הוראות סעיף 16 מאפשרות לבית המשפט, אשר הרשיע אדם בעבירות לפי סעיף 14 (ניהול עסק ללא רישיון או בניגוד לתנאי הרישיון) בנוסף לכל עונש שיטיל על מי שהורשע באותן עבירות, להורות על סגירת העסק.

חשוב להדגיש כי הוצאת צו סגירה של העסק איננה עונש, לא לפי סעיף 16 ולא לפי כל סעיף אחר המאפשר הוצאת צווי סגירה לעסק. הוצאת צו סגירה לעסק מהווה אמצעי בידי בית המשפט להפסיק את קיום העבירה.

המייחד את הוצאת צו הסגירה לפי סעיף 16 הוא שהוא תקף כלפי אנשים שלא היו צד להליך המשפטי שבמסגרתו הוצא הצו. ובלשון משפטית -הצו יהיה תקף כלפי כולי עלמא.

במאמר זה נסביר את הוראות הסעיף ואת תוקפו כלפי צדדים שלישיים

עודכן ביום 6.10.24

סעיף 16(3) – הוצאת צו גם כלפי מקום ולא רק כלפי אדם

בסעיף 16 לחוק נקבע:

"הורשע אדם על עבירה לפי סעיף 14 או לפי הוראה בחיקוק אחר הקובעת כללים בדבר עיסוק בעסק הטעון רישוי לפי חוק זה, רשאי בית המשפט, בנוסף לכל עונש שיטיל …-

(3) לצוות כי לא ינהל אדם בחצרים נשוא האישום עסק טעון רישוי ללא רישיון, היתר זמני או היתר מזורז כדין ושלא יעביר לאחר את הבעלות או החזקה בעסק, אלא אם כן בידי אותו אדם רישיון, היתר זמני או היתר מזורז כדין לניהול עסק זה."

סעיף זה הוסף לחוק בשנת 1988. וכך נכתב בדברי ההסבר: " סמכות בית המשפט בנותנו צו לסגירת עסק, לפי המצב החוקי הקיים, מוגבלת לצו שניתן לתת לנאשם ואין כיום סמכות לבית המשפט לאסור את הפעלת העסק בכלל באותם חצרים ששמשו יסוד לאישום.
מאחר שרבים המקרים שבעלי עסקים עוקפים את חובת סגירת עסקים על פי צו הסגירה על ידי העברת הבעלות או החזקה בעסק, מוצע להסמיך את בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה של ניהול עסק בחצרים מסוימים- לאסור בכלל על ניהול עסק טעון רישוי באותם חצרים אלא אם לאותו עסק רישיון כדין" (דברי הסבר לתיקון 6 לחוק רישוי עסקים).

מהאמור עולה כי מטרת חקיקת הסעיף הייתה למנוע העברת בעלות בעסק לאחר שהוצא צו לסגירתו על מנת שלא תיעקף החובה לסגור את העסק.

בפסק דין אושרי קבע בית משפט השלום כי ככל שמבקשים שצו לפי סעיף 16 יחול על "כולי עלמא"- (כל העולם- גם מי שלא היה צד להליך)יש לצרף לבקשה את בעל הנכס.

על החלטה זוט הוגש ערעור ובית המשפט המחוזי פסק כי לשון הסעיף הינה ברורה וחד משמעית, וכן הפסיקה.

"צו הסגירה מופנה כלפי העסק ולא כלפי אדם ספציפי. כל תוצאה אחרת לא תעמוד בקנה אחד עםפ השכל הישר, ההיגיון ותכלית החוק. אין מקום לגרור את המדינה להליכים נגד שוכרים, גם תמי לב, שעה שהבעלים גורף רווחים ומשכיר את העסק אשר הינו, כאמור ללא רישיון, שוב ושוב" ( עמ' 2 לפסק הדין)

מדוע נדרש להוציא צו שאסור לנהל במקום מסוים עסק ללא רישיון אם החוק אוסר זאת ממילא?

לכאורה, החלק "הרלוונטי" בסעיף הוא איסור העברת הבעלות או החזקה בעסק לאדם אחר, שכן, מדוע נדרש להוציא צו שאסור לנהל במקום מסוים עסק ללא רישיון אם החוק אוסר זאת ממילא?

