סירוב משטרה בגין ראיות מנהליות לפעילות פלילית

בית המשפט קבע כי סירוב המשטרה למתן רישיון המסתמך על ראיות מנהליות לקיום פעילות פלילית בעסק הינו קביל. סירוב כזה אינו מחייב שיינקטו גם פעולות חקירה פלילית או הגשת כתב אישום, ואינו מחייב נקיטת הליכים מקבילים לסגירת העסק.

הצגת הנושא
לא אחת נשמעות טענות מבעלי עסקים, נגדם ננקטו הליכי אכיפה על ידי המשטרה בשל חשד לפעילות פלילית, על חוסר ההגינות בכך שלא ניתנת להם האפשרות להתגונן בבית המשפט, בהליך פלילי מלא, נגד טענות המשטרה.

טענות אלו נשמעות גם כאשר מדובר בסירוב המשטרה למתן רישיון עסק בשל אותן סיבות.
במקרים אלו, המשטרה, בדרך כלל, מסתמכת בהחלטותיה על מידע מודיעיני ו”ראיות מנהליות”. המידע המודיעיני אינו מוצג במלואו בפני בעל העסק ולעיתים אינו מוצג כלל, ורמת הראיות הנדרשת על מנת לבסס סירוב למתן רישיון או נקיטת צעדי אכיפה הינה נמוכה משמעותית מרמת הראיות שתידרש למשטרה לשם הרשעה בהליך פלילי מלא. הסיבה לכך היא, שעל מנת לנקוט בצעדים מנהליים די ברמת ראיות שהיא אף פחותה מזו הנדרשת בהליך אזרחי רגיל, ובודאי שהינה פחותה משמעותית מרמת הראיות הנדרשת בהליך פלילי.
ככלל, בתי המשפט אינם מקבלים את טענות בעלי העסקים, אלא מגבים את החלטות המשטרה.
במאמרים קודמים עמדנו על החלטות בית המשפט כאשר מדובר בהליכי אכיפה (ראו קישורים בסוף המאמר).
במאמר זה הבאנו שני פסקי דין המעידים על אותה המגמה ביחס לסירוב למתן רישיון עסק.

פסיקה

 בפסק דין יוניברס סירבה משטרת ישראל למתן רישיון לעסק מהטעם של קיום ראיות מנהליות לפעילות בלתי חוקית המתבצעת בו.
בעלי העסק טענו כי החלטת המשטרה התייחסה לראיות מנהליות מבלי שאלו פורטו ומבלי שניתנה לבעלי העסק הזדמנות אמיתית להתייחס לטענות אלו. בנוסף נטען כי אם אכן נשקפת לציבור סכנה מפעילות העסק על המשטרה היה לפעול לסגירתו המיידית.

בית המשפט פסק כי “המחוקק נתן בידי המשטרה סמכות סירוב למתן רישיון עסק, סמכות זו אינה כרוכה בהוכחת אשם פלילי “מעבר לספק סביר” ואינה מחייבת פעולות חקירה פלילית, הגשת כתב אישום וכיו”ב. כך גם סמכות זו אינה מחייבת שימוש בהליכים מקבילים לסגירת העסק… העובדה שהמשטרה נמנעה מלעשות שימוש במלוא ארגז הכלים המצוי בסמכותה אינה הופכת את החלטת הסירוב להחלטה לא חוקית, הניתנת בחריגה מסמכות וכיו”ב …. הסמכות נתונה ופעולות המשטרה נבחנות במשקפיים מנהליות של סבירות”. (עמוד 14 לפסק הדין)

גם בפסק דין אטדגי סירבה המשטרה למתן רישיון בשל חשד לפעילות פלילית הקשורה להפעלת העסק. סירובה הסתמך על חומר מודיעיני שהוגש לעיון בית המשפט בלבד. בעל העסק טען כי, ככל שהוא יימצא אשם בהליך פלילי כל שהוא, יוטל עליו עונש מתאים בידי ערכאה שיפוטית ואילו סירוב למתן רישיון עסק מהווה “ענישה” בדרך של סירוב מנהלי.

גם כאן דחה בית המשפט את טענות בעל העסק וקבע כי: “ראיה מנהלית שעליה יכולה הרשות לבסס את החלטתה אינה ראיה הצריכה לשכנע מעבר לספק סביר ואף לא במידה הדרושה במשפט האזרחי. ראיה מנהלית היא ראיה שאדם סביר, או רשות מנהלית סבירה, “היה סומך עליהם לצורך קבלת החלטה בעניין העומד על הפרק” ( עמוד 3 לפסק הדין)

סירוב משטרה למתן רישיון עסק הינו החלטה מנהלית ויכול להתבסס על “ראיות מנהליות”. 
אין הכרח כי המשטרה, בנוסף לסירוב, תנקוט בהליכי אכיפה נוספים או בהליכים פליליים נגד בעל העסק.

פסיקה:
 עת”מ (ת”א) 45440-11-17 א.ק. יוניברס בע”מ נ. מדינת ישראל- משטרת ישראל (פורסם בנבו, 19.2.2019)
עת”מ (חי’) 48691-05-12 אטדגי נ. משטרת ישראל (פורסם בנבו, 29.7.2012)

למאמרים נוספים ראה:
אכיפה מנהלית ברישוי עסקים כאמצעי למיגור הפשיעה
בין אכיפה פלילית לאכיפה מנהלית בחוק רישוי עסקים