עיסוק מתוך או באמצעות רכב- סעיף 14א לחוק

סעיף 14א לחוק רישוי עסקים דן בביצוע עבירה על חוק רישוי עסקים מתוך או באמצעות רכב, קובע חזקות לגבי האחראים לביצוע העבירה, וכיצד ניתן להפריכן.
מאמר זה עוסק בהוראות הסעיף ובפרשנות שניתנה לו בפסיקה.

הוראות הסעיף
סעיף 14א לחוק רישוי עסקים קובע חזקה לפיה אם נעברה עבירה על החוק מתוך או באמצעות רכב, ייחשבו בעל הרכב או המחזיק בו כמי שעסקו בעסק בעצמם, אלא אם יוכיחו שהם אינם אלו שביצעו את העבירה ומיהו האדם שהשתמש ברכב בעת ביצוע העבירה, או שיוכיחו שהרכב נלקח ללא הסכמתם.

סעיף זה נוסף לחוק בתיקון 15 מיום 6.8.98 (ס”ח 1684), תיקון נרחב לחוק שנעשה בעקבות המלצות הועדה הבינמשרדית לרישוי עסקים ברשות מר יעקב מרקוביץ’, אשר בחנה דרכים לייעול ולקיצור הליכי רישוי עסקים.

משמעותה של החזקה
ככל ויוכח כי נעברה עבירה על חוק רישוי עסקים מתוך או באמצעות רכב, ניתן להרשיע את בעל הרכב או את מי שהחזיק בו, ללא צורך בהוכחה כי הם אלו שביצעו את העבירה. די להוכיח כי בוצעה העבירה ומיהו הבעלים או מי החזיק ברכב באותו זמן.

המקרה הטיפוסי של החזקה ברכב, הוא הנהיגה ברכב בעת ביצוע העבירה או שכירתו.

הפרכת החזקה-
בעלים או מחזיק יוכלו להימנע מהרשעה בביצוע העבירה אם יוכיחו אחד משניים:

שלא הם ביצעו את העבירה וברשות מי היה הרכב בעת ביצועה. או-
שהרכב נלקח בלא הסכמתם.
חוזה השכרת רכב, למשל, יהווה ראיה לזהות האדם שהשתמש ברכב בעת ביצוע העבירה.
על מנת שלא תוטל עליו אחריות מכח סעיף 14א, לא די בכך שבעל הרכב יוכיח שלא הוא זה שביצע את העבירה בפועל, עליו להצביע מפורשות על מי שהרכב כן היה ברשותו באותו מועד. 

מדוע לא די בהוכחה של הבעלים שלא הוא ביצע את העבירה?
יש לכך שתי סיבות עיקריות. האחת-  על פי הוראות סעיפים 14 ו-15 לחוק ניתן להטיל אחריות גם על מי שאיננו המבצע הישיר של העבירה. השניה- ייתכן ויהיה יותר מאחראי אחד לביצוע עבירה על החוק.
הוראות סעיף 14 לחוק קובעות את האחריות לביצוע עבירות על הוראותיו.
בסעיף 14(ב) נקבע כי אדם יהי אחראי לביצוע עבירה על החוק גם אם הוא עסק ישירות בעסק או על ידי עובדו, אם הוא עסק בעסק של עצמו או של אחר, אם הוא היה אחראי לניהול עיסקו  של אחר, בין בשכר ובין ללא שכר, אם העסק היה מוגבל מראש בזמן או חד פעמי.
הוראות סעיף 15 לחוק קובעות את אחריות נושאי המשרה בתאגיד.
כך נקבע, כי אם נעברה עבירה על החוק בידי תאגיד קיימת חזקה כי נושאי משרה בו אחראים לביצוע העבירה. הסעיף מונה את נושאי המשרה לעניין זה- מנהלים פעילים, שותפים פעילים, ופקידים האחראים על התחום שבו בוצעה העבירה. אנשים אלו יהיו אחראים אלא אם יוכיחו שעשו כל שניתן כדי למלא את חובתם. 

מהאמור לעיל עולה כי לא די בכך שאדם יוכיח שלא הוא זה שביצע את העבירה הבפועל, שכן ייתכן והוא יהיה אחראי על ביצועה מכוח היותו מנהל פעיל בתאגיד, או מכוח היותו בעלים של עסק אשר אחד מעובדיו ביצע את העבירה.

