בעקבות אסון הר מירון מונתה וועדת חקירה ממלכתית לבדיקת האירוע.
אנו מצרפים את נוסחו המלא של מכתב אלחנן משי לוועדת החקירה המצביע על הכשלים המתמשכים שהביאו לאסון זה ומתריע על כך כי היה וכשלים אלו לא יתוקנו- האסון הבא הינו שאלה של מתי ולא שאלה של אם.
לכב' עדת החקירה לאסון הר מירון. תאריך: 29.9.21
הנדון: פנייה לוועדת החקירה לאסון הר מירון- התייחסות לכשל ממלכתי
לנושא בטיחות באירועים המוניים.
עיקרי התלונה עוסקים בכישלון הקולוסאלי של ממשלת ישראל בהסדרת נושא הבטיחות באירועים המוניים. אבל ידגש, אין לי כל התייחסות ספציפית לאירוע במירון שכן לא הייתי בו ואינני בתפקיד פעיל אך בכוונת מסמך זה להצביע על הכישלון המוחלט של שרי הממשלה בטיפולם בנושא הבטיחות באירועים המוניים, כישלון שקרוב לוודאי הביא לאסון הנורא.
מי אני:
שמי אלחנן משי, לאחר 25 שנים של שירות צבאי בדרגת אל"מ בחיל האויר, מערך הנ"מ (כיום הגנה אווירית). ועברתי לעבוד בעיריית תל אביב – יפו בתפקיד מנהל אגף רישוי עסקים ורשות הרישוי של העיר. במסגרת זאת טיפלתי ברישוי והסדרת הבטיחות של כל האירועים ההמוניים טעוני הרישיון עסק ומדובר בכמה מאות אירועים בשנה אירועים קטנים וגם ענקיים בהיקף של 50,000 איש. בתפקידי גם עסקתי בפיתוח תורת הבטיחות והרישוי לאירועים , פיתוח שנדרש בהעדר חקיקה מסודרת ותקנים לבטיחות באירועים ובנוסף לכל אלו אני מרצה בקורסים של משרד הפנים לעובדי רישוי עסקים והמנהלים על רישוי אירועים המוניים.
בתאריך 6.3.17 פרסמתי מאמר ראשון בעתון דה מרקר בשם: "החלטורה של ניהול אסון המוני" שמנתח את המצב הגרוע בנושא טיפול באירועים המוניים.
מצורף קישור למאמר: https://www.themarker.com/opinion/1.3905880
בינואר 2018 פרסמתי מאמר נוסף בעתון דה-מרקר שניקרא: "הולכים לאירוע המוני תתחילו לפחד" מצרף קישור למאמר: https://www.themarker.com/opinion/1.5564222
במאמר צפיתי כי במצב החקיקה והאחריות הממשלתי לאירועים המוניים האסון הבא אינו מוטל ספק אלא השאלה רק מתי הוא יקרה ומה יהיה מחירו.
אני מצרף גם את תוכן המאמר בסוף פנייה זאת.
בעקבות אסונות שגבו חיי אדם באירועים המוניים אסון ארד, אסון המכביה ואסון הר הרצל הוקמה ועדה בין משרדית בראשות המשטרה במטרה להסדיר אחת ולתמיד את נושא החקיקה ,והתקינה והבטיחות באירועים המוניים. במסגרת תפקידי נטלתי חלק, כנציג הרשות המקומית, בכל דיוני הוועדה ובגיבוש ההמלצות שלה.
תוצרי עבודה הוועדה היו:
1. הכנת פרק רישוי אירועים המוניים שיכנס לחוק רישוי עסקים.
2. הכנת טיוטה לתקנות רישוי עסקים (רישוי אירועים המוניים)
3. הגדרת מהו אירוע המוני
4. הגדרות לבעלי תפקיד באירוע והתמקדות בצורך להגדיר מי הוא מהנדס
הבטיחות לאירועים המוניים.
5. הגדרת הצורך בהכנת תקן בטיחות לאירועים המוניים.
למעשה כאן מתחיל המחדל הגדול של כל משרדי הממשלה המעורבים בדגש על משרד הפנים שמופקד על חוק רישוי עסקים לא פעל לריכוז עבודת המטה נדרשת כדי להפוך את המלצות הוועדה שחקרה את האסונות לחוק, תקנות ותקינה.
יצוין כי כל ניסיון כיום להגיע למסמך סיכום עבודת הוועדה הבין משרדית בימנו אלה נידון לכישלון שכן הדו"ח מצוי במשרדי הממשלה השונים המסרבים להציג אותו כאילו היה סוד ביטחוני ממדרגה ראשונה למרות שמדובר במסמך שיכל לחסוך תקלות בטיחות בעתיד. אולי ועדת החקירה תצליח לקבל את מסמך הסיכום וההמלצות של הוועדה.
סקירת מחדלי הממשלה:
- 5. משרד ראש הממשלה.
א. לאורך השנים המשרדים הממונים על הבטיחות עברו שינויים פוליטיים וארגוניים בלתי פוסקים כך שכל נושא הבטיחות נא ונד בין משרדי הכלכלה, העבודה, הרווחה ועוד, כלומר עקב צרכים פוליטיים הופקר נושא האחריות הכוללת לבטיחות באירועים (כפי שגם רואים את המצב בבטיחות בבנייה)
גם כיום בממשלה החדשה חל שינוי בהגדרת המשרד העוסק בתחום הבטיחות וניראה שכיום נמצא הנושא באחריות שרת הכלכלה והתעשיה אחראית גם על בטיחות בריאותית ותעסוקתית וכן על אסדרת עיסוקים אך מרוב שינויים במשרדים אלו לא בטוח שיש במשרד גורם שאחראי לקידום נושא הבטיחות באירועים המוניים חוקים תקנות, תקינה והגדרת עיסוק בתחום הבטיחות.ב. ראש הממשלה ומנכ"ל משרדו לא החליטו ולא קבעו, למרות דיונים שנערכו במשרד רוה"מ, מי השר והמשרד האחראים על בטיחות באירועים וזאת למרות שקיימת יחידה שעוסקת בבטיחות בעבודה, בספורט ובמתקני הרמה. למיטב ידיעתי גם הייתה המלצה של היועץ המשפטי לממשלה להטיל את האחריות על משרד העבודה והבטיחות או בכל גילגול אחר שלו. למרות זאת נושא הבטיחות באירועים נותר יתום ולא מטופל ולא נקבע עד היום משרד לממונה על הנושא, אולי חלה תזוזה בתיקון 34 לחוק רישוי עסקים. לשם השוואה בעקבות האלימות בספורט נחקק החוק למניעת אלימות בספורט ומשרד העבודה קיבל עליו את האחריות להכשיר ולהסמיך מהנדסי בטיחות למתקני ספורט וכן משרד העבודה הפך לגורם רישוי למתקני ספורט קבועים בתפוסה גבוהה.
ניספח ג- מצורף לדוגמא מכתב המתנער מאחריות לנושא.
- משרד הפנים:
א. ידע ולא עשה דבר לתיקון המצב: ביום 17.6.2017 שלחתי מכתב מפורט לשר הפנים ולמנכ"ל משרדו בו הבאתי פרוט מלא של כל הכשלים, וחוסר הטיפול בנושא אירועים המוניים וגם הוספתי מאין איום בו צינתי כי לאחר האסון הבא הם יפגשו אותי בהעברת המידע על הכישלון שלהם לטפל בנושא חשוב זה לכל גורם שיתמנה לחקור את האסון אם וכאשר הוא יתרחש.
ניספח א- מצורף העתק המכתב שנישלח
ב. אחריות על חוק הבטיחות המקומות ציבוריים: קיים בספר החוקים חוק הבטיחות במקומות ציבוריים שאמור להסדיר את כל נושא הבטיחות בקיום אירועים מכל סוג אך מדובר בחוק מיושן עם הגדרות שכבר אינן רלוונטיות וחסרות בו כל התקנות הנדרשות לקיום אירועים המוניים ואירועים דתיים שאינם באולמות קבועים. ( התקנות קיימות כבבר אינן מעודכנות למציאות הקיימת) בחוק זה נקבע במפורש כי שר הפנים אחראי על החוק, יתר על כן מאחר ורוב האירועים מתקיימים במרחב במוניציפלי בין שמדובר באירועים טעוני רישיון עסק ובין שמדובר באירועים שאינם טעוני רישיון או אירועים דתיים כמו אסון מירון הרי אין כל ספק ששר הפנים היה חייב להיות מעורב בהסדרת החקיקה במסגרת משרדו הממונה על הרשויות המקומיות. יודגש היחידה שאחראית במשרד על רישוי עסקים עושה עבודה טובה אך אין לה כל יכולת או סמכות והגדרות לטפל בבטיחות של אירועים המוניים.
ג . התעלמות מהפניות: שר הפנים ומנכ"ל משרדו התעלמו מכל הפניות אליו של הח"מ. בתגובה לאחת הפניות התקבלה ממשרד הפנים תשובה לקונית שהנושא הועבר לגורמים האחראים במשרד רק שמעולם לא הוקמה במשרד הפנים יחידה לטיפול בחוק הבטיחות ולכן הפנייה לא טופלה ומעולם לא נענתה ועל פי הידוע לי גם לא נערכה במשרד הפנים כל עבודת מטה כדי להסדיר את הנושא:
מצרף את התייחסות המשרד:
תשובת משרד הפנים לפניות:
"שלום רב,
פנייתך התקבלה במשרד והועברה לבחינת גורמי המקצוע הרלוונטיים.
לאחר סיום הברור נשיבך."
ד. אחריות על חוק רישוי עסקים: שר הפנים כמופקד על חוק רישוי עסקים היה חייב לפעול מתוקף תפקידו, הוא ומנכ"ל משרד הפנים כדי להפוך את המלצות הוועדה הבין משרדית שכללו טיוטה של פרק בחוק רישוי עסקים וטיוטה של תקנות רישוי עסקים לחקיקה מסודרת ומחייבת גם לצורך טיפול באירועים טעוני רישוי וגם לטיפול במגוון הגדול של אירועים שאינם טעוני רישוי עסק.
ה. הסמכת מורשה בטיחות: במסגרת הרפורמה האחרונה בחוק רישוי עסקים תיקון 34 לחוק החליטה ועדת הפנים להגדיר את נושא האחריות על בטיחות באירועים המוניים. הוועדה קבעה בתיקון בסעיף 3 (2) כי "החל מיום 1.1.22 לא תאשר המשטרה אירוע המוני טעון רישוי מבלי שינתן אישור "מורשה בטיחות" לבטיחות האירוע", במסגרת התיקון לחוק גם נקבע פעם ראשונה שמשרד העבודה, והרווחה, והשירותים החברתיים יקבע את ההוראות הדרושות (הגדרת השכלה, כישורים, הכשרה ותקנות) לבעל התפקיד הזה אך שוב, כדי ליצור ערוץ מילוט מהאחריות נקבע כי "הסעיף יכנס לתוקפו ביום 1.1.22 או מיום שהורשה ממונה הבטיחות המאוחר מבין השניים" שפירושו של דבר שכל זמן שמשרד העבודה או התמת, או הכלכלה לא יסיים את העבודה ויכשיר את המורשה בטיחות גם בעתיד אין פתרון לאדם מוסמך כמהנדס או מורשה בטיחות. שר הפנים הממונה על חוק רישוי עסקים יושב בשקט ולא מוודא כי משרד העבודה יבצע את המוטל עליו כדי שהרשויות המקומיות יוכלו לנהל אירועים המוניים בבטיחות מלאה..
ו. מנהל ומתאם הרישוי לאירוע שאינו טעון רישיון עסק: חוק הבטיחות אינו מגדיר מיהו הגורם שמנהל את תהליך הרישוי לאירוע שאינו נדרש לרישיון עסק ומי הגורם שמנהל את האירוע. בעקבות לקונה זו, בעיריית תל אביב לדוגמא נקבעו מנהלי אירועים שאינם טעוני רישוי, הם עברו הכשרה בתוך בית הספר של העירייה, הם עוברים ריענון כל שנה וחל איסור למי שאינו נושא תעודת הסמכה עירונית לניהול אירוע המוני שאינו טעון רישוי לעסוק בכך בין שהוא מנהל בית ספר או מנהל מתנ"ס.
משרד הפנים כאחראי על חוק הבטיחות באירועים המוניים אמור היה להסדיר גם את האחריות לריכוז תהליך האישורים לאירועים שאינם טעונים רישיון עסק.
ז. אירוע דתי- שני האסונות האחרונים שקרו, אסון הר מירון ואסון בית הכנסת בגבעת זאב קרו בעת קיום אירוע דתי. משרד הפנים כממונה על חוק הבטיחות באירועים המוניים חייב היה להתייחס לנושא קיום אירועים דתיים שחורגים מתחום הפעילות של בית כנסת ולהוציא תקנות מסודרות שיהיו מיועדות לטיפול באירועים דתיים לסוגיהם וגווניהם.
ח. המתקנים והמבנים הזמניים שמוקמים באתר האירוע ההמוני– משרד הפנים הממונה על הרשויות המקומיות ועל מנהל התכנון היה חיב כבר מזמן להסדיר את נוהלי הבדיקה והאישור למבנים זמניים שמוקמים לאירוע חד פעמי. ברור מעל לכל ספק כי חוק התכנון והבנייה במתכונתו הנוכחית אינו ישים ואינו מאפשר הוצאת היתר בנייה למבנה זמני שאינו תואם תב"ע ולוחות הזמנים להיתר בנייה לא מציאותיים לאירוע חד פעמי.
לאישור המבנים והמתקנים הזמניים יש תורה שבעל פה אך מעולם יצא הנהל מוסמך ולא עבר ממיסוד. בעבר בעת שהוכן התיקון לחוק התכנון והבנייה שעסק בעבודות שפטורות מהיתר בנייה, ביקשנו (הח"מ ומנהל אגף רישוי עסקים במשרד הפנים) להכניס לחוק גם את הבינוי הזמני לאירועים אך מנהלת מנהל התכנון ששכנה עדיין במשרד הפנים סירבה לבקשה.
משרד העבודה, התמ"ת או הכלכלה והתעשיה או זרוע העבודה
א. תקן הבטחות באירועים המוניים ת.י 5688 : משרד הכלכלה או העבודה או כל משרד שהיה מופקד על מנהל הבטיחות הפקיר את הנושא ברמה של פשע ציבורי ומוסרי.
בעקבות עבודת הוועדה הבין משרדית לרישוי אירועים המוניים הוחלט שהמשרד הממונה על בטיחות משרד התמ"ת יתקצב את מכון התקנים לשם הכנת תקן ישראלי לבטיחות באירועים המוניים תקן מספר 5688. הוקמה ועדת היגוי שהח"מ היה חבר בה, הוחלט שהתקן יכלול שלושה פרקים:
א. פרק 1 בטיחות באירועים המוניים הנחיות.
ב. פרק 2. בטיחות באירועים המוניים דרישות
ג. פרק 3 תקנים.
משרד התמ"ת הפסיק את המימון באופן חד צדדי את המימון לפרויקט ולאחר שפורסמו שני פרקים ראשונים לתקן ולכן מכון התקנים הפסיק את העבודה לסיום התקן. התקן השלישי שאמור היה לקבוע את תיקני הבטיחות ולמתקנים הוא החשוב ביותר ובהעדרו כל מהנדס בטיחות פועל על פי שיקול דעתו.
תקן הבטיחות עצמו על שני פרקיו הראשונים ניכלל בין פרסומי מכון התקנים וכדי לקבל אותם נדרש תשלום למכון התקנים, דבר שהפך את התקן למסמך לא ידוע ושאינו בשימוש מה גם שהוא הוגדר כתקן לא מחייב. דבר זה מנוגד גם לחוק רישוי עסקים שמחייב כל פרסום של כל המפרטים וההוראות המקצועיות באינטרנט כך שהגישה למידע תהיה חופשית שכן הדרישות לתנאי הרישוי צריכות להיות מפורסמת באופן חופשי באינטרנט.
איני יכול לקבוע בוודאות אך יש אפשרות שאסון הר הרצל היה נמנע אם היו תקנים מסודרים לחיזוק מגדלי תאורה.
ב. הכשרה והכרה במקצוע מהנדס בטיחות או מורשה בטיחות לאירועים:
תפקידו של משרד העבודה או כיום משרד הכלכלה והתעשיה להכשיר מהנדסים ובעלי מקצוע בתחומים השונים, לקבוע רמת השכלה והכשרה מחייבת, הכשרה שבסופה גם נירשם בעל המקצוע בפנקס המהנדסים או מורשה הבטיחות כמו שנעשה הדבר לגבי מורשה נגישות, מהנדסי בטיחות למתקני ספורט, ונאמני בטיחות לסוגיהם. המשרד מתוך שעמד על סירובו לקבל אחריות על הבטיחות באירועים המוניים ועל בטיחות בעסקי עינוג ציבורי הפקיר את התחום ללא הכשרה והסמכה והתוצאה היא הפקרות מוחלטת עד כדי האסון שהתרחש בהר הרצל שם הוברר כי לאחד ממנהלי הבטיחות לא הייתה כל הכשרה או הסמכה. בניגוד לנדרש בתיקון 34 לחוק רישוי עסקים המשרד הממונה על הבטיחות (לא יכול לציין כיום מי הוא המשרד?) טרם הכשיר וטרם הסמיך מורשה בטיחות לאירועים המוניים כפי שנדרש בחוק.
צריך להבין את גודל השערורייה: אין הגדרה למהנדס בטיחות לאירועים המוניים ולכן כל אדם יכול להכריז על עצמו כממונה בטיחות באירועים, זה המצב עד היום. ספק גדול בעיני אם הגורם שאישר את האירוע במירון כמהנדס בטיחות נושא בידיו הסמכה פורמלית מגורם מוסמך.
המשטרה:
- המשטרה היא הגורם היחידי שמצא עצמו בשטח בכל אירוע וקציני המשטרה נדרשו לפעול בעצמם גם בנושא הבטיחות למרות שקציני משטרה לא מוכשרים ולא הוסמכו לטפל ולבחון את נושא הבטיחות באירוע. המשטרה בחוסר ברירה ניסתה לקבוע תבחינים שרירותיים כדי להגדיר מי הוא מהנדס הבטיחות ה"כשר" בעיניהם לאשר את בטיחות האירוע.ב. המשטרה היא הגורם שהקים את הוועדה הבין משרדית בעקבות האסונות שהתרחשו באירועים השונים והיא ריכזה את העבודה עד לסיום עבודת הוועדה. בהעדר שיתוף מצד משרדי הממשלה השונים ואל מול הצורך להמשיך לטפל באירועים המשטרה אימצה את טיוטת התקנות שהכינה הוועדה הבין משרדית והפכה אותם לנוהל מטא"ר (מטה הארצי) מחייב ויותר מאוחר גם למפרט אחיד לרישוי עסק של אירועים הטעונים ברישיון עסק. המשטרה פרסמה הנחיות ותנאים מוקדמים לרישוי אירועים המוניים ותנאים אלו מהווים את הבסיס לדרישות המשטרה מהמפיק כאשר רובן של הדרישות מתייחסות כן לתפקיד המשטרה לשלום הציבור.
