רישיון או היתר שניתן הוא אישי ולא ניתן להעברה

העקרון שבכותרת, שהינו אחד העקרונות החשובים במערכת החוקית העוסקת ברישוי עסקים, נקבע מפורשות רק לאחרונה בתיקון 2020 לתקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות)- תקנה 30(א).

עד לתיקון האמור, עקרון זה עלה במשתמע בלבד ממכלול הוראות החוק והתקנות.

בכך נקבע מפורשות בחוק המשולש הרישויי לעסק טעון רישוי- רישיון יינתן  לגוף משפטי מוגדר לנהל עסק מוגדר, במקום מוגדר. (לעניין המקום- יש לשים לב למספר חריגים כגון: עסק נייד ורוכלות).

כלל היסוד- רישיון יינתן לניהול עסק

כלל היסוד בחוק רישוי עסקים הוא שרישיון ניתן לגוף משפטי (אדם או תאגיד) לניהול עסק מסוים על פי הדרישות הנוגעות לבית העסק עצמו, ולא על פי דרישות הנוגעות למי שמבקש לנהל אותו אישית.

הרישיון אמנם ניתן לבעל העסק (המבקש)- אך כל טיבו, מהותו והתנאים לקיומו נוגעים לקיום דרישות ביחס להפעלת בית העסק עצמו ולא לאדם המקבל את הרישיון.

כך נכתב בסעיף 1(א) לחוק, הסעיף המפרט את מטרות החוק: “שר הפנים, רשאי לקבוע בצווים עסקים טעוני רישוי ולהגדירם, כדי להבטיח בהם מטרות אלה או מקצתן ….”.

כך גם נקבע בסעיף 4 לחוק, בו נקבעה החובה לנהל עסק טעון רישוי, רק לאחר שניתן לו רישיון עסק: “לא יעסוק אדם בעסק טעון רישוי אלא אם יש בידו רישיון….”

וכך גם נקבע בסעיף 14(א)(1) לחוק, הסעיף המגדיר את העבירות על הוראות החוק: “עסק בעסק טעון רישיון, בלא רישיון …”. (כל ההדגשות אינן במקור)

החריג- סמכות המשטרה לסרב למתן רישיון לאדם מסוים

חריג לכלל האמור ניתן לראות בסעיף 8א2 לחוק (נחקק בתיקון 34), לפיו המשטרה רשאית למנוע מתן רישיון לאדם “מטעמים של שלום הציבור או בטחונו, לרבות בשל עברו הפלילי של המבקש”. המשטרה היא גורם הרישוי היחיד הרשאי למנוע מתן רישיון לניהול עסק מסוים לאדם ספציפי, ללא קשר לעמידת העסק בתנאים הכללים למתן הרישיון. סמכות זו היא מוגבלת וכפופה לתנאים שנקבעו בהוראות הסעיף ובפסיקה. ראה: סעיף 8א2 – סרוב משטרה למתן רישיון

כלל יסוד נוסף – רישיון ניתן לגוף משפטי (אדם) ולא רק “לעסק”

הכלל שרישיון ניתן לגוף משפטי ספציפי נקבע, כאמור, כבר בסעיף 4 לחוק. שם נאמר “לא יעסוק אדם בעסק טעון רישיון בלא רישיון”. אדם- לעניין זה משמעו כל גוף משפטי, שכן רישיון יכול להינתן גם לתאגיד.

היותו של הרישיון אישי ולא ניתן להעברה, נקבעה מפורשות רק בתיקון 2020 לתקנות (הוראות כלליות). 

משמעותו של הסעיף היא דקלרטיבית ומביאה לידי ביטוי עקרון שהיה ידוע עוד קודם לכן, שכן גם בהוראות התקנות, טרם התיקון, נקבעו הנחיות לעניין העברת בעלות בעסק.

אלא שגם בתקנות טרם התיקון הדגש הושם על הרישיון הניתן לעסק. שם נקבע כי “עסק בעל רישיון…, טעון רישיון חדש עם שינוי של בעלות”. 

משמעות התיקון

המשמעות העיקרית העולה מנוסחן החדש של התקנות היא שאדם יכול למכור את עסקו לאחר אך לא את הרישיון לניהולו, שכן הרישיון הוא גם אישי וגם לא ניתן להעברה. מי שרוכש עסק, צריך להביא בחשבון שיהיה עליו להוציא רישיון חדש.

בהוראות התקנות החדשות נקבעו אמנם הקלות בהוצאת הרישיון החדש למי שממשיך להפעיל עסק שיש לו כבר רישיון, אך אין בכך כדי לשנות את העקרון, שעל הבעלים החדש להוציא רישיון לעסק, רישיון שיינתן לו אישית.

מכאן נגזר תיקון נוסף בתקנות הנוגעות לשינוי בעלות בעסק. כאשר המשטרה הינה נותן אישור לסוג העסק המבוקש, יידרש אישורה לזהות מקבל ההעברה (סעיף 31(ג)(3) לתקנות).

אדם יכול למכור לאחר את עסקו אך לא את רישיון העסק, שכן הרישיון הוא אישי ולא ניתן להעברה.

מי שרכש עסק הפועל ברישיון, עדיין יצטרך להוציא לעסק רישיון חדש.

חקיקה:

חוק רישוי עסקים, התשכ”ח- 1968
תקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות), התשס”א- 2000