לבית המשפט לעניינים מנהליים יש את הסמכות לדון ב "רישוי עסקים- ענייני מתן רישיון או ביטול רישיון, היתר זמני, היתר מזורז או אישור לעסק טעון רישוי, לרבות קביעת תנאים לפי חוק רישוי עסקים" (סעיף 7 לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים).

בית המשפט קבע כי נתונה לו גם הסמכות לדון בפרשנות של תוכניות (דיני התכנון והבניה) כאשר בעל עסק רואה עצמו נפגע מהחלטות רשות ברישוי עסקים הנובעות מדיני התכנון והבניה, ובמיוחד מהחלטה שיש צורך בהיתר לשימוש חורג.

בפסק דין מרחב נדון מקרה בו רשות הרישוי סירבה למתן רישיון לעסק למחסן. מדובר בבניין משותף אשר, על פי היתר הבניה, ניתן היה לבנות בו- מקלט וח"ש ח' הסקות ח' גנרטור ומחסן.

רשות הרישוי סברה שלא ניתן לעשות במקום שימוש מסחרי למחסן ושיש לבקש, לשם כך, היתר לשימוש חורג. 

בעקבות החלטת רשות הרישוי הוגשה עתירה מנהלית. אחת מטענות הרשות המקומית הייתה כי לבית המשפט לעניינים מנהליים אין את הסמכות לדון בעתירה משום שמדובר בעניין תכנוני-מקצועי ואין מקום להתערב בשיקול דעתה של הרשות המקומית.

בית המשפט פסק כי "דלתות בית המשפט לעניינים מינהליים פתוחות בפני מבקשי רישיון עסק הרואים עצמם נפגעים מהחלטות הרשות בעניינם, ובפרט מהחלטה הקובעת שיש צורך בהיתר לשימוש חורג שכן אין זכות ערר לוועדת הערר על החלטה זו." (עמוד 9 לפסק הדין)

עוד הוסיף בית המשפט כי תוכנית היא חיקוק והגורם המוסמך לקבוע את פירושה הנכון הוא בית המשפט.

פסיקה:
עתמ (ת"א) 44727-03-19 אייל מרחב נ. עיריית תלן אביב רשות הרישוי (פורסם בנבו, 20.92023)
עת"מ(ת"א) 62366-11-20 ש.ל. שר חניונים בע"מ נ. עיריית ל אביב יפו (פורסם בנבו, 29.12.2021)