ג. יחד עם זה בידי המשטרה לא ניתנו הכלים המקצועיים להערכה וטיפול באירוע דתי זורם וללא הגבלת כמות קהל ולכן גם בניגוד לכל עיסוק אחר קציני המשטרה עושים כמיטב יכולתם במסגרת ההבנה והניסיון שלהם אך ללא כל תמיכה מקצועית הנדסית מחייבת.
לסיכום:
ההתייחסות של משרדי הממשלה המופקדים על נושא הבטיחות באירועים המוניים בלתי סבירה לחלוטין ורק זעזוע אמיתי יכלו להזיז את השרים ובכירי המשרדים להתחיל לתפקד לפני שיתרחש האסון הבא.
אלחנן משי
יועץ לנושאי רישוי עסקים.
נספח א' מכתב לשר הפנים ולמנכ"ל משרדו.
לכבוד: 16.6.17
שר הפנים -ח"כ אריה מכלוף דרעי
הנדון: הסכנה לחיי אדם הקיימת בהעדר הסדרה של בטיחות באירועים חד פעמיים
לכבוד השר ח"כ אריה מכלוף דרעי שלום.
ראשית מילה על עצמי: שימשתי במשך 23 שנים כמנהל אגף רישוי עסקים בעיריית תל אביב יפו וכיום אני יועץ בתחום רישוי עסקים ומנחה אקדמי של הקורסים בתחום רישוי עסקים שמנהל משרד הפנים דרך המפעם.
פנייתי זאת אינה באה מתוקף תפקיד רשמי אלא מתוך אחריות ציבורית והכרת המערכת, אולי, טוב מכל אדם אחר.
מי אחראי על מתן אישור לאירועים לציבור שלא במבנה של קבע
אירוע חד פעמי הינו אירוע שמספר המשתתפים בו יכול לנוע מ ____ ועד לאלפי אנשים. אירוע כזה, פעמים רבות, יתקיים באוויר הפתוח או במבנים שהוקמו לצורך האירוע באופן נקודתי. רובם ככולם של אירועים אלו יהיו טעונים הוצאת רישיון עסק, כאשר האחריות בעניין זה מוטלת על הרשויות המקומיות ועל משרד הפנים.
עד עתה, ולמרות מספר לא מבוטל של אסונות שהתרחשו בפועל ואף עלו בחיי אדם, (ואינני מעז למנות את מספר האירועים בהם נמנע אסון בדרך של נס) לא הוסדר נושא הבטיחות באירועים אלו. העדר ההסדרה כבר עלה בחיי אדם, ולגבי האסון הבא השאלה אינה אם אלא מתי.
כל ניסיון שנעשה בשנים האחרונות להסדיר את הנושא, כפי שיפורט להלן, נתקל בחומות בצורות. ייתכן כי לאור רגישות הנושא, אף אחד אינו מוכן לקבל עליו את האחריות להסדרתו. אלא שהאחריות קיימת, והיא מוטלת היום על משרד הפנים.
החקיקה הדלה הקיימת בעניין אירועים חד פעמיים
נושא הבטיחות באירועים לכל סוגיהם מוסדר בחוק שניקרא :"חוק הבטיחות במקומות ציבוריים" לחוק זה שתי תקנות נלוות שמסדירות את הפעילות באולמות סגורים בלבד
חוק זה נחקק בחתימת שר הפנים, ויישום החוק מצוי באחריות משרד הפנים. חוק זה נחקק לפני כ 55 שנה ( בשנת 1962), ומאז, למעט מספר קטן ביותר של תיקונים טכניים קלים, לא "זכה" לתשומת ליבו של איש. איש אינו לוקח אחריות על תחום כה רגיש זה. וניתן לומר שלחוק "אין אבא ואימא".
לחוק לא נכתבו עד היום תקנות כוללות ועדכניות המסדירות את הפעילות לקיום אירועים בשטח הפתוח מחוץ לאולם מסודר. גם התקנות שכבר נכתבו אינן מעודכנות ולא תואמות את החקיקה העדכנית של חוק תכנון ובניה ונספח מניעת דליקות של חוק זה.
למרות מספר אסונות, שאף עלו בחיי אדם, הבטיחות באירועים אלו לא הוסדרה
בפועל, החוק מותיר את כל תחום הבטיחות באירועים והסדרת תהליך הרישוי לאירועים ליד המקרה. למעשה, על אף האסונות שהתרחשו בפסטיבל ארד ולאחריו אסון המכביה לא התעורר איש ונושא כה חשוב ורגיש לא הוסדר עד היום.
הניסיון להסדרת החקיקה- הקמת הוועדה הבין משרדית בעקבות אירוע המכביה
אמנם, בעקבות אסון המכביה הוקמה ועדה בין משרדית בראשות המשטרה שדנה בצעדים להסדרת הפעילות באירועים המוניים. (הייתי שותף לדיונים).
הוועדה, שעשתה עבודת קודש, המליצה לכתוב פרק מיוחד בחוק רישוי עסקים לאירועים המוניים וכן לכתוב תקנות מיוחדות: "תקנות רישוי עסקים לאירועים המוניים". הועדה, שביצעה עבודה יסודית ומוקפדת, אף הכינה טיוטה לתיקון חוק רישוי עסקים וכן הכינה טיוטת תקנות רישוי עסקים (אירועים המוניים). אלא ששוב, משום מה דו"ח חשוב זה "נקבר" ונושא החקיקה מעולם לא קודם. בהחלט ייתכן כי הסיבה הינה כאמור, שלנושא רגיש זה, אף אחד אינו רוצה לקחת אחריות.
הניסיון להסדרת תקן
בנוסף, בעקבות אסון המכביה החליט משרד התמ"ת , כך הוא ניקרא בזמנו, לפנות למכון התקנים ולממן ניסוח וקביעת תקן מיוחד לבטיחות באירועים המוניים ( "התקן"). התקן אמור היה לכלול 3 חלקים. מכון התקנים אכן עסק בכתיבתו עד לתיקופו ואישורו כחוק. אך, שוב, המלאכה משום מה לא הושלמה. מכון התקנים הכין רק 2 פרקים והפרק השלישי האופרטיבי והחשוב ביותר לא נכתב עד היום, עקב הפסקת המימון. התוצאה עגומה- כיום יש לנו תקן חלקי ולא מלא, דהיינו- אין תקן. (קיים בליבי חשש כבד, כי אסון הר הרצל אשר גבה את חייה של חיילת צה"ל יכול היה להימנע בקלות אילו רק היה תקן מחייב ומלא לבניית מתקנים מסוג זה שקרס).
אחריות משרד העבודה והרווחה- העדר הגדרת "מהנדס בטיחות"
על פי החלטת ממשלה תקפה, משרד התמ"ת, והיום משרד העבודה והרווחה, אחראי על בטיחות האירועים האמורים. אך משרד העבודה אינו מוכן לקבל את האחריות והודיע על כך בצורה רשמית. מצורף מכתב שקיבלתי מהם בנספח.
בנוסף לכל, סירובו של משרד העבודה לטפל בבטיחות הביא למצב בו מעולם לא הוגדר מהו, ומה הכישורים וההכשרה הנדרשים מבעל התפקיד החשוב ביותר בניהול הבטיחות באירועים המוניים – "מהנדס הבטיחות".
המשמעות של אי הגדרת והסדרת העיסוק של "יועץ בטיחות" הינה חמורה ביותר, שכן מהנדס הבטיחות הוא "שחקן מפתח" במרחב הרשות המקומית:
-אסור לפתוח את שנת הלימודים בבית ספר בלי אישור מהנדס בטיחות.
-אסור לפתוח בריכת שחיה בלי אישור מהנד בטיחות.
-אסור להציב מתקנים מתנפחים לסוגיהם בלי אישור מהנדס בטיחות
-אסור לפתוח אולם מופעים או מועדונים לסוגיהם בלי תכנית בטיחות ובלי אישור מהנדס בטיחות.
בעקבות כל אלא, מצאה עצמה המשטרה לוקחת אחריות על הבטיחות באירועים למרות שלעוסקים בדבר מטעם המשטרה אין כל ידע והכשרה מקצועית לעסוק בבטיחות. בעקבות זאת החליט פיקוד המשטרה להנחות את קציני הרישוי להוריד מעצמם את נושא הבטיחות והוא אינו יותר באחריותם. בשטח הם בוחנים אותו כמיטב יכולתם רק מההיבט של שמירה על שלום הציבור.
הסכנה הטמונה בהקמת מבנים לאירוע חד פעמי ללא הסדרה בחוק
כפי שכבר הסברתי, בהעדר תקינה ובהעדר הכשרה והסמכה מוסדרים למהנדסי בטיחות, נותר כל תחום הקמת המבנים באירועים חד פעמיים פרוץ, וללא הסדרה חוקית וכתוצא מכך כל גורמי הרישוי עושים כמיטב יכולתם בלא חקיקה ותקינה מחייבת..
אך בכך לא תם המחדל. גם תחום בינוי המיתקנים הזמניים שנבנים באתר האירוע לא מוסדרים בשום חוק וכיום הרשות המקומית, מוצאת עצמה אחראית להם בלית ברירה, שכן האלטרנטיבה הינה איסור מוחלט על קיום אירוע כל שהוא. ממש כך!!
כאשר תוקן תיקון 110 לחוק תכנון ובנייה, נקבע בו פרק חשוב של בניה שאינה טעונה היתר. באותו מועד מנהל התכנון היה באחריות משרד הפנים, אך מנהלת מנהל התכנון התנגדה להוספת הקמת המבנים לאירועים חד פעמיים לרשימת המבנים שאינם טעונים היתר בניה.
אנו ביקשנו להסדיר עניין הקמת המבנים החד פעמיים באמצעות חוק רישוי עסקים, אשר ממילא אמור להוציא רישיון עסק לאירועים אלו, וממילא, כאמור, הוועדה כבר הכינה טיוטות של החקיקה הנדרשת.
בניסיון לשכנע את מנהל התכנון נפגשנו, מר אשר גרנר שהיה מנהל האגף לרישוי עסקים במשרד הפנים ואנוכי במשרדה של סגנית השר דאז, פאינה קירשנבוים, ביחד עם מנהלת מנהל התכנון בינת שוורץ וסגניתה הגברת שירה ברנד, היא היום ממלאת מקום ראש מנהל התכנון באוצר, אך לא הצלחנו לשכנע את ראשי מנהל התכנון, מבחינתם שלא יערכו אירועים בישראל!!!
וכך- שוב הוחמצה הזדמנות להסדיר נושא מבנים אלו.
קיימת בליבי תחושה נוקבת כי שורש הבעיה נעוץ בחשש של הנהלת משרד העבודה, שמפקחי עבודה ידרשו לבדוק ולאשר את קיום האירועים בזמן אמיתי או לתת אישור פרטני לכל אירוע. זאת לא בשל החשש מקבלת אחריות אלא משום שמדובר בנושאים המחייבים משאבי כוח אדם ותקציב. (כאמור, גם העדר התקינה נעוץ באי הקצאת המשאבים הכספיים, הלא גדולים, הנדרשים לשם השלמת ההליך!!)
הצעות ופתרונות אפשריים
אין ספק כי נדרש גורם מקצועי רציני ואחראי שיקבל עליו את האחריות, יקבע ויקדם את החקיקה ואת האפיון והכשרת מהנדסי הבטיחות וישאיר את כל הטיפול השוטף באירועים המוניים בידי הרשויות המקומיות ומהנדסי הבטיחות.
על מנת לסבר את האוזן- הליך דומה נעשה על ידי משרד הפנים בנושא בטיחות בבריכות השחייה שטופלו, כביכול, על ידי משרד הפנים. הממונה על רישוי עסקים במשרד הפנים דאז, מר אשר גרנר, הוביל מהלך מבריק, הסדיר את התקנות המחייבות בנושא בטיחות בבריכות שחיה, וקבע נהלי אחריות של מנהלי הבריכה. התוצאה הינה מהפכנית והביאה להתנהלות ברמה גבוהה בהרבה ממה שהיה לפני השינוי.
סיכום
נושא בטיחות אירועים חד פעמיים, אשר משתתפים בהם אלפי אנשים, מצוי כיום בשטח הפקר. איש אינו נוטל אחריות לפתרון הבעיות הקשות בנושא, אין תקן למבנים באירועים אלו, אין הסדרת חוקית להקמת מבנים אלו, אין תקנות אפקטיביות ועדכניות הסדרת אירועים אילו וכאמור, שאלת האסון הבא אינה אם אלא מתי.
משרד הפנים שאחראי על פעילות הרשות המקומית ועל הבטיחות באירועים מתוקף חוק הבטיחות במקומות ציבוריים חייב להתעורר ולדרוש שינוי רדיקלי במצב החוקי.
אני ממליץ אופרטיבית להקים במסגרת האגף לרישוי עסקים במשרד הפנים, , מדור טיפול באירועים ובבטיחות במקומות ציבוריים, מדור שישמש כגוף מטה להסדרת הפעילות החוקית והתקנות הנדרשות לרבות מימון השלמת תקן הבטיחות.
יודגש כי כשיגיע האסון והוא יגיע, לא יוכל איש, כולל הנהלת משרד הפנים "לרחוץ בניקיון כפיו" ולהגיד "לא ידעתי שזה המצב" .
פניה זו אליך, נעשית מתוך אכפתיות וחשש כבדים, היא יוצאת מהלב ואני כולי תקווה כי היא תביא את הנהלת המשרד לפעולה לקידום הנושא.
אלחנן משי יועץ פרטי לרישוי עסקים
העתקים:
מנכ"ל משרד הפנים= מר מרדכי כהן
חווה מונדרוביץ מנהלת אגף רישוי עסקים במשרד הפנים
אשר גרנר יו"ר הועדה הבין משרדית לרישוי עסקים
נפתלי קייקוב מנהל אגף רישוי עסקים עיריית נתניה ויו"ר איגוד מנהלי רישוי עסקים
שוש יוסקוביץ עו"ד מנהלת אתר אינטרנט לרישוי עסקים וחברה בוועדת רישוי עסקים של לשכת עורכי הדין.
ניספח ב' לפנייה:
הולכים לאירוע המוני? תתחילו לפחד
קישור למאמר שפורסם שנת 2018: https://www.themarker.com/opinion/1.5564222
משרד העבודה נושא באחריות על נושאי בטיחות – אך מסרב לקחת על עצמו את הטיפול בנושא בטיחות באירועים
קבל התראות בתיבת הדואר האלקטרוני שלך עבור כתבות מ אלחנן משיהתראות במייל
פורסם ב-01.01.18
באחרונה פורסם כי שני אנשים שהיו מעורבים באסון קריסת גשר התאורה בהר הרצל לפני כחמש שנים, אסון שגרם למותה של קצינה בצה"ל, הורשעו בגרימת מוות ברשלנות.
מחדל הבטיחות לא התחיל בנאשמים ולא נגמר בהם. המחדל הגדול התחיל ונמשך עד היום עקב התעלמות וזלזול משרדי הממשלה הממונים על הבטיחות מהסדרת הנושא, ובמילוי תפקידם מאז ועד היום.
משרד ראש הממשלה שבתוקף תפקידו אחראי על חלוקת העבודה בין משרדי הממשלה, מושך כבר שנים את ההחלטה שתקבע מי ממשרדי הממשלה אמור להיות מופקד על בטיחות בכלל במרחב הציבורי, והבטיחות באירועים בפרט. התקיימו כבר כמה דיונים בנושא, שהסתיימו ללא החלטה נחרצת.
משרד העבודה או הרווחה בגלגוליו השונים מוגדר כנושא באחרית על נושאי בטיחות כמו בטיחות בעבודה, בטיחות באתרי בנייה ובטיחות במגרשי ספורט — אך מסרב לקחת על עצמו את הטיפול בנושא בטיחות באירועים.
– פרסומת –
מחדלו של משרד זה גדול וחמור עוד יותר, שכן בעבר, בעקבות אסונות ערד והמכביה, החליט המשרד להוביל ולממן כתיבת תקן בטיחות לאירועים המוניים. המשרד מימן שני חלקים, שכבר פורסמו, ואת החלק השלישי, החשוב ביותר, העוסק בתקני המתקנים השונים, הוא עצר לאחר שהפסיק את המימון למכון התקנים, כך שהוא מעולם לא נכתב.
זאת כנראה הסיבה לכך שגשר התאורה בהר הרצל נבנה כפי שנבנה, ובהיעדר תקינה מסודרת יכלו המתכננים להחליט על בנייה שהתגלתה לבסוף כתקלה חמורה, ולא עמדה בתנאי מזג האוויר.
מחדל ענק נוסף של משרד העבודה והרווחה, האחראי על הכשרה ורישום מהנדסים, הוא בכך שעד היום לא נקבע מי רשאי להיות מוכר כמהנדס בטיחות לאירועים, לא נקבעו הכשרות מחייבות ומהן התעודות הנדרשות ממי שמגדיר את עצמו כמהנדס בטיחות באירועים. זהו תפקיד חשוב מאין כמותו, ולראייה — בין המורשעים באסון שאירע בהר הרצל נמצאים גם מי שהוגדרו יועץ הבטיחות ומהנדס.
שר הפנים והמשרד שהוא עומד בראשו אחראים למחדל חמור לא פחות מהמחדל של משרד העבודה. משרד הפנים אחראי על חוק רישוי עסקים, אך לא פעל עד היום ליישום המלצות הוועדה הבין־משרדית לבחינת אירועים המוניים, שקבעה את הצורך בהכנסת פרק מיוחד לחוק רישוי עסקים וכתיבת תקנות רישוי עסקים לאירועים המוניים.
מחדלו של המשרד גדול עוד יותר אם בוחנים את דרך טיפולו בחוק הבטיחות במקומות ציבוריים. זהו חוק מרכזי וחיוני, שאמור להסדיר את הטיפול באירועים המתקיימים במקומות ציבוריים. החוק נמצא על השולחן של שר הפנים, ונחתם על ידי שר הפנים בעבר, חיים משה שפירא, וראש הממשלה, דוד בן גוריון, שמות שמצביעים על גילו של החוק המיושן והלא מעודכן.
בחוק לא מצוינות תקנות לאירועים בשטח פתוח, ולכן כל הטיפול באירועים נעשה על פי מסורת או תורה שבעל פה.
משרד הפנים גם לא הקים עד היום יחידה בתוך המשרד שמופקדת על החוק ודואגת לעדכן אותו על פי השינויים שחלים בחוקים אחרים הנוגעים לבטיחות, כמו חוק הכבאות ועוד.
נוהגים לבוא לרשויות המקומיות בטענות על תקלות ועבירות טוהר מידות, אך הממשלה והכנסת, המופקדים על נושא החקיקה, מתרשלים באופן חמור בהפקרת הטיפול באירועים המוניים, בהימנעות מהסדרת החקיקה הרלוונטית ומקביעת סטנדרטים לטיפול ברישוי ובטיחות באירועים — זאת בניגוד למשטרה ושירותי הכיבוי, שהסדירו את הנושא בהנחיות פנימיות.
הכותב הוא יועץ רישוי עסקים