סעיף 15 הדן באחריות תאגיד ובאחריות נושאי משרה בתאגיד הוחלף כולו בתיקון 34 ונוסח מחדש (להלן: "הסעיף החדש").
סעיף זה מצמצם וממקד מחד את רשימת האנשים שייחשבו "נושאי משרה" בתאגיד, ואשר ניתן יהיה להאשימם בגין עבירות על חוק רישוי עסקים שביצע התאגיד, ומאידך, מגדיר ומגביר את אחריותם.
מועד כניסה לתוקף של סעיף זה – 1.1.19
עודכן ביום 5.2.24
לנוסח הסעיף ראה- סעיף 15 לחוק

עיקרי השינויים בסעיף החדש

1. שינוי בהגדרת נושא משרה- נמחק "מנהל רשום", בוטלה הדרישה לבכירות העובד, העובד צריך להיות "אחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה".
2. הפחתת הקנס המוטל על נושא משרה למחצית.
3. ביטול חובת האשמת נושא משרה.
4. הוספה הגדרה של חובות נושא המשרה.
5. על נושא המשרה לעשות כל שניתן למניעת ביצוע העבירה ולא די בנקיטת כל האמצעים הסבירים.
6. קביעת חזקה שבחוק בדבר הפרת החובה של נושא המשרה.
7. אי ידיעה בדבר ביצוע העבירה אינה פותרת מאחריות.

עונש הקנס המוטל על תאגיד

סעיף 15(1) בנוסח החוק קודם לתיקון הקנה סמכות לבית המשפט להטיל על תאגיד קנס בשיעור כפול מזה אשר היה באפשרותו להטיל על אדם.

סעיף זה אמנם נמחק- אך הוראה זו, הנוגעת להטלת עונש של כפל קנס על תאגיד, הוספה  בסעיפים הדנים בענישה- ס' 14 וסעיף 14א2. (כן נכלל עונש של כפל קנס בסעיף 18- אי קיום צו בית משפט, בסעיף 25- אי קיום צו הפסקה מנהלי, וכן הסעיפים הדנים בהטלת עיצומים כספיים).

עונש הקנס המוטל על נושא המשרה

העונש המקסימאלי המוטל על נושא משרה בתאגיד, ככל שיורשע רק בגין תפקידו זה, הינו מחצית מהקנס הקבוע לעבירה. נראה כי מי שהינו בעל העסק ויורשע בשל כך, ולא רק בשל היותו "נושא משרה", יהיה צפוי למלא הענישה הקבועה בחוק.

ביטול חובת האשמת נושא משרה

בנוסח הסעיף הקודם נקבע באופן קטגורי כי,  במידה ונעברה עבירה על החוק על ידי תאגיד, יואשם גם כל נושא משרה.
לאור ניסוחו זה של הסעיף, נקבע במספר פסקי דין כי, כאשר מוגש כתב אישום נגד תאגיד, קיימת חובה על המאשימה להגיש כתבי אישום גם נגד נושאי המשרה.
הקביעה הקטגורית האמורה אינה קיימת בנוסח הסעיף החדש.

שינוי הגדרת "נושא משרה" לעניין סעיף זה

נוסח הסעיף הקודם
סעיף 15 בנוסחו הקודם אמנם לא קבע הגדרה של המונח "נושא משרה"  ככזו, אך נקבע בו כי משנעברה עבירה על ידי תאגיד יואשם גם- מנהל פעיל או מנהל רשום לפי כל דין, או שותף למעט שותף מוגבל, או עובד מנהלי בכיר באותו תאגיד ואחראי לעניין הנדון.
הגדרת נושא משרה לפי הסעיף לאחר התיקון– "מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או פקיד אחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה.
להלן טבלה המציגה את הגדרת נושא משרה לפני ואחרי תיקון 34-

