בית המשפט קבע, כי מתן רישיון לעסק לתקופה קצרה מזו הנקובה בצו רישוי עסקים, כאשר העסק מצוי בנכס המיועד להריסה לפי תב"ע  חדשה שטרם מומשה, הינה החלטה המצויה במתחם הסבירות.

נשוא פסק דין פרידמן הינו נכס המצוי במבנה, אשר על פי תוכנית בניין עיר  חדשה מיועד להריסה וחלקו אף מצוי על שטח שייעודו דרך ציבורית,  ובעבר ניתן לו רישיון למרכול.
ההיתר הקיים למבנה מכוח תוכנית קודמת, כלל חנות בקומת קרקע.
הרשות הודיעה לבית המשפט כי יישום התוכנית החדשה לא ייעשה בעתיד הקרוב ולכן הציעה כי יינתן לעסק רישיון עסק לשנתיים בלבד, וככל שלא תתקדם התוכנית להרחבת הדרך, יישקל מתן רישיון לשנתיים נוספות.

בעל הנכס טען כי ההליכים התכנוניים בשטח צפויים להימשך שנים רבות ולפיכך ביקש כי יינתן לו רישיון לתקופה המקסימלית הקבועה בחוק- 10 שנים.

בית המשפט קבע שאין מקום להתערב בשיקולי הרשות וכי עמדת הרשות למתן רישיון עסק לתקופה מוגבלת, מבלי שיהיה בכך כדי לגרוע מהזכות לקדם ולבצע את התוכנית הינה החלטה סבירה.

משמעות פסק הדין

 המקרה הנדון בפסק דין זה מתהווה דרך פיתרון מעשית הנותנת מענה ופיתרון לאינטרסים של כל הנוגעים בדבר. 

לא אחת אנו נתקלים בעסקים שפעלו כדין ובהתאם לדיני התכנון והבניה, אך בעקבות שינוי תוכניות השתנה ייעוד המקרקעין ולא ניתן לאשר להם עוד מתן רישיונות עסק. עסקים אלו אינם מקיימים עוד את דיני התכנון והבניה, הגם שאין כל כוונה ליישם את התוכניות החדשות בעתיד הקרוב.

התוכניות החדשות יתייחסו, במקרים רבים, דווקא לשכונות ותיקות (אך לא רק), אשר העסקים בהן מתנהלים שנים רבות ולבעלי העסקים אין חלופה תעסוקתית ממשית. אי מתן רישיון עסק או אי הארכתו עלול, באותם מקרים, לגזור אפילו חרפת רעב על בעליו, כאשר בפועל התוכניות החדשות אינן מיושמות.

כך, למשל, קיימים אזורים בהם קיימת תעשיה קלה, כאשר התוכניות החדשות מייעדות את המקרקעין לשימושים אחרים, אך כאמור עד למימוש אותן תוכניות חולפות שנים רבות. אם הרשות לא תאפשר המשך פעילות העסקים הוותיקים, אותם אזורים יהפכו לשממה או למוקד לפעילות לא רצויה ו/או לא ראויה. 
נראה כי במקרים אלו דווקא לרשות ישנו אינטרס תעסוקתי, כי העסקים הוותיקים ימשיכו לפעול עד למועד מימוש התוכניות החדשות.

אותן רשויות חוששות מלתת רישיונות לעסקים שאינם תואמים את התב"ע החדשה, שכן ברור שעסקים אלו אינם עומדים בדיני התכנון והבניה ולעיתים קרובות גם מהווים הפרה מהותית של דיני התכנון והבניה על פי הוראות סעיף 8א1 לחוק רישוי עסקים.

קביעת בית המשפט, לפיה פתרונות מעשיים כגון זה שהוצע על ידי הרשות בפסק הדין הנדון, הינם פיתרונות המצויים במתחם הסבירות של הרשות, מתווה דרך פיתרון מעשית וראויה,

כך, הרשויות השונות יכולות לאשר מתן רישיונות לעסקים עד למועד בו ייושמו התוכניות החדשות, כמובן, תוך התחייבות בעלי העסקים לאפשר יישום אותן התוכניות לכשיגיע המועד, ותוך הקפדה כי העסק יעמוד ביתר דרישות גורמי הרישוי.

נבקש להזכיר כי במקרים כאלו רצוי היה כי בעלי העסק ימציא  אישור בדבר יציבותו ובטיחותו של המבנה בו ממקום העסק, בטרם יינתן לו רישיון.

עת"מ (מרכז) 22926-06-20 פרידמן נ. עיריית הוד השרון (פורסם בנבו, 1.11.2020)