לפני שנבדוק מהו פריט הרישוי המתאים יש להחליט מהו "מרלו"ג".
הקביעה תיעשה לפי הכלל הבסיסי הקובע, שלא משנה איזה שם בעל העסק או גורם אחר נותן לעסק- יש לבחון את הפעילות המתבצעת בו ברמה העובדתית ורק אז לבדוק התאמתה (או אי התאמתה) לפריט רישוי מסוים.
בפסק דין ביכורי השדה צפון, התבקש בית המשפט להוציא צו להפסקת שימוש במקרקעין בשל כך שהחברה, בין היתר, משתמשת במקרקעין בשימוש מסחרי לצורך ניהול מרלו"ג.
בעלי העסק טענו כי מדובר במתקן לשקילה, אחסון והפצת תוצרת חקלאית. וכי המשרד במקום משמש להוצאת תעודות משלוח- שזו פעולה שהכרחי לבצעה במקום- לצורך ניהול מערך של אחסנה והפצה בכמויות סיטונאיות.
בית המשפט אמר שהמונח מרלו"ג אינו קיים בחקיקה ("חיפושי אחר המונח "מרלו"ג" בחקיקה העלו חרס", עמוד 9 לפסק הדין).
באותו מקרה סבר בית המשפט כי התביעה טענה שמדובר בשימוש מסחרי ולא חקלאי. אם כך אכן סברה התביעה הרי שקיימים שלש אמצעים להוכיח פעילות מסחרית- כתובת רישמית של החברה ומשרדיה, פרסומים המציינים פעילות מסחרית במקום, תיעוד פעילות קופות רושמות, חשבוניות על רכישות במקום, תיעוד קיומם של משרדי מכירות, תיעוד רכבים סיטונאים או קמעונאים המגיעים למקום וכו'.
עוד מונח שאליו התייחס בית המשפט כמונח שאינו קיים בחקיקה – "שיווק ישיר ללקוחות" ואמר כי הדבר אינו מעיד בהכרח על מכירה במקום. מה עוד שבמקום אותרו משאיות בהיקף גדול המעיד לכאורה על שיווק סיטונאי. עוד הוסיף בית המשפט כי ייתכן ומדובר בשיווק ישיר לרשתות שלא באמצעות ספקים, כדוגמת תנובה. שיווק כזה אינו מעיד על שיווק קימעונאי.
מסקנת בית המשפט הייתה כי הפעילות המתוארת אינה שונה מפעילות בבתי אריזה אחרים המובילים תוצרת למרכזי הפצה של ספקים אחרים.
לעניין ניהול בית אריזה ושימוש במקרקעין חקלאיים לבית אריזה ראה: האם בית אריזה לתוצרת חקלאית טעון רישיון עסק?
כמו סוגי עסקים רבים, גם כאשר באים לבחון את השאלה האם "חוות שרתים" טעונה רישוי, יש לבחון מהי מהות העסק ולא מה השם הניתן לו.
*"שרת" הינו מחשב או תוכנת מחשב המספקים שירותים למחשבים אחרים.
מכאן- "חוות שרתים" הינה מתקן המאחסן בתוכו מספר, כזה או אחר, של שרתים. בדרך כלל אוסף השרתים נועד לבצע משימות הנמצאות מעבר ליכולת הביצוע של שרת יחיד, אך זה כבר מעבר למידע הרלוונטי הנדרש.
אספקת שירותי מחשב איננה עיסוק הטעון רישוי עסק ולכן חוות שרתים אינה נדרשת לרישיון עסק גם היא.
עם זאת יש לשים לב לכך שבהחלט ייתכן שלצורך תפעול חוות השרתים, יהיו במקום עיסוקים נוספים הטעונים רישיון כגון אחסון דלקים (פריט 2.2.ד).
חשוב להדגיש כי העובדה שעיסוק זה אינו טעון רישיון אינה פוטרת את ספק השירותים, בעלי ומחזיקי חוות השרתים מעמידה בדרישות כל דין רלוונטי אחרות. (כגון הפעלת גנרטורים ,וכו')
*מדובר בהסבר של המונחים ובעיסוק עומד מאחריהם, ולא בהגדרות מילוניות.
על פי תשובה שהתפרסמה בביטאון משרד הפנים ( ביטאון 16, עמוד 18), מכון רישוי אינו טעון ברישיון עסק, היות שהוא לא מבצע טיפולים ברכב אלא רק בודק אם הרכב כשיר לנסיעה או לא (בעבר היה פריט "מכון רישוי" והוא נמחק מהצו כבר לפני כעשור). החלפת לוחית רישוי אינה נחשבת ל"טיפול ברכב" ולכן גם אם מכון הרישוי מבצע החלפת לוחיות רישוי הוא לא יידרש ברישיון עסק.
בחודש אוג' 2021 קבעה הוועדה הבינמשרדית כי מסעדות ובתי אוכל רשאים במסגרת משלוח או טייק-אווי למכור גם משקאות משכרים, תוך שהם עומדים במגבלות הקבועות בחוק לגבי מכירת אלכוהול לקטינים ולגבי שעות המכירה המותרות (אין למכור בין השעות 23:00 בלילה ל06:00- בבוקר אלא לצריכה במקום בלבד).
ידיעון משרד הפנים מספר 16,עמוד 13.
הוועדה הבינמשרדית לרישוי עסקים קבעה בהחלטה מחודש דצמבר 21 שאם באותו מבנה מתבצע גם הייצור וגם האחסון, יש להוציא רישיון לפי פריט אחד- 1.2א בלבד.
אם הייצור והאחסון מתצעים בשני מבנים נפרדים- אזי לכל מבנה יוצא רישיון לפי הפריט המתאים- ייצור או אחסון.
חשוב לציין כי אחסון תמרוקים מחוייב רישיון עסק רק אם הוא מתבצע בשטח העולה על 200 מ"ר ושמירתם שלא במסגרת תהליך ייצור, ושלא לצורך מכירה קמעונית במקום.
(ביטאון מספר 16- משרד הפנים- אגף בכיר רישוי עסקים עמוד 12)
