בית המשפט הטיל אחריות נזיקית על הוועדה מקומית שלא אכפה את דיני התכנון והבניה וכתוצאה מכך נגרם נזק מפעילות  עסק.

אמנם העסק  פעל ללא רישיון, אך לא הוגשה, תביעה נגד העירייה בשל העדר אכיפה דיני רישוי עסקים.

בית המשפט ציין כי חלק מהטענות של התובעים נוגעות להתנהלות העירייה-רישוי עסקים, ומוטב היה אילו התביעה הייתה מוגשת גם נגד העירייה.

עיקרי המקרה-

בפסק דין חודרה  נדון מקרה של עסק להשכרת ציוד לאירועים והפקות שנוהל בבית מגורים פרטי. השכנים סבלו מעסק זה במשך שנים רבות והחליטו להגיש תביעה כנגד בעלת העסק  והוועדה המקומית. התביעה הוגשה בגין נזקים שנגרמו לשכנים עקב מטרד שגרמה בעלת העסק  ועקב התרשלות הוועדה המקומית שלא ביצעה פעולות אכיפה.

כנגד בעלת העסק הוגשו בעבר תביעות בגין עבירות על חוק התכנון והבניה והוצאו גזרי דין, שחייבו אותה לחדול מהשימוש העסקי בנכס. אך פסקי דין אלו לא נאכפו על ידי הוועדה המקומית.

כנגד הוועדה המקומית הוגשה תביעה בגין התרשלות באכיפת החוק – עוולת הרשלנות.

בית המשפט קבע כי:

• ברמה העקרונית- "נוכח תפקידיה של הוועדה המקומית, המטילים עליה אחריות כללית לפעול בהתאם לחוק התכנון והבניה, הרי שניתן לתבוע אותה בנזיקין אם התרשלה במילוי חובותיה" (ס' 30 לפסק הדין).
• יסודות עוולת הרשלנות– עוולת הרשלנות מורכבת ממספר יסודות- חובת זהירות כללית (זהירות מושגית), חובת זהירות במקרה ספציפי הנדון, (זהירות קונקרטית), אי קיום החובה- התרשלות ונזק.
• בחובת הזהירות המושגית–   בית המשפט קבע כי הפסיקה כבר הכירה בקיומה של חובת הזהירות המושגית של וועדות התכנון והבניה כלפי בעלי נכסים בתחום שיפוטן. אך עם זאת יש לזכור שלא כל טעות של רשות מנהלית תהווה עוולה בנזיקין. (סעיף 32 לפסק הדין).
• חובת הזהירות הקונקרטית– במסגרת הזו בית המשפט יבדוק האם בין המזיק לניזוק התקיימו יחסי קרבה שבעטיים היה על המזיק לצפות את קרות הנזק, הן במישור הפיזי והן במישור הנורמטיבי, זאת בכפוף לשיקולי מדיניות משפטית המצדיקים, בנסיבות המקרה, את צמצום היקף האחריות הנזיקית.
  במקרה הנדון נקבע כי הוועדה לתכנון ובניה היא האחראית לאכיפת דיני התכנון והבניה באזור בו מצויים המקרקעין נשוא התביעה. הוועדה המקומית היא הגורם האחראי לוודא כי בעלת העסק לא עושה שימוש בנכס בניגוד לדיני התכנן והבניה, הוועדה היא גם זו שצריכה לפקח על שמירת זכויות יתר בעלי זכויות במקרקעין.
  בנסיבות הספציפיות של המקרה- הוועדה הייתה צריכה לצפות כי ככל שתפר את התחייבויותיה יגרמו לתובעים נזקים. מכאן שהוועדה המקומית חבה גם בחובת הזהירות הקונקרטית בגין הנזק שנגרם לתובעים.
• התרשלות הוועדה– כנגד התובעת הוצאו פסקי דין, שלא נאכפו, שחייבו אותה לחדול מלהפעיל את העסק, התובעים התלוננו מספר פעמים בפני הוועדה על השימוש שנעשה במקרקעין ואף פנו בעניין זה למבקר המדינה.
  בית המשפט מצא שהפעולות שבוצעו על ידי הוועדה לא היו מספקות, גם בהינתן שמשאביה מוגבלים.
  לא ניתן להשלים עם מצב בו גזרי דין שניתנים על ידי בית המשפט אינם נאכפים במשך שנים רבות, עלך אף אין ספור תלונות של השכנים.
• בית המשפט מצא כי נסיבות המקרה מצדיקות הטלת אחריות על הוועדה המקומית.

אי הגשת תביעה כנגד העירייה- רישוי עסקים-

בית המשפט ציין כי חלק מטענות התובעים עוסקות בעניינים המצויים באחריות העירייה וחלקן באחריות הוועדה המקומית (שהינה אישיות משפטית נפרדת). ומוטב היה אילו התביעה הייתה מוגשת אף נגד העירייה שהיא הגורם האחראי על אכיפת חוק רישוי עסקים. אי תביעה זו אינה פותרת את הוועדה המקומית מאחריותה. לו הוועדה הייתה פועלת לאכוף החלטות שיפוטיות המצויות בתחום סמכותה, כגון לעניין השימוש החורג שבוצע במקרקעין המיועדים למגורים, די היה בכך כדי להביא לסגירת העסק ולהביא מזור לתובעים. (סעיף 52 לפסקי הדין). לו הייתה הוועדה המקומית אוכפת את גזרי הדין בנושא העבירות על דיני התכנון והבניה, לא היה ניתן להמשיך ולקיים את העסק והמטרד היה נפסק. לפחות חלק מפעולות האכיפה מצויות בסמכות הוועדה.

בשולי פסק הדין-

 הממשק בין דיני רישוי עסקים ותכנון ובניה עולה לא אחת במספר הקשרים.

על מנת לקבל רישיון על עסק לקיים את דיני התכנון והבניה (בחריגים האמורים בסעיף 8א1). גם בתחום האכיפה מדובר רבות על אכיפה משולבת של דינים אלו, שכן עסקים רבים אינם יכולים לקבל רישיון עסק משום שאינם מקיימים את דיני התכנון והבניה, וחוסר הסימטריה של תביעה בגין עבירה על חוק רישוי עסקים שאינו מקיים את דיני התכנון והבניה ללא תביעה כנגד אותו העסק במישור דיני התכנון והבניה צורמת, בלשון המעטה.

כאן אנו רואים תמונת מראה של הקשר בין הדינים. קיומה של אחריות משותפת בגין העדר אכיפה ברישוי עסקים ובדיני התכנון והבניה. אמנם העיריה לא נתבעה בגין אי אכיפת חוק רישוי עסקים אך בית המשפט הביע דעתו במפורש כי קיימת אחריות משותפת לשני הגופים, בשני המישורים. הן במישור דיני התכנון והבניה והן במישור דיני רישוי עסקים. כך שהקשר הוא לא רק במישור אכיפה משותפת אלא גם במישור אחריות משותפת. בכך הודקה טבעת נוספת הכורכת ביחד את שני התחומים.

פסיקה-

תא (ת"א) 63758-04-21 חודרה נ. ננקנסקי (פורסם בנבו, 15.10.25)