מיהו "מנהל פעיל"-
הדברים יהיו פשוטים, ככל שמדובר במנהל בחברות קטנות בהן, בדרך כלל, קיים אדם אחד או שניים הבוחרים, מטעמים כלכליים ועסקיים, לנהל את עסקם באמצעות חברה.
אך, כאשר מדובר בחברות גדולות המנהלות מספר רב של עסקים טעוני רישוי כגון: רשתות גדולות בעלות מספר סניפים, או תאגידי ענק בהם חברי הדירקטוריון אינם אלו שמנהלים את העסק בפועל ברמה היומיומית, וקיימים בעלי תפקידים האחראים על תחום הרישוי והתפעול של החברה, התמונה תהיה יותר מורכבת.
בתאגידים אלו, כאשר מבקשים להעמיד לדין מנהלים פעילים, על התביעה יהיה להוכיח כי מדובר באנשים האחראים על התחום ויכולים להשפיע על קבלת ההחלטות בתאגיד.
במילים אחרות- כלל לא בטוח כי בית המשפט ייתן ידו ל"תסמונת הש.ג." וירשיע עובד זוטר או אף עובד בדרג ביניים בחברה, כאשר המנהלים הבכירים ירחצו בניקיון כפיהם.
כך למשל נקבע בפסק דין קו צינור הנפט אילת אשקלון, בו הוגש כתב אישום נגד המשנה למנכ"ל בלבד, כי יש להוכיח את מידת אחריות הנאשם לניהול התאגיד, את יכולתו להשפיע על מידת מעורבות התאגיד בביצוע העבירות, את הכוח שהיה לו למנוע, לצמצם או לשנות באופן כלשהו את מהלך התנהלות התאגיד ולהביא בכך לקבלת רישיון עסק. באותו מקרה נפסק כי, לא הוכחה יכולתו של הנאשם להשפיע על קבלת החלטות שונה בתאגיד והוא זוכה. בית המשפט מצא לנכון להוסיף ולציין כי השאלות האמורות מעוררות ספק בדבר היות הסמנכ"ל האדם הנכון במקום הנכון או שהוא קורבן נוח להקרבה.
עוד נקבע שם כי התביעה לא הוכיחה שהנאשם  היה האחראי לעניין הנדון. עצם העובדה שמכתב התראה הועבר אליו על ידי הרשויות אינו אומר שהוא אכן זה שהיה הכתובת הרלוונטית. לא די בכך שמדובר בעובד מנהלי בכיר.
 נראה כי דברים אלו נכונים גם ביחס לאחריות על פי נוסח הסעיף החדש.
בפסק דין פטרוכים נקבע כי מנהל עבודה באתר העבודה של התאגיד, שהיה במקום בכול הביקורים של בעלי התפקידים השונים, היה אחראי שאנשים יעשו את עבודתם, היה בקשר עם גורמים שונים מטעם המאשימה ואף לקח על עצמו התחייבות להפסקת פעילות אסורה, ייחשב למנהל פעיל, גם אם היה מי שממונה עליו בפעילותו.
בפסק דין ב.מ. איכות הסביבה נדון מקרה בו התאגיד הנאשם היה בבעלות תאגיד אחר והנאשם שהורשע היה בעל מניות בתאגיד האחר. הנאשם היה גם רשום כבעל העסק בבקשה לקבלת רישיון, הוא הגיע לתחנת המעבר מידי יום, דאג לשוב בשעת הסגירה תוך שהוא מוודא שהכול כשורה.
בפסק דין אמבר נקבע כי מהנדס המפעל הינו מן המנהלים שסעיף 15 לחוק מטיל עליהם אחריות אישית.

בכירות העובד ותחום אחריותו בתאגיד
על פי נוסח הסעיף הקודם נדרש תנאי כפול של- בכירות העובד (עובד מנהלי בכיר) ביחד עם היותו אחראי לעניין הנדון.
על פי נוסח התיקון ניתן להאשים כל עובד של החברה (פקיד), ובלבד שהוכח כי הוא אחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה. נראה כי במונח "אחריות" בסעיף זה גלומים המבחנים המפורטים לעיל בפסק דין קו צינור הנפט אילת אשקלון- יכולת להשפיע על מידת מעורבות התאגיד בביצוע העבירות,  הכוח למנוע, לצמצם או לשנות באופן כלשהו את מהלך התנהלות התאגיד ולהביא בכך למניעת ביצוע העבירה. אין די בהגדרת תפקיד בלבד, ללא הוספת התוכן הנדרש לאותו תפקיד, על מנת להטיל אחריות.
עוד יש לשים לב, כי על פי הגדרה זו אין הכרח כי אותו פקיד יהיה אחראי על תחום "רישוי עסקים". כך למשל, היה והתאגיד הפר תנאי איכות סביבה ניתן להאשים את האדם האחראי על עמידה בתנאי איכות סביבה בתאגיד. או אם הפרת תנאי הרישיון, או אי קיום תנאים שיש לעמוד בהם על מנת לקבל רישיון, הינה בשל אי עמידה בדרישות הבטיחות, ניתן יהיה להאשים את האחראי על הבטיחות בתאגיד או במפעל.

בפסק דין קאיד אלאסאד נקבע כי מי שהוגדר ברישיון של משרד התחבורה להפעלת מוסך כמנהל מקצועי יענה להגדרה של מנהל בעסק.

אחריות מנהל סניף ברשת גדולה

בפסק דין אדרי נדונה שאלת אחריותו של מנהל סניף ברשת סופרמרקטים, שפעל ללא רישיון ובניגוד לתנאי הרישיון.

בפסק הדין נקבע כי מי שצפקידו הוא מנהל סניף ברשת קמעונאית גדולה, כאשר כל סניף מחזיק מוצרים רבים ומשרתמספר רב של לקוחות, וכאשר העסק נשוא כתב האישום הוא אותו סניף בלבד, יש לראות את מנהל הסניף כמנהל פעיל של העסק ואחראי על עבירות על חוק רישוי עסקים.

"מנהל הסניף והא זה שמנהל באופן ישיר את העסק המתבטא באותו הסניף, וככזה אין יותר ממנו בכדי להוות האחראי באופן ישיר לכך שהעסק פועל ללא רישיון או בניגוד לתנאיו, ולעניין זהאין רבותא לשאלה אם ביכולתו להסדיר את הרישוי או לעמוד בתנאיו.

מי שבוחר לנהל עסק הפועל ללא רישיון או בניגוד לתנאיו, עובר את העבירות הכרוכות בכך מעצם בחירתו זו, גם אם ישכנע כי לא היה ביכולתו לפעול לשינוי המצב הרישויי." (עמוד 2 לפסק הדין). במקום נמצאו ליקויים הקשורים לתנאים התברואים ולכיבוי אש. אילו היה בית המשפט פוטור את המנהל מאחריותו לפי חוק רישוי עסקים,כאשר בעסק קיימים ליקויים תברואיים רבים, מטרת החוק הייתה נפגעת. גם ביחס לליקויים הקשורים לכיבוי אש , לגביהם נטען כי למנהל לא הייתה שליטה עליהם נקבע כי מדוברבליקויים משמעותיים ולא ניתן לפטור את המנהל מאחריות לניהול העסק כאשר קיימים ליקויים כאלו.

הגדרת החובה המוטלת על נושא המשרה

על פי נוסח הסעיף הקודם כאשר נעברה עבירה על ידי תאגיד, חובה היה להאשים גם את האנשים אשר היו רשומים כאחראים על פי אותו סעיף, מבלי שנקבעה חובה ספציפית המוטלת על אותם אנשים. על פי נוסח זה, הרשעת תאגיד הייתה אמורה לגרור בהכרח הרשעת כל אחד מהאנשים שהיו מנויים באותו סעיף, למעט ההגנות לאחריותם, המפורטת בהמשך המאמר.
נוסח הסעיף החדש מתקן את הניסוח הכולל הקודם ומגדיר את החובה המוטלת על נושא המשרה-
"נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירה לפי חוק זה בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו".
הסעיף קובע באופן פרטני את חובות נושא המשרה-
-חובת הפיקוח.
-החובה לעשות כל שניתן למניעת העבירה- לא די בכך שנושא המשרה יעשה, ברמה הסובייקטיבית, כל שביכולתו למניעת העבירה. עליו לעשות, ברמה האובייקטיבית, כל שניתן למניעת העבירה.
-החובה לפקח ולעשות כל שניתן הן ביחס לתאגיד באופן כללי והן ביחס לכל אחד מעובדי התאגיד באופן פרטני.
– החובה לקיום הוראות החוק- ולא רק החובה לקיומו של רישיון עסק.

מעניין לציין, כי בפסק דין שביט רמי נקבע שיש להשוות בין הסמכויות המוקנות לבעל המשרה לבין מעשיו בפועל. אם הנאשם הפעיל את כל מה שהיה מוסמך להפעיל אך העניין לא נפתר, ייתכן והוא יהיה פטור מהאחריות הפלילית. באותו מקרה נדון ניהול ללא רישיון של סניף המשביר לצרכן, שנרכש בהליך הכינוס של הרשת. בית המשפט אמנם גילה הבנה לאופן רכישת הסניפים בהליך של כינוס ולמספר הרב של הסניפים שהיו ללא רישיון עסק בעת הרכישה, אך עם זאת  מאחר והיה מדובר באי עמידה בדרישות משטרה וכיבוי אש בסניף המצוי בדיזנגוף סנטר, סבר בית המשפט כי כאן מדובר בעניינים מהותיים.
עוד נקבע שם  כי היקף עסקים נרחב אינו יכול לשחרר מנהל  מקיום דרישות בטיחות, וכי מנהל לא יכול להתנער מאחריות למחדלים, ועליו לבדוק כי האנשים אותם מינה לטפל בנושא מסוים אכן ביצעו את עבודתם. מנהל לא יכול להסתתר מאחרי עובדיו כשהוא בוחר לא לדעת.
הסעיף דרש שיינקטו כל האמצעים הסבירים –לכן נקבע כי אין די בעשייה חלקית. האמצעים הסבירים יכללו גם סגירת העסק במידת הצורך. לאחר התיקון, משהוטלה חובה על נושא המשרה לעשות כל שניתן למניעת ביצוע העבירה- נכונים דברים אלו פי כמה.

נטל ההוכחה
על פי נוסח הסעיף הקודם, נושא משרה יורשע, אלא אם יוכיח שהעבירה נעשתה שלא בידיעתו או שנקט בכל האמצעים הסבירים להבטחת שמירת חוק רישוי עסקים.
על פי נוסח הסעיף החדש- מאחר וקיימת בסעיף הגדרת חובת נושא המשרה, נקבעה חזקה כי החובה הופרה, אלא אם  יוכח כי נושא המשרה עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו.

ההבדל המהותי הינו ההבדל בין הדרישה לנקוט בכל האמצעים הסבירים, על פי נוסח הסעיף הקודם לבין דרישה לעשות כל שניתן, על פי נוסח הסעיף החדש.

על פי הוראות הסעיף החדש, מחד, הגדרת האנשים בתאגיד, שניתן להאשימם בעבירה על פי חוק רישוי עסקים הינה יותר מצומצמת וממוקדת, אך מאידך, החובה המוטלת על אותם אנשים שהוגדרו כאחראים הוגברה.

אי ידיעה בדבר ביצוע העבירה אינה פותרת מאחריות

על פי הוראות הסעיף הקודמות, (כאשר ניתן היה להאשים גם מנהלים רשומים), אדם שהוגדר כאחראי היה יכול להיות  פטור מאחריות אם הוכיח שלא ידע על ביצוע העבירה.
נוסח הסעיף החדש הגדיר אחרת את נושאי המשרה, כך שאלו האנשים שיש להם אחריות ומעורבות בפעילות השוטפת של התאגיד, או שהם אחראים על התחום שבו בוצעה העבירה. מכאן שטענה, כי לא ידעו על ביצוע העבירה, לא תהווה להם הגנה.
מכח ההגדרה של נושאי המשרה- אלו אנשים שחובתם לדעת אם התאגיד עומד בהוראות חוק רישוי עסקים או לא, ולכן טענה שלא ידעו על ביצוע העבירה לא תפתור אותם מאחריות.

טענת הגנה – "טעות במצב הדברים"

למרות האמור לעיל, מנהל בתאגיד יוכל לטעון ל"טעות במצב הדברים", אם אכן האו דימה שהחברה אינה עוברת על הוראות חוק רישוי עסקים ואם נהד ללא מחשבה פלילית או רשלנות ועשה ככל הניתן למנוע את ביצוע העבירה.

בפסק דין אורות גת, החברה באמצעות מנהליה שכרה את שירותיהם של בעלי מקצוע רבים לצורך הקמת מספר בנייני מגורים בפרוייקט. בין היתר החברה שכרה את שירותיו של קבלן עפר אשר העביר לאתר הבניה של החברה פסולת שהוא אסף מאתרים אחרים ללא ידיעת החברה.  בית המשפט קבע כי הקבלן הפר את האימון שניתן בו ועשה שימוש בנגישות שלו לאתר הבניה על מנת לחסוך לעצמו את העלויות הכרורכות בפינוי פסולת לאתרי הטמנה מורשים. בית המשפט קבע כי מנהלי החברה לא היו מודעים למעשיו של אותו קבלן עפר, וכי החברה באמצעות מנהליה כלל לא ניהלה תחנת מעבר לפינוי פסולת. החברה לא הייתה שותפה ל"תחנת המעבר" העצמאית אותה ניהל לעצמו קבלן העפר ומרגע שנודע להם על כך הם הפסיקו את הפעילות מייד.

כך שגם אם נקבע ביחס לקבלן העפר כי הוא פינה את הפסולת שלו לאתר מעבר שפעל ללא רישיון- הרי שלחברה לא היה חלק בכך. החברה כלל לא ידעה על מעשיו ולפיכך עומדת לה ההגנה  של טעות במצב הדברים.

לגבי מנהלי התאגיד- בית המשפט מצא לנכון להפנות את תשומת הלב לדעת היחיד של השופט עמית בפסק דין חברת נמלי ישראל, לפיה ספק אם נכון להטיל על מנהלים בחברה אחריות בגין עבירות של אחריות קפידה כאשר אין להם בפועל כל יסוד נפשי של כוונה או רשלנות. (למרות שבפסק הדין המצוטט- דעת הרוב כן קבעה את אחריות המנהלים למעשיו של קבלן עצמאי- אך כאן בית המשפט עמד על ההבדל בנסיבות).

האם ניתן להרשיע מכח הוראות סעיף 15 בהפרת צו מנהלי?
בפסק דין פטרוכים ביקשה המאשימה להרשיע את המנהלים בגין הפרת צו סגירה מנהלי  מכוח הוראות סעיף 15. בית המשפט קבע כי ניתן להרשיע בעבירות של הפרת צו שיפוטי רק בעבירות על פי סעיף 14 לחוק, וזאת לאור ניסוח הוראת החוק הקודמת שהורתה להגיש כתב אישום נגגד נושאי משרה כאשר נעברה עבירה לפי סעיף 14 לחוק, ולפיכך לא ניתן היה ליחס לנושא משרה עבירה של הפרת צו מנהלי באמצעות סעיף 15, שכן הפרת צו מנהלי אינה עבירה לפי סעיף 14 לחוק.
אמנם בתיקון הסעיף  הושמטה הקביעה כי סעיף זה מתייחס לעבירה לפי סעיף 14 לחוק בלבד,
אך עדיין נראה כי ניתן להאשים נושא משרה ישירות בגין הפרת צו שהוצא נגדו אישית, אך לא מכוח אחריותו לפי סעיף 15.

האם לנושא משרה יש דרך להימנע מהרשעה פלילית?
על פי הוראות סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי (החסד"פ) ניתן, ככלל, לבטל הרשעה כאשר בית המשפט הרשיע את הנאשם אך לפני מתן גזר הדין בית המשפט מוצא לנכון לגזור עונש ללא הרשעה. ניתן להחיל הוראות סעיף זה בתביעות לפי חוק רישוי עסקים.

האם קיימת חובת שימוע וחקירה אישית בטרם הגשת כתב אישום מכוח סעיף 15 ?

בפסק דין מ.ר.נ. השקעות טען הנאשם כי בטרם יוגש נגדו כתב אישום מכוח סעיף 15(2), יש לאפשר לו להוכיח כי קיימות לו ההגנות מכח החוק.
בית המשפט דחה את הטענה וקבע כי, למרות שהיה רצוי שהמאשימה תגבה עדות מכול מי שמבקשים להאשים, הרי שחוק רישוי עסקים אינו מחייב זאת.
עוד נקבע, כי מאחר ועבירה על חוק רישוי עסקים הינה עבירה מסוג אחריות קפידה (ללא צורך בהוכחת יסוד נפשי), ומאחר וניתן להאשים אחד או יותר מהאנשים על פי האמור בסעיף 15(2),  אין חובה לגבות גרסה מכול אחד מהנאשמים מכוח הסעיף.

נראה כי לאור נוסחו החדש של הסעיף, לאור רשימת האנשים המפורטת נגדה ניתן להגיש כתב אישום והעובדה כי מדובר באנשים המעורבים ואחראים על התחומים בהם בוצעה עבירה, הרי שיש לבחון הקביעה בפסק הדין האמור מחדש.

להיותה של עבירה לפי סעיף 14 לחוק רישוי עסקים עבירה מסוג אחריות קפידה ולמשמעות הקביעה זו ראה- תיקון 34- ענישה- סעיפים 14, 14א2
לטענת "טעות במצב הדברים" ראה: אחריות קפידה וטענת "טעות במצב הדברים" ברישוי עסקים

חקיקה:
חוק רישוי עסקים שבתוקף כולל תיקונים 35-36

פסיקה:
עמק (הרצ') 7294/07 מדינת ישראל נ. ריבוע כחול ישראל בע"מ (14.10.09) [פורסם בנבו]
חע"מ (ב"ש) 3623/08 עירית באר שבע נ. מתכת באר שבע עדין בע"מ (2.2.11) [פורסם בנבו]
תפ (ק"ג) מדינת ישראל- המשרד לאיכות הסביבה נ. פטרוכים (אשדוד) בע"מ ואח' (12.10.10) [פורסם בנבו]
עמק (הרצ') 389/06 מדינת ישראל נ. חיים ורסנו ( 11.9.11)[פורסם בנבו]
ע"פ 137/79 חיים גלנט נ. מדינת ישראל פ"ד לה(3) 746 (1981).
תפ(חי') 622/04 מדינת ישראל נ. חב' קו צינור הנפט אילת אשקלון בע"מ (28.9.06) [פורסם בנבו]
עפא (ת"א) 80067/06 שביט רמי נ. מדינת ישראל- עיריית תל אביב יפו (7.4.08) [פורסם בנבו]
(ת"א) 5174-02-15 מ.ר.נ. השקעות בע"מ ואח' נ. מדינת ישראל (5.12.16) [פורסם בנבו]
ת"פ (חולון) 16248/02 מדינת ישראל נ. מיטל יבוא ושיווק
עמק (אש') מדינת ישראל נ. ירדן מינרלים 2001 בע"מ (10.2.03) [ פורסם בנבו]
רע"פ 8487/11 חברת נמלי ישראל- פיתוח ונכסים בע"מ נ. מדינת ישראל – המשרד להגנת הסביבה (פורסם בנבו, 23.10.12)
תפ (חד') 2593/06 מדינת ישראל- המשרד לאיכות הסביבה נ. אמבר מכון לתערובות- אגודה שיתופית חקלאית מרכזית בע"מ ( 30.1.08)[פורסם בנבו]
תפ (ק"ג) 50269-06-20 מדינת ישראל נ. אורות גת בע"מ (פורסם בנבו, 13.4.2022)
תפ (ב"ש) 7282-04-20 מדינת ישראל נ. קאיד אלאסאד (פורסם בנבו, 26.3.2023)
רעס (כ"ס) 15597-04-21 עיריית רעננה נ. אדרי (פורסם בנבו, 15.1.2024)