בסעיף 14 לחוק רישוי עסקים נקבע האיסור לנהל עסק ללא רישיון או היתר או בניגוד לתנאיהם. בסעיף קטן (ג) לאותו הסעיף נקבע כי  מי שעסק כשותף רדום או ללא נטילת חלק ברווחיו של העסק, לא יהיה אחראי לעבירה לפי אותו הסעיף.

למונח "שותף רדום" אין הגדרה משפטית בחוק, אך זהו מונח שגור בעולם העיסקי. שותף רדום (או כמו שמכונה גם  "שותף שקט") הוא אדם המשקיע כסף בעסק מסוים אך אינו נוטל חלק פעיל בו. במקרים רבים שותף רדום יהיה זכאי לאחוזים מסוימים מרווחי העסק. 

מאמר זה יעסוק בפטור מאחריות  הניתן ל"שותף רדום"  ולמי שאינו נוטל חלק ברווחי העסק, והמבחנים לתחולת סעיף זה.

נוסח הסעיף – שותף רדום או כזה שאינו נוטל חלק ברווחים

כפי שצויין ברישא למאמר זה- "שותף רדום" הוא בדרך כלל שותף שמשקיע כספים בעסק מסוים, איננו שותף פעיל בו ובדרך כלל יהיה זכאי לאחוז מסויים מרווחי העסק. זו, ככל הנראה, הסיבה שהחוק ציין כי הן שותף רדום והן שותף שאינו נוטל חלק ברווחים לא יהיו אחראים לפי חוק רישוי עסקים ויש לשים לב ולא לבלבל בין שתי ההגדרות הנפרדות האלו.

הפסיקה

בפסק דין התשואל הוגש כתב אישום נגד שותף אחד מתוך 3 שותפים (עניינם של שני השותפים האחרים נדון בנפרד) בגין ניהול עסק ללא רישיון. הנאשם טען בין היתר כי היה "שותף רדום" וכי לא נטל חלק ברווחיו של העסק, ולכן, על פי הוראות סעיף 14(ג) לחוק רישוי עסקים, הוא אינו אחראי לניהול העסק ללא רישיון.

"נטילת חלק ברווחיו של העסק"- בית המשפט קבע כי אין זה משנה אם בפועל העסק הרוויח, וחולקובפועל רווחים למי שטוען לפטור מאחריות לפי סעיף 14(ג) או לא. השאלה היא האם, אם וכאשר יהיו רווחים בעסק, יהיה אותו אדם זכאי לקבל חלק מרווחים אלו. אחרת, לא ניתן יהיה לעולם להרשיע אדם בניהול עסק ללא רישיון כאשר העסק מפסיד, וזוהי תוצאה אבסורדית. בית המשפט סבר כי האמירה בדבר אי נטילת רווחים מהעסק מתייחסת למצב בו מלכתחילה לא הייתה כוונה או פוטנציאל ליטול חלק ברווחי העסק. בית המשפט סבר כי כך הם פני הדברים כאשר עסק מוקם לשם קידום מטרה ציבורית או כאשר בהסכם השותפות נקבע שהרווחים יושקעו בעסק או ששותף מסוים לא ימשוך רווחים מן העסק. 

*לעניין אמירה זו של בית המשפט יש לשים לב להוראות סעיף 32 לחוק בו נקבע:

"לענין חוק זה יראו כעסק גם כל עיסוק של חבר-בני-אדם, בין מואגד ובין לא מואגד, אף שאיננו לשם הפקת רווחים אם נתקיים בו אחד מאלה:…. (2)   אילו היה מקום העיסוק פתוח לקהל הרחב – היה נחשב כעסק.

ישנם עסקים שמלכתחילה אינם מנוהלים לשם הפקת רווחים אך מתקיימים בהם תנאי סעיף 32 לחוק והם טעונים רישיון. נראה כי כאשר מוטלת חובת הוצאת רישיון עסק מכוח החוק על סוג עסקים זה, לא תוכל לעמוד למי שמנהל אותם הטענה כי "הוא אינו נוטל חלק ברווחי העסק" שכן, העסק מלכתחילה לא נועד לשם הפקת רווחים אך מוטלת עליו החובה להוציא רישיון עסק. 

נראה כי אמירת בית המשפט בפסק הדין התשואל (שנאמרה כאמירת אגב), אינה מתייחסת למקרים אלו שאחרת התוצאה היא שהיא סותרת הוראת חוק כתובה. 

במקרה הנדון נקבע כי האשם אכן קיבל בפועל רווחים מהעסק.

"שותף רדום" – בית המשפט קבע כי גם שותף שלוקח חלק בפעולה כזו או אחרת בניהול עסק עדיין יכול להיחשב לשותף רדום, ואין הכרח כי לא יעסוק כלל בפעילות העסק. כך למשל, חתימה בלבד על בקשה לרישיון עסק  לא תעיד בהכרח על שותפות פעילה בו. לעומת זאת, גם העובדה שאדם אינו עוסק כלל  בפעילות השוטפת, כראיה יחידה, לא מעידה על היותו שותף רדום.

בית המשפט יבחן את מכלול הראיות בתיק ויוכל לקבוע, על סמך משקלן המצטבר, שאדם מסוים אינו "שותף רדום" גם אם אף ראיה לבדה לא הייתה מובילה להרשעתו.

הראיות שנבחנו במקרה זה-

הנתבע היה שותף בשותפות שהייתה רשומה בבקשה לרישיון עסק ברשות המקומית,

חתם על אחד מהסכמי השכירות למקום בו התנהל העסק,

היה השותף היחיד שהתייצב לשימוע, ( הראיה העיקרית שהובילה לקביעה כי לא היה שותף רדום)

היה חתום על הפנייה לאגף רישוי עסקים ולמשטרה ועל ההתחייבות לעמוד בכל הדרישות להפעלת העסק,

הזמין וקיבל עבור העסק אישור יועץ בטיחות,

היה אחד השותפים אליהם מתיחס אישור ניהול פנקסי חשבונות של העסק,

לעומת זאת-

שני השותפים האחרים העידו שהוא לא נטל חלק בניהול העסק,

חשבון הבנק נוהל על ידי שני השותפים האחרים בלבד(נקבע כי ראיה זו בלבד אינה מספיקה לצורך הקביעה כי מדובר ב"שותף רדום"),

התראה לפני שימוע הועברה לשני השותפים האחרים בלבד, בפרוטוקול השימוע הנאשם טען כי אינו דואג לניהול העסק.

נקבע כי הנאשם לא היה "שותף רדום".

בפסד דין מבורך  נדון מקרה בו הנאשם חתם על הבקשה לרישיון עסק, בעקבות דרישת הרשות כי בעל העסק עצמו יחתום על הבקשה. בנוסף, בעל העסק אישר בבית המשפט שהוא זה ש"סידר" את ההליכים הבירוקרטיים בעסק, הוא זה שייצג את העסק מול המהנדס, חברת המים, וחברת החשמל, הוא זה שהגיש תגובה להתנגדות לבקשה לשימוש חורג והוא זה ששילם את ההוצאות הכרוכות בהגשת הבקשות, הוא זה ששכר את הנכס מהעירייה והמנהל הראשי של העסק שילם לו 7,000 ש"ח כל חודש. ביחס לכך נקבע כי " אדם המציג מצג מסוים בפני רשות מושתק מלטעון אחרת בבית המשפט".

נקבע כי לצורך בדיקה אם אדם מסוים הינו "שותף רדום", בית המשפט יבחן את מכלול הראיות שכן, כאשר מדובר בראיות נסיבתיות יש לשקלל את המשקל המצטבר שלהן גם אם כל ראיה לכשעצמה אינה מספיקה להרשעה. 

 עוד ציין בית המשפט כי עצם העובדה שלעסק יש מנהל ראשי אינה הופכת את יתר המעורבים לשותפים רדומים.

