סעיף 22ב המאפשר הוצאת צו הפסקה שיפוטי ללא שינקטו כל הליכים נוספים לפי חוק רישוי עסקים כנגד בעל העסק, חוקק בתיקון 34. סעיף זה מהווה שינוי משמעותי באכיפת דיני רישוי עסקים שכן מדובר בסגירה מיידית של עסק בצו שיפוטי, ללא הגשת כתב אישום. במהלך השנים התרחבה הפסיקה בנושא, ולכן ערכנו את המאמר מחדש תוך חידוד נקודות התייחסות שונות בתנאים להוצאת הצו. 

לאור התפתחות המגמות בפסיקה, מאמר זה נערך מחדש במאי 2025, עודכן ביום 26.9.25

ראשי פרקים-
– הוראות הצו
– כלפי מי ניתן להוציא את הצו
– מטרת חקיקת הסעיף
– מקומו של סעיף 22ב בארגז כלי האכיפה ברישוי עסקים
–  היחס בין סעיף 22ב לבין סעיף 17 לעניין המסגרת הדיונית
– שיקול דעת בית המשפט
– דרישת קיום ראיות לכאורה ואינטרס ציבורי
– ניתן להוציא צו ללא הגבלת זמן
– האם ניתן להוציא צו במעמד צד אחד
– הגשת ראיות במעמד צד אחד
– אופיו של ההליך- מעין פלילי
– עסק המנוהל על ידי נתינים זרים
– אין חובה לקיים שימוע לפני הגשת בקשה להוצאת הצו
– שיהוי
– הוצאת צו נדחה
– קיום הליכים משפטיים ונוספים (כתב אישום, עתירה מנהלית וכו')
– התנאים להוצאת צו לפי סעיף 22ב- הגישות השונות
– המגמות בפסיקה ומספר נקודות למחשבה
– סקירת הפסיקה

 

הוראות הסעיף
בסעיף 22ב לחוק נקבע-

(א)  היה יסוד סביר להניח כי עסק טעון רישוי לפי חוק זה פועל בלא רישיון, היתר זמני או היתר מזורז, בניגוד לתנאיהם, או בניגוד לתקנות לפי חוק זה, רשאי בית משפט השלום או בית המשפט לעניינים מקומיים שבתחום שיפוטו נמצא העסק, לבקשת תובע, לצוות על בעל העסק, על המחזיק בעסק, על מי שבפיקוחו או בהשגחתו פועל העסק, ועל כל מי שמועסק בשירותם, להפסיק את העיסוק בעסק, בין בסגירת החצרים ובין בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה בנסיבות העניין כדי להביא לידי הפסקה של ממש בעיסוק (בחוק זה – צו הפסקה שיפוטי).

(ב)  בית המשפט כאמור בסעיף קטן (א) לא יצווה כאמור באותו סעיף קטן אלא אם כן נוכח שיש בידי מבקש הצו ראיות לכאורה כי התקיימו התנאים למתן הצו לפי אותו סעיף קטן.

(ג) מתן צו הפסקה שיפוטי אינו מותנה בנקיטת הליכים נוספים לפי חוק זה.

מלשון הסעיף כפשוטה עולה כי בית המשפט רשאי להוציא צו לסגירת עסק אם קיים יסוד סביר להניח שלעסק מסוים אין רישיון/היתר. לשם כך מבקש הצו צריך להציג בפני בית המשפט ראיות לכאורה לכך בלבד.

כלפי מי ניתן להוציא צו

על פי הוראות הסעיף, ניתנה הסמכות לבית המשפט להוציא צו הפסקה כלפי אותם גופים ואנשים, אשר לגביהם ניתנה לרשות הסמכות לסגור עסק בצו הפסקה מנהלי, וזאת גם ללא שהוגש כתב אישום.

מטרת חקיקת הסעיף

חקיקתו של הסעיף בתיקון 34 לחוק (ביחד עם חקיקת אמצעי אכיפה נוספים) היוותה עליית מדרגה בכלי האכיפה הנתונים לרשויות בתחום רישוי עסקים.
קשה לעמוד על מטרת חקיקתו של סעיף זה, שכן הסעיף לא נכלל בנוסח שהובא לאישור בקריאה ראשונה, ולפיכך לא קיימים דברי הסבר לחקיקתו. 
בדיוני הכנסת, בפרוטוקול מיום 26.6.2018  שעה 9:00 (עמוד 100) נאמר על ידי עו"ד תומר רוזנר (ייעוץ משפטי לוועדה): "זה דבר חדש. המטרה היא שבאותם מצבים שאי אפשר להוציא צווים מינהליים. כלומר אין סכנה- יש סכנה אולי פחותה- או שהעסק פועל הרבה זמן ללא רישיון, אנחנו סבורים שבמצבים האלה לא צריך להגיש דווקא כתב אישום…" לדברי יו"ר הוועדה יואב קיש: "אפשר או או". ענה  רוזנר: "או או לפי שיקול דעת".

בפסק דין חמו (מחוזי) נאמר כי הסעיף לא נועד למנוע סכנה אקוטית ומיידית, שכן לצורך כך כבר קיימים סעיפים 17 (צו סגירה שיפוטי לאחר הגשת כתב אישום) וסעיף 20 (צו סגירה מנהלי). לכן סבר בית המשפט, כי חקיקתו של סעיף 22ב לא נועדה להילחם בסכנה כזו או אחרת הנובעת מבית העסק, אלא  להילחם בתופעה של ניהול בתי עסק ללא רישיון. 

בבית המשפט העליון בפסק דין מזפר נאמר כי תכלית הסעיף, אשר נחקק בשנת 2018, היא בין היתר, לאפשר כלי אכיפה יעיל נגד עסקים הפועלים ללא רישיון, וזאת מבלי שיהא צורך לנקוט בהליכים פליליים כנגד בעל העסק. זאת באמצעות צווים מנהליים אשר אינם דורשים הגשת כתב אישום בגין עבירות של ניהול עסק הטעון רישוי ללא רישיון. זאת לאור העובדה כי, כידוע, הליכים פליליים נמשכים זמן רב ועלולים אף "להכתים" את בעל העסק בהרשעה, ומנגד צו מנהלי יביא לסגירה מהירה ויעילה של עסק המנוהל ללא רישיון. (ראה גם פס"ד שאול ופס"ד אדריעי)

בתי המשפט ציינו כי מטרת הסעיף היא מניעתית (שלא יתנהל עסק ללא רישיון) ולא עונשית [ פס"ד ד.א.ב הופעות (שלום, אוגוסט 2019) , פס"ד סעדי (שלום, דצמבר 19)] במסגרתו מאזן בית המשפט בין זכויות חופש העיסוק לבין האינטרס הציבורי בשמירה על מטרות החוק (פסק דין גג על הפאב (שלום נובמבר 19)), כי הצו אינו בא למנוע פגיעה בציבור כתוצאה מניהול העסק ללא רישיון אלא להילחם בעצם התופעה של ניהול עסקים ללא רישיון (בפסק דין בטון זלפה (שלום, אוקטובר 22)), וכי מטרת צו הפסקה שיפוטי הינה לאפשר כלי אכיפה יעיל כנגד עסקים הפועלים ללא רישיון תוך הימנעות מהגשת כתב אישום כנגד בעלי עסקים (פסק דין אפריאט (שלום, מאי 24)).

בפסק דין מטמנות זמורה נאמר כי מיקומו של סעיף 22ב בין סעיף 17 לסעיף 20 מלמדת כי צו שיפוטי לא נועד בהכרח להגנה על הציבור מפני סכנה ברורה ומיידית. המטרה התחיקתית של סעיף 22ב אינה בהכרח להילחם בסכנה כזו או אחרת הנובעת מבית העסק, אלא תכליתו היא להילחם בתופעה הרחבה והכללית יותר של ניהול בתי עסק ללא רישיון. (סעיף 49 לפס"ד)

וכן ראה- פס"ד ספרוני, פס"ד מנשייה יפא מ.ג בע"מ, פסק דין (שלום) ואדי, פסק דין אלמוג 

מקומו של סעיף 22ב בארגז כלי האכיפה ברישוי עסקים

בפסק דין קירשנר (מחוזי, אוגוסט 21)) בית המשפט חזר על הקביעה כי תכלית הסעיף היא מלחמה בעצם התופעה של ניהול עסקים ללא רישיון, ולא בסיכונים מיידיים לציבור הכרוכים בניהול עסק, שלגביהם קיימים אמצעי אכיפה אחרים עוד טרם הרפורמה (ס' 17 ו ס' 20).

בפסק דין עאמר (שלום, אוקטובר 24) התייחס בית המשפט למקומו של צו סגירה לפי ס' 22ב במכלול ארגז כלי האכיפה הנתונים בחוק רישוי עסקים. 
בית המשפט ציין כי סעיף זה נחקק כדי להרחיב את ארגז הכלים העומד לרשות רשויות האכיפה במאבקן נגד עסקים המתנהלים ללא רישיון כדין. לכן קיים קשר בין תכליות החוק (ובכללן השמירה על שלום הציבור) לבין כלי האכיפה, ותכליות אלו יהוו שיקולים רלוונטיים להוצאת צו  לפי סעיף 22ב. 
"לשיטתי, יתכנו מצבים בהם לא יהיה מקום להגיש כתב אישום נגד מפעיל העסק – בין מחוסר ראיות ובין מחוסר עניין ציבורי – ועדיין תסבור המבקשת שהמשך הפעלת העסק יסכן את שלום הציבור. במצב דברים זה הכלי של צו סגירה מנהלי מספק פתרון זמני בלבד. לעומת זאת, צו הפסקה שיפוטי יוכל למלא את החלל שנוצר, תוך שבית המשפט יערוך איזון בין זכותו החוקתית של הפרט לחופש העיסוק לבין האינטרס הציבורי שבהפסקת פעילות העסק." (ס' 10 לפסק הדין).

