פסק הדין הנסקר במאמר זה הינו חריג בכך שמדובר בעתירה מנהלית שהגישה רשות מרשויות המדינה- המשטרה, נגד רשות אחרת – רשות הרישוי של המועצה המקומית עוספייה, בבקשה כי בית המשפט יורה על ביטול רישיון עסק שהוצא  לעסק למרות התנגדות המשטרה. בית המשפט קבע כי ההחלטה למתן רישיון לוקה בחוסר סבירות קיצוני והורה על ביטול הרישיון.
התנגדות המשטרה ניתנה בהסתמך על הוראות סעיף 8א2 לחוק. 

אנו מודים למשרד עו"ד נעה טלבי ושות' ששלחו לנו את פסק הדין

המאמר עודכן ביום 12.1.21

עיקרי עובדות המקרה

• נשוא העתירה הינו עסק לשטיפת כלי רכב (פריט 8.6ג') שהתנהל בעוספיא למעלה מעשור ללא רישיון עסק וללא שהוגשה בקשה לרישיון. המשטרה איננה נותן אישור לפריט רישוי זה. 
• המשטרה הודיעה לרשות הרישוי כי היא מסרבת להוצאת רישיון לעסק, וזאת  מכח סמכותה על פי סעיף 8א2.
• סירוב המשטרה התבסס על חומר מודיעיני לפיו מקום העסק משמש לפעילות עבריינית.
• בדצמבר 2019 הגישה המשטרה בקשה לסגירת העסק על פי הוראות סעיף 22ב לחוק.
• חודש לאחר פניית המשטרה, וארבעה ימים לפני מועד הדיון בבקשת הסגירה של המשטרה, הגיש בעל העסק בקשה למתן רישיון עסק.
• בינואר 20 התקיים דיון בבקשת הסגירה, במסגרת הדיון הביאה המשטרה בפני בית המשפט את החומר המודיעי עליו הסתמכה בסירובה.
• בית המשפט הורה על סגירת העסק לאלתר.
• יום לאחר מכן הוצא רישיון לעסק לפי פריט 8.6ג.
• המשטרה פנתה מייד לרשות אך הרשות לא חזרה בה ממתן הרישיון. ולפיכך פנתה המשטרה בעתירה מנהלית לבית המשפט שיורה על ביטול הרישיון.

החלטת בית המשפט

בית המשפט קבע כי בהתנהלות הרשות נפלו פגמים מהותיים וההחלטה למתן רישיון לוקה בחוסר סבירות קיצוני מהנימוקים הבאים:

סעיף 8א2 מקנה סמכות למשטרה לפעול על פיו לגבי כל סוגי העסקים

בית המשפט קבע כי סמכות המשטרה על פי סעיף זה, היא סמכות עצמאית ובלתי תלויה, אשר המשטרה מוסמכת להפעילה גם ביוזמתה, וללא פניית הרשות אליה" (עמוד 7) .  בית המשפט התייחס לרישא של הסעיף בה נכתב כי מדובר בעסק שהמשטרה היא נותן אישור בו, וקבע כי "לאור תכליתו של הסעיף ובהלימה לשאר הוראות החוק, יש לומר כי כוונת המחוקק לא הייתה להגביל את המלצת המשטרה רק לעסקים לגביהם חלה חובה על הרשות להתייעץ עם השר לביטחון פנים". (עמוד 7).
פרשנות לפיה הסעיף חל רק על עסקים בהם המשטרה היא נותן אישור, מייתרת את הוראות הסעיף, שכן ממילא למשטרה יש את הסמכות לסרב למתן רישיון באותם עסקים ולא היה נדרש לשם כך סעיף מיוחד חדש.

עוד נקבע כי סעיף 8א2 לא בא לבטל את הלכת אבו כליב, וגם היום, ככל שהנסיבות מראות על צורך לקבל את עמדת המשטרה ביחס לעסק מסוים, על הרשות לדאוג מיוזמתה לקבל את עמדת המשטרה ולהביאה בחשבון שיקוליה אם להעניק רישיון עסק.

כך גם נפסק בפסק דין כפר כנא.

