פיצוץ במחסן זיקוקים – מי אחראי? ומי לא.

ביום 14.3.17 התפוצץ מחסן זיקוקי די-נור במושב פורת. כתוצאה מהפיצוץ נהרגו שניים ונפצעו מספר אנשים.

הזיקוקים (כ 5 טון) אוחסנו במחסן באחד המשקים במושב אשר התנהל ללא רישיון עסק. מדובר בזיקוקים אשר בשל נפיצותם, יש לאחסנם בבונקר. בנוסף אוחסנה במחסן חבית שהכילה 200 ליטר של חומר דליק.
בגין הנזקים הוגשו מספר תביעות נגד גורמים שונים (מעבר לבעלי העסק ומשכיר הנכס) וביניהם המועצה האזורית לב השרון, וועד היישוב פורת (האגודה), משטרת ישראל, רשות הכבאות ועוד.

בית המשפט הטיל אחריות (מעבר לאחריות בעל העסק ומשכיר הנכס) על המועצה וועד היישוב בגים הפרת חובת הפיקוח. לא הוטלה אחריות אחריות על גורמי רישוי נוספים.

מאמר זה עוסק באחריות הגורמים שהוזכרו, וזאת בהתאם לקשר שלהם לרישוי עסקים.

אחריות המועצה – הרשות המקומית

המועצה טענה כי לא היה ידוע לה על אחסון הזיקוקים במחסן בעת הסמוכה לאירוע, שכן המחסן פונה בשנת 2012 בעקבות הליך משפטי שניהלה.

לבית המשפט הוגשו מכתבים מתושבים משנת 2007ו 2011 המתריעים בפני המועצה על קיום המחסן והסכנה הנובעת ממנו.

בית המשפט קבע כי המועצה ידעה כי החברה פעילה במספר יישובים במרחב שלה. וכי האחריות לאיתור/תפיסת חומרים מסוכנים/דליקים בשטחי המועצה האזורית מסורה למועצה ולגופי האכיפה שלה בודאי כאשר הם מקבלים מכתב תלונה שלא הועבר למשטרה.

חובת הפיקוח

נקבע כי היה מחדל של המפקח- לאחר שהיה במקום וראה את הזיקוקים בשנת 2011, לא דיווח על כך למשטרה. אלא הוציא זימון לבירור למחזיק במקרקעין (שהשכיר אותם לחברה שניהלה את המחסן).

המפקח אישר כי התבקש לעקוב אחר החברה ולבחון אם היא מאחסנת זיקוקים במושב או מבחינים ברכב שלה. לדבריו הוא סייר במקום ולא ראה את רכבי החברה. בנוסף, לא הוכח כי לאחר ביטול כתב האישום (שהוגש בשנת 2012) הפקח נכנס למשק ובדק את תכולתו.

בית המשפט קבע כי: "הוסבה שימת ליבה של המועצה לקיום מטרד מסוכן במחסן וזו מצאה לפעול בדרך של הגשת הליך משפטי כנגד בעלי המחסן, מר ששון בדש,  ואף שלחה פקחים לבחון את תכולת המחסן.  בצד זה לא ניתן להתעלם מכך שפעילותה של המועצה בעניין זה נחזית להראות כרָפָה ובלתי מספקת. בנדון נמצאנו למדים  כי המועצה  ידעה היטב אודות קיומו של עסק במקום ואודות קיומו של מחסן הזיקוקים במקום ואף ניהלה 2 הליכים משפטיים בעניין הנעשה במשק 106, ואולם נראה כי חדלה בכל הקשור לפעולות הפיקוח והבירור שנעשו על ידה על מנת לוודא כי החברה ובעליה לא שבו לסורם ואינם ממשיכים להפר את דרישות הדין בכל הקשור לפעילות מסוכנת ללא רישיון מתאים. אם לא די בכך, היא גם לא עדכנה את משטרת ישראל אודות ההפרות שבוצעו במקום." (סעיף 48 לפסק הדין)

המועצה לא שלחה פקחים באופן קבוע אלא פעם או פעמיים בלבד. "המועצה לא מיצתה את חובות הפיקוח המוטלות עליה ולא דאגה כדבעי לוודא שאכן חומרים מסוכנים אינם מאוחסנים בתחומי המועצה… לו אכן היו נעשות בדיקות תקופתיות על ידי פקחי המועצה כנדרש, יש להניח שהיה מתברר כי המחסן אינו משמש לצרכים חקלאיים. יתירה מזו, עצם עריכתן של בדיקות תקופתיות היה בו להניא את החברה מלאחסן במקום חומרים מסוכנים.  באמור יש כדי להטיל עליה אחריות לאירוע התאונה"

 הגשת התביעה נגד בעל העסק אינה מעידה על ידיעה של המדינה על המקרה

המועצה טענה כי התובע ממונה על ידי הפרקליטות ולפיכך התביעה מתנהלת על ידי המדינה.

בית המשפט קבע כי: "מערך התביעה ברשות המקומית (התביעה העירונית) הוא חלק מרכזי במערך האכיפה של הרשות המקומית. תובעי הרשות המקומית מנהלים בשמה של הרשות המקומית את כל ההליכים המשפטיים שעניינם אכיפה של חוקים בתחומים שהאחריות לאכיפתם היא בסמכות הרשות המקומית." (סעיף 49 לפסקהדין)

אחריות המועצה נקבעה בשל הפרת חובת הפיקוח למניעת אחסון חפצים מסוכנים ונפיצים בשטחה.

אחריות  וועד היישוב/ האגודה

בית המשפט קבע כי: "האגודה ידעה או היה עליה לדעת, כפי שידעו גורמים אחרים ותושבי האגודה והמושב, כי חברת לביא אומגה שכרה משרד במשק….לו הייתה האגודה עומדת על חובתה החוזית שלא לאפשר פעילות שאינה חקלאית במשק, לא היה המשק מושכר לחברה שאינה חקלאית וממילא לא היו מאוחסנים בו החומרים המסוכנים שהסתבר שאוחסנו בו." (סעיף 58 לפסק הדין).

האגודה ידעה כי במקום מתבצעת פעילות שאינה חקלאית, והייתה עליה חובה לדאוג להפסקת פעילות זו. "נמצא, אפוא, כי האגודה החתומה על הסכם בר הרשות עם רמ"י לפיו האחריות באשר לשימוש (או החריגה ממנו) אותו עושים חברי האגודה בשטחים בהם קיבלו זכויות – מוטל לשכמה.  שטח המושב נמצא בשליטתה ואחריותה של האגודה ושומה עליה לפקח כי לא יושכר לצורכים עיסקיים שאינם נוגעים לפתוחו החקלאי של המשק. יתר על כן, אם אנשי המועצה, ששטח אחריותה רחב יותר ומתייחס ל – 18  מושבים, ידעו על אחסון חומרי נפץ במושב מעת לעת, ודאי שהיה על האגודה האחראית על המושב עצמו בלבד וההתנהלות בו, לדעת על כך שהמשק הושכר לעסק שאין עיסוקו בחקלאות." (סעיף 58 לפסק הדין).

עצם סמכות המועצה בנושא רישוי עסקים אינה פוטרת את האגודה מחובת פיקוח על הנעשה בשטחה ובניסובות המקרה היא לא קיימה את חובתה זו.

העדר אחריות המשטרה

הטענות נגד המשטרה בתביעה-

כנגד המשטרה נטען כי ידעה על קיום המחסן ולא עשתה דבר.

עיקר הטענה נגד המשטרה- בשנת 2010 ערכה המשטרה פשיטה במחסן קודם לזה בו אירע הפיצוץ, בשל מידעים על אחסון חומרי נפץ במקום.  באותה שנה המחסן נסגר, התיק כנגד בעלי העסק נסגר, בהתאם לשיקול דעת גורמי המקצוע במשטרה.

המשטרה טענה כי לא היה ידוע לה על אחסון הזיקוקים במקום וכי המועצה האזורית היא זו שמטפלת בעסקים הפועלים בתחומה. המועצה אינה מדווחת למשטרה על עסקים הפועלים ללא רישיון והיא פועלת ביחס אליהם באופן עצמאי.

טענות המועצה נגד המשטרה

המועצה טענה כי בשל הליך פלילי שהמועצה ניהלה נגד בעלי העסק, המשטרה ידעה על ניהול העסק באותו המקום.

בית המשפט מצא כי אין קשר סיבתי בין התנהלות במשטרה בשנת 2010 לבין האירוע נשוא התביעה ב 2017. לא הוכח כי המשטרה ידעה, לאחר סגירת המחסן בשנת 2010, כי בעלי העסק ניהל מחסן אחר באותו היישוב.

נקבע כי אין לצפות מהמשטרה שתמשיך לבלוש אחרי בעלי המחסן לצמיתות. למשטרה לא הייתה כל אפשרות לצפות ולמנוע את האירוע. חובת המשטרה לשמור על הציבור איננה מוחלטת.

בית המשפט שוכנע כי לא היה למשטרה מידע קונקרטי על כך שמתנהל מחסן זיקוקים במקום. בהיעד כל ידיעה קונקרטית או זיקה לאירוע לא הייתה למשטרה כל אפשרות לצפות את אירוע השריפה. ולכן גם לא הייתה לה אפשרות למנוע אותו.

בית המשפט מוסיף כי משמעות קבלת התביעה נגד המשטרה יהיה הטלת אחריות מוחלטת של המשטרה בגין כל אירוע פשיעה המתרחש בתחומי המדינה.

"כאמור,  יש להיזהר מהטלת חובה נוקשה על המשטרה למניעת כל עוולה או מחדל העלול לפגוע בציבור כאילו מדובר ביצור כל יכול המסוגל  בכל רגע נתון, עם קריאת הקורא, לפתור כל בעיה קלה כחמורה הנוגעת לשלום הציבור. ראוי לבחון קודם להטלת חבות על הגוף המשטרתי כי אין מדובר בהטלת חובה מופרזת שאינה מתאימה להתנהלות סבירה, עניין שיכול דווקא  ל"נטרל"  את המשטרה מתפקידה כשומרת שלום הציבור בשל "הצפה"  שאינה עולה בקנה אחד עם משאביה הכלכליים." (סעיף 40 לפסק הדין).

ועוד מוסיף בית המשפט כי "אין להפוך את המדינה למבטח-על אשר חב בגין כל אירוע מחדלי. הדבר יצור הכבדה ומעמסה בלתי ראויה על הקופה הציבורית, על פיה המדינה אחראית לתוצאותיו של כל פשע ופשע המבוצע בשטחי מדינת ישראל" (סעיף 41 לפסק הדין)

באשר לטענות המועצה בית המשפט קבע כי ההליך נוהל על ידי תובע מטעם המועצה ללא מעורבות משטרת ישראל. כתב האישום עצמו בוטל בשנת 2015.  והוא התבסס על דוחות הפקחים של המועצה.

נפסק כי אין להטיל על המשטרה אחריות בגין האירוע.

גורמי הרישוי במשרדי הממשלה-

לחברה ניתן רישיון לניהול מחסנים בבונקר באזור תמנע.

נקבע כי גורמי הרישוי במשרדי הממשלה השונים – בין אם מדובר במשרד הפנים, הביטחון או הכלכלה, פעלו למתן רישוי במיקום שהתבקש ומעולם לא ידעו או יכולים היו לדעת על ניהול עסק במקום אחר בניגוד לתנאי הרישוי.

בית המשפט קבי כי "בהתייחס לנסיבות הנזכרות ובהעדר ידיעה של גורמי הרישוי על עצם קיומו של מחסן חומרי נפץ במושב פורת ובהתייחס לעצם תפקידם שאינו תפקיד של גורם בולש וחוקר ביחס למבקשי רישוי מעבר לבדיקת תנאי הרישוי הקבועים בדין, אינני מוצא אחריות של גורמי הרישוי ובכללם משרד הפנים, משרד הביטחון ומשרד הכלכלה והתעשייה לאירוע נושא התביעה. הובהר על ידי המדינה, ואני מקבל הנטען,  כי אם מפעיל זיקוקין מוציא היתר הפעלה עבור כמות זיקוקין מסוימת ובוחר להפעיל באירוע כמות פחותה ולא להחזיר את הזיקוקים שלא נעשה בהם שימוש לבונקר הייעודי, בניגוד לנהלים, אין למִנהל הבטיחות בעבודה אפשרות לדעת על כך או למנוע ולאכוף הפרה זו. כאמור, בנדון בהתייחס לתפקידם של זרועות הממשלה הנזכרות – תפקיד המצומצם למתן רישוי מתאים ובהתייחס להסתרה מצד החברה, מנהליה ועובדיה ומחדליהם הבוטים כפי שתוארו לעיל בהרחבה, אין כל מקום להוסיף ולהטיל אחריות וחבות ביחס לאירוע על משרדי הממשלה נזכרים".

דברים אלו נקבעו גם ביחס לרשות הכבאות.

אחוזי אחריות וביטוח

המועצה חויבה ב 7.5% מהנזק, וועד היישוב חויב ב 5% מהנזק. כך נקבע, בסך הכל, כי קיים כיסוי ביטוחי לאירוע לשני גופים אלו.

עם זאת, חשוב להוסיף ולציין כי נקבעה אחריות כל האחראים לנזק ביחד ולחוד.

משמעות הדברים היא כי הניזוק יכול לגבות את מלוא נזקו מכל אחד מהנתבעים. אם התובעים בחרו להיפרע מאחד מהנתבעים מעבר לאחריותו שנקבעה בפסק הדין, הוא יהיה זה שיתבע את הסכום העודף מהנתבעים האחרים.

בשולי פסק הדין – מעגלי האחריות

אחריות המועצה (הרשות המקומית וועד היישוב)- ניתן לומר כי ככלל האחריות שהוטלה על המועצה ועל האגודה נבעו מהפרת חובת הפיקוח שלהן. המועצה (הרשות המקומית- לעניין רישוי עסקים) הפרה את חובתה החוקית. האגודה הפרה את חובתה החוזית לוודא כי עסק כאמור לא יתנהל בשטחה.

בית המשפט הטיל את מירב האחריות על המזיק העיקרי (בעל העסק) ועל המשכיר [בהם לא עסקנו במאמר זה], שהם המזיקים במעגל הפנימי הקרוב לאירוע, לאחר מכן בית המשפט הטיל אחריות על הגורמים הקרובים הבאים שעליהם חלה חובת פיקוח ישירה הן על פי החוק והן מכוח הסכמים.

בכל הנוגע לרישוי עסקים, בפסק דין זה נקבעה מסגרת חובת הפיקוח הישירה של הרשות המקומית אשר בתחומה נמצא העסק. לכאורה מדובר בחוה רחבה, אלא שיש להיזהר ולא להסיק מפסק דין זה קיום חובת פיקוח מוחלטת של הרשות המקומית לדעת ולהכיר כל עסק ועסק הנמצא בתחומה. יש לזכור כי מדובר כאן בנסיבות ספציפיות בהן בעל העסק היה מוכר לרשות המקומית כמי שמנהל עסק מסוכן בתחומה שלא כדין, וכן היה ידוע כי הוא ניהל אותו במקום בו קרה האירוע הטרגי בסופו של יום.

נראה כי, ככל שמבקשים להסיק מפסק דין זה את גידור חובת הפיקוח של הרשות המקומית, הרי שהרשות כשלה בכך שהיה ידוע לה בעבר כי במקום מתנהל עסק לאחסון זיקוקים ללא רישיון, עסק בעל רמת סיכון מאד גבוהה. הרשות הסתפקה בכך, שלאחר ניהול ההליך כנגד בעל העסק הוא אכן פינה את המחסן, ומתן הוראה כללית למפקח לראות אם רכבים של החברה "מסתובבים" במקום. הרשות לא וידאה כי בעל העסק לא חזר לסורו.  בנסיבות אלו חובה היה על הרשות לוודא כי בעל העסק לא חזר להפעיל מחסם זיקוקים באותו המקום.

כן יש לציין כי בית המשפט ציפה מהרשות המקומית להודיע למשטרה כאשר מתנהל בתחומה עסק מסוג זה. לא נקבעה החובה ליידע בכך את נותני האישור האחרים.

העדר אחריות של גורמי רישוי נוספים- במעגל זה, של רשות הרישוי וועד היישוב, עצר בית המשפט ולא הרחיב את תחום האחריות הנזיקית לגורמי רישוי נוספים, לא המשטרה, לא רשות הכבאות ולא יתר נותני האישור. גורמים אלו, לשיטת בית המשפט, נמצאים במעגל מרוחק יותר מהנזק. מפסק דין זה עולה כי לא חלה עליהם החובה לבצע פעילות פיקוח ומעקב אחרי קיום עסקים  ללא שהגיע לידיעתם מידע ספציפי מהרשות המקומית או מכל גורם אחר.

בנסיבות אירוע הפיצוץ במחסן זיקוקים במושב, בית המשפט הטיל את מירב האחריות הנזיקית על בעל העסק ומשכיר הנכס (מעגל ראשון) ובאחוזים פחותים בהרבה (סה"כ 12.5%) על רשויות הפיקוח המיידיות- הרשות המקומית (רשות רישוי עסקים) וועד היישוב (מעגל שני).
לא הוטלה אחריות נזיקית על גורמי רישוי ופיקוח אחרים (מעגל שלישי), בהעדר ידיעה ממשית על קיום העסק.

ת"א 9769-09-17 פלונים נ. לביא אומגה בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 24.12.2024)

למקרים בהם הוטלה/ לא הוטלה אחריות על רשות הרישוי ראה- אחריות רשות רישוי בעוולת הרשלנות בנזיקין (3) – חובת הזהירות הקונקרטית והפרתה
לעניין אחריות המשטרה ברישוי עסקים ראה- אחריות המשטרה בנזיקין הנובעת מחובת פיקוח ואכיפה ברישוי עסקים

לציטוט המאמר:
שושי יוסקוביץ', עו"ד, פיצוץ במחסן זיקוקים - מי אחראי? ומי לא. ,14/01/2025, https://www.buslic.co.il/2025/01/14/nezikin_zikukim/

לקבלת עדכונים דרך קבוצת הפייסבוק: הקבוצה ‏רישוי עסקים חוק, הלכה ומעשה‏
ליצירת קשר: info@buslic.co.il
כל האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי וכל המידע המצוי באתר משמש כמידע כללי בלבד. אין בדברים האמורים בכדי להחליף מידע הניתן על ידי עו"ד, ועל הקורא לפנות ולהתייעץ עם עו"ד העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה משפטית כזו או אחרת. כל המסתמך על האמור לעיל בכל דרך שהיא, עושה זאת על אחריותו בלבד והאחריות לכל תוצאה ישירה או עקיפה, בשל הסתמכות על האמור, תחול על המשתמש בלבד.
שושי יוסקוביץ' ,עו"ד
Buslic Site © Shoshi Joskowicz