תיקון 34- סעיף 15 אחריות תאגיד ונושאי משרה בתאגיד

סעיף 15 הדן באחריות תאגיד ובאחריות נושאי משרה בתאגיד הוחלף כולו בתיקון 34 ונוסח מחדש (להלן: “הסעיף החדש”).
סעיף זה מצמצם וממקד מחד את רשימת האנשים שייחשבו “נושאי משרה” בתאגיד, ואשר ניתן יהיה להאשימם בגין עבירות על חוק רישוי עסקים שביצע התאגיד, ומאידך, מגדיר ומגביר את אחריותם.
מועד כניסה לתוקף של סעיף זה – 1.1.19
לנוסח הסעיף ראה- סעיף 15

עיקרי השינויים בסעיף החדש

  1. שינוי בהגדרת נושא משרה- נמחק “מנהל רשום”, בוטלה הדרישה לבכירות העובד, העובד צריך להיות “אחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה”.
  2. הפחתת הקנס המוטל על נושא משרה למחצית.
  3. ביטול חובת האשמת נושא משרה.
  4. הוספה הגדרה של חובות נושא המשרה.
  5. על נושא המשרה לעשות כל שניתן למניעת ביצוע העבירה ולא די בנקיטת כל האמצעים הסבירים.
  6. קביעת חזקה שבחוק בדבר הפרת החובה של נושא המשרה.
  7. אי ידיעה בדבר ביצוע העבירה אינה פותרת מאחריות.

עונש הקנס המוטל על תאגיד

סעיף 15(1) בנוסח החוק קודם לתיקון הקנה סמכות לבית המשפט להטיל על תאגיד קנס בשיעור כפול מזה אשר היה באפשרותו להטיל על אדם.

סעיף זה אמנם נמחק- אך הוראה זו, הנוגעת להטלת עונש של כפל קנס על תאגיד, הוספה  בסעיפים הדנים בענישה- ס’ 14 וסעיף 14א2. (כן נכלל עונש של כפל קנס בסעיף 18- אי קיום צו בית משפט, בסעיף 25- אי קיום צו הפסקה מנהלי, וכן הסעיפים הדנים בהטלת עיצומים כספיים).

עונש הקנס המוטל על נושא המשרה

העונש המקסימאלי המוטל על נושא משרה בתאגיד, ככל שיורשע רק בגין תפקידו זה, הינו מחצית מהקנס הקבוע לעבירה. נראה כי מי שהינו בעל העסק ויורשע בשל כך, ולא רק בשל היותו “נושא משרה”, יהיה צפוי למלא הענישה הקבועה בחוק.

ביטול חובת האשמת נושא משרה

בנוסח הסעיף הקודם נקבע באופן קטגורי כי,  במידה ונעברה עבירה על החוק על ידי תאגיד, יואשם גם כל נושא משרה.
לאור ניסוחו זה של הסעיף, נקבע במספר פסקי דין כי, כאשר מוגש כתב אישום נגד תאגיד, קיימת חובה על המאשימה להגיש כתבי אישום גם נגד נושאי המשרה.
הקביעה הקטגורית האמורה אינה קיימת בנוסח הסעיף החדש.

שינוי הגדרת “נושא משרה” לעניין סעיף זה

נוסח הסעיף הקודם
סעיף 15 בנוסחו הקודם אמנם לא קבע הגדרה של המונח “נושא משרה”  ככזו, אך נקבע בו כי משנעברה עבירה על ידי תאגיד יואשם גם- מנהל פעיל או מנהל רשום לפי כל דין, או שותף למעט שותף מוגבל, או עובד מנהלי בכיר באותו תאגיד ואחראי לעניין הנדון.
הגדרת נושא משרה לפי הסעיף לאחר התיקון– “מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או פקיד אחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה.
להלן טבלה המציגה את הגדרת נושא משרה לפני ואחרי תיקון 34-

לפני תיקון 34 תיקון 34 השינוי
מנהל פעיל או מנהל רשום לפי כל דין מנהל פעיל בתאגיד נמחק “מנהל רשום”
שותף, למעט שותף מוגבל שותף, למעט שותף מוגבל אין שינוי
עובד מנהלי בכיר באותו תאגיד ואחראי לעניין הנדון פקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה בכירות העובד– אין דרישה כי יהיה מדובר בעובד בכיר בתאגיד, ניתן להאשים כל “פקיד”.
סוג האחריות בתאגיד- במקום “אחראי לעניין הנדון” נרשם “אחראי על התחום שבו בוצעה העבירה.


