ביום 1.3.2008 בילתה נערה בת 15, באותה העת, במסלול קרטינג באילת. במהלך הנהיגה על המסלול באחד מרכבי הקרטינג הנערה נפצעה ונגרמו לה נזקים גופניים ונפשיים.

בגין הנזק הוגשה תביעה נגד בעלי העסק, בעלי הנכס, יועצי הבטיחות, עיריית אילת (בנושא רישיון ה עסק), משטרת ישראל  ועוד.

אנו נתרכז, במאמר זה, באחריות הגורמים הקשורים למתן רישיון העסק וקיום תנאיו.

במרכז קביעת הרשלנות והאחריות עמד מכתבו של יועץ הבטיחות בעסק שהתריע מפני כשלים חמורים בתפעול השוטף של העסק.

עיריית אילת- רישוי עסקים ומשטרת ישראל

עיריית אילת הסתמכה על אישור המשטרה, אשר ניתן רק לאחר שהתקבל אישור יועץ בטיחות ("יועץ הבטיחות השני"). אלא שמספר חודשים לאחר הוצאת האישור התקבל במחלקת רישוי עסקים מכתב התראה חריף של יועץ בטיחות קודם שהיה לעסק ("יועץ הבטיחות הראשון").

בעקבות מכתב יועץ הבטיחות הראשון, נערך במקום סיור בהשתתפות יועץ הבטיחות השני (שלא היה מודע לִמכתב ההתראה), המשטרה ומחלקת רישוי עסקים. לאחריו התקבל אישור יועץ הבטיחות השני והוצא לעסק היתר זמני.

בפסק הדין נקבע כי אילו נבדקו טענותיו של יועץ הבטיחות הראשון כנדרש, סביר להניח שלא היה ניתן רישיון, גם לא זמני להפעלת העסק עד לתיקון הליקויים עליהם הצביע ומפניהם התריע, מה שיכול היה, בסבירות רבה, למנוע את התאונה. (סעיף 44 לפסק הדין).

טענת העירייה כי הסתמכה על אישור המשטרה לא התקבלה. נקבע כי מרגע שהגיע מכתב יועץ הבטיחות הראשון ומרגע שהעירייה הייתה מעורבת בבירור של השלכות אותו המכתב, "הייתה בידיו (מנהל הרישוי) הסמכות והחובה לדאוג כי הבירור יהיה יסודי ורציני ושלא על מנת לצאת ידי חובה. לא ניתן היה להסתמך על אישור יועץ הבטיחות השני כאשר לא ייגעו אותו על מכתב ההתראה של יועץ הבטיחות הראשון. (סעיף 44 לפסק הדין).

המשטרה טענה כי היא אחראית על הביטחון ולא על הבטיחות. בפועל נושא הבטיחות טופל על ידי המשטרה, והתנהלות המשטרה בעניין מראה כי היא זו שטיפלה בנושא הבטיחות.

בית המשפט קבע כי גורמי הרישוי בעירייה ובמשטרה לא פעלו כנדרש לאחר קבלת מכתב ההתרעה של יועץ הבטיחות הראשון. ולא פעלו באמת לבדוק את הערותיו.

לאור זאת נקבע כי העירייה והמשטרה התרשלו ותרמו כל אחת מהן להמשך ההתנהלות הרשלנית של העסק. על העירייה הוטלה אחריות בשיעור 5% ועל המדינה (המשטרה ומשרד התחבורה ביחד, הוטלה אחריות בשיעור 10%).

לעניין אחריות גורמי הפיקוח – נאמר שלמרות שהם גורמים משניים (מצויים במעגל האחריות השני), מחדליהם משמעותיים יותר ממחדלים "מוכרים" של גורמי פיקוח על. וזאת בשל מכתב ההתראה של יועץ הבטיחות הראשון שהדליק נורות אזהרה שחייבו התייחסות רצינית ומעשים מצד גורמי הפיקוח.

יועצי הבטיחות הראשון והשני והטכניון

בית המשפט הטיל אחריות על שני יועצי הבטיחות.

יועץ הבטיחות הראשון אשר הוציא את מכתב ההתראה- משום שלא וידא כי המכתב הגיע לכל הנמענים וכי הוא מטופל. (הוטלה אחריות בשיעור 5%)

על יועץ הבטיחות השני הוטלה אחריות משום שלא בדק את העסק בשעות הפעילות ולא חקר ודרש מדוע הוא נדרש לתקף אישור שכבר נתן, וזאת למרות שלא היה מודע למכתב ההתראה של יועץ הבטיחות הראשון.  (אחריות בשיעור 5%)

גם על הטכניון הוטלה אחריות משלא וידאו כי מכתבם, שהוצא בעקבות מכתבו של יועץ הבטיחות הראשון הגיע ליעדו וטופל. (אחריות בשיעור 5%)

בשולי פסק הדין

 האחריות המוטלת על המעוולים ביחד ולחוד ואחריות גורמי הפיקוח.

בסעיף 11 לפקודת הנזיקין נקבע כי משנמצא כי יותר מגורם אחד אחראי לנזק כל הגורמים יהיו חייבים ביחד ולחוד. משמעות הדבר היא (בקצרה ובמילים לא משפטיות)  כי הניזוק יכול להיפרע את מלא הנזק מאיזה מהגורמים שיחפוץ, ואותו גורם יצטרך לפנות למי שלא שילם.

לעניין אחריות גורם מפקח- ציין בית המשפט כי בפסיקה הועלו לא אחת הרהורים האם לא נכון היה לקבוע במקום בו מוטלת אחריות על גורם מפקח, כמו המדינה למשל, בשל מחדל בהפעלת סמכויותיו כמפקח או מאסדר, יוגבל חיוב אותו גורם כלפי התובע עד לגובה שיעור חלקו באחריות בלבד, אך עניין זה נותר למחוקק.

על אחריות הפיקוח של הרשות

בפסק דין זה ניתן לראות הדהוד של העקרונות שנקבעו עוד בפסק דין מימוני, שהינו פסק דין מוביל בנושא אחריות רשות רישוי כרשות מפקחת (ניתן בבית המשפט העליון , 2006), תוך שימת דגש על עסקים בתחום העינוג והבילוי הציבורי.

אמנם נקבע בפסיקה לא אחת, שאין יכולת ואין חובה על רשות לאכוף את הוראות חוק רישוי עסקים בכל מאת האחוזים. אך, משהובאה תקלה (או תלונה מגורם מקצועי, במקרה זה) לידיעת הרשות, קיימת חובה, כמעט מוחלטת, של הרשות לבדוק את התקלה או תלונת הגורם המקצועי לעומקה, במלא היכולות המקצועיות העומדות לרשותה.  

תא(ת"א) 61067-12-13 ט.ג. נ. פורמולה קארטינג אילת בע"מ (פורסם בנבו, 30.1.2025)

למאמרים נוספים בנושא אחריות הרשויות בנזיקין בהקשר של רישוי עסקים ראה: עוולת הרשלנות, סעיף 35 – הטלת אחריות על רשויות