 תמיכה לגישתו רואה בית המשפט בכך שלא ניתן להוציא צו סגירה מנהלי (ס' 20(ב)(1)) אם הוגש כתב אישום או בקשה לפי סעיף 22ב. "אם המחוקק רואה בצו הפסקה שיפוטי סעד חלופי לצו הפסקה מנהלי, הרי שגם השיקולים הנשקלים בעת הוצאת שני הצווים אמורים להיות דומים".
מכאן הסיק בית המשפט כי בהפעלת הסמכות לפי ס' 22ב על בית המשפט לשקול מגוון שיקולים ביניהם השיקולים שצוינו בפסק דין חמו והשיקולים של האינטרס הציבורי במובן הרחב, כגון הסיכון לשלום הציבור, זאת לצד זכות הפרט לחופש העיסוק.

בעניין פסק דין זויפער (שלום, נובמבר 24) טרם הגשת הבקשה לסגירת העסק לפי ס' 22ב הוגש כתב אישום כנגד העסק ונמשך. לטענת המבקשת כתב האישום נמשך לא משום שלא הייתה הצדקה להגשתו אלא מאחר וההליכים הפליליים הם הליכים שאורכים זמן רב ובמקרה זה נדרשו צעדים דרסטיים. הדבר המחיש, לדעת בית המשפט, את הדחיפות הנדרשת לסגירת העסק.

בפסק דין ואדי (שלום, דצמבר 24) מיקם בית המשפט את סעיף 22ב בין סעיף 17 המאפשר הוצאת צו סגירה לאחר הגשת כתב אישום טרם הרשעה ובין סעיף 20 לחוק העוסק בצו סגירה מנהלי שתוקפו ל 30 יום.  כאשר אחת ממטרותיו היא מניעת סכנה מיידית לציבור.

היחס בין סעיף 22ב לבין סעיף 17 לעניין המסגרת הדיונית

בפסק דין חמו (שלום) (פברואר 2020) נקבע כי המסגרת הדיונית ההולמת את ההליך לפי הסעיף תהיה דומה לזו המוצעת לגבי צווים שיפוטיים לפי חוק התכנון והבניה, וכי קיים דמיון רב בין הוצאת צו כאמור לבין אופן הניהול של הליכי מעצר עד תום ההליכים ובקשות לפי סעיף 17 לחוק. לפיכך מתמצת בית המשפט את הכללים לנקיטת הליכים על פי סעיף זה באופן הבא:

• ראוי לנהל הליכים לפי הסעיף במעמד הצדדים וככלל אין הצדקה לעתור למתן הצו במעמד צד אחד.
• לבעל העסק עומדת זכות הטיעון, לאחר עיון בחומר שנאסף, הן במישור הראיות לכאורה והן במישור עילת הפסקת העיסוק.
• הדיון בבקשה ייעשה על בסיס שמיעת טיעונים ועיון בראיות בכתב. במקרים נדירים בהם יתעורר הצורך, תתאפשר חקירת מצהירים בעניינים משלימים משאין להם ביטוי בראיות שבכתב.
• ניתן להגיש ראיות חסויות בהתאם לכללים הנוהגים במעצר עד תום הליכים. יש להעביר את הראיות או לפחות פרפרזה שלהם לעיון בעל העסק מראש.
• לבעל העסק תינתן האפשרות לטעון גם טענות של הגנה מן הצדק או לפגם בשיקול הדעת המנהלי של הרשות.

בפסק דין הקומה החדשה (שלום, פברואר 22), קבע בית המשפט, בהשוותו את נקיטת ההליכים לפי סעיף 22ב ולפי סעיף 17 כי, בשים לב לכך שצו סגירה לאחר הגשת כתב אישום מותנה בקיומה של מסוכנות, הרי שאין די בהעדר רישיון עסק כדי להוציא צו לפי סעיף 22ב, ואין להסתפק בנטל פחות כאשר כלל לא הוגש כתב אישום ולא נוהלה חקירה.

בפסק דין סעדי (שלום, נובמבר 19) נדון מקרה בו בעל העסק ביקש לנהל מסעדה בתוך כלי שיט העוגן בנמל ואשר ניטל ממנו כושר השיט לאחר הפקדת רישיון השיט. במקרה זה גם משרד הבריאות וגם רשות הספנות, לא נתנו אישורם לניהול העסק.
בית המשפט קבע כי בדומה לתנאים שנקבעו להוצאת צו שיפוטי לפי סעיף 17 לחוק, גם כאן על בית המשפט הדן בבקשה למתן צו שיפוטי לשקול קיומו של אינטרס ציבורי חשוב המצדיק נקיטת סעד דרסטי זה, מעבר לקיום התנאים שנקובים בסעיף החוק, דהיינו, הפעלת העסק ללא רישיון מתאים.
"… הגשת בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי אינה צעד סטנדרטי שתנקוט הרשות כעניין שבשגרה, ונדרש קיומו של אינטרס ציבורי מיוחד המצדיק זאת".

בפסק דין ד.א.ב הופעות (שלום, אוגוסט 2019)  בית המשפט משווה בין אופן היישום של הוראות סעיף 22ב והוראות סעיף 17 לחוק רישוי עסקים העוסק בצו סגירה לעסק לאחר הגשת כתב אישום ולפני פסק דין, ככל שהדבר נוגע לצורך בשקילת התשתית הראייתית לכאורה, לקיום עילה להפסקה מיידית של פעילות העסק, ולעריכת איזון בין פגיעה בחופש העיסוק לבין הנזק שייגרם לציבור מהמשך הפעלת העסק. כן הוזכר באותו פסק דין, כי יש לבחון האם לא ניתן להשיג את מטרת הצו באמצעים דרסטיים פחות.

בפסק דין מטמנות זמורה ציין בית המשפט כי בפסיקה טרם ניתנה תשובה לשאלה מתי יהיה נכון להעדיף צו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 22ב על פני הליך פלילי. כך גם נאמר שככלל "דרך המלך לפעולה מצד הרשות לצורך הפסקת פעילות בעסק הפועל ללא רישיון היא הגשת כתב אישום"(סעיף 47 לפס"ד).

שם הבחין בית המשפט בשתי גישות לשאלה זו, כאשר הוא סבור ששתי הגישות מתייחסות למקרי קצה. בשתיהן, לגישת בית המשפט, נראה שקיימת הצדקה לבחור בכלי אכיפה של סגירת העסק בצו שיפוטי, שכן האינטרס הציבורי באכיפת דיני רישוי עסקים גובר על האינטרס של חופש העיסוק.  האחת- הנכון הוא לנקוט בהליך לפי סעיף 22ב במצב שבו מדובר בעסק חדש והרשות מבקשת להכות בברזל בעודו חם. השניה- הנכון הוא לנקוט בהליך זה דווקא כאשר מדובר בעסק הפועל ללא רישיון תקופה ממושכת, כאשר ברור כי אין היתכנות להוצאת רישיון בעתיד הנראה לעין. 

שיקול דעת בית המשפט

בפסק דין מטמנות זמורה התייחס בית המשפט לשיקול דעת המוקנה לבית המשפט בהוצאת הצו. 

גם אם הוכח (לפי תנאי הסעיף) כי העסק מתנהל ללא רישיון, עדיין הוצאת הצו אינה אוטומטית. שכן נכתב בלשון הסעיף כי בית המשפט ""רשאי" להוציא צו. דהיינו- לבית המשפט מוקנה שיקול הדעת אם להוציא את הצו, גם אם תנאי הסעיף התקיימו. גישה זו מתיישבת עם תכלית חקיקת הסעיף- לתת לרשויות כלי אכיפה נוסף ברישוי עסקים. אילו היה מדובר בבדיקה טכנית של התקיימות תנאים, לא היה נדרש הליך שיפוטי וניתן היה להסתפק בהפעלת סמכות מנהלית (סעיף 53 לפס"ד). לשם הפעלת שיקול הדעת יבחן בית המשפט את נסיבותיו של המקרה המובא בפניו. 
המבחנים להפעלת שיקול הדעת טרם נקבעו בפסיקה. עם זאת נקבע כי  "העובדה כי צו ההפסקה השיפוטי הוא סעד מרחיק לכת, מחייבת כי בית המשפט ישתכנע שזהו הסעד הראוי והמידתי ביותר בהתאם למכלול נסיבות העניין, וכי פניית הרשות בבקשה למתן הצו נעשתה בהגינות, בתום לב ועל בסיס שיקולים עניינים, שוויוניים וסבירים "(סעיף 55 לפס"ד).

בית המשפט יתחשב בשיקולים שונים כגון: מידת הפגיעה, של הפעלת העסק ללא רישיון, בשלטון החוק, האם מדובר בעסק שניתן לו רישיון בעבר, האם בשלב מאוחר הוספו תנאים לשם קבלת הרישיון.

בפסק דין האשים עומאר נאמר כי לא די בהתקיימות התנאים הטכניים בסעיף על מנת שבית המשפט ייתן צו על פיו. "בהקשר זה ראוי לתת את הדעת לכך שנוסח סעיף 22ב לחוק הוא כי בית המשפט "רשאי" לתת צו כאמור ולא חייב" ( ס' 8 לפסקי הדין). למסקנה זו הגיע בית המשפט , בין היתר, תוך השוואה בין התנאים הנדרשים להוצאת צווי סגירה שיפוטיים ומנהליים לפי סעיפים אחרים בחוק רישוי עסקים- שם נדרש קיומם של תנאים נוספים לשם הוצאת הצו, לבין הוצאת צו לפי סעיף 22ב, שם נדרש קיומם של תנאים טכניים בלבד.

בית המשפט הוסיף כי לאחר שהוכח קיומם של התנאים הטכניים, בית המשפט יבחן בשלב השני האם קיימים שיקולים נוספים המצדיקים מתן צו הספקה ובראשם האם קיימת היתכנות להוצאת רישיון בטווח הנראה לעין. (ס' 9 לפסק הדין)

דרישת קיום ראיות לכאורה ואינטרס ציבורי

על בית המשפט להשתכנע בראיות לכאורה כי התקיימו התנאים להוצאת הצו ( סעיף 22ב (ב)).
בפסק דין חמו (מחוזי) (ספט' 2020), בית המשפט סבר כי לא די בראיות לכאורה לכך שהעסק מנוהל ללא רישיון וכי תידרש רמה גבוהה יותר של ראיות ולפחות רמה של ראיות מנהליות. 

בפסק דין מ.ר.ס  נפסק כי הראיות לכאורה נדרשות לעצם ניהול העסק ללא רישיון ולא לגבי האינטרס הציבורי, שיש להראות רק את מהותו וטיבו על מנת שבית המשפט יערוך את האיזון בין האינטרסים המתנגשים. (ראה גם פס"ד אפריאט (שלום, מאי 24))

בפסק דין סעדי (שלום, נובמבר 19) נקבע  כי הראיות לכאורה הנדרשות הינן לעצם הפעלת העסק ללא רישיון.
לעניין הוכחת האינטרס הציבורי נקבע כי התביעה תצביע על מהותו ועל טיבו של העסק, כך שבית המשפט יוכל לערוך את האיזון בין האינטרסים המתנגשים. עוד צוין בפסק הדין כי אין צורך להוכיח את האינטרס הציבורי בראיות לכאורה, וודאי שלא למעלה מכך.

כך נקבע גם בפסק דין כהן (שלום, פברואר 20).  לשם קביעת קיומו של האינטרס הציבורי באותו המקרה, הסתמך בית המשפט על דו"ח תברואן בו נקבע כי העסק פועל ללא רישיון באופן העלול לסכן את שלום הציבור (שטח קטן וליקויים תברואיים כגון אי חלוקת המטבח למדורים המפרידים בין מזון מהחי ומהצומח). 

בפסק דין ספרוני (שלום מאי 24) השווה בית המשפט בין הדרישה להוכחת אינטרס ציבורי בבקשה לצו הפסקה שיפוטי ללא הרשעה פלילית לדרישה להוכחת אינטרס ציבורי בביצוע צו הריסה ללא הרשעה פלילית, (סעיף 239 לחוק התכנון והבניה).

בפסק דין דלישס (שלום ינואר 25) סקר בית המשפט את הגישות השונות בפסיקה וציין כי לפי גישת מזפר אין צורך בהוכחת אינטרס ציבורי לשם מתן הצו ודי בכך שהעסק פועל ללא רישיון ושלא הוכחה היתכנות להוצאת רישיון. אם כי באותו מקרה בחן בית המשפט גם את היתכנות הוצאת הרישיון וגם את המסוכנות הנובעת מהפעלת העסק המטה ולכן קיים גם אינטרס ציבורי מיוחד.

בפסק דין אלמוג (שלום ינואר 25) נאמר כי לצורך מתן הצו, נדרש קיומו של אינטרס ציבורי מיוחד המצדיק מתן הצו בכדי שביהמ"ש יוכל לערוך את האיזון בין האינטרסים המתנגשים, אינטרס הציבור ושמירה על שלום הציבור ודי לכך, בשלב זה, בראיות לכאורה. ( ס' 13 לפסק הדין).

 ראה גם פסק דין מטמנות זמורה (סעיף 48 לפסק הדין) שם נאמר כי בחינת כלי האכיפה הנוספים מראה שלא נדרש להוכיח "אינטרס ציבורי" לשם הוצאת הצו.

ה"ראיות לכאורה" צריכות להוכיח את "היסוד הסביר" להיעדר רישיון  

בפסק דין אדריעי (שלום, מרץ 25) ציין בית המשפט כי מדובר בסטנדרט ראייתי נמוך יחסית של "יסוד סביר להניח" סטנדרט ראייתי שהוא שווה ערך "ליסוד סביר לחשוד" או "לחשד סביר"….זהו הסטנדרט המקובל בתחום דיני החיפוש ומעצר חשודים לצרכי חקירה והוא אינו סטנדרט מכביד למדי, כפי שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון למכביר".
בית המשפט התלבט בסטנדרט הראייתי מאחר ובסעיף נדרשות "ראיות לכאורה" שזהו סטנדרט מחמיר בהרבה הנדרש לשם מעצר חשוד. בית המשפט מגיע למסקנה כי מדובר ב"ראיות לכאורה" המוכיחות את ה"יסוד הסביר" ולא כאלו המוכיחות את האשמה של ניהול עסק ללא רישיון.
נקבע כי על מבקש הצו להוכיח " כי מדובר בעסק טעון רישוי שיש יסוד סביר להניח שאין לו רישיון או שפועל בניגוד לתנאי הרישיון או בניגוד לתקנות או לחוק רישוי עסקים, וזאת על יסוד "ראיות לכאורה". על יסוד ראיות גולמיות בכתובים, אשר "אם נאמין להן", יקימו את הסטנדרט הראייתי של "יסוד סביר להניח" כי העסק הוא טעון רישוי ופועל ללא רישיון או היתר כלשהו או בניגוד לרישיון או להיתר או בניגוד לתקנות".

ניתן להוציא צו ללא הגבלת זמן

הוצאת צו לפי סעיף זה אינה מותנית בנקיטת הליכים נוספים כל שהם על ידי הרשות- לפיכך, ניתן להוציא צו כאמור, שאינו מוגבל בזמן גם ללא הגשת כתב אישום.

האם ניתן להוציא צו במעמד צד אחד

בפסק דין לוי (שלום, יולי 22) התבקש בית המשפט להוציא, במעמד צד אחד, צו סגירה שיפוטי לעסק של מכבסה שפעל, לטענת התביעה, באופן המהווה סכנה ממשית.
בית המשפט מצא כי, בניגוד לחוק התכנון והבניה, אין הוראה בחוק רישוי עסקים המסדירה את האפשרות לתת צווים במעמד צד אחד ואין הוראה המסדירה את האפשרות להגיש בקשה לבטל צו הפסקה שיפוטי.
לכן, נקבע, כי אין הצדקה להוציא צווים במעמד צד אחד מכוח חוק רישוי עסקים.
בנסיבות העניין ובשל הליקויים החמורים, בית המשפט הוציא צו סגירה במעמד צד אחד לזמן קצר עד לדיון שייקבע במעמד שני הצדדים.
על גישה זו חזר בית המשפט בפסק דין שירת י-ם. באותו מקרה בית המשפט אף לא הוציא צו זמני במעמד צד אחד כיון שקיומו של העסק היה ידוע לרשות מספר חודשים והביקור האחרון של הפקח נערך כחודש לפני הגשת הבקשה להוצאת הצו. 

בפסק דין חמו נקבע כי בשל אופיו של ההליך הדומה להוצאת צו לפי סעיף 17 לחוק, ככלל, אין מקום להוציא צו במעמד צד אחד. 

בפסק דין אלול (שלום, מאי 2019) ניתן צו סגירה על פי סעיף 22ב במעמד צד אחד, ללא  תנאים וללא הגבלת זמן לתוקף הצו, אך בפסקי דין קסוואני (שלום, יולי 2019), נסאר ו- מעיין 2000 ניתן צו סגירה על פי סעיף זה רק לאחר שניתנה לבעלי העסק הזדמנות לתת תגובתם.

 הגשת ראיות במעמד צד אחד

בפסק דין עטשי (שלום, ינואר 20)  הוצא צו סגירה לפי סעיף 22ב בנסיבות בהן השתכנע בית המשפט, על סמך מידע מודיעיני שהובא בפניו, כי העסק משמש ככר לביצוע פעילות עבריינית של סחר בסמים ובנשק. 

אך בפסק דין אדריעי (שלום, מרץ 25) נקבע כי אין לאפשר הגשת ראיות רק לבית המשפט בהליך זה. "במקרה של בקשה לפי סעיף 22ב לחוק רישוי עסקים  אין כל סעיף חוק המאפשר הגשת הראיות לכאורה לבית המשפט במעמד צד אחד". מסקנת בית המשפט מתחזקת מאחר ועל המבקשת להגיש לבית המשפט "ראיות לכאורה", שכן לא ניתן בשום צורה ואופן להגיש ראיות לכאורה במעמד צד אחד. ראיות לכאורה תמיד יהיו חשופות לשני הצדדים להליך. ועוד מוסיף בית המשפט כי לאור הדרישה הראייתית הנמוכה הנדרשת בסעיף לשם הוצאת הצו "יסוד סביר להניח" שהעסק פועל ללא רישיון, אין סיבה לאפשר למבקש הצו "הנחה" נוספת בצורת אפשרות לבסס הוכחת תנאים אלו על סמך ראיות במעמד צד אחד. 

גם בפסק דין חסידי בעלאז (שלום, מרץ 25) בית המשפט לא הוציא צו לפי סעיף 22ב על פי ראיות שהוצגו במעמד צד אחד בלבד. 

אופיו של ההליך- מעין פלילי

בפסק דין חמו (שלום, פבר' 20) נקבע כי ההליכים מכוח סעיף זה מאפשרים מתן צו קבוע להפסקת עיסוק בעסק, ללא תלות בניהול הליך פלילי. מכאן שמתן הצו מהווה צעד דרסטי העומד למול זכות היסוד של חופש העיסוק ויש לנהוג לגביו זהירות רבה. עוד נקבע שם כי היות שההליך אינו מותנה בהגשת כתב אישום, ניתן לקבוע כי ההליך הוא רק מעין פלילי.