במקרים בהם בוצעה עבירה מתוך או באמצעות רכב ותוטל אחריות על אדם מכח הוראות סעיפים 14(ב) או 15, הפרכת החזקה הקבועה בסעיף 14א הינה תנאי הכרחי אך לא תנאי מספיק. בעל הרכב יצטרך להוכיח גם כי אינו אחראי לביצוע העבירה מכוח סעיפים 14 או 15.

לאור הוראות סעיף 14 הקובעות מי יהיה אחראי לביצוע עבירה על הוראות החוק, וסעיף 15 הקובעות אחריות נושאי משרה לעבירות על פי החוק, הרי שלא די בהוכחה כי בעלי רכב שמתוכו או באמצעותו בוצעה עבירה אינם אלו שביצעו אותה בפועל.

מקרים מהפסיקה

המקרים השכיחים של הטלת אחריות מכוח סעיף 14א הינם של עסקי הובלות הטעונים רישיון עסק ובכללם עסקי הובלת פסולת והשלכתה במקומות האסורים על פי דין ובניגוד לתנאי רישיון העסק.  כך למשל ייתכן מקרה בו חברה מסוימת, שיש בבעלותה רכבים להובלת פסולת, עוסקת בכך ללא רישיון עסק כדין.  במקרה כזה ניתן יהיה להאשים לפי סעיף 14א גם את החברה בעלת הרכבים, גם את  נושאי המשרה באותה חברה  וגם את מי שמשתמש ברכב בפועל ונוהג בו.
במקרים אלו תהיה חשיבות להוכחת התנאי השני בסעיף הקובע את חובת ההוכחה של בעלי הרכב או המחזיקים, כי הרכב נלקח ללא רשותם.
בפסק דין מואסי, למשל, נטען כי הנאשמת, חברה לייצור בטון, השליכה שאריות בטון ברשות הרבים, באמצעות עובד שלה. בעלי החברה טענו, כי נהג המשאית השתמש במשאית בימי החופשה ללא ידיעת בעלי החברה, ולמרות שהם אסרו הובלת פסולת מהמפעלים שלהם שלא כדין. בית המשפט לא קיבל את הטענה שכן המשאית הייתה בבעלות החברה, וכן הוכח כי גם הפסולת, לפחות בחלקה, שייכת למפעל החברה.

בפסק דין שוורץ נדון מקרה בו רכב מסוים שימש להובלת ציוד לאירוע בטבע, שנערך ללא רישיון עסק כדין.
בעלי הרכב הציג הסכם להשכרת הרכב, ובכך הוכיח את זהות אדם שהשתמש ברכב לביצוע העבירה.  הבעלים טען כי הרכב הושכר, כי השוכר עשה ברכב שימוש ללא ידיעתו, וכי הוא ידע על המעשה רק בדיעבד. מהראיות שהובאו בפני בית המשפט עלה כי בנו של בעל הרכב, העובד בעסק, השאיל את הרכב לאדם אחר, כשהוא יודע אמנם שהרכב ישמש לאירגון המסיבה, אך לא נמצאו ראיות הקושרות את הבן לאירגון המסיבה או לכך שידע שהיא נערכת ללא רישיון.
בית המשפט סבר אמנם  כי גרסת הבעלים מיתממת, אך לא היה בכך די כדי לקשור אותו לאירגון המסיבה או לידיעה כי המסיבה אורגנה ללא היתר כדין. 

  • בשולי הדברים יצויין- בפסק דין שוורץ נאמר שעל מנת להרשיע אדם בביצוע עבירה בנסיבות סעיף 14א, יש להציג ראיות הקושרות את הבעלים של הרכב לביצוע העבירה ולא את הרכב. מאחר ודברים אלו נאמרו לאחר הקביעה כי החזקה לפי סעיף 14א הופרכה, נראה שכוונתם היא החזרת נטל הראיה, באותן נסיבות, לתביעה להוכחת אחריות הבעלים לביצוע העבירה, ולא די יהיה עוד בהוכחת בעלותו ברכב ממנו היא בוצעה.

חקיקה:

חוק רישוי עסקים, התשכ”ו- 1968 סעיפים 14,14א, 15

פסיקה:
הת (י-ם) 22374-03-20 שוורץ נ. מדינת ישראל ( פורסם בנבו, 1.4.2020)
תפ (חי’) 53733-05-18 מדינת ישראל, המשרד להגנת הסביבה נ. בטון מואסי בע”מ (פורסם בנבו, 7.10.2019)


מצאתם טעות? רוצים להגיב, להוסיף? כתבו לנו info@buslic.co.il