את התשובה ניתן למצא באמצעים המשפטיים שניתן לנקוט כלפי מי שמנהל עסק ללא רישיון באותו מקום. כנגד בעלי עסק המנהל עסק ללא רישיון או בניגוד לתנאיו בפעם הראשונה באותו מקום, יוצא צו סגירה. לעומת זאת, אם כבר הוצא צו סגירה לגבי מקום מסוים ובית משפט הורה שלא ינוהל במקום עסק ללא רישיון, אז מי שמנהל עסק ללא רישיון באותו מקום כבר מפר צו שיפוטי ועלול אף להתבע על ביזיון בית המשפט.

תופעה של העברת בעלות בעסק לאחר הרשעה ובטרם מתן גזר דין

במאמר מוסגר יצויין כי קיימת תופעה של העברת בעלות בעסק (אמיתית או פיקטיבית) לאחר הרשעה ובטרם יוצא הצו. ונסביר.

בדרך כלל  לאחר שאדם מורשע בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון, נקבע מועד מאוחר יותר לדיון בבית המשפט לטיעונים לעונש ולמתן גזר דין. בין מועד ההרשעה למועד מתן גזר הדין יכולים להפריד אפילו כמה חודשים. צו הסגירה מוצא בפועל כלפי עסק במועד מתן גזר הדין, ולא במועד ההרשעה.
בעל עסק, שהורשע בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון, יודע שבמועד מתן גזר הדין יוצא צו סגירה לפי סעיף 16. לכן הוא "מקדים תרופה למכה" ומעביר את הבעלות בעסק עוד בטרם הוצאת הצו. בכך הוא מנסה לעקר את תוקפו של הצו, שכן, במועד נתינתו הוא כבר איננו הבעלים של העסק ולכן הוא אינו "חוטא" בהעברת הבעלות בו בניגוד לצו של בית המשפט.

הוצאת צו למועד נדחה והשיקולים להוצאתו

לענין הוצאת צו למועד נדחה – בהחלטה בעניין קוזנצוב שניתנה על ידי בית המשפט העליון, הסתמך, בין היתר, כבוד השופט כבוב על החלטת בית במשפט בעניין מיואו והאו שבה נכתב:

"בד בבד עם מתן הצו, נדרש בית המשפט להפעיל שיקול דעת בקובעו את מועד כניסתו של הצו לתוקף. לשם כך יש לאזן בין מידת הנזק שייגרם לבעל העסק ולצדדים שלישיים כתוצאה מהפסקת העיסוק לאלתר, לבין מידת הנזק שייגרם לציבור כתוצאה מהמשך הפעלתו ללא רישיון לפרק זמן נוסף אשר מטרתו ליתן לבעל העסק או לצדדים שלישיים שהות להתארגנות, או לחלופין לאפשר את מיצויו של הליך הרישוי. בתוך כך יביא בית המשפט בחשבון, בין היתר ומבלי למצות, את מידת הפגיעה בתכליות המנויות בסעיף 1 לחוק, את התנהגות הצדדים ואת קיומם של הליכי השגה על החלטה שלא ליתן רישיון, ככל שמתנהלים כאלה. בית המשפט מוסמך לדחות את ביצוע הצו לפרק זמן סביר, ואף להוסיף לדחותו מעת לעת לבקשת מי מהצדדים (או שניהם), בהתחשב במכלול נסיבות העניין" (עניין מיאו והאו, פסקה 17)."

צו לסגירת עסק יכלול גם אחסון המהווה חלק מהפעילות העסק

בפסק דין נעימה נדון צו לסגירת עסק מסוג גרוטאות מתכת וברזל.שם נקבע כי "משמעות סגירה של עסק היא שלא תימשך ולא תיוותר כל פעילות עסקים במקום. אכסון (כך במקור) הוא חלק מהפעילות העסקי. מכאן שמשמעות צו הפסקת הפעילות העסקית היא, בפועל, גם הפסקת האכסון". (עמוד 5 לפסק הדין).

האם הצו יהיה תקף תמיד כלפי צדדים שלישיים ללא הגבלת זמן ו/או קשר לבעלים שנגדו הוצא הצו?