ראה גם פס"ד אלקיען  (שלום פברואר 25– שם הודגש שלאור היות ההליך מעין פלילי יחולו עליו הוראות סעיף 130(ח) לחסד"פ, לפיו רשאי בית המשפט לבטל הכרעת דין "אם נוכח שהייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין;"

עסק המנוהל על ידי נתינים זרים

בפסק דין marim (שלום, דצמבר 23) נדונה בקשת המשטרה להוצאת צו סגירה כנגד עסק המנוהל ללא רישיון על ידי נתינים זרים.

בהקשר זה התייחס בית המשפט להנחיות היועץ המשפטי לממשלה מיום 3.11.2013 הנוגעות  לבעיות הבטיחות הקשות הקיימות בעסקים אלו, ולכך שהימנעות מאכיפת הדין כנגד הנתינים הזרים על פי חוק רישוי עסקים, עלולה להוביל להתגברות תופעת העבריינות בקרבם. עוד התייחס בית המשפט לנאמר בהנחיה זו בעניין קשיי האכיפה כלפי עסקים אלו הנובעים בין היתר מחוסר יכולת לאתר את בעלי העסק, ומכך שלעיתים מתייצבים מול הרשות אנשים ישראלים או נתינים זרים בעלי אשרה שספק אם הינם בעלי העסק האמיתיים. בית המשפט הוסיף והתייחס לכך שעשרות כתבי אישום נמחקו בשל חוסר יכולת לאתר את הנאשמים.

בית המשפט ציין כי הרציו של הוצאת צווים לפי סעיף 22ב עוד מתחזק כאשר מדובר בנתינים זרים, אשר לעיתים קרובות לא ניתן לאתרם או שהעסק מחליף בעלים רבים תוך זמן קצר.
לעניין זה ראו גם פסק דין ADHANOM. (שלום, ינואר 24)

אין חובה לקיים שימוע לפני הגשת בקשה להוצאת הצו

בפסק דין קירשנר (מחוזי, אוגוסט 21), קבע בית המשפט כי הפעלת הסמכות לפי סעיף 22ב אינה טעונה שימוע, בשונה מהדרישה לפני הגשת כתב אישום. בית המשפט נימק את קביעתו בכך שצו לפי סעיף זה לא יוצא ללא שמיעת עמדת המתנגד (הכוונה, ככל הנראה, לצו קבוע ולא זמני).

בפסק דין דלישס מרכולים (שלום, ינואר 25) נאמר כי ספק אם קיימת חובה לקיים שימוע טרם הגשת בקשה לפי סעיף 22ב לחוק להבדיל ממצב בו קיימת כוונה להגיש כתב אישום.  

 שיהוי

בפסק דין קירשנר (מחוזי, אוגוסט 21) נאמר כי גם אם הרשות המקומית פעלה כנגד העסק בשיהוי, הדבר לא יכריע את הכף לטובת בעל העסק שכן מטרתו של סעיף 22ב' אינה הענשה בגין העבר אלא מניעה עתידית.. 

הוצאת צו נדחה

על פי הפסיקה נראה, כי אין מניעה עקרונית להוצאת צו נדחה לפי סעיף 22ב.

בפסק דין בטון זלפה (שלום, אוקטובר 22) נדון מקרה של ניהול מפעל בטון ללא רישיון עסק במשך עשרות שנים. היה ברור כי לא ניתן להוציא רישיון עסק בשל הוראות התב"ע, אך בעבר היה לעסק רישיון זמני לתקופות מסוימות. בנסיבות אלו ניתן כנגד העסק צו הפסקה לפי סעיף 22ב אך ביצועו  נדחה ב 12 חודשים על מנת לאפשר לבעלי העסק להתארגן ולסגור את המקום בצורה מסודרת.

בפסק דין מוסטפא (שלום, דצמבר 22) נדון מקרה בו בקשתו של בעל עסק לרישיון סורבה. בנוסף, טענה המדינה כי על פי מידע מודיעיני שבידי המשטרה המקום משמש כפלטפורמה לעבירות פליליות. בית המשפט אמנם הוציא צו לפי סעיף 22ב, אך קבע כי הצו יכנס לתוקפו רק בתום כחצי שנה, שכן לאור הזמן שהעסק מתנהל במקום, יש לתת לו הזדמנות להוציא רישיון. 

בית המשפט פסק כי למרות שאין ספק שבמקום מתנהל עסק ללא רישיון, לא נראה שקיים צורך מיידי ודחוף להוצאת הצו ולכן אין מקום לקבל את הבקשה באותו מועד, בשל הנזק שיגרם לבעל העסק כתוצאה מהפסקת עיסוקו. 

בפסק דין אפריאט (מאי 24) נדון מקרה בו משטרת ישראל הגישה בקשה להוצאת צו לפי ס' 22ב, כאשר בעבר ניתן על ידיה אישור להיתר זמני לעסק. לאחר אירוע פלילי במקום הוציאה המשטרה סירוב (לגביו הוגשה עתירה מנהלית) ולאחר מכן הגישה את הבקשה לצו.
בעניין זה ניתן צו נדחה תוך שבית המשפט מוסיף- " מסקנתי היא כי יש לעכב במעט את ביצוע הצו, זאת בהסתמך על המידע המנהלי שהוצג בפניי, אשר אינו מעלה דחיפות לסגירת העסק לאלתר. כפי שצוין בעניין חמו לעיל, נקבע כי "אין לחוק זה כל מטרה עצמאית וכל עניין עצמאי בתחום המלחמה בפשע בישראל, הן הפשיעה הכלכלית והן הפשיעה האחרת". אין גם להתעלם מההיתר הזמני שניתן למשיבים עד לסוף שנת 2022. דעתי היא כי טענת המבקשת בדבר אי היתכנות לקבלת רישיון עסק תמוהה לאור הסכמת משטרת ישראל למתן היתר זמני להפעלת העסק" (ס' 30 לפסק הדין).

בפסק דין מנשייה יפא מ.ג בע"מ (מחוזי, אוגוסט 24) נאמר כי השגה על צו צריכה להיעשות בערעור ולא בבקשה לדחיית כניסתו לתוקף.

בפסק דין שאול (שלום, ינואר 25) ניתן צו סגירה לפי ס' 22ב נדחה (לכ- 3 שבועות) על מנת לתת לבעל העסק זמן התארגנות ראוי ולפעול להשלמת הליכי הרישוי. ועוד הוסיף בית המשפט כי העיכוב מתיישב עם זה שהמידע שהוצג לבית המשפט אינו מצביע על דחיפות בסגירת העסק.

קיום הליכים משפטיים ונוספים (כתב אישום, עתירה מנהלית וכו')

בפסק דין ניניו ( שלום, פברואר 21) נקבע כי, מאחר ומטרת הוצאת צו סגירה לפי סעיף 22ב לחוק רישוי עסקים, היא מניעתית ולא עונשית ואינה מסתיימת בהרשעה, הרי שניתן להגיש נגד בעל העסק גם כתב אישום בגין ניהול עסק ללא רישיון ולא תעמוד לו טענת ההגנה של "סיכון כפול".
בית המשפט ציין כי שיקול הדעת אם להסתפק בסגירת העסק או לנקוט בהליך פלילי, נתון בידי המדינה ובכל מקרה אמור להיבחן לפי נסיבותיו.

בפסק דין אפריאט (שלום, מאי 24) בעל העסק הגיש עתירה מנהלית כנגד המשטרה בגין סירובה לאשר הוצאת רישיון עסק. לאחר אירוע פלילי בבית העסק, המשטרה הגישה בקשה לפי ס' 22ב. למרות הגשת העתירה בית המשפט הוציא את הצו.
בפסק הדין נכתב כי למרות שקיימת זיקה בין ההליכים המשפטיים "דעתי היא כי מדובר בשני הליכים נפרדים ושונים במהותם, אשר אין עליהם להשליך אחד על השני. אף אם בית המשפט יסכים עם המשיבים כי יש להמתין עד להחלטת בית המשפט העליון, אזי מדובר במצב אשר לכאורה "משתיק" את הליך בקשת צו הפסקה שיפוטי לפי חוק רישוי עסקים ומאיין את תכליתו על פי הפסיקה" (ס' 25 לפסק הדין). בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי  חזר בית המשפט על עמדה זו. בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחתה תוך שבית המשפט מציין כי "היעתרות לבקשה שלפניי משמעותה, הלכה למעשה, מתן הכשר למבקשים לנהל עסק הטעון רישוי ללא רישיון – לא קמה עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי. זאת בפרט, מקום בו הפסקת עיסוק אינה פעולה בלתי הפיכה, ומועד שמיעת הערעור אינו רחוק."

בפסק דין זלצר (שלום, נובמבר 24) נקבע כי העובדה שקיימת עתירה מנהלית כנגד סירוב המשטרה אינה מהווה שיקול לעניין הוצאת צו לפי סעיף 22ב..

בפסק דין אדריעי ( שלום, מרץ 25) נקבע כי "צו הפסקה שיפוטי אינו מהווה קביעה כי לעסק לא צריך להיות רישיון עסק (קביעה נורמטיבית), הוא מהווה קביעה כי לעסק אין כיום רישיון עסק כדין (קביעה פוזיטיבית) ומכאן הצו. לאור זאת, לא מצאתי במתן צו הפסקה שיפוטי לעסק, כל עוד הוא פועל ללא רישיון כדין, כדי לפגוע בהליך ההשגה או כדי לפגוע בהליך המשפטי המנהלי."

התנאים להוצאת צו לפי סעיף 22ב- הגישות השונות

בפסיקה ניתן לעמוד על שתי גישות עיקריות לגבי השאלה- מהם התנאים הנדרשים להוצאת צו סגירה לפי סעיף זה.

הגישה האחת (פסק דין חמו- "גישת חמו") רואה בהוצאת צו על פי סעיף זה צעד אכיפתי חריף ולכן קובעת כי נדרש קיומם של מספר תנאים בנוסף על אלו האמורים בלשון הסעיף כפשוטה.

הגישה השניה (פסק דין מזפר- "גישת מזפר") קוראת את לשון הסעיף כפשוטה וסוברת שמעבר לאמור בסעיף לא נדרש קיומו של כל תנאי נוסף לשם הוצאת הצו.

"גישת חמו"- פסק דין חמו- (10.9.2020)

בפסק דין חמו (שלום) נאמר כי הדרישה להוכחת "ראיות לכאורה" מלמדת אף היא על הגוון הפלילי של ההליך ועל כוונת המחוקק ליצור כלי אכיפה שהשימוש בו מצומצם להקשרים בהם קיימת דחיפות לצורך מניעת סכנות או נזקים, וכי לשם נקיטת הליכים על פי הסעיף לא די בכך שהעסק מתנהל ללא רישיון.
בית המשפט המחוזי, בדונו בערעור על פסק דין חמו, סבר שאין צורך להראות סכנה מניהול העסק ללא רישיון.
עם זאת ציין בית המשפט כי, מאחר ומדובר בצו הפוגע קשות בזכות חוקתית של חופש העיסוק, לא די בכך שהעסק פועל ללא רישיון, אלא שיש להוכיח כי מדובר בעסק הפועל עת ארוכה ללא רישיון, מבלי שבעלי העסק פנו וביקשו רישיון והרשות התריעה בפניהם בעניין זה, או שהם פנו להוצאת רישיון והודע להם שבקשתם לרישיון נדחתה, שניתן להם זמן להשלים דרישות כאלה ואחרות של הרשות ושהרשות התריעה בפניהם שהיה והעניינים לא יוסדרו ייסגר בית העסק. עוד צריך בית המשפט להשתכנע כי אין כל סיכוי שבעתיד הנראה לעין ניתן יהיה לקבל רישיון עסק לאותו בית עסק.
בית המשפט הוסיף שלא מדובר ברשימה סגורה של תנאים להוצאת צו לפי הסעיף וכל מקרה ידון לפי נסיבותיו.

"גישת מזפר"- פסק דין מזפר

בעניין מזפר, בית משפט השלום הוציא צו סגירה לפי סעיף 22ב לחוק, לעסק  של מגרש למכירה, השכרה ותיווך של כלי רכב. בבקשה נמסרה הודעה מעיריית ירושלים כי העסק פועל ללא רישיון והובהר כי אין היתכנות להוצאת רישיון עסק.

ערעור לבית המשפט המחוזי נדחה תוך שנכתב בפסק הדין כי סעיף 22ב לחוק נועד להתמודד עם תופעה של פתיחת והפעלת עסקים ללא רישיון, מבלי שתידרש הגשת כתב אישום או מתן צו מינהלי. ועוד הודגש כי מאחר ובעל העסק טוען כי הוצאת הרישיון הינה בהישג יד, הרי לא ייגרם לו נזק של ממש בסגירת העסק והוא יוכל לשוב ולפתוח אותו עם הוצאת הרישיון.
בית המשפט לא דרש, כתנאי להוצאת הצו, כי לא תהיה היתכנות להוצאת רישיון.

בית המשפט קבע כי הליך לפי סעיף 22ב מתאים כשמדובר בעסק חדש שמתחיל לפעול ללא רישיון, כאשר האינטרס הוא הפסקת העיסוק ללא רישיון לפני שהעסק מתבסס לשם כך…. די בסגירת העסק עד להוצאת רישיון".
על פסיקת בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת ערעור לבית המשפט העליון.

בית המשפט העליון דחה את הבקשה לדון בעניין בגלגול שלישי.
בית המשפט לא הכריע בשאלות עקרוניות בעניין הוצאת צו לפי סעיף 22ב, וקבע כי מדובר בבקשה הנטועה בדל"ת אמות בעניינו הפרטני של המבקש.

עם זאת, בית המשפט העליון, בסכמו את הוראות הסעיף  ומבלי שנקבעה הלכה מחייבת (שכן, כאמור הבקשה לקיום דיון בערעור נדחתה) ציין: "אם כך, לשם הוצאת צו הפסקה שיפוטי נדרש כי המבקש את הוצאתו יצביע על קיומן של ראיות לכאורה לכך שישנו יסוד סביר שמדובר בעסק הטעון רישוי לפי החוק ואשר הוא פועל ללא רישיון או היתר".

ועוד הוסיף בית המשפט כי "השאלות העקרוניות אשר המבקש מעורר בבקשתו- אינן מחייבות אפוא הכרעה". (כי נדרש כי ניהול העסק ללא רישיון יהיה במשך זמן רב וכי נדרש דיון במעמד שני הצדדים).

שימוש בשיקול דעת

בפסק דין מטמנות זמורה באה לידי ביטוי זווית ראיה שונה לפיה תנאי הסעיף להוצאת הצו לפי סעיף 22ב הינם אכן "פשוטים" יחסית ואין מקום לקרא בהם מה שלא נאמר. כך סבר בית המשפט כי שתי הגישות שלעיל מתייחסות למקרי קצה. 
לגישת בית המשפט- הדרך הנכונה בה יבחר בית המשפט אינה הוספת תנאים ליישום הסעיף, שאינם קיימים בלשון החוק כי אם שימוש בשיקול דעתו, לאחר שהוכח קיום תנאי הסעיף, לפי נסיבותיו של העניין המובא לפניו. בית המשפט ציין מספר מבחנים לשימוש בשיקול הדעת (ראה לעיל) והוסיף כי לא מדובר ברשימה סגורה.
לעניין זה ראה גם פסק דין האשים עומאר.

 

המגמות בפסיקה ומספר נקודות למחשבה

חקיקתו של סעיף 22ב בתיקון 34 היוותה שינוי דרמטי באמצעי האכיפה ברישוי עסקים. עד לאותו מועד, לשם סגירת עסק טרם הרשעה במשפט פלילי, ניתן היה להוציא צו סגירה מנהלי שהיה מוגבל בזמן או להגיש כתב אישום ולבקש מבית המשפט להוציא צו לסגירתו טרם הרשעה (ס'17 לחוק).

לאחר חקיקת הסעיף ניתן לרשויות כלי אכיפה שנראה היה במועד החקיקה כ"נשק יום הדין". הוצאת צו לסגירת עסק הפועל ללא רישיון, ללא הגבלת זמן, מבלי שיהיה צורך בניהול הליך פלילי, על כל המשתמע מכך.

בתחילה בתי המשפט סברו שיש "להשתמש" בכלי זה בזהירות ובמסורה, ונראה שעל רקע תפיסה זו נקבעו בפסק דין חמו (2020) כללים השמים סייגים לשימוש בכלי זה. הגם שאכן, על פי פשוטו של נוסח הסעיף- קיומם לא נדרש בהכרח.

בשנת 2022 בית המשפט, בפסק דין מזפר, סבר כי, ככלל, יש לקרא את הסעיף כפשוטו ולא להוסיף סייגים ודרישות ליישומו. 

לאחר פרסום פסק דין מזפר, ניתן לראות כי המגמה בפסיקה נוטה לכיוון יישום הוראות הסעיף בהתאם לניסוחו כפשוטו. עם זאת נראה כי, עדיין בתי המשפט נוהגים בזהירות בטרם הוצאת צו סגירה לעסק בהתאם לסעיף זה, ומבררים את סיכויי הוצאת הרישיון של העסק, את התקופה בה העסק פועל ללא רישיון, את התנהלות בעל העסק לאורך התקופה ואף, במישרין או בעקיפין, (והדברים נאמרים בזהירות רבה) את רמת מסוכנותו בעת הוצאת הצו, שכן מרבית פסקי הדין המאמצים את גישת מזפר מוצאים לבקשת משטרת ישראל (נכון לחודש מאי 2025). בדיקת קיומם של התנאים הנוספים תיעשה, בדרך כלל, על מנת לבחון את מאזן השיקולים בין האינטרס הציבורי להוצאת הצו ובין אינטרס בעל העסק להמשיך ולפעול בעסקו. 

יתרונו וחסרונו של סעיף 22ב הינו מיעוט התנאים בחוק להוצאתו, דבר העלול להפוך הוצאת צווי סגירה לפי סעיף זה לעניין טכני כמעט.

זה המקום לציין את גישת בית המשפט בפסק דין מטמנות זמורה– לפיה לא מדובר בבחינה מהם התנאים למתן צו אלא שימוש בשיקול דעת בית המשפט, לפי מבחנים שונים.

נראה נכון כי, הן הרשויות האוכפות והן בתי המשפט, יתנו את הדעת על שלל אמצעי האכיפה הקיימים בחוק רישוי עסקים ויקבעו לפחות קוים מנחים אימתי, למשל, יוגש כתב אישום נגד עסק בגין ניהול עסק ללא רישיון ומתי יתבקש בית המשפט להוציא צו סגירה מכוח סעיף 22ב, ללא הגשת כתב אישום.

סקירת הפסיקה לעניין התנאים להוצאת הצו

פסקי דין המסכמים את  הגישות השונות בפסיקה 

בפסק דין רמדאן (שלום, ינואר 24) סיכם בית המשפט את הגישות השונות לתנאים שקיומם נדרש לשם הוצאת צו לפי סעיף 22ב תוך שמצוין שם שטרם נקבעה הלכה מחייבת במחלוקת בין הגישות השונות, וכי בכל מקרה אין צורך בהוכחת מסוכנות מהעסק.

על פי הגישה האחת- ניתן להוציא צו כאמור גם לעסק חדש ודי בכך שהעסק פועל ללא רישיון ללא אפשרות קרובה להכשרתו.

 על פי הגישה השניה- נדרשים תנאים נוספים לרבות קיומו של עסק המתנהל תקופה ארוכה ללא רישיון, שהעסק כלל לא פנה בבקשה לרישיון או שבקשתו נדחתה, כי ניתן לעסק די זמן להשלים הדרישות וכי הובהר לבעלי העסק שככל והדרישות לא יושלמו יינקטו הליכים כנגד העסק. ועוד- נדרש כי בית המשפט ישתכנע שלא ניתן יהיה לקבל רישיון בעתיד הנראה לעין. 

ראה גם פסק דין אליהו לוי (שלום, אוגוסט 24),פסק דין עאמר (אוקטובר 24), פסק דין דלישס ( שלום ינואר 25), פסד" אדריעי (שלום, מרץ 25)

סקירת הפסיקה

בפסק דין ד.א.ב הופעות (שלום, אוגוסט 2019) נקבע כי מדובר בהליך שאינו אמור להינקט על דרך השיגרה ולא בכל מקרה בו מתנהל עסק הטעון רישוי ללא רישיון תנקוט הרשות בהליך זה.
עוד הדגיש בית המשפט כי השימוש בסמכות על פי הוראות סעיף 22ב' אמור להיות במשורה, קל וחומר כאשר מדובר בצו שהוצאתו אינה מחייבת נקיטת הליך פלילי.
בנסיבות אותו המקרה, לא ניתן צו להפסקת הפעילות, בשל הצהרת בעל העסק כי הפעילות בו חדלה לחלוטין וכי מתן הצו יפריע למציאת שוכרים חדשים לנכס.

בפסק דין גג על הפאב (שלום נובמבר 19)  נפסק כי מדובר בצעד דרסטי שאמור להינקט במשורה וכי לא בכל מקום בו מתנהל עסק טעון רישיון ללא רישיון עסק כדין, ימהר בית המשפט לנקוט בצעד זה"(עמוד 5 לפסק הדין). 
הנסיבות המיוחדות- ניתן משקל לעובדה כי העסק פועל שנים רבות ללא רישיון, וכי ניתנו נגדו בעבר צווי סגירה וצווי הריסה בשל חריגות בניה, ואלו לא קוימו במשך שנים, כאשר בעלי העסק ממשיכים להפעילו בשם דומה.
בערעור בבית המשפט המחוזי, אושר את פסק הדין ונקבע כי "די בכך שהעסק פועל ללא רישיון תקופה ארוכה וכי ניתנו בעבר צווים כנגד בעלי העסק שהופרו על ידם, על מנת שניתן יהיה לפעול באמצעות סעיף 22ב'".

בפסק דין קירשנר (שלום, מאי 21)) נדון מקרה של ממכר פירות וירקות בקרקע חקלאית. הוצא צו סגירה לפי סעיף 22ב בנסיבות שהעסק פעל שנים רבות ללא רישיון ושאין היתכנות להוצאת רישיון.  בערעור על פסק דין זה בבית המשפט המחוזי (אוגוסט 21) נקבע כי תכליתו של הסעיף מניעתית ופעילותו בניגוד לדיני התכנון והבניה מצדיקה סגירתו, במיוחד כשמדובר בעסק הפועל ללא רישיון שנים ארוכות וכשאין סיכוי להוציא רישיון. עיקר נימוקי בית המשפט להוצאת צו סגירה  היו הפעלה ממושכת ללא רישיון והעדר אופק להוצאת רישיון. עוד הוסיף בית המשפט כי כאן מצטרפות הנסיבות של הפרה בוטה של דיני התכנון והבניה. 

באותו עניין בבית המשפט העליון (אוגוסט 2021) נקבע כי לשם הוצאת צו לפי סעיף זה לא נדרש כי תהיה הרשעה בפלילים בשל שימוש חורג במקרקעין.

בפסק דין גן רווה (שלום, דצמבר 21) נדון מקרה של הפעלת גן אירועים בניגוד לדיני התכנון והבניה. לעסק הוצא בעבר צו סגירה מנהלי אך עוכב בהסכמה בתנאי שבעל העסק יגיש בקשה לרישיון. הבקשה סורבה על ידי הוועדה המקומית, משרד הבריאות והמשטרה. במועד הגשת הבקשה לצו סגירה לפי ס' 22ב טרם התקבלה התייחסות מכבי אש ורשות הרישוי טרם הוציאה סירוב לבקשה לרישיון.

בית המשפט לא ייחס חשיבות לכך שטרם הוצא סירוב הרשות כיוון שברור שבשל התנגדות הוועדה המקומית, אין היתכנות להוצאת רישיון כלל ועובדה זו לא תשתנה לאחר קבלת תגובת הכבאות. 

בפסק דין גרסימוב הוצא צו נגד מסעדה שנוהלה ללא רישיון כאשר כנגד הבעלים הראשון הוגש כתב אישום והוצא צו סגירה. אותו בעלים העביר את העסק לבת זוגו ובעצם המשיך להפעילו. בית המשפט קבע כי מכירת העסק לבת הזוג הינה אקט טקטי כאשר הבעלים המקורי ממשיך לנהל את העסק. אילו ידעו הרשויות את האמת היו עומדות על הוצאת צו לסגירת העסק בעניין כתב האישום הקודם שהוגש. בית המשפט ציין כי הוא מודע להסרת ליקויים תברואיים חמורים שהיו בעסק אך לא ניתן אישור משרד הבריאות, כי הייתה בעסק ביקורת כיבוי אש אך אין בידי הבעלים אישור, לבעלי העסק היה אישור משטרה, העסק מופעל בשימוש חורג ואין אישור תכנון ובניה., העסק מופעל כשנה וחצי ללא רישיון.

בפסק דין הקומה החדשה (שלום, פברואר 22) נדון מקרה של ניהול מלון ללא רישיון. בית המשפט קבע כי יש לבדוק האם קיים סיכוי נראה לעין בעתיד לקבלת רישיון. בשים לב שמדובר בצעד דרסטי הפוגע בחופש העיסוק, יש לבחון האם קיימת מסוכנות מהמשך ניהול העסק בהעדר רישיון ברמה המצדיקה הוצאת צו סגירה. בפסק דין זה בדק בית המשפט לעומקן את דרישות רשות הכבאות בהקשר דיני התכנון והבניה וקבע שלא ניתן לדרוש מבעלי העסק דרישות מבניות נוספות. בנסיבות אלו  לא הוכחה המסוכנות מהעסק ולא הוכח שבעתיד הנראה לעין העסק לא יקבל רישיון. 

בפסק דין ADHAMON (שלום, ינואר 24) קיבל בית המשפט את גישת בית המשפט המחוזי בפסק דין מזפר, כאשר היה מדובר בנתינים זרים שניהלו פאב.

בפסק דין בלולו (שלום, דצמבר 22) נפסק כי על מנת שיוצא צו לפי סעיף 22ב לא די בראיות לכאורה שהעסק פועל ללא רישיון. יש להמשיך ולבחון האם בעלי העסק ניסו להוציא רישיון, האם קיים סיכוי בעתיד הנראה לעין שיוצא רישיון וקיומו של אינטרס ציבורי ברמה המצדיקה מתן הצו. באותו מקרה הופעלה תחנת מעבר לפסולת בניין ללא רישיון ונפסק כי הפגיעה באיכות הסביבה כתוצאה מפעילות העסק מצדיקה הוצאת הצו. 

בפסק דין בטון זלפה (שלום, אוקטובר 22) נדון מקרה של ניהול מפעל בטון במשך עשרות שנים כאשר על פי התב"ע המקום מיועד למסחר ומגורים. עם זאת התברר, תוך כדי ניהול התיק, כי למפעל היו בתקופות שונות היתרים זמניים. 

 בית המשפט קבע כי סעיף 22ב מנותק מההליך הפלילי והוא מעניק לבית המשפט סמכות להורות על סגירת עסק אם הוכח שהעסק פעל ללא רישיון. קיום סכנה ממשית או חשש משמעותי לפגיעה בציבור אינם תנאי להוצאת הצו.  

מאחר והוצאת הצו מהווה פגיעה בחופש העיסוק, על בית המשפט להשתכנע שהעסק פועל זמן רב ללא רישיון, שהעסק ובעליו לא ביקשו רישיון למרות התראות הרשות, או שכן ביקשו רישיון אך בקשתם נדחתה, או שלא קיימו דרישה לתיקון ליקויים לאחר שהרשות התריעה בפניהם שאם הליקויים לא יתוקנו העסק ייסגר. ועוד- על בית המשפט להשתכנע שאין כל סיכוי שבעתיד יוצא לעסק רישיון. 

בפסק דין אבגי (שלום, נובמבר 23) נדונה בקשה של המשטרה לסגירת עסק של מספרה לפי הוראות סעיף 22ב ,כאשר זהו סוג עסק שהמשטרה אינה נותן אישור בו.
בית המשפט הוציא צו לסגירת העסק מאחר ובשל מידע של המשטרה כי העסק משמש לפעילות פלילית, ישנו ספק גדול בדבר יכולת העסק לקבל רישיון.
בפסק דין מחלבות גד בית המשפט סירב לבקשה להוצאת צו לפי סעיף 22ב, כאשר כנגד העסק הוגש כתב אישום בגין ניהול עסק ללא רישיון וההליך נמצא לקראת הכרעה.

