על פי הוראות סעיף 8א1 לחוק רישוי עסקים, וכן על פי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מספר 8.1531, גם אם ניתן רישיון לעסק שאינו עומד בדיני התכנון והבניה, אין הדבר מונע הגשת כתב אישום בגין העבירות על אותם דינים.
אך מה בדבר רמת הענישה?
בפסק דין מלמוד (מחוזי) נקבע כי, הגם שמתן היתר זמני לניהול עסק אין בו כדי לאשר את חוקיות השימוש בנכס מקום שקיימות עבירות על חוק התכנון והבניה, עדיין יש בו כדי להצדיק ענישה מקלה. עצם מתן ההיתר להפעלת העסק מעיד כי הרשות סברה שלא מדובר בעבירה חמורה.
נציין כי ההיתרים הרלוונטיים לפסק דין זה ניתנו אמנם בהתאם להנחחית היועמ"ש האמורה, אך כעולה מפסק הדין, הדברים נכונים גם למתן היתר בהתאם להוראות סעיף 8א1 לחוק.

אנו מודים לעו"ד צליל גולדרט ממשרד נועה טלבי ושות' שהפנתה את תשומת ליבנו לפסק הדין ושלחה הערות מאירות למאמר זה.

המקרה:

כנגד בעלי נכס הוגש כתב אישום בגין שימוש בנכס כמזנון, בסטיה מהיתר.

רשות הרישוי העניקה לעסק היתר זמני, שהוארך פעמיים, לצורך מתן אפשרות להסדרת השימוש בנכס. על פי הראיות שהוצגו בפני בית המשפט בעלי הנכס פעלו לשם קבלת ההיתרים הנדרשים.

במקביל לטיפול בהליך הרישוי טופל השימוש החורג גם בהליך אכיפה והוגש כתב אישום. בעלי הנכס הודו בביצוע העבירה. בטיעונים לעונש ביקשה הוועדה כי יוטל על בעל הנכס קנס משמעותי בגובה 204,000 ש"ח בהתאם לפסיקה מחמירה. בית המשפט דלמטה הטיל עונש של תשלום קנס בסך 12,000 ש"ח והתחייבות כספית בסך 60,000 ש"ח לאי ביצוע של העבירה במשך שנתיים. שני התדדים ערערו על גובה הקנס.

פסק הדין:

נקבע כי אכן יש לראות בחומרה קיום עבירות על חוק התכנון והבניה, אלא שיש לתת גם משקל לנסיבות כל מקרה גם אם מדובר בתופעת עבריינות מסוג מסוים, שהיא רחבה. 

במקרה זה מדובר בעבריינות בדרגה נמוכה, שאחרת לא היה ניתן לעסק היתר זמני עד להסדרת השימושים החורגים. בית המשפט קבע שקיימת חוסר הוגנות, שאינה תואמת רשות מנהלית בדרישה להחמיר בעונש, שכן חובת ההגינות המנהלית שיסודה במעמדה של הרשות כנאמנה כלפי הציבור, מחמירה יותר מחובת תום הלב הנדרש מן הפרט.  (עמוד 10 לפסק הדין).

במקרה הנדון בפסק הדין, ההיתרים להפעלת העסק ניתנו  בהתאם להנחיית היועמ"ש ועוד טרם כניסת תיקון 34 לחוק לתוקף, אך בית המשפט התייחס לשתי ההוראות. הן על פי הנחיות היועמ"ש והן על פי הוראות סעיף 8א1 לחