגיאוגרפיים' שחלו באזור, לנוכח התקרבות שכונות המגורים לאזור התעשיה והשלכותיהן. ברם שינוי זה דורש היערכות על פי דין, באמצעות תכנון חדש של תוכנית בעניין עיר, הפקדתה, מתן הזדמנות להתנגדויות וכו'. ללא שינוי התב"ע- אין מניעה לקייים את המפעל על פי התב"ע שחלה על האזור. ( עמ' 8).

"הצהרותיו של ראש העיר כי לא יאפשר למבקשת, כמו גם למפעלי פסולת אחרים, להמשיך ולנהל את עסקיהם באזור התעשיה, מעוררות חשש ופוגעות במוצקותה של חזקת תקינות המנהל, שהרי ברי כי לשם סגירת המפעלים, יש לשנות את ייעוד המקום באמצעות תוכנית בניין עיר. חובתה של הרשות לנהוג בהגינות כלפי כלל תושביה, ולעניין זה המבקשת אף היא תושבת העיר- היא חובה מוגברת. על העירייה לקיים את הוראות החוק כלשונן" (עמ' 9).

בהחלטת וועדת הערר בעניין עדנים נדון מקרה בו חקלאים במושב עדנים ביקשו להסב מבנה ששימש בעבר כדיר צאן לבית אריזה וחדרי קירור לתפוחי אדמה ובטטות המגודלים בתחום המרחב התכנוני של המועצה האזורית ולא רק באותו המושב. 

המקרקעין מצויים בסמיכות לרחוב מגורים בהוד השרון ומסווגים בייעוד חקלאי.

כנגד הבקשה נטען כי מדובר בשימוש תעשייתי רחב היקף שיהווה מטרד עצום, כי הפעילות לא קשורה במישרים להפקת התוצרת החקלאית מהמשק החקלאי המקומי בעדנים.

 בהחלטת וועדת הערר נקבעו כמה עקרונות חשובים

האחד- נקודת המוצא היא כי מדובר במושב חקלאי פעיל.

השני- וועדת הערר התייחסה למתח בין תושבים שעוסקים בחקלאות לבין אלו שאינם חקלאים כאחד האתגרים איתם מתמודדת ההתיישבות החקלאית כיום. בצטטה את דברי ורד דשא בספרה "המשפט החלקאי בישראל" ציינה הוועדה ש"המציאות מלמדת כי קליטתה של אוכלוסייה שאינה חקלאית ביישובים החקלאיים יוצרת שורה ארוכה של ניגודי אינטרסים, בעיות חברתיות, ארגוניות ומוניציפליות ובכלל זה גם התנגדות בין העיסוק בחקלאות לבין שאיפתה של האוכלוסייה החדשה לאיכות חיים פסטורלית." (עמ' 131-132).

"מתברר אם כן, כי המעבר מן העיר אל הכפר מלווה בקונפליקטים לא קטנים. התושבים החדשים, אשר ציפו להתעורר כל בוקר עם ציוץ הציפורים, מגלים כי החיים בכפר מלווים בשאון כלים חקלאיים, בריח הרפת או ניחוח הדיר, בערפילי ריסוס ובזבובים מעופפים ובמטרדי רעש, ריח, אבק, זיהום, בוץ וכיוב' תופעות אשר עלולות לפגוע באיכות החיים אליה ייחלו." (עמ' 149,150).

 וכך יוצא שאנשים שביקשו מגורים בקרבה לקרקע חקלאית לשם הפסטורליה שבכך מתלוננים כי אותה פעילות חקלאית עצמה מהווה מטרד של ממש.

באותו מקרה נקבע כי העובדה שניתן לבצע את אותו העיסקו גם באזור תעישה אינו הופכת אותו ללא חקלאי וועדת הערר קיבלה את הטענה כי מדובר בעיסוק חקלאי. 

ספרות-

ורד דשא המשפט החקלאי בישראל (2014) 

פסיקה-

עתמ (מרכז)45052-06-15 י. בראון ובניו בע"מ נ. מר צביקה צרפתי, ראש  רשות רישוי בעיריית כפר סבא ואח',(7.8.16) [פורסם בבו].
עת"מ (מחוזי מרכז) 27758-03-19 טביב- החברה הארצית לטיפול ופינוי פסולת רעילה בע"מ ואח' נ. ראש עיריית פתח תקווה ואח' (פורסם בנבו, 24.3.2019).
ערר (מרכז) 1058-11-23 עדנים מושב עובדים האגודה להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ. הוועד המקומית לתכנון ובניה דרום השרון (פורסם בנבו, 15.5.2024)