בפסק דין אפריאט (שלום, מאי 24) נדון מקרה בו המשטרה ביקשה הוצאת צו לפי סעיף 22ב. באותו מועד התנהלה בערכאה אחרת עתירה מנהלית של בעלי העסק כנגד סירוב המשטרה (בשל קשר לגורמים פליליים) לאשר הוצאת רישיון.
בית המשפט אימץ את גישת פסק דין מזפר. עם זאת בית המשפט בחן את מסוכנות העסק (הפוטנציאל לביצוע עבירות פליליות) וקבע כי במקרה זה האינטרס הציבורי גובר על אינטרס בעל העסק. באותו מקרה הוצא צו נדחה בחודש מאחר ולאור המידע שהוגש לו לא הייתה, לדעתו, דחיפות להוצאת צו לאלתר.

בפסק דין ספרוני (שלום, מאי 24) אימץ בית המשפט את גישת פס"ד חמו ובחן את משך התקופה שהעסק מתנהל ללא רישיון מבלי שבעלי העסק פנו וביקשו רישיון והרשות התריעה בפניהם שהיה והעניינים לא יוסדרו, ייסגר העסק וכן שאין סיכוי שבעתיד הנראה לעין ניתן יהיה לקבל רישיון לאותו בית עסק.(ס' 11 לפס"ד).
בהיעדר אינדיקציות לאינטרס ציבורי העולה על אינטרס בעל העסק, ולכך שאין סיכוי שבעתיד הנראה לעין ניתן יהיה להוציא רישיון עסק ולסכנה הנשקפת לציבור כתוצאה מהיעדר רישיון, בהתחשב בכך שהעסק אינו פועל זמן רב ללא רישיון, ובהתרשמות בית המשפט כי בעל העסק לא פעל להוצאת רישיון בשל ייעוץ משפטי שקיבל – לא הוצא צו.
"בשונה מצו הפסקה שיפוטי לאחר הרשעה פלילית, לא די בהפעלת עסק הטעון רישיון ללא רישיון עסק ויש לבחון בנוסף אם בנסיבות העניין האינטרס הציבורי מחייב את הפסקת העיסוק בעסק" (ס' 42 לפס"ד). בית המשפט הוסיף כי ביחס לעסקים אחרים באותו מתחם העירייה לא דרשה הוצאת צו לפי 22ב.
לעניין בדיקת המסוכנות הוסיף בית המשפט (בעקבות פס"ד חמו) כי- "סעיף 22ב' אינו נחוץ לצורך מניעת סכנה מיידית מבית עסק, שכן כלים להילחם בסכנה המיידית הזו היו קיימים קודם לחקיקתו של סעיף 22ב'".

בפסק דין אלנור (שלום, יוני 24) נדונה בקשת המשטרה להוצאת צו כנגד עסק של מזנון/בר/משחקים המנוהל על ידי מהגרים זרים. בית המשפט בחן את היתכנות הוצאת הרישיון בעתיד הקרוב תוך שהוא מביא בחשבון העדר אישור הנדסה וסירוב משטרה (הוגשה עתירה שעומדת להידחות). לאור כל זאת, הוצא צו.

בפסק דין מנשייה יפא מ.ג בע"מ (מחוזי, אוגוסט 24) אימץ בית המשפט את גישת מזפר.

בפסק דין אליהו לוי (שלום, אוגוסט 24) נדון מקרה של ניהול עסק מזון מקרון נגרר, בו נמכר מזון מבושל ואף הודלקה אש. בית המשפט אימץ  את גישת מזפר. "עולה אפוא, כי לא רק שתכליתו של סעיף 22ב לחוק היא לשמש כלי אכיפה מהיר נגד עסקים נטולי רישיון או היתר, אלא שהגישה הרואה בהיעדרו של רישיון או היתר תנאי מספיק למתן צו הפסקה שיפוטי, אף אם מדובר בעסק חדש, היא הגישה שקנתה אחיזה; היא ממילא גם מתיישבת עם התכלית העומדת בבסיס סעיף 22ב, ולשיטתי גם עומדת בהלימה עם דברי בית המשפט בעניין חמו כי "עצם העובדה שקיימים בתי עסק הפועלים ללא רישיון היא תעודת עניות לגורמי האכיפה. תופעה זו צריך לעקור מן השורש ולצורך זה חוקק סעיף 22ב"  (חמו, בפס' 8)" (סעיף 29 לפסק הדין). (בית המשפט הסתמך גם על פסק דין אפריאט).

בפסק דין עבדאללה חוסן (שלום, אוגוסט 24) נדון מקרה של פאב, משחקים ומוצרי עישון בנווה שאנן בתל אביב. העסק פעל כשנה ללא רישיון ונתפס בו רכוש החשוד כגנוב, כלפי פריצה כלי תקיפה ואלת בייסבול. במקום היה נתין אריתראי. בית המשפט סקר את שתי הגישות.  לאחר שקבע כי קיים חשש מהעסק לשלום הציבור, בדק בית המשפט על פי הגישה המחמירה (חמו) האם העסק יוכל להוציא רישיון בעתיד הנראה לעין או בכלל וענה על כך בשלילה. עוד נימק בית המשפט את החלטתו בסכנה שהעסק מהווה לציבור והפעילות הבלתי חוקית המנהלת בו.

עוד הוסיף בית המשפט כי "הדין החל מחייב כי בתי עסק במדינת ישראל יתנהלו כאשר יש להם רישיון עסק. מובן שבתי המשפט לא ימהרו לסגור בתי עסק אך ורק מטעם זה אלא, יצטרכו להשתכנע שאכן נעשו כל הפעולות הנדרשות לשם קבלת רישיון עסק ואלה לא הניבו דבר." (סעיף 27 לפסק הדין).

בפסק דין זויפער (שלום, נובמבר 24) נדון מקרה של הפעלת פאב במשך שנתיים ללא רישיון, כאשר כמעט כל נותני האישור סירבו להוצאתו. בית המשפט אימץ את גישת מזפר, אך עם זאת נימק את החלטתו בתקופה הארוכה בה העסק פועל ללא רישיון, בהיקף פעילותו ובהיעדר היתכנות להוצאתו, דבר המטה את נקודת האיזון לטובת האינטרס הציבורי לסגירת העסק.

בפסק דין זלצר (שלום נובמבר 24) בית המשפט בחן את המקרה לאור השיקולים שנקבעו בפסק דין חמו. בית המשפט הביא בחשבון את העובדה שיש סירוב משטרה בשל עבירות פליליות במקום, מהות העסק וגודלו, משך ההפרה והחליט כי הכף נוטה לטובת האינטרס הציבורי להוצאת צו הסגירה.

בפסק דין ואדי (שלום דצמבר 24) נדון מקרה בו נוהל עסק במבנה ללא היתר בניה (בעניין זה הוגש כתב אישום על עבירות בדיני תו"ב), בית המשפט בחן את התנאים הנדרשים להוצאת הצו לפי לשונו של הסעיף כשפוטה (גישת מזפר).

בערעור שהוגש לבית המשט המחוזי נקבע כי "הרשות לא נדרשת להוכיח אינטרס ציבורי מעבר לשמירה על שלטון החוק, וכן איננה נדרשת להוכיח שלא קיימת היתכנות לקבלת רישיון העסק בטווח הזמן הקרוב. לרשות ניתנת הסמכות להחליט על דרך פעולתה על פי שיקול דעתה, ככל שהיא עומדת בתנאי החוק" (סעיף 23 לפסק הדין)

בית המשפט החליט כי היתכנות עתידית להוצאת רישיון אינה שיקול בהוצאת הצו. לשיטתו, תכלית הסעיף אינה תומכת בגישה שלפיה יש להתחשב בהיתכנות עתידית להוצאת רישיון ( סעיף 37 לפסק הדין), במיוחד כאשר העסק אינו מקיים את דיני התכנון והבניה.

בפסק דין אבו לטייף (שלום, ינואר 25) בית המשפט בחן את התקופה בה העסק פועל ללא רישיון ואת הסיכוי להוצאת רישיון בעתיד הנראה לעין.

בפסק דין שאול (שלום, ינואר 25) נאמר כי "המחוקק והפסיקה מורים כי לעניין צו הפסקה שיפוטי די בכך שמדובר בעסק טעון רישיון שפועל ללא רישיון או היתר זמני ואין בנמצא דרישה לבחון בנוסף אם קיימים אמצעים פוגעניים פחות להשגת המטרות האמורות בחוק. " (סעיף 18 לפס"ד).

בפסק דין דלישס (שלום ינואר 25) סקר בית המשפט את שתי הגישות ( חמו ומזפר) וסיכם כי, משתי הגישות עולה כי לשם מתן צו לפי ס' 22ב אין צורך בהוכחת מסוכנות הנובעת מבית העסק. שם נאמר כי הבקשה תתקבל גם אם בית המשפט ילך בדרך גישת חמו שכן אין היתכנות להוצאת רישיון.

בפסק דין אלמוג (שלום, ינואר 25) נדון מקרה של מגרש למכוניות חשמליות שנוהל ללא רישיון עסק. המשטרה טענה למסוכנות. בית המשפט אימץ את גישת מזפר וקבע כי ההליך מתאים לעסק חדש שהחל לפעול ללא רישיון, כאשר האינטרס הוא הפסקת העיסוק ללא רישיון לפני שהעסק מתבסס. בית המשפט המחוזי בדונו בערעור על החלטה זו אימץ את גישת מזפר והוסיף כי לא קיימת היתכנות להוצאת רישיון בעתיד הנראה לעין. בית המשפט הוסיף כי אם בעל העסק יוכל להראות התקדמות משמעותית בהליך הוצאת הרישיון או סיכויים גבוהים להוצאת הרישיון הוא יוכל לשוב ולפנות לבית משפט קמא לבחינת המשך קיומו של הצו.

בפסק דין אלקיעאן ( שלום, פברואר 25) בית המשפט נקט בגישת חמו ובדק שהעסק מתנהל עת ארוכה ללא רישיון, שלא הוגשה בקשה לרישיון ושהרשות התריעה בפניהם בעניין זה. בהתאם לקיום שלושת המדדים הללו נקבע שיש אינטרס ציבורי בהוצאת הצו.

בפסק דין אדריעי (שלום, מרץ 25) נקבע שאין צורך בהוכחת חשש לשלום הציבור. עם זאת בנסיבות אותו המקרה נקבע כי גם אם בית המשפט יסבור כי נדרש דבר מה נוסף להוכחה שהעסק פועל ללא רישיון הרי שצווי סגירה שהוצאו בעבר כנגד העסק (מנהליים ושיפוטיים) יהוו את אותו דבר מה נוסף.

בפסק דין עבאס (שלום מרץ 25) נדון מקרה בו המשטרה ביקשה הוצאת צו לעסק שאמנם פועל ברישיון אך המשטרה פנתה לרשות המקומית וביקשה כי זו תבטל את הרישיון מאחר והעסק אינו מקיים את תנאי הרישיון. בית המשפט סירב לבקשת המשטרה.

בפסק דין קיעאן ( שלום, מרץ 25) בית המשפט צידד בגישת חמו ובנסיבות המקרה לאור התנהלות המשיב שלא פעל להוצאת רישיון חרף התראות שקיבל, בהעדר היתכנות להוצאת רישיון בזמן הנראה לעין ולנוכח הפרות דיני התכנון והבניה- הוצא צו.

בפסק דין מטמנות זמורה נקבע שאין צורך להתחשב בהיתכנות עתידית לקבלת רישיון עסק, בפרט כאשר הדבר תלוי בהתאמה לדיני התכנון והבניה. עם זאת, בית המשפט ישתמש בשיקול דעתו על מנת לקבוע אם להוציא צו. 

 

חוק רישוי עסקים שבתוקף תיקונים 35-36

פסיקה:
בר"ש 62014-06-19 מדינת ישראל נ. ד.א.ב הופעות בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 2.8.2019)
בר"ש (י-ם) 76782-07-19 מדינת ישראל נ. ג.מ מעיין אלפיים (07) בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 21.8.2019)
בר"ש (י-ם) 60048-07-19 מדינת ישראל נ. קסוואני (פורסם בנבו, 30.7.2019)
צמ (שלום, ת"א) 49550-05-19 תחנת משטרה-מרחב ירקון נ. אלול ואח' (פורסם בנבו, 22.5.19)
בב"נ 20305-04-18 ועדה מקומית לתכנון ובניה שהם נ. א.ס.פ.י חברה לקידום פרויקטים באיכות הס (29.5.18) [פורסם בנבו]
בעא (עכו) 58198-11-19 אסעד סעדי נ. עיריית עכו (פורסם בנבו, 11.12.19)
בר"ש 33140-11-19 (שלום) עיריית רעננה נ. גג על הפאב ואח' (פורסם בנבו, 1.12.19)
עפמ"ק 73977-12-19 גג על הפאב בע"מ ואח' נ. עיריית רעננה (פורסם בנבו, 25.2.2020)
רע"ס 32595-12-19 מדינת ישראל נ. חוסין עטשי (פורסם בנבו, 19.1.2020)
רע"ס (רמ') 69654-11-19 משטרת ישראל נ. אריה חמו (פורסם בנבו, 28.2.2020)
עצ"מ (מרכז) 39550-07-20 משטרת ישראל נ. חמו (פורסם בנבו, 10.9.2020)
בר"ש 70737-01-20 מדינת ישראל נ. כהן (פורסם בנבו, 04.02.2020)
בר"ש 29976-08-20 מדינת ישראל נ. מ.ר.ס המשולש בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 20.8.2020)
רע"ס 55956-11-19 עיריית יבנה נ. ניניו ואח' (טרם פורסם, 3.2.2021)
עא (רח') 66647-01-20 מועצה מקומית גדרה נ. רז קירשנר (פורסם בנבו, 27.5.2021) – שלום
רעפ 5900/21 רז קירשנר נ. מועצה מקומית גדרה (פורסם בנבו, 30.8.2021)
עפמק (מרכז)58373-06-21 רז קירשנר נ. מועצה מקומית גדרה (פורסם בנבו, 15.8.2021)
בעא (רח') 2146-12-21 מועצה אזורית גן רווה נ. שי קסוטו (פורסם בנבו, 21.12.2021)
בעא (אשד') 23874-11-21 עיריית אשדוד נ. גרסימוב (פורסם בנבו, 9.2.2022)
ברש (י-ם) 5355-12-20 מדינת ישראל נ.הקומה החדשה בע"מ (פורסם בנבו, 13.2.2022)
עפמ"ק 41936-03-22 מזפר נ. מדינת ישראל (נבו, 11.4.2022)
רע"פ 3634/22 מזפר נ. מדינת ישראל (פורסם בנבו, 17.7.22) (עליון- דחיית בקשה לערעור ברשות)
ברש (ב"ש) 11697-07-22 מועצה מקומית מצפה רמון נ. לוי (פורסם בנבו, 7.7.2022)
צא (חי') 20853-09-21 מדינת ישראל המשרד להגנת הסביבה נ. בטון זלפה בע"מ (פורסם בנבו, 6.10.22)
רע"ס (ראשל"צ) 27407-10-22 מדינת ישראל נ. דרור בלולו חברה להנדסה אזרחית בע"מ (פורסם בנבו, 8.12.22)
צמ (ת"א) 49444-12-22 מדינת ישראל נ. מוצטפא (פורסם בנבו, 17.1.23)
צמ (ת"א) 42534-08-23 מדינת ישראל נ. אבגי (פורסם בנבו, 1.11.2023)
ברש (ת"א) 14260-12-23 מדינת ישראל נ. MARIM (פורסם בנבו, 26.12.2023)
ברש (י-ם) 31055-11-23 מדינת ישראל נ. רמדאן (פורסם בנבו, 25.1.2024)
בר"ש (ת"א) 59114-11-23 מדינת ישראל נ. ADHANOM (נבו, 1.1.2024)
בבנ (נת') 49730-01-24 המועצה האזורית עמק חפר נ. מחלבות גד (שיווק 1992) בע"מ (פורסם בנבו, 26.3.2024)
בר"ש 47132-02-24 מדינת ישראל נ. אפריאט בוטיק משקאות בע"מ (פורסם בנבו, 16.5.2024)
בר"ש 36637-08-23 עיריית באר שבע נ. ספרוני (פורסם בנבו, 13.5.24)
בר"ש (ת"א) 12115-12-23 משטרת ישראל נ. אלנור חוסיין איברהים (פורסם בנבו, 13.6.24)
עצ"מ 16852-06-24 אפריאט בוטיק משקאות בע"מ נ. מדינת ישראל (פורסם בנבו, 16.6.24) (מחוזי)
בש"פ 5061/24 אפריאט בוטיק משקאות בע"מ נ. מדינת ישראל(פורסם בנבו, 8.7.24) (עליון)
עצ"מ 61660-07-24 מדינת ישראל נ. מנשייה יפא מ.ג בע"מ (פורסם בנבו, 11.8.24)
רע"ס (חד') 47248-07-24 המועצה המקומית בנימינה גבעת עדה נ. אליהו לוי (פורסם בנבו, 8.8.24)
בר"ש 55254-07-24 מדינת ישראל נ. עבדאללה חוסן (פורסם בנבו, 7.8.24)
בע"א 8350-09-24 מדינת ישראל נ. אברהם ואח' (פורסם בנבו, 18.9.24)
בר"ש 48880-09-24 מדינת ישראל נ. עאמר (פורסם בנבו, 10.10.24)
בר"ש 61698-05-24 מדינת ישראל נ. זויפער בר בע"מ (פורסם בנבו, 26.11.24)
בר"ש 48843-11-24 מדינת ישראל נ. זלצר ואח' (פורסם בנבו, 27.11.24)
בר"ש 35532-09-24 עיריית ירושלים נ. ואדי (פורסם בנבו, 15.12.24)
בר"ש (י-ם) 25381-08-22  מדינת ישראל נ. דלישס מרכולים בע"מ (פורסם בנבו, 12.1.2025)
צ"א 9347-10-24 מדינת ישראל נ. אבו לטייף (פורסם בנבו, 1.25)
בר"ש 56015-10-24 מדינת מישראל נ. שאול (פורסם בנבו, 11.1.25)
בר"ש 60178-11-24 מדינת ישראל נ. אלמוג בניה ואחסנה בע"מ (פורסם בנבו, ינואר 2025)
בר"ש 56756-09-24 עיריית באר שבע נ. אבו אלקיעאן (פורסם בנבו, 20.2.25) (שלום)
בר"ש 5905-02-25 מדינת ישראל נ. אדריעי (פורסם בנבו, 9.3.25)
בר"ש 18637-09-24 מדינת ישראל נ. בית המדרש דחסידי בעלאז ואח' (פורסם בנבו, 22.3.25)
בר"ש 6432-03-25 מדינת ישראל נ. עבאס ואח' (פורסם בנבו, 27.3.25)
בר"ש 56795-09-24 עיריית באר שבע נ. קיעאן (פורסם בנבו, 2.3.25)
עפמק 13071-02-25 נדאל ואדי נ. מדינת ישראל- עיריית ירושלים רשות הרישוי (פורסם בנבו, 5.6.2025)
ברש (י-ם) 40037-05-25 מדינת ישראל נ. מטמנות זמורה בע"מ (פורסם בנבו, 20.6.2025)
צמ (עכו) 59333-02-25 מדינת ישראל נ. סאלח ריאן (פורסם בנבו, 6.7.2025)
ברש (י-ם) 82601-07-25 מדינת ישראל נ. שירת י-ם ניהול ואחזקות בע"מ (פורסם בנבו, 4.8.25)
ברש (ת"א) 39707-06-25 מדינת ישראל נ. האשים עומר חוסיין (פורסם בנבו, 3.8.25)