לצערנו הרב אנו עדים בעיקר בחודשי הקיץ למקרי טביעה של רוחצים בבריכות שחיה.
במקרים רבים, המציל בבריכה הוא זה שנעצר ראשון לחקירה ולעיתים קרובות מופנית כלפיו האצבע המאשימה גם אם עשה כל שביכולתו וכל שהיה צריך לעשות על מנת למנוע את המקרה המצער. במספר לא מבוטל של מקרים מדובר ב"טביעה שקטה", טביעה ללא שהטובע זועק לעזרה או מסמן באופן כלשהוא כי נקלע למצוקה.
מאמר זה עוסק ב"טביעה שקטה" ובחובותיו של המציל על פי הוראות החוק.

"טביעה שקטה" הינה מקרה טביעה בו הטובע אינו מראה כל סימן מצוקה בהליך הטביעה. הוא יימצא לעיתם קרובות שרוע על קרקעית הבריכה או צף במים על בטנו או על גבו. הליך זה מקשה מאד על איתור האירוע בזמן אמת והושטת עזרא מבעוד מועד.
הקושי באיתור טביעות כאלו בזמן אמת ידוע, ולכן נעשים מאמצים לפתח חיישנים על קרקעית הבריכות לצורך זה. עד כה לא קיים מוצר העונה על הצורך האמור.

תקנות הסדרת מקומות רחצה (בטיחות בבריכות שחיה), התשס"ד- 2004 מפרטות מהן חובות בעלי הבריכה ביחס להצבת מצילים בשטח הבריכה, ומהן חובות המציל והכשירויות הנדרשות ממנו.

כך למשל נדרש מציל להימצא במקום שיאפשר לו תצפית נוחה על כלל שטח הבריכה, אסור לו לעזוב בשעת המשמרת את עמדת ההצלה ללא שיוחלף על ידי מציל אחר, וכן אסור לו לעסוק בכול עיסוק אחר בעת מילוי תפקידו.
מצד שני למציל בבריכה נתונות גם סמכויות נרחבות וביניהן לצוות על מתרחץ, שלדעתו מסכן מתרחצים אחרים, לצאת מהבריכה ואף להשתמש לצורך כך בכוח סביר.

כך גם מציל בבריכה ישא על בגדיו סימון בולט בדבר תפקידו.

למאמר המלא שפורסם בעניין זה  על ידי מר דוד לבקוביץ' ראה- "טביעה שקטה"

חקיקה:

תקנות הסדרת מקומות רחצה (בטיחות בבריכות שחיה), תשס"ד- 2004