סמכות המשטרה לפי ס' 8א2 היא מנהלית ויכולה להתבסס על מידע מודיעיני

הסמכות המוקנית למשטרה בסעיף 8א2 היא סמכות מנהלית אותה על המשטרה להפעיל בהתאם לכללי המשפט המנהלי ובהתאם לכללי הראיות אשר במשפט המנהלי. ראיות מנהליות הן גם ראיות שאינן כשירות להגשה בהליך פלילי, כגון תיקי חקירה שנסגרו (גם אם נסגרו מחוסר הוכחות), מידע מודיעיני וכוד' ובלבד שמדובר בראיה מנהלית, שרשות מנהלית סבירה הייתה נסמכת עליה לשם קבלת החלטה. ( בפסק הדין  קיימות הפניות רבות לפסיקה בעניין שימוש במידע מודיעיני).

עוד הסתמך בית המשפט לעניין זה על פרוטוקול הדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת באשר לחקיקת הסעיף, ממנו עולה כי התייחסות חברי הוועדה לסעיף 8א2 הייתה כאל "הסעיף של המידע המודיעיני של המשטרה". 

תקופת הזמן להסתמכות על מידע מודיעיני

בית המשפט הבהיר כי "משך חייה" של עמדת המשטרה המבוססת על מידע מודיעיני חסוי (אשר בעל העסק אינו מורשה לעיין בו) מוגבל ועם חלוף הזמן, ככל שהמידע לא יתפתח, ככל שלא יהיו בידי המשטרה ראיות נוספות, חדשות, ככל שלא תיפתח חקירה וככל שלא יוגש כתב אישום, יכול שהמשקל שיינתן למידע יפחת ונקודת האיזון תשתנה.
פרק הזמן שלאחריו "יתיישן" המידע  תלוי בנסיבותיו של העניין שעל הפרק והוא יכול להשתנות ממקרה למקרה ומפעם לפעם. ככל שעובר פרק זמן ארוך יותר- נחלשת עוצמתו של המידע המודיעיני ומופחת משקלו. במקרה זה קבע בית המשפט שניתן יהיה לבחון את עמדת המשטרה שישה חודשים לאחר מתן ההחלטה.

התערבות בשיקול דעת הרשות כאשר הוא לוקה בחוסר סבירות קיצוני

על פי ההלכה, בית המשפט אינו שם את שיקול דעתו תחת שיקול דעתו של הגוף המנהלי. בית המשפט יבחן אם שיקול הדעת של הרשות המנהלית הופעל בתום לב והאם הרשות שקלה את כל השיקולים הרלבנטיים ולא התעלמה משיקולים שהיה עליה לשקול.
בית המשפט יתערב בהחלטה מנהלית רק במקרה של חוסר סבירות קיצוני, כאשר נפל פגם ממשי בשיקול הדעת של הרשות המנהלית.

בית המשפט הדגיש כי עמדת המשטרה איננה השיקול היחיד. על הרשות להביא בחשבון את כלל השיקולים, תוך מתן משקל הולם (אך לא בהכרח מכריע) לעמדתה- הכל בהתאם לנסיבות, לבסיס לעמדתה ולשאר השיקולים והזכויות הרלבנטיים, הספציפיים למקרה הנדון.

הנסיבות, המהירות והעיתוי בהם ניתן הרישיון מעוררים חשש בדבר שיקולי הרשות

בית המשפט שם דגש מיוחד על כך שלאחר שהעסק פעל עשור ללא רישיון- הוגשה בקשה 4 ימים לפני הדיון בבקשת הסגירה של המשטרה ויום אחד בלבד  לאחר החלטת הסגירה ו 8 ימים לאחר הגשת הבקשה כבר הוצא רישיון, ללא התיחסות להתנגדות המשטרה וללא התייחסות לדברי בית המשפט בדבר המידע המודיעיני.

השיקולים שהיה על הרשות לשקול, והיא לא עשתה כן-

• הרשות לא שקלה, כראוי, את עמדת המשטרה-
  הרשות נימקה את מתן הרישיון בכך שהתנגדות המשטרה לא התייחסה לבעל העסק אלא לשני בניו. על כך השיב בית המשפט כי המידע התייחס למתחם העסק עצמו ששימש לפעילות עבריינית.
  עוד נקבע כי הרשות אינה מוסמכת להעריך את המסוכנות הנשקפת כתוצאה מהמידע המצוי בידי המשטרה. על הרשות לקבל את עמדת המשטרה כפי שהיא.
  במילים אחרות- הרשות אינה מוסמכת לשקול את שיקוליה של המשטרה במקומה. היא אינה מוסמכת להחליט שהמידע שבידי המשטרה אינו תקף או אינו רציני. על הרשות לקבל את עמדת המשטרה כפי שהיא, ולאחר מכן היא תשקול, במכלול שיקוליה, את העובדה שקיימת התנגדות משטרה ותיתן להתנגדות המשטרה את המשקל הראוי. הרשות לא רשאית לקבוע כי אין בהתנגדות המשטרה ממש.
  אם בעל העסק סבור שקיימת טעות בעמדת המשטרה- הוא יכול לעתור על כך (או להגיש השגה).
• הרשות לא שקלה את דברי בית המשפט, בהחלטת הסגירה, לגבי המידע המודיעיני.
• הקטנת משקל התנגדות המשטרה במקרה זה צורמת במיוחד בשל הדברים שנאמרו על ידי בית המשפט בהחלטת הסגירה.
  ובמילים אחרות, עמדת המשטרה כבר נבחנה על ידי בית המשפט והתקבלה על ידו, לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים. לכן, על אחת כמה וכמה שהרשות לא יכלה לקבוע על דעת עצמה כי אין בעמדת המשטרה ממש.

• הרשות לא הביאה בחשבון את העובדה שמדובר בעסק שפעל ללא רישיון ובמתן רישיון לראשונה (ולא בביטול או בחידוש).
• לעניין חופש העיסוק- הרשות לא הביאה בחשבון כי לבעל העסק יש שני עסקים נוספים אותם הוא משכיר. לפיכך קיימים לבעל העסק מקורות פרנסה נוספים מעבר לעסק אותו דרשה המשטרה לסגור. 
• הרשות לא ערכה איזון ראוי בין כלל השיקולים, בשים לב לכל הנתונים שהיו בפניה ולמשקלם הראוי.

כלל הפגמים דלעיל מביאים לכך שהתנהלות הרשות והחלטה חורגים באופן קיצוני ממתחם הסבירות, ומחיבים ביטול החלטתה למתן רישיון עסק וכתוצאה- ביטול הרישיון.

בשולי פסק הדין-

בשולי פסק הדין נבקש להעיר שתי הערות.

האחת- בצו הסגירה שהוצא לעסק על פי סעיף 22ב, אסר בית המשפט על הפעלת העסק ללא רישיון או היתר זמני. בפסק דין הנדון, הורה בית המשפט על ביטול הרישיון ולא על בטלותו. לפיכך בהחלט ייתכן כי צו הסגירה שהוצא לפי סעיף 22ב, אינו עוד בתוקף. ייתכן כי במקרה זה ניתן היה לבקש או להורות על בטלות הרישיון ולא על ביטולו.

השניה- סעיף 7ג לחוק רישוי עסקים, לאחר תיקון 34, מאפשר גם לנותן אישור לבטל רישיון עסק, אם פנה לרשות בבקשה לביטול הרישיון והיא לא עשתה כן. במקרה הנדון המשטרה לא הייתה "נותן אישור" על פי צו רישוי עסקים והתנגדותה התבססה על הוראות סעיף 8א2. נראה שלפיכך לא היה בסמכותה לפעול במקרה זה על פי הוראות סעיף 7ג לחוק. 

ראה גם:
ביטול רישיון, היתר זמני או היתר מזורז- סעיף 7ג
סמכויות המשטרה למניעת מתן רישיון – סעיף 8א2

פסיקה:
עת"מ 44905-02-20 משטרת ישראל נ. מועצה מקומית עוספיה ואח' (פורסם בנבו, 31.5.2020)
רע"ס 32595-12-19 מדינת ישראל נ. עטשי ( פורסם בנבו, 19.1.2020)
עתמ (חי’) 681/08 אבו כליב מוחמד נ. ראש עיריית חיפה ואח’ ( פורסם בנבו, 10.12.08)

עת"מ 2181-09-20 מדינת ישראל נ. מועצה מקומית כפר- כנא ואח' (פורסם בנבו, 9.12.2020)

חקיקה:
חוק רישוי עסקים, התשכ"ו- 1968 – סעיף 8א2