בפסק דין אנדריינקו נדון מקרה בו הוצא צו סגירה שיפוטי לעסק והעסק אכן נסגר. לאחר מספר חודשים העסק נפתח שוב על ידי שוכרת שלא היתה צד להליך הקודם.
השוכרת טענה כי הנאשמת בתיק הסתירה ממנה את קיומו של ההליך הפלילי. השוכרת ביקשה לדחות את כניסתו לתוקף של צו הסגירה. בית המשפט דחה את הבקשה וצין כי טענותיה של השוכרת הינן במסגרת מערכת היחסים בינה לבין המשכירה ואינן מצדיקות הכרעה בשאלה האם ראוי להאריך את תוקפו של צו הסגירה. בית המשפט ציין כי היענות לבקשה תיפתח פתח לעברת עסק מגורם לגורם ובקשות חוזרות ונשנות לדחיית כניסתו לתוקף של צו הסגירה.(עמוד 2 לפסק הדין). עוד ציין בית המשפט כי הסעיף מאפשר לבית המשפט לתת צו לפיו לא ינהל אדם עסק טעון רישוי באותו מקום. אדם, ולא רק הנאשם. 

בפסק דין קוזנצוב (מחוזי) נדון מקרה בו המשטרה הגישה כתב אישום כנגד בעלים מסוים של עסק. בתום ההליך בעלי העסק הורשע, והוצא כנגד העסק צו סגירה לפי סעיף 16.

המשטרה, ככל הנראה, לא הודיעה לרשות המקומית על הוצאת צו הסגירה.

לאחר כשנתיים פנה אדם אחר (הבעלים החדש), שאינו קשור לבעלים הקודם, ובדק בעירייה היתכנות הוצאת רישיון לעסק דומה. העירייה לא ציינה בפניו שקיים צו לסגירת העסק (שכן, ככל הנראה לא ידעה על צו כזה).

הבעלים החדש הגיש בקשה לרישיון ואף, בתחילה, קיבל את אישור המשטרה.

כחודשיים לאחר תחילת פעילות העסק, הודיעה העירייה לבעלים החדש, שכנגד העסק קיים צו סגירה והבעלים החדש פנה לבית המשפט בבקשה לדחות את כניסת צו הסגירה לתוקף. 

בית המשפט דחה את כניסתו לתוקף של הצו בכ 8 חודשים, תוך שהוא מציין כי צו הסגירה הוצא בשנת 2020, כנגד הבעלים הקודמת של העסק, כי הבעלים החדש שכר את הנכס רק כשנתיים לאחר מכן, ועל הצו נודע לו רק לאחר כמה חודשים נוספים, כי הבעלים הקודמת אינה זו שהעבירה את הבעלות בעסק לבעלים החדש, כי לא היה ביניהם כל קשר או הכרות וחלפו מעל שנתיים מאז הוצאת הצו ועד לשכירת הנכס על ידי הבעלים החדש. בנוסף, כלל לא היה ברור שבעל הנכס שהשכיר את הנכס לבעלים החדש ידע על קיומו של צו הסגירה וכך גם הבעלים החדש. 

בית המשפט הוסיף כי "נראה כי בין הגופים, משטרת ישראל ועיריית ת"א, ישנו ליקוי מאורות וניתן לומר כי עולה טענת השתק כנגד גופים אלו באי גילוי צו הסגירה כפי שהיה מצופה מהם. מה גם שנציגי המשטרה עצמה שהורו למבקש מה עליו לבצע בעסק מבלי לציין בפניו אודות צו הסגירה". (סעיף 16 לפסק הדין).

בפסק דין לטיף (אוגוסט 24) נקבע כי צו סגירה שהוצא בשנת 2011 !! יהיה תקף כלפי בעלי העסק החדשים. בית המשפט אמנם ציין כי קיימת חוסר נוחות לקבוע תקפותו של צו סגירה לעסק כלפי צדדיים שלישיים שלא ידעו על קיומו, אך פסק בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בפסק דין קוזנצוב. עם זאת בדק בית המשפט את נסיבות המקרה בטרם קבע כי לא יתלה את תוקפו של הצו. ( נסיבות אותו המקרה לא הצדיקו התליית הצו, שכן כבר ניתן פסק דין כנגד השוכר והמשכיר לפינוי המקרקעין והשבתם לבעלים). 

מפסקי דין אלו עולות כמה נקודות שיש לתת עליהן את הדעת-

• הצו יהיה תקף כלפי כל בעלים חדש של עסק במקום לגביו הוצא צו, גם אם לא היה צד להליך המשפטי שבעקבותיו הוצא הצו.
• הצו שהוצא ביחס לעסק מסוים (המקום ולאו דווקא האדם) נשאר בתוקפו, לכאורה, ללא הגבלת זמן.
• הצו יהיה תקף גם כלפי מי שפותח במקום עסק, גם אם לא קיבל אותו מהבעלים נגדו הוצא הצו, וגם אם חלפה תקופה ארוכה מאז הוצאת הצו.
• הצו יהיה תקף גם אם אין קשר בין הבעלים נגדו הוצא הצו ובין הבעלים החדש.
• הצו יהיה תקף גם אם הבעלים החדש לא יכול היה לדעת עליו.
• רשות רישוי ו/או נותן אישור המוציאים צו סגירה כנגד עסק צריכים לידע אלו את אלו בדבר קיומו של הצו. בודאי שיש לידע את רשות הרישוי, שכן זהו המקום הטבעי אליו פונה בעל עסק כדי לבדוק סוגיות כאלו. 
• למרות שהבעלים החדש כלל לא היה צד להליך הקודם של סגירת העסק ואף לא יכול היה לדעת עליו- עדיין נקבע כי הצו תקף כלפיו. כל שנעשה על ידי בית המשפט היה דחיית כניסת הצו לתוקף.

החלטת בית מהשפט העליון

על פסק דין זה הוגשה לבית המשפט העליון בקשת רשות להגשת ערעור, אשר נדחתה ללא לבקש תשוב מהמשיבה.

מהחלטת בית המשפט העליון עולה כי צו סגירה על פי סעיף 16 יעמוד בתוקפו גם כלפי צד שלישי, תוך הדגשת העובדה כי בעלי העסק (במקרה הספציפי הנדון) הגיע לבית המשפט בחוסר ניקיון כפיים שכן הוא מפעיל עסק של לאפ דאנס, המהווה עיסוק בזנות כיום.

בית המשפט העליון לא נתן דעתו על השאלה האם קיימת מגבלת זמן לתוקפו של צו כאמור. עם זאת נאמר כי לעמדת בית המשפט, עצם תום ליבו של בעלים חדש, לא מהווה… טעם להתליית צו הסגירה, אך לר נקבע האם תמיד צו כאמור יעמוד בתוקפו כלפי אדם שלישי שלא ידע ולא יכול היה לדעת על הוצאת צו כאמור.

הערה חשובה לפסקי הדין:

 פסק דין קוזנצוב מעלה קושי מאחר ועל פניו נראה שלמרות שמטרת חקיקת סעיף 16(3) לחוק הייתה  מניעת העברה של בעלות בעסק לשם עקיפת צו סגירה, הרי שעל פי נוסחו ניתן להרחיב את תוקפו של הצו  גם על מי שלא ידע ולא יכול היה לדעת על קיומו, וללא מגבלת זמן. 

נראה שראיה זו הינה מרחיבה מדי ויש לקרא את פסק דין קוזנצוב לפי נסיבותיו, ובעיקר יש להביא בחשבון שבית המשפט כלל לא התבקש לדון בעצם תוקפו של הצו כנגד בעלי העסק החדשים אלא רק לדחות את מועד כניסתו לתוקף. 

ראו גם: אכיפת צו שיפוטי על צד שלישי – ביזיון בית משפט  ופסקי הדין המובאים שם.

פסיקה:

בצהמ (ת"א) 30964-01-23 קוזנצוב נ. מדינת ישראל (פורסם בנבו, 12.2.2023)
רעפ 2150/23 ארתור קוזנצוב נ. מדינת ישראל – משטרת ישראל ( פורסם בנבו, 3.4.202)
עפא (חי') 45410-08-23 ר.מ. נעימה סחר בע"מ נ. מדינת ישראל עירייית חיפה (פורסם בנבו, 23.9.23)
עפא (חי') 59616-12-23 ר.מ. נעימה סחר בע"מ נ. מדינת ישראל- עיריית חיפה (נבו, 19.1.24)
רעס (ת"א) 43762-02-22 מדינת ישראל נ. אנדריינקו (פורסם בנבו, 19.9.2023)
עפמק (ת"א) 23029-03-24 מדינת ישראל נ. אושרי (פורסם בנבו, 12.3.2024)
בר"ש 28327-07-24 לטיף נ. תחנת משטרה בת ים (פורסם בנבו, 8.8.2024)