האחריות לעבירות לפי סעיף 14 לחוק רישוי עסקים הינה מסוג "אחריות קפידה". המשמעות היא שעל מנת להוכיח ביצוע עבירה לפי אותו סעיף על התביעה להוכיח את עובדות העבירה בלבד ולא נדרש יסוד נפשי של מחשבה פלילית או רשלנות.

עם זאת לא מדובר באחריות מוחלטת, וגם בעבירות מסוג זה יכולות לעמוד לבעל העסק הגנות. מאמר זה דן בטענת ההגנה של "טעות במצב הדברים", ויישומה בפסיקה ברישוי עסקים.

עודכן ביום 13.10.2022

מהי אחריות קפידה- בקליפת אגוז

הערה מקדימה- בטרם נדון במהותה של עבירה מסוג אחריות קפידה חשוב לציין כי קביעת סוג אחריות זה חל רק על עבירות לפי סעיף 14 לחוק ולא על יתר העבירות המנויות בחוק זה כגון, עבירות של מסירת פרטים לא נכונים בתצהירים הצהרות ומסמכים ( סעיף 14א2).

אחד מעקרונות המשפט הפלילי הינו, כי על מנת שאדם יורשע במעשה פלילי לא די בהוכחה שהוא ביצע את המעשה הפלילי (היסוד העובדתי של העבירה), אלא יש להוכיח גם יסוד נפשי של מחשבה פלילית או רשלנות.
החריג לכלל זה הינו עבירות מסוג " אחריות קפידה".
על מנת להרשיע אדם בעבירות מסוג אחריות קפידה, יש צורך להוכיח כי הנאשם ביצע את המעשה בלבד (היסוד העובדתי) ואין צורך להוכיח מחשבה פלילית או רשלנות של הנאשם.
עם זאת חשוב לציין כי לא מדובר באחריות מוחלטת וכי גם ביחס לעבירות אלו קיימות הגנות.

לפי הוראות סעיף 22(ב) לחוק העונשין- לא יישא אדם באחריות פלילית לעבירה מסוג אחריות קפידה אם יוכיח כי לא נהג במחשבה פלילית או ברשלנות וכי עשה כל שניתן למנוע את העבירה.
נטל ההוכחה מוטל על כתפי האדם הטוען להגנה זו.

עוד חשוב לציין, כי על מנת להטיל על אדם עונש מאסר בגין עבירה מסוג אחריות קפידה, יש להוכיח גם קיום יסוד נפשי של מחשבה פלילית או רשלנות.

דהיינו- בגין עבירות על חוק רישוי עסקים ניתן להטיל עונש קנס בלבד ללא הוכחת קיומו של יסוד נפשי .
אם התביעה מבקשת כי בית המשפט יטיל על הנאשם עונש מאסר עליה להוכיח קיומו של יסוד נפשי.

סעיף זה בחוק מקנה תוקף חקיקתי לעמדה שנקבעה בפסיקה בדבר היות עבירה על סעיף 14 לחוק רישוי עסקים עבירה מסוג אחריות קפידה.

הוכחת עובדות העבירה – החמרה עם המאשימה

בפסק דין קריגרים השקעות ציין בית המשפט, כי בעבירות של אחריות קפידה, אם הוכח החלק העובדתי אז הנטל הכבד עובר לנאשם להוכיח שעשה כל שביכולתו להימנע במיצוע העבירה. לכן, דווקא בעבירות אלו יש להקפיד עם המאשימה על הוכחת ההיבט העובדתי (סעיף 30 לפסק הדין) (באותו מקרה בעל העסק הואשם כי הוא ניהל מלון בעוד שלטענתו הוא ניהל עסק של דירות להשכרה. בית המשפט החמיר עם המאשימה בדרישתו להוכיח כי אכן במקום התנהל בית מלון).

השילוב של הטלת "אחריות קפידה" וחובת הוכחת קיומו של רישיון עסק

העבירה של עיסוק ללא רישיון עסק הנדרש על פי חוק הפכה בפועל לעבירה שהאחריות לה הינה כמעט מוחלטת מאחר ונטל הראיה לקיומו של רישיון עסק, היתר זמני או היתר מזורז מוטל על בעל העסק (סעיף 30 לחוק).  

המשמעות היא, שאם הוגש כתב אישום בגין ניהול עסק ללא רישיון, הרשות אינה צריכה להוכיח כי העסק מנוהל ללא רישיון אלא שעל בעל העסק להוכיח כי יש בידו רישיון.

השילוב של חובת הוכחת קיומו של רישיון והטלת אחריות לניהול העסק ללא רישיון גם ללא מחשבה פלילית או רשלנות, הופכים את ההרשעה בניהול עסק ללא רישיון לכמעט ודאית.

טענת הגנה "טעות במצב הדברים" – הוראות החוק

גם לעבירות שנקבע בחוק כי הינן עבירות מסוג אחריות קפידה קיימות טענות הגנה. אחת מטענות ההגנה הינה טענה ל"טעות במצב הדברים".

בסעיף 34יח(א) לחוק העונשין נקבע: "העושה מעשה בדמותו מצב דברים שאינו קיים, לא ישא באחריות פלילית אלא במידה שהיה נושא בה אילו היה המצב לאמיתו כפי שדימה אותו." בסעיף קטן (ב) לאותו הנסעיף נקבע כי ההוראה האמורה תחול גם על עבירות של אחריות קפידה ובכפוף לאמור בסעיף 22(ב) לאותו החוק.

בסעיף 22(ב) לחוק העונשין נקבע כי אדם המואשם בעבירה מסוג "אחריות קפידה" לא יורשע בה אם בפועל הוא פעל ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה כל שניתן למנוע את העבירה.

משמעות הדברים היא, שאם בעל עסק מנהל את עסקו הטעון רישיון תוך מחשבה שיש בידו רישיון, או מחוסר ידיעה כי בשטח עסקו מתנהל עסק נוסף הטעון רישיון (כפי שקרה בפסק דין אורות גת, ששיפורט להלן),  כאשר הוא פועל ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועושה כל שניתן כדי למנוע את העבירה – הוא לא יורשע בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון. 

ויודגש – הוראות החוק האמורות מתייחסות למצבו הסובייקטיבי של הנאשם  ללא צורך במבחן אוביקטיבי שהיה נהוג בעבר (סבירות וכנות הטעות במצב העובדתי).

דוגמאות בפסיקה

לאור טיבה של "האחריות הקפידה" נראה כי טענות הגנה של "טעות במצב הדברים" יתקבלו במקרי קיצון.

 בפסק דין תעשיות אבן וסיד, שם קבע בית המשפט כי מדובר במפעל העומד על תילו למעלה מ 50 שנה ובאין מפריע נוצרת ההנחה שהוא פועל כדין ועל התובעת הוטל להראות שבמשך 50 שנה לא ניתן לעסק כל רישיון.

בפסק דין אלימלך הנאשם קיבל רישיון כפי שביקש בעצמו, אלא שהרישיון היה רשום על שם אדם אחר. בית המשפט קבע שסברתו כי יש לו רישיון עסק היא לגיטימית.

בפסק דין אורות גת זוכו מנהלי חברה מאישום בגין ניהול תחנת מעבר לפסולת ללא ריישיון בשל טעות במצב הדברים. באותו מקרה הקימה החברה פרויקט מגורים גדול בקריית גת. אחד מקבלני העפר, שהחברה שכרה את שירותיהם, פינה לאתר הבניה של החברה פסולת מאתרים אחרים בהם עבד ללא ידיעת החברה או מי ממנהליה. קבלן העפר הורשע בפינוי פסולת לאתר מעבר לא מורשה, וזאת על פי הודאתו. לחברה נודע על פינוי הפסולת על ידי אותו קבלן מגורמי אכיפה, ומשנודע לה על כך פעלו החברה ומנהליה מייד להפסקת פינוי הפסולת. בית המשפט פסק שבמקרה זה עומדת למנהלי החברה (כמו גם לחברה עצמה) טענת הגנה של טעות במצב הדברים.

בית המשפט ציין כי המבחן לקיומה של הגנה זו הוא סובייקטיבי בלבד. דהיינו- האם האדם הנאשם אכן בפועל לא ידע על מבצ הדברים ודימה כי מצב הדברים הוא כזה שאינו מהווה עבירה. בניגוד לעבר, כיום לא נדרש מימד אובייקטיבי של סבירות וכנות הטעות על מנת לפטור את הנאשם מאחריות בפלילים. 

למאמר הדן בהוראות סעיף 14 לחוק ראה: תיקון 34- ענישה- סעיפים 14, 14א2 

על טענת מנהל בתאגיד לטעות במצב הדברים ראה: תיקון 34- סעיף 15 אחריות תאגיד ונושאי משרה בתאגיד

פסיקה:

תפ (ק"ג) 50269-06-20 מדינת ישראל נ. אורות גת בע"מ (פורסם בנבו, 13.4.2022)
הפ (חי') איגוד ערים לאיכות הסביבה (תחנת כח חדרה) נ. תעשיות אבן וסיד בע"מ (12.9.02) [ פורסם בנבו]
רע"ס (אשד') 53526-11-14 עיריית אשדוד נ.ירון אלימלך (פורסם בנבו, 6.10.2016) 
רע"ס (ת"א) 43965-07-20 מדינת ישראל נ. קריגרים השקעות בע"מ ( פורסם בנבו, 8.9.2022)