תודה לאלחנן משי שהפנה תשומת ליבנו לפסק הדין.
תושב ובעל נכס במדרחוב נחלת בנימין הגיש עתירה מנהלית בעניין סגירת מדרחוב נחלת בנימין ומתן היתר להנחת כיסאות ושולחנות למלא שטחו של המדרחוב.
במסגרת העתירה נטען בין היתר כי המקטע שייעודו החוקי הוא "דרך" , הפך למתחם בילוי המוני כפועל יוצא ממספר החלטות שניתנו על ידי הרשויות, וביניהן מתן היתר לכיסאות ושולחנות על הכביש בשעות מסוימות. בכך בעצם שונה ייעוד הרחוב. יתר העתירה נסובה על התמרור של הרחוב בהתאם ומתן היתרי לילה- שתי עילות אלו נדחו.
על פי חוק העזר של עיריית תל אביב יפו בית אוכל יכול להציב כיסאות ושולחנות בשטח רחוב (כולל גם מדרכה כביש ודרך). ביולי 25 עדכנה העירייה את המדיניות לגבי מדרחוב נחל בנימין כך שבשעות הבוקר, בהן מתאפשרת תנועה של כלי רכב בכביש, תתאפשר הושבה בצמוד לחזית בית העסק בלבד, תוך שמירה על מעבר פנוי של 2 מטר רוחב במדרכה. ואילו בשעות תחולת הסדר הערב ניתן להגיש בקשה להיתר שולחנות וכיסאות על כל רוחב המדרכה צמוד לחזית העסק ובנוסף על כך ניתן לכלול בבקשת היתר להצבת כיסאות ושולחנות מטר רוחב על גבי הכביש בצמוד למדרכה.
יוצא שבפועל, בהתאם להיתרי ערב לא נותר מעבר פנוי לכלי רכב או לבני אדם, כמעט לחלוטין.
בהסתמכו על הפסיקה קבע בית המשפט כי ""דרך" היא תוואי המיועד למעבר להולכי רגל ולכלי רכב; הן השימוש להולכי רגל והן לכלי רכב הם שימושי משנה בדבר ואופן החלוקה הפנימית בין שימושי המשנה אין בו כשלעצמו כדי להוביל לשינוי היעוד של הדרך כדרך. בצד זאת נקבע כי מקום בו מדובר בדרך מיוחדת – כגון דרך משולבת – אופיה המיוחד של הדרך יכתיב פירוט מיוחד וספציפי במסגרת תכנית המתאר. " ( ס' 26 לפסק הדין)
בפסק הדין נקבע כי ההחלטה לאפשר בשעות הסדר הערב להציב כיסאות ושולחנות על כל רוחב המדרכה צמוד לחזית העסק ונוסף לכך על הכביש היא החלטה שהובילה לשינוי בשימוש המיועד של הרחוב על פי התוכניות באופן שאינו עולה בקנה אחד עם ייעוד המקטע כ"דרך" ולכן זו החלטה שיש לבטלה בשל חריגה מסמכות
בהסתמך על פסיקה קודמת הסיק בית המשפט לעניין עתירה זו כי "מתן האפשרות להצבת שולחנות וכיסאות כמעט על כל רוחבה של הדרך (כל רוחב המדרכה ואף מטר לתוך הכביש, מכל אחד מצדדיו של הכביש), מוביל הלכה למעשה לכך, שאופי המקטע – כמקטע המיועד למעבר של כלי רכב או של הולכי רגל –שונה לבלי היכר, למקום המיועד לשהייה לאורך זמן, בו מוצבים כסאות ושולחנות, אשר אינם מאפשרים מעבר חופשי. יתרה מכך, שינוי אופי המקטע, גורם – לבד מהמכשולים המוצבים – גם למטרדי רעש ועשן, התואמים את התקהלות האנשים לאורך זמן במקום זה. בנסיבות אלו, הנני סבורה כי דה פקטו הוביל מתן היתרים אלו להצבת שולחנות וכיסאות, משל היה המקום "מדרחוב", לשינוי יעוד המקטע שלא כדין, הואיל ולא קדם לו הליך תכנוני ובאופן המנוגד באופן חזיתי לעקרונות היסוד התכנוניים המחייבים שקיפות ושיתוף הציבור בהליך התכנוני. " (סעיף 29 לפסק הדין).
חשוב לציין כי החלטת בית המשפט מתייחסת להסדר הערב ולא להסדר בשעות הבוקר לפיו , ניתן להציב את הכיסאות והשולחנות רק בצמוד לחזית בית העסק תוך שמירה על מעבר פנוי של 2 מטר רוחב במדרכה.
אנו מדגישים עניין זה מאחר ומתן היתרי כיסאות ושולחנות מאוד מקובל ברוב רובן של הרשויות המקומיות. לכן יש לשים לב כי מתן היתר כזה אינו פוגע בזכות המעבר של מכוניות והולכי רגל במקטע אותו מאשרים.
זאת במובחן מהסדר לגיטימי המאפשר הצבת כיסאות ושולחנות בצמוד לבית העסק כך שנותר מקום מעבר להולכי רגל על המדרכה ובואי משאיר את שטח הכביש פנוי.
פסק הדין:
עתמ (ת"א) 64915-03-26 כובש נ. ועדה מקומית לתכנון ובניה תל אביב (פורסם בנבו, 25.10.26)