בפסק דין חזן  הנאשם הוא זה שהגיש בכל פעם את הבקשה לעסק עם מנהל אחר. והמנהל הוא זה שלקח על עצמו את האחריות לניהול העסק. הנאשם העיד שאינו יכול להרשות לעצמו להיות מורשע, שכן הוא מעוניין לוודא שהעסק יוכל להמשיך לפעול. הוא העיד שהוא רשם את עצמו בכל פעם באחד מבעלי העסק בבקשה לרישיון על מנת שאם אחד המנהלים יעזוב, הוא עדיין יוכל להמשיך ולהפעיל את העסק.

נקבע כי הנאשם הוא זה שלוקח על עצמו את האחריות לעסקים מול הרשויות בין בהגשת בקשות לרישיון, בין בשיג ושיח מול הרשויות (שם מעולם לא טען שאינו בעל העסק), ובין במתן הרשאה להפעל העסק למנהלים מטעמו.
באותן מקרה הנאשם אמנם לא ניהל את העסק באופן יומיומי, אך הוא כרך את עצמו בהפעלת העסק בעצם הגשת הבקשה לרישיון ומעורבות בהשגתו.

למרות שלא קיבל כל רווחים מהעסק למעט דמי השכירות עבור הנכס בו היה העסק מצוי, נקבע כי לא מדובר רק במשכיר של נכס (הסכם השכירות עם המנהלים לא הוצג לבית המשפט). 

בית המשפט כי עצם קבלת דמי השכירות מהווה נטילת רווחים מהעסק.(לאמירה זו ראה התייחסות בפרק  המבחנים ל "נטילת חלק ברווחי העסק" להלן) 

בפסק דין מחג'נה נקבע כי עצם פנית הנאשם לרשות בבקשה "למתן אורכה להשגת אישור כדין לעסק שבבעלותי" (ההדגשה איננה במקור) תספיק כראיה לקביעת בעלות הנאשם בעסק (יצויין כי בבמקרה הנדון בפסק דין זה הנאשם לא טען שהוא שותף רדום אלא ניסה להרחיק עצמו לחלוטין מהעסק).
בפסק דין פרי אלפא נדון מקרה יותר חריג בנסיבותיו.  אישה הורשעה בניהול עסק ללא רישיון והוצא צו לסגירת העסק, אך העסק לא נסגר. כאשר הוגשה תביעה על הפר צו סגירה טענה האישה כי היא מכרה את העסק והיא מהווה שותף רדום בלבד ולכן לא ניתן להרשיעה. האישה זוכתה משום שהתביעה לא בדקה את מעורבותה של אותה אישה בניהול העסק הפועל לאחר הוצאת הצו. נראה כי התביעה הניחה שאם העסק לא נסגר, משמע שהעבירה רובצת לפיתחה של אותה אישה והעובדות לא נבדקו. הספק, במקרה זה, עמד לזכותה של אותה אישה. 

המבחנים לטענת "שותף רדום"

ממכלול פסקי הדין המובאים לעיל ניתן לגזור כמה "כללי אצבע"  בדבר היותו של אדם "שותף רדום" לעניין תחולת חוק רישוי עסקים-

• לא ניתן לקבוע כי ראיה מסוימת תהיה ראיה מכרעת בטענה מסוג זה. מטבע הדברים להיותו של אדם "שותף רדום" או מנהל פעיל של עסק יש כמה וכמה מאפיינים ובית המשפט יגיע להחלטה על סמך שיקלול קיומם או העדרם של מכלול הפרמטרים.
• חתימה על בקשה לרישיון עסק, חתימה על מסמכים שונים מול הרשויות המעידים על מעורבות בניהול העסק או המציגות את האדם כבעליו, ניהול מגעים מול הרשויות או השתתפות במגעים כאלו אשר משמעותם היא ייצוג העסק בפני אותן רשויות.
• אי ניהול יומיומי של העסק לא יהווה ראיה מכרעת .

המבחנים ל "נטילת חלק ברווחי העסק"

• חוק רישוי עסקים מטיל חובה על אדם  העוסק בעסק טעון רישיון לנהלו אך ורק אם יש בידו את אותו הרישיון. יתרה מזאת. הוראות החוק (סעיף 4) מבקשות "לסגור פרצות", בהבנת המונח "עיסוק בעסק הטעון רישיון"- אדם יהיה אחראי בין אם הוא עוסק בעסק בעצמו או על ידי עובדו או מורשהו, בין אם הוא עוסק בעסק של עצמו או של אחר, אם הוא אחרקאי לניהול עסק של אחר בים בשכר ובין ללא שכר, ואף אם מדובר בעסק המוגבל בזמן או חד פעמי.
• להוראות סעיף 4 האמורות בחוק, מצטרפות הוראות סעיף 32  המדגישות כי עיסוק הטעון רישיון יהיה כזה אף אם העסק איננו לשם הפקת רווחים, ובלבד שאם היה פתוח לקהל הרחב היה נחשב לעסק. 
• הוראת סעיף 14(ג) לחוק הפוטרת מאחריות אדם שאינו נוטל חלק ברווחי העסק צריכה להיקרא ביחד עם יתר ההוראות בחוק המפורטות לעיל.

לכן-

• הפטור הניתן לאדם שאינו נוטל חלק ברווחי העסק יכול להתייחס רק לעסקים שמלכתחילה נועדו להפקת רווחים.
• בשל הרחבת הגדרת ה"עוסק" בסעיף 4 לחוק נראה גם כי הראיה כי האדם "אינו נוטל חלק ברווחי העסק" צריכה להיות ברורה וחד משמעית (כגון- בהסכם כתוב).
• קבלת דמי שכירות עבור נכס בו מתנהל העסק על ידי אחרים בלבד, לא תוכל להיחשב ל"נטילת חלק ברווחי העסק". קביעה כזו הינה מרחיבה ואינה עומדת בקנה אחד עם הטלת החובה על פי החוק על מי "שעוסק" בעסק ממש, ולא על מי שבנכס בשבבעלותו מתנהל עסק ללא רישיון. חובת ניהול העסק ברישיון חלה על האדם  העוסק בעיסוק הטעון רישיון בלבד. 

על מי מוטל להוכיח את טענת "השותף הרדום" או זה ש"אינו נוטל חלק ברווחי העסק"? 

כאשר אדם מואשם בניהול עסק ללא רישיון או בניגוד לתנאיו והוא טוען כי הוא מהווה "שותף רדום" בעסק בלבד או כי אינו נוטל חלק ברווחי העסק- האם אותו אדם צריך להוכיח שהוא "שותף רדום" או שמא על התביעה להוכיח שהוא שותף או מנהל פעיל.

בית המשפט התייחס לשאלה זו בפסק דין התשואל. שם נקבע כי מאחר ובתיקון 34 לחוק רישוי עסקים נקבע מפורשות כי עבירה על חוק זה הינה עבירה מסוג "אחריות קפידה" הרי שבכל הנוגע לתקופה ניהול עסק לאחר כניסתו של התיקון לתוקף- על הנאשם מוטל הנטל להוכיח שהוא שותף רדום או שותף שאינו נוטל רווחים, ועליו להציג ראיות שיטו את כף המאזניים לטובתו (עמוד 13 לפסק הדין).

פסיקה

רע"ס 68823-02-20 מדינת ישראל נ. התשואל (פורסם בנבו, 17.4.2023)
עפא(חי') 629-01-17 מדינת ישראל נ. מבורך גרבי (פורסם בנבו, 18.7.2017)
תפ(חולון) 868/10 מדינת ישראל- עיריית חולון נ. עמוס חזן (פורסם בנבו, 10.9.2014)
ת"פ (חד') 10777-07-08 מ.מ. מעלה עירון נ. ג'אנם מחג'נה (פורסם בנבו, 5.9.2010)
רע"ס(עכו) 7662-05-08 עיריית מעלות תרשיחא נ. פרי אלפא (פורסם בנבו, 2.1.2011)