בית המשפט דחה בקשה לביטול כתב אישום בגין ניהול עסק ללא רישיון. טענת הנתבעת הייתה כי כתב האישום הוגש בניגוד להוראות סעיף 57א לחוק סדר הדין הפלילי (החסד"פ) ולאחר התקופה שנקבעה בהנחיות ובנהלי היועץ המשפטי לממשלה.
בית המשפט העדיף את האפשרות של מתן תקופת זמן לבעלי עסקים הפועלים ללא רישיון להסדיר את מחדליהם ולהוציא רישיון על עמידה דווקנית בלוח זמנים להגשת כתב אישום.
סעיף 57א לחסד"פ והנחיות היועמ"ש
בסעיף 57א לחסד"פ נקבע כי הגשת כתב אישום ומשך הליכי החקירה יוגבלו ללוחות זמנים קצובים שנקבעו בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה. אם הרשויות חורגות מפרקי זמן אלה, חובה לקבל את הסכמת היועץ המשפטי לממשלה להגשת כתב האישום.
בהנחיה 4.1202 של היועמ"ש נקבעו המסגרות המרכזיות למשך החקירה לפיהן משך החקירה יוגבל במסגרת נהלים פנימיים של רשויות החקירה, ולא יותר מ: עבירות מסוג חטא- עד חצי שנה, עבירות מסוג עוון- עד 12 חודשים, עבירות מסוג פשע- עד תוך 18 חודשים (או עד 24 חודשים בעבירות חמורות במיוחד).
תחולת הסעיף וההנחיות לגבי עבירות על חוק רישוי עסקים
בית המשפט קבע כי לא קיים נוהל המגביל את זמן החקירה בעבירות רישוי עסקים בכלל, וברשות המקומית התובעת במקרה זה בפרט, תוך שהוא מציין כי הביקורת השיפוטית נגד רשויות שלטוניות אחרות על כך שלא קבעו נהלים למועדי סיום החקירה אינה רלוונטית לרישוי עסקים.
בית המשפט סבר כי הליכים לפי חוק רישוי עסקים יותר דומים לעבירות של ברירת משפט בהם לא מתנהלת חקירה כלל. הסיבה לכך היא, שתיק רישוי עסקים מתחיל בביקורת של פקח. הפקח "נתקל" בעבירה קיימת ומתעד את קיומה. אין כאן כל הליך של "חקירה". "העובדה כי העסק פועל ללא רישיון אינה מצריכה חקירה כלשהי. זוהי עובדה המצויה בידיעת אגף/ מחלקת רישוי עסקים. בכך הסתיימה בפועל החקירה".
לאחר דו"ח הפקח ניתנת לבעל העסק האפשרות להשמיע טענותיו, וזאת בהתאם להנחיה של מתן זכות טיעון לחשוד לפני הגשת כתב אישום. יצוין כי לרשות הרישוי לא הוקנתה סמכות חקירה על פי חוק. לכאורה מדובר בהליך קצר ביותר שלאחריו ניתן להגיש כתב אישום.
"העיכוב" בהגשת כתב האישום, לדברי בית המשפט, מקורו בתקופת "גרייס" הניתנת לבעל העסק על מנת להסיר מחדלים, לקבל אישור נותני האישור ולהוציא רישיון עסק, ובכך להימנע מהגשת כתב אישום פלילי.
בית המשפט מציין כי בעלי העסקים בדרך כלל טוענים בבית המשפט כי כתב האישום הוגש נגדם מוקדם מדי ולא ניתנה להם אפשרות אמיתית לטפל בהוצאת הרישיון. "כשזו התמונה המשפטית, אני לא סבור שיש טעם לפגם, בוודאי לא טעם לפגם משמעותי, בכך שאין הגבלת משך זמן חקירה הקבוע בנהלים מחייבים לגבי תיקי רישוי עסקים".( עמוד 3 לפסק הדין). "דווקא אי הגבלת משך זמן החקירה מועיל לרוב המוחלט של החשודים והוא ככלל לטובתם. זאת מכיוון שהוא מאפשר לרשות גמישות מקסימלית והפעלת שיקול דעת לטובתו של החשוד כדי לאפשר לו לתקן מחדליו, לעמוד בתנאים, לקבל רישיון כדין ובסופו של יום להימנע מהעמדה לדין. "
השיהוי בהגשת כתב האישום הוא בדרך כלל לטובת הנאשמים בתחום זה. עמדה כזו הביע בית המשפט גם בפס"ד אהרוני.
יתרה מכך- בית המשפט הביע את דעתו שאין להגביל את "זמן החקירה" בעבירות של רישוי עסקים שכן פעולה שכזו "עלולה לגרום לנזקים קשים ביותר לרוב מוחלט של חשודים ונאשמים בתיקי רישוי עסקים. קביעה שיפוטית שכזו עלולה לזרז את הגשת האישומים כנגדם, לא תאפשר לאגף רישוי עסקים של הרשות המקומית לתת להם את פרקי הזמן הנדרשים לצורך עמידה בתנאים וקבלת רישיון עסק כדין שיוביל בדרך כלל לסיום ההליך ללא העמדה לדין. בכך יהיה כדי להזיק נזק של ממש לרבים אחרים. זאת אין בכוונתי לעשות." "אני סבור כי קביעה זו עלולה לגרום לנזקים קשים וחמורים לחשודים רבים מאוד אחרים ועלולות להיות לה השלכות רוחב שליליות ביותר על עניינם של חשודים בתיקי רישוי עסקים. קביעה כזו עלולה להוביל לזירוז הליכים והגשת כתבי אישום מהירים כנגד חשודים בתיקי רישוי עסקים דבר שהוא באופן מובהק שלא לטובתם."
בית המשפט קבע כי לא קיים נוהל המגביל את זמן "החקירה" ברישוי עסקים, וכי אין באי קביעת נוהל שכזה, לאור מהותם של תיקי רישוי עסקים, כדי להוות פגם ממשי אשר מקנה לנאשמים ברישוי עסקים זכות לקבלת סעד כלשהו.
פסיקה
רע"ס (הרצ') 10654-06-25 מדינת ישראל נ. פז קמעונאות ואנרגיה בע"מ (פורסם בנבו, 11.1.2026)
רע"ס (פ"ת) 2903-04-21 ישראל אהרוני נ. מדינת ישראל (פורסם בנבו, 13.11.2022)
