בעניין שער התלמוד בע"מ נדונה שאלת פרשנות המונח "מלונית" בהקשר של "מלונית קורנה".
נקבע כי השימוש במילה "מלונית" איננה הופכת את המקום לעסק הטעון רישוי לפי פריט 7.1א' לצו רישוי עסקים ואין מדובר במלון, פנסיון או אכסניה.
מאמר זה דן בפסק הדין  בפרט, ובדרך הנכונה לפרש מונחים שונים בצו רישוי עסקים בכלל.

שימוש במונחים זהים בחקיקה ובהקשרים שונים

בעניין שער התלמוד נקבע כי למונחים מסוימים יכולות להיות משמעויות שונות בחוקים ובהקשרים שונים, וכי שימוש במונח "מלונית קורונה" לעניין שימוש בשטח פנימיה למגורים וטיפול בבנות פנימיה שנמצאו חיוביות לנגיף הקורונה, אינה הופכת את המקום ל"בית מלון, פנסיון, אכסניה וכו'" שהינו עיסוק הטעון רישיון עסק לפי פריט 7.1א לצו רישוי עסקים.

לעניין זה בית המשפט הסתמך על קביעת בית המשפט העליון, לפיה פירושו של מונח מסוים הבא בחקיקה מספר פעמים, צריך להיעשות בהתאם לתכליתו של החוק ואין הכרח כי פירוש המונח יהיה זהה, למרות ששני החיקוקים משתמשים באותה ההגדרה.

העדר הגדרה בחוק רישוי עסקים למלון, פנסיון ואכסניה

כפי שצויין בעניין שער התלמוד בע"מ, המונחים בית מלון, פנסיון, ואכסניה אינם מוגדרים בצו רישוי עסקים.
בחוק שירותי תיירות תשל"ו- 1976 מוגדר המונח "בית מלון"- "לרבות פנסיון, בית מרגוע, בית אירוח וכל מקום כיוצא באלה שבו מספקים או מציעים לספק, בתמורה, שירותי לינה לתשעה אנשים או יותר בעת ובעונה אחת".
בצו פיקוח על מצרכים ושירותים (בתי מלון) תשכ"ז- 1967 קיימת הגדרה דומה המתייחסת למספר שונה של אנשים.
לעניין הגדרת בית מלון בחוק רישוי עסקים ראה: בית מלון, פנסיון, אכסניה וכיו"ב

"מלונית קורונה" איננה מלון

יצויין כי הפנימיה שבה שוכנו מאובחנות הקורונה פועלת ברישיון על פי חוק הפיקוח על המעונות, תשכ"ה- 1965.

נקבע כי למרות שמבחינה לשונית פעילות המתחם יכולה להתאים להגדרת בית מלון בחוקים המצוטטים, יש לבחון את תכלית החקיקה לעניין רישוי עסקים והאם יש להתייחס לפעילות הנדונה ככזו המוסדרת על פי חוק רישוי עסקים או  על פי חוק הפיקוח על המעונות.

נקבע כי עצם אספקת שירותי לינה ומזון בתשלום אינה הופכת את המקום למלון, שכן בכול  הפנימיות בתי החולים, בסיסי צה"ל, ולהבדיל גם בבתי הסוהר מסופקים, כנגד תשלום, אותם השירותים.

נראה כי הכלל שיש לאמץ הוא בחינת מכלול הפעילות ולהבין את תכלית שני דברי החקיקה השונים. במקרה הנדון פניית משרד העבודה להקמת "מלוניות" לילדי פנימיות הזקוקים לבידוד בשל הקורונה, הופנתה למנהלי פנימיות המפוקחים על ידם. פניה זו הגדירה כי מדובר במתחמים לטיפול בילדים ומתן מענה לצרכים הבריאותיים והסוציאליים של אותם ילדים.

גם דרישות כוח האדם לאיוש מתחם כזה הינן לכוח אדם טיפולי ולא כוח אדם העוסק בבילויים המקובלים בחופשות.

העובדה שבתי מלון אחרים הוסבו למלוניות קורונה, אין משמעה כי פנימיה בה שוהות תלמידות הנזקקות לבידוד תיחשב גם היא למלון. אין קשר בין הדברים.

ועוד הוסיף בית המשפט כי "התייחסות לפעילות מתחם זה כפעילות מלונאית חוטאת לכללי הניתוח הפרשני המקובלים ואף חוטאת לשכל הישר, שכן גם אם במישור הטכני קיימים קווי  דימיון מסוימים בין שתי הפעילויות הרי שהמבדיל רב לאין שיעור על הדומה ושימוש בקווי הדימיון הבודדים כאמות מידה עיקריות להגדרת הפעילות המבוקשת חוטא בשני המישורים.

שיתוף השם אינו יכול להוות אמת מידה היחידה ואף לא העיקרית לבחינת השאלה האם פעילות זו  חוסה תחת פריט 7.1א לצו, במיוחד כאשר פרמטרים רבים של הפעילות המתוארת עושים שימוש במונחים אחרים לחלוטין.

נבקש להוסיף כי קבוצת העסקים בפרק 7 לצו רישוי עסקים עוסקת ב"עינוג ציבורי". לכותרת זו יש חשיבות בבואנו לפרש את תחולת החוק על סוגי עסקים מסוימים- שכן במקרה הנדון אין כל ספק שלא מדובר ב"עינוג ציבורי".

ומן הפרט אל הכלל- שמות עסקים ועסקים טעוני רישוי

פסק הדין שנסקר לעיל מעורר שאלה העולה לא אחת – כיצד ניתן לדעת אם עסק מסוים טעון רישוי בכלל ואם כן, מהו פריט הרישוי המתאים.

השאלה מתעוררת מאחר ושמו של העסק אינו מעיד בהכרח על מהותו ועל תחום העיסוק הרלוונטי. פסק הדין שנסקר לעיל מהווה דוגמה מעולה לכך.

על מנת לבחון אם עיסוק מסוים טעון רישוי, בראש ובראשית, יש לבחון את מהות הפעילות המתבצעת בו.

כך למשל, מעבר לעובדה שהמונח "עסק" אינו מוגדר בחוק, הרי ש "סביח" ו "פיצוציה" אינם סוגים של עסקים, "בר אקטיבי" איננו "עסק נייד" המגיש משקאות אלכוהוליים, לא כל עסק הקורא לעצמו "חנות נוחות" יכול להיות פתוח 24 שעות ביממה, לא כל מסיבת טבע מהווה "אולם אירועים" ובית בושת איננו "פנסיון". (*1)

בנוסף, מלון שהיה טעון רישוי ככזה לא יהיה יותר טעון רישוי עם הפיכתו למרכז קליטה לעולים למשל, או לבית לדיור מוגן.

הבעיה הפרשנית מתעוררת מאחר ולא תמיד קיימת הגדרה של מונחים וסוגי עסקים המופיעים בצו. לעיתים אף פרשנות מונח המתאימה לצו רישוי עסקים, לא תהיה זהה לפרשנות הניתנת לאותו המונח בחוק אחר.

כך למשל כאשר צו רישוי עסקים מחייב רישוי לעסקים שונים הקשורים בתעשיית ה"תמרוקים" או "תכשירים"- קיימת הפניה לפקודת הרוקחים לשם הגדרת המונחים הללו. כך, גם ברור באיזה עיסוק מדובר,  וגם קיימת אחידות בהגדרות אותם מונחים בחוקים שונים.

לעומת זאת לא קיימת, הגדרה בצו למלון, פנסיון, אכסניה, קיוסק, אולם אירועים או יחידת אירוח, וכן לא  קיימת הפניה להגדרות אותם המונחים בחקיקה אחרת. גם אם ניתן לאתר הגדרות למונחים כאלו ואחרים בחקיקה אחרת, הגדרות אלו לא תמיד יתאימו לצו רישוי עסקים ולעסקים אותם מבקשים לחייב להוציא רישיון עסק.

אז כיצד ניתן להחליט אם עסק מסוים טעון רישוי או לא?

אין להסיק מן האמור לעיל כי יש להגדיר במדויק מהו כל עיסוק ועיסוק אותו אנו מבקשים לרשות. דבר זה אינו אפשרי וגם לא יהיה נכון, לאור החיים העסקיים הדינמיים, המקדימים לא אחת את המחוקק, ולאור העובדה כי גם לפעילות מסוימת הטעונה כעקרון רישוי יכולות להיות גירסאות שלא יבשילו לכדי עסק הטעון רישיון.
כך למשל גידול אחזקה וטיפול בבעלי חיים יהיה טעון רישיון עסק לפי פריט 3.2א, אך גידול חיית מחמד אחת בבית לא תיחשב לעסק הטעון רישיון.

המסקנה הראויה מהאמור לעיל הינה זו אליה הגיע בית המשפט במקרה אותו סקרנו לעיל ואף במקרים אחרים- ככל שניתקלים במונח או בסוג עסק או בעיסוק שלא ברור לחלוטין האם הוא טעון רישיון עסק או לא, יש תמיד לשוב ולבחון את הפעילות הממשית המתבצעת באותו העסק, ללא קשר לשם הניתן לו, ולברר האם קיים בצו רישוי עסקים פריט רישוי התואם את אותה הפעילות. במידה ועדיין לא ניתן לקבל החלטה, יהיה צורך להפעיל את השכל הישר תוך הבנה כי חוק רישוי עסקים לא נועד לרשות את כל העסקים במדינת ישראל, כי אם את אלו העלולים לפגוע בקיום המטרות המפורטות בסעיף 1 לאותו החוק בלבד.

(*1)- ראה מאמרים:
בר אקטיבי- פריט 4.8
חנות נוחות
"בית מלון" או "בית בושת"

פסיקה:
עא (נת') 38530-07-20 שער התלמוד בע"מ (חל"צ) נ. עיריית נתניה (פורסם בנבו, 27.7.2020)
עע"מ 9963/03 יצחק זוהר נ. עיריית תל אביב יפו (1.8.2006, פורסם בנבו)