מיהו “מנהל פעיל”-
הדברים יהיו פשוטים, ככל שמדובר במנהל בחברות קטנות בהן, בדרך כלל, קיים אדם אחד או שניים הבוחרים, מטעמים כלכליים ועסקיים, לנהל את עסקם באמצעות חברה.
אך, כאשר מדובר בחברות גדולות המנהלות מספר רב של עסקים טעוני רישוי כגון: רשתות גדולות בעלות מספר סניפים, או תאגידי ענק בהם חברי הדירקטוריון אינם אלו שמנהלים את העסק בפועל ברמה היומיומית, וקיימים בעלי תפקידים האחראים על תחום הרישוי והתפעול של החברה, התמונה תהיה יותר מורכבת.
בתאגידים אלו, כאשר מבקשים להעמיד לדין מנהלים פעילים, על התביעה יהיה להוכיח כי מדובר באנשים האחראים על התחום ויכולים להשפיע על קבלת ההחלטות בתאגיד.
במילים אחרות- כלל לא בטוח כי בית המשפט ייתן ידו ל”תסמונת הש.ג.” וירשיע עובד זוטר או אף עובד בדרג ביניים בחברה, כאשר המנהלים הבכירים ירחצו בניקיון כפיהם.
כך למשל נקבע בפסק דין קו צינור הנפט אילת אשקלון, בו הוגש כתב אישום נגד המשנה למנכ”ל בלבד, כי יש להוכיח את מידת אחריות הנאשם לניהול התאגיד, את יכולתו להשפיע על מידת מעורבות התאגיד בביצוע העבירות, את הכוח שהיה לו למנוע, לצמצם או לשנות באופן כלשהו את מהלך התנהלות התאגיד ולהביא בכך לקבלת רישיון עסק. באותו מקרה נפסק כי, לא הוכחה יכולתו של הנאשם להשפיע על קבלת החלטות שונה בתאגיד והוא זוכה. בית המשפט מצא לנכון להוסיף ולציין כי השאלות האמורות מעוררות ספק בדבר היות הסמנכ”ל האדם הנכון במקום הנכון או שהוא קורבן נוח להקרבה.
עוד נקבע שם כי התביעה לא הוכיחה שהנאשם  היה האחראי לעניין הנדון. עצם העובדה שמכתב התראה הועבר אליו על ידי הרשויות אינו אומר שהוא אכן זה שהיה הכתובת הרלוונטית. לא די בכך שמדובר בעובד מנהלי בכיר.
 נראה כי דברים אלו נכונים גם ביחס לאחריות על פי נוסח הסעיף החדש.
בפסק דין פטרוכים נקבע כי מנהל עבודה באתר העבודה של התאגיד, שהיה במקום בכול הביקורים של בעלי התפקידים השונים, היה אחראי שאנשים יעשו את עבודתם, היה בקשר עם גורמים שונים מטעם המאשימה ואף לקח על עצמו התחייבות להפסקת פעילות אסורה, ייחשב למנהל פעיל, גם אם היה מי שממונה עליו בפעילותו.
בפסק דין ב.מ. איכות הסביבה נדון מקרה בו התאגיד הנאשם היה בבעלות תאגיד אחר והנאשם שהורשע היה בעל מניות בתאגיד האחר. הנאשם היה גם רשום כבעל העסק בבקשה לקבלת רישיון, הוא הגיע לתחנת המעבר מידי יום, דאג לשוב בשעת הסגירה תוך שהוא מוודא שהכול כשורה.
בפסק דין אמבר נקבע כי מהנדס המפעל הינו מן המנהלים שסעיף 15 לחוק מטיל עליהם אחריות אישית.

בכירות העובד ותחום אחריותו בתאגיד
על פי נוסח הסעיף הקודם נדרש תנאי כפול של- בכירות העובד (עובד מנהלי בכיר) ביחד עם היותו אחראי לעניין הנדון.
על פי נוסח התיקון ניתן להאשים כל עובד של החברה (פקיד), ובלבד שהוכח כי הוא אחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה. נראה כי במונח “אחריות” בסעיף זה גלומים המבחנים המפורטים לעיל בפסק דין קו צינור הנפט אילת אשקלון- יכולת להשפיע על מידת מעורבות התאגיד בביצוע העבירות,  הכוח למנוע, לצמצם או לשנות באופן כלשהו את מהלך התנהלות התאגיד ולהביא בכך למניעת ביצוע העבירה. אין די בהגדרת תפקיד בלבד, ללא הוספת התוכן הנדרש לאותו תפקיד, על מנת להטיל אחריות.
עוד יש לשים לב, כי על פי הגדרה זו אין הכרח כי אותו פקיד יהיה אחראי על תחום “רישוי עסקים”. כך למשל, היה והתאגיד הפר תנאי איכות סביבה ניתן להאשים את האדם האחראי על עמידה בתנאי איכות סביבה בתאגיד. או אם הפרת תנאי הרישיון, או אי קיום תנאים שיש לעמוד בהם על מנת לקבל רישיון, הינה בשל אי עמידה בדרישות הבטיחות, ניתן יהיה להאשים את האחראי על הבטיחות בתאגיד או במפעל.

הגדרת החובה המוטלת על נושא המשרה

על פי נוסח הסעיף הקודם כאשר נעברה עבירה על ידי תאגיד, חובה היה להאשים גם את האנשים אשר היו רשומים כאחראים על פי אותו סעיף, מבלי שנקבעה חובה ספציפית המוטלת על אותם אנשים. על פי נוסח זה, הרשעת תאגיד הייתה אמורה לגרור בהכרח הרשעת כל אחד מהאנשים שהיו מנויים באותו סעיף, למעט ההגנות לאחריותם, המפורטת בהמשך המאמר.
נוסח הסעיף החדש מתקן את הניסוח הכולל הקודם ומגדיר את החובה המוטלת על נושא המשרה-
“נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירה לפי חוק זה בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו“.
הסעיף קובע באופן פרטני את חובות נושא המשרה-
-חובת הפיקוח.
-החובה לעשות כל שניתן למניעת העבירה- לא די בכך שנושא המשרה יעשה, ברמה הסובייקטיבית, כל שביכולתו למניעת העבירה. עליו לעשות, ברמה האובייקטיבית, כל שניתן למניעת העבירה.
-החובה לפקח ולעשות כל שניתן הן ביחס לתאגיד באופן כללי והן ביחס לכל אחד מעובדי התאגיד באופן פרטני.
– החובה לקיום הוראות החוק- ולא רק החובה לקיומו של רישיון עסק.

מעניין לציין, כי בפסק דין שביט רמי נקבע שיש להשוות בין הסמכויות המוקנות לבעל המשרה לבין מעשיו בפועל. אם הנאשם הפעיל את כל מה שהיה מוסמך להפעיל אך העניין לא נפתר, ייתכן והוא יהיה פטור מהאחריות הפלילית. באותו מקרה נדון ניהול ללא רישיון של סניף המשביר לצרכן, שנרכש בהליך הכינוס של הרשת. בית המשפט אמנם גילה הבנה לאופן רכישת הסניפים בהליך של כינוס ולמספר הרב של הסניפים שהיו ללא רישיון עסק בעת הרכישה, אך עם זאת  מאחר והיה מדובר באי עמידה בדרישות משטרה וכיבוי אש בסניף המצוי בדיזנגוף סנטר, סבר בית המשפט כי כאן מדובר בעניינים מהותיים.
עוד נקבע שם  כי היקף עסקים נרחב אינו יכול לשחרר מנהל  מקיום דרישות בטיחות, וכי מנהל לא יכול להתנער מאחריות למחדלים, ועליו לבדוק כי האנשים אותם מינה לטפל בנושא מסוים אכן ביצעו את עבודתם. מנהל לא יכול להסתתר מאחרי עובדיו כשהוא בוחר לא לדעת.
הסעיף דרש שיינקטו כל האמצעים הסבירים –לכן נקבע כי אין די בעשייה חלקית. האמצעים הסבירים יכללו גם סגירת העסק במידת הצורך. לאחר התיקון, משהוטלה חובה על נושא המשרה לעשות כל שניתן למניעת ביצוע העבירה- נכונים דברים אלו פי כמה.

נטל ההוכחה
על פי נוסח הסעיף הקודם, נושא משרה יורשע, אלא אם יוכיח שהעבירה נעשתה שלא בידיעתו או שנקט בכל האמצעים הסבירים להבטחת שמירת חוק רישוי עסקים.
על פי נוסח הסעיף החדש- מאחר וקיימת בסעיף הגדרת חובת נושא המשרה, נקבעה חזקה כי החובה הופרה, אלא אם  יוכח כי נושא המשרה עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו.

ההבדל המהותי הינו ההבדל בין הדרישה לנקוט בכל האמצעים הסבירים, על פי נוסח הסעיף הקודם לבין דרישה לעשות כל שניתן, על פי נוסח הסעיף החדש.

על פי הוראות הסעיף החדש, מחד, הגדרת האנשים בתאגיד, שניתן להאשימם בעבירה על פי חוק רישוי עסקים הינה יותר מצומצמת וממוקדת, אך מאידך, החובה המוטלת על אותם אנשים שהוגדרו כאחראים הוגברה.

אי ידיעה בדבר ביצוע העבירה אינה פותרת מאחריות

על פי הוראות הסעיף הקודמות, (כאשר ניתן היה להאשים גם מנהלים רשומים), אדם שהוגדר כאחראי היה יכול להיות  פתור מאחריות אם הוכיח שלא ידע על ביצוע העבירה.
נוסח הסעיף החדש הגדיר אחרת את נושאי המשרה, כך שאלו האנשים שיש להם אחריות ומעורבות בפעילות השוטפת של התאגיד, או שהם אחראים על התחום שבו בוצעה העבירה. מכאן שטענה, כי לא ידעו על ביצוע העבירה, לא תהווה להם הגנה.
מכח ההגדרה של נושאי המשרה- אלו אנשים שחובתם לדעת אם התאגיד עומד בהוראות חוק רישוי עסקים או לא, ולכן טענה שלא ידעו על ביצוע העבירה לא תפתור אותם מאחריות.

טענות הגנה

אנו מבקשים לציין כי מובן שההגנות הקיימות בחוק העונשין  כגון “טעות במצב הדברים” (ס’ 34 יח לחוק העונשין) יוכלו לעמוד לנושאי המשרה, כפי שהן עומדות לכל בעל עסק. אם כי, בשל הקביעה כי אחריות על פי חוק זה הינה אחריות קפידה, הטענות הנוגעות לקיום היסוד הנפשי כמעט ולא יהיו רלוונטיות.
ככלל, אנו סבורים שניתן יהיה להעלות טענה של “טעות במצב הדברים” במקרים קיצוניים בלבד, כגון זה שנדון בפסק דין תעשיות אבן וסיד, שם קבע בית המשפט כי מדובר במפעל העומד על תילו למעלה מ 50 שנה ובאין מפריע נוצרת ההנחה שהוא פועל כדין ועל התובעת הוטל להראות שבמשך 50 שנה לא ניתן לעסק כל רישיון.
מקרה נוסף נדון בפסק דין אלימלך שם הנאשם קיבל רישיון כפי שביקש בעצמו, אלא שהרישיון היה רשום על שם אדם אחר. בית המשפט קבע שמותר היה לו לסבור שיש לו רישיון.

האם ניתן להרשיע מכח הוראות סעיף 15בהפרת צו מנהלי?
בפסק דין פטרוכים ביקשה המאשימה להרשיע את המנהלים בגין הפרת צו סגירה מנהלי  מכוח הוראות סעיף 15. בית המשפט קבע כי ניתן להרשיע בעבירות של הפרת צו שיפוטי רק בעבירות על פי סעיף 14 לחוק. לא ניתן ליחס לנושא משרה עבירה של הפרת צו מנהלי באמצעות סעיף 15 וזאת גם אם הצו מופנה לאותו נושא משרה.
משמעות הפסיקה היא, שניתן להאשים נושא משרה ישירות בגין הפרת צו שהוצא נגדו אישית, אך לא מכוח אחריותו לפי סעיף 15.

האם לנושא משרה יש דרך להימנע מהרשעה פלילית?
על פי הוראות סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי (החסד”פ) ניתן, ככלל, לבטל הרשעה כאשר בית המשפט הרשיע את הנאשם אך לפני מתן גזר הדין בית המשפט מוצא לנכון לגזור עונש ללא הרשעה. ניתן להחיל הוראות סעיף זה בתביעות לפי חוק רישוי עסקים.

האם קיימת חובת שימוע וחקירה אישית בטרם הגשת כתב אישום מכוח סעיף 15 ?

בפסק דין מ.ר.נ. השקעות טען הנאשם כי בטרם יוגש נגדו כתב אישום מכוח סעיף 15(2), יש לאפשר לו להוכיח כי קיימות לו ההגנות מכח החוק.
בית המשפט דחה את הטענה וקבע כי, למרות שהיה רצוי שהמאשימה תגבה עדות מכול מי שמבקשים להאשים, הרי שחוק רישוי עסקים אינו מחייב זאת.
עוד נקבע, כי מאחר ועבירה על חוק רישוי עסקים הינה עבירה מסוג אחריות קפידה (ללא צורך בהוכחת יסוד נפשי), ומאחר וניתן להאשים אחד או יותר מהאנשים על פי האמור בסעיף 15(2),  אין חובה לגבות גרסה מכול אחד מהנאשמים מכוח הסעיף.

נראה כי לאור נוסחו החדש של הסעיף, לאור רשימת האנשים המפורטת נגדה ניתן להגיש כתב אישום והעובדה כי מדובר באנשים המעורבים ואחראים על התחומים בהם בוצעה עבירה, הרי שיש לבחון הקביעה בפסק הדין האמור מחדש.

חקיקה:
נוסח משולב של חוק רישוי עסקים- כולל תיקון 34

פסיקה:
עמק(הרצ’) 7294/07 מדינת ישראל נ. ריבוע כחול ישראל בע”מ (14.10.09) [פורסם בנבו]
חע”מ (ב”ש) 3623/08 עירית באר שבע נ. מתכת באר שבע עדין בע”מ (2.2.11) [פורסם בנבו]
תפ(ק”ג) מדינת ישראל- המשרד לאיכות הסביבה נ. פטרוכים(אשדוד) בע”מ ואח (12.10.10) [פורסם בנבו]
עמק(הרצ’) 389/06 מדינת ישראל נ. חיים ורסנו ( 11.9.11)[פורסם בנבו]
ע”פ 137/79 חיים גלנט נ. מדינת ישראל פ”ד לה(3) 746 (1981).
תפ(חי’) 622/04 מדינת ישראל נ. חב’ קו צינור הנפט אילת אשקלון בע”מ (28.9.06) [פורסם בנבו]
עפא (ת”א) 80067/06 שביט רמי נ. מדינת ישראל- עיריית תל אביב יפו (7.4.08) [פורסם בנבו]
(ת”א) 5174-02-15 מ.ר.נ. השקעות בע”מ ואח’ נ. מדינת ישראל (5.12.16) [פורסם בנבו]
ת”פ (חולון) 16248/02 מדינת ישראל נ. מיטל יבוא ושיווק
עמק (אש’) מדינת ישראל נ. ירדן מינרלים 2001 בע”מ (10.2.03) [ פורסם בנבו]
הפ(חי’) איגוד ערים לאיכות הסביבה (תחנת כח חדרה) נ. תעשיות אבן וסיד בע”מ (12.9.02) [ פורסם בנבו]
רע”ס (אשד’) 53526-11-14 עיריית אשדוד נ.ירון אלימלך (6.10.16) [פורסם בנבו]תפ(חד’) 2593/06 מדינת ישראל- המשרד לאיכות הסביבה נ. אמבר מכון לתערובות- אגודה שיתופית חקלאית מרכזית בע”מ ( 30.1.08)[פורסם בנבו]

 


מצאתם טעות? רוצים להגיב, להוסיף? כתבו לנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *