סגירת מסעדת אל ברבור- תמרור אזהרה !!

מאמר הדעה המפורסם כאן נכתב בכאב לב גדול.
מסעדת אל ברבור בואדי ערה לא הייתה צריכה להיסגר.

הבעיות התכנוניות שהביאו לסגירתה היו ניתנות לפיתרון, אילו רק מישהו ברשויות התכנון היה מטה לב ואוזן, ועושה דבר מה למען קיומם של עסקים כאלו.
לקרא, וללמוד איך לא לעשות.

ביום 17.6.20 התפרסמה כתבה על הוצאת צו סגירה סופי למסעדת אל-ברבור בצומת אום אל פחם בנימוקים של עבירות בנייה במבנה לשימור.

מסעדת אל ברבור בואדי ערה הפכה כבר מזמן למוסד אהוב ומקום מפגש קולינרי וחברתי חוצה מגזרים באוכלוסיה.

אין לי ספק שמסעדה  משובחת ולבבית זו, שהפכה זה מכבר למוסד אהוב לא הייתה צריכה להיסגר.

ההיכרות שלי עם המקום נעשתה עוד לפני מספר שנים, כשהגעתי לביקור, לבקשת מנהלת רישוי עסקים ביישוב, שניסתה להתגבר על הקשיים שהערימה וועדת התכנון המקומית על המסעדה. נפגשתי עם ראש המועצה ומהנדס המועצה ושמעתי על התעלמות הועדה המקומית מהצרכים העיסקיים של האזור בכלל. כבר אז היה לי ברור שהחוק  מאפשר מתן הקלות לעסקים מסוג זה על מנת שיוכלו לקבל רישיון עסק, אלא שצריך גם לרצות לעזור ולסייע ולקדם את העסקים באזור.

רצון כזה לא מצאתי לצערי הרב.

ככל הידוע לי, הבעיות של המסעדה החלו מרגע שמבנה המסעדה הוכרז כמבנה לשימור. בעלי המסעדה לא יכלו להמציא מסמכים ותיעוד היסטורי של המבנה וכאן נגזר גורלם לסגירה. ניתן היה גם לפעול אחרת.

מצאתי להתייחס לסיפורה של מסעדה זו, שכן הוא מהווה משל ודוגמה לעסקים בכלל  ולעסקים במגזר הערבי בפרט.
קשייו של המגזר הערבי בפתרון בעיות מתחום דיני התכנון והבניה על מנת לקבל רישיונות עסק הינם סוד גלוי. אני קורא כאן לממסד על כל גווני להתגייס ולסייע בפתרון בעיות אלו ,במקום ליצר עוד ועוד דרכים ללא מוצא בנפתולי הבירוקרטיה.

כל עוד כפופה העיר לוועדה מקומית, נראה שלא יגובש פיתרון הולם. נראה שהגיעה העת, לאור גודלה של העיר ( כ 55,000 תושבים), להקים וועדה מקומית עירונית אשר תעבוד בשיתוף פעולה עם מהנדס העיר ותגבש  פיתרונות שיעמדו בדרישות החוק ויסייעו בקידום העסקים בעיר.

החוק מקנה כלים רבים לסיוע בפיתרון בעיות מסוג זה. כך למשל- קיימת הנחית היועץ המשפט לממשלה בעניין עסקים הפועלים במבנים שאינם עומדים בדיני התכנון והבניה, המאפשרת מתן רישיון לעסק המצוי במבנים ישנים. ההנחיה מיושמת בערים רבות בהן מצויים מבנים עתיקים.  אין כל סיבה שעסקים באזור לא יקבלו רישיון בהתבסס על הנחיה זו.
כך גם ניתן לאשר בניה הפטורה מהיתר על פי התקנות, להסדיר תשלום מדורג של היטלי השבחה, להפעיל שיקול דעת לאישור מתן רישיון לעסקים המקיימים את תכליות דיני התכנון והבניה ועוד. ושוב- צריך רק לרצות. ושוב- מסתבר שרצון כזה אייננו בנמצא.

סגירת המסעדה היא תוצאה שניתן היה להימנע ממנה במעט מחשבה מוקדמת יצירתית, ובמעט רצון טוב מצד גופי התכנון. קשה להבין את התעקשותם של גופי התכנון שלא לאפשר המשך פעילותה של מסעדה זו.

בעיני, סגירת המסעדה היא כישלון של גופי התכנון יותר משהיא כישלונם של בעליה.  דווקה בעניין המסעדה שהצליחה לשרוד את המהומות שאירעו בודאי ערה, ולהוות מקום אירוח ליהודים וערבים כאחת, היה ראוי לעשות מאמץ על מנת לאפשר המשך פעילותה. אך לא כך קרה. סגירתה של מסעדה זו וחוסר היכול למצא פיתרון שיאפשר המשך פעילותה הינה עוול הן לבעליה , הן לעובדיה והן לנו, ציבור אורחיה.

אני פונה לאחראים על רשויות התכנון, על מנת שלא יתנו לסגירתה של מסעדה זו לעבוד לסדר היום, על מנת שינחו ויפעילו את הוועדות המקומית והמרחביות, ובמיוחד את אלו האחראיות על המגזר הערבי, על מנת שיסייעו בקידום עסקים ולא בסגירתם.

 


מצאתם טעות? רוצים להגיב, להוסיף? כתבו לנו info@buslic.co.il