בפסק דין שניתן בבית המשפט לעניינים מקומיים, אישר בית המשפט הוצאת צו סגירה לעסק על פי הוראות סעיף 23(א), לחוק רישוי עסקים  (סעיף המאפשר למשטרה להוציא צו סגירה מנהלי לעסק המוכר משקאות אלכוהוליים לתקופה של עד 30 יום), בשל כך שהעסק הפר פעמיים את המגבלות שהוטלו על עסקים בתקופת הוקורונה.
במאמר, פירטנו, מדוע לדעתנו אין זה נכון וראוי לאכוף את הוראות חקיקת הקורונה באמצעי אכיפה מנהליים המוקנים בחוק רישוי עסקים.
בעקבות פסק דין עמר
אנו מודים להילל גניש, שבעקבות הערתו  אנו מצרפים את החקיקה המאפשרת סגירה מנהלית של עסקים המפרים את צווי הקורונה.
חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (צווי סגירה מנהליים) (הוראת שעה) תש"ף- 2020- עד יום 6.8.2020

פסק הדין:

סעיף 23 (א) לחוק רישוי עסקים מאפשר לקצין משטרה בדרגת רב פקד ומעלה להורות על סגירת עסק, שנמכרים בו משקאות משכרים אם נוכח שהדבר דרוש לשמירת שלום הציבור או להחזרת שלום הציבור שהופר, וזאת לתקופה של עד 30 יום.

צווים מכוח הוראות סעיף זה בדרך כלל מוצאים כנגד עסקים שנמכרים בהם משקאות אלכוהוליים, לאחר אירוע אלים בעסק, המעיד על כך שניהול העסק  מהווה סכנה לשלום  הציבור.

במקרה נשוא מאמר זה הפרה בעלת העסק, בשני מקרים,  את הצו אשר אסר התקהלות ופתיחת מקומות בשל נגיף הקורונה.

בית המשפט אישר הוצאת הצו מכוח סעיף זה בחוק בקובעו כי "סעיף 23 א'  לחוק רישוי עסקים מתייחס להפרעת השלום והסדר הציבורי והסעיף מתאים כאשר יש התנהלות והתנהגות בניגוד לצו הקורונה דבר שיש בו כדי לשבש את הסדר הציבורי שכן קיום התקהלויות ופתיחת מקומות בעת חירום זו, יש בה משום פגיעה ושיבוש הסדר והשלום הציבורי." ( עמוד 2 להחלטה).

בשולי פסק הדין:

משבר הקורונה הוא ללא ספק משבר המאתגר את המרקם החברתי והחוקתי במדינת ישראל. על מנת להילחם בנגיף הוצאה שורה ארוכה של חוקים, תקנות וצווים ("חקיקת הוקורונה"), תוך מודעות הן של המחוקק והן של הציבור כי לצורך מלחמה זו אין ברירה אלא לפגוע בזכויות יסוד של האזרחים במדינה, בחופש העיסוק, בחופש התנועה ועוד. חשוב להדגיש כי חקיקת הקורונה נחקקה, בודאי בראשיתה, מכוח סמכויות שעת חרום של הממשלה, ולא מכוח הוראות חוק רישוי עסקים. 

לשם קיום הוראות הצווים הנוגעים למלחמה בקורונה הוקנו לרשויות גם אמצעי אכיפה ספציפיים המפורטים בחקיקה. לא מצאנו  בחקיקת הקורונה כי הוקנתה סמכות לרשות  להורות על סגירת עסק לתקופה העוקבת למועד אירוע העבירה.

מהצד השני קיים חוק רישוי עסקים, אשר גם הוא חוק הפוגע בחופש העיסוק של האזרחים במדינה. החוק נחקק לשם שמירה על קיום המטרות המפורטות בו. סמכויות האכיפה, ובכללן סמכויות האכיפה המנהליות  בכלל והסמכויות שניתנו למשטרה על פי סעיף 23 לחוק רישוי עסקים בפרט, נועדו כדי לשמור על קיום הוראות חוק זה. אמצעי אכיפה אלו הוקנו לרשויות בתוך חוק רישוי עסקים לשם אכיפת הוראותיו וקיום מטרותיו.

בשל חריגות הכורח והצרכים החקיקתיים למלחמה בקורונה, ניתן להסיק שכאשר רצו ממשלת ישראל וכנסת ישראל  לאפשר לסגור עסק המפר את הוראות חקיקת הקורונה לתקופה מסוימת, הדבר נעשה מפורשות.  בחקיקת הקורונה קיימים אמצעי אכיפה ספציפים לקיום הוראות אותה חקיקה, ולא יהיה זה נכון "ליבא" אמצעי אכיפה מחוק רישוי עסקים.
כאמור, הכורח להתמודד עם משבר הקורונה מיצר מצבים מיוחדים וחריגים המצריכים אמצעים מיוחדים וחריגים המגבילים את האזרח באופן מרחיק לכת.

לעניין יישום הוראות סעיף 23 לחוק רישוי עסקים ראה- סעיף 23(א)- סגירת עסק למכירת משקאות משכרים

חקיקה-
צווי הקורונה- אתר נבו
חוק רישוי עסקים, התשכ"ח- 1968

פסק הדין– בר"ש 45142-05-20 עמר נ. תחנת משטרה- זבולון (פורסם בנבו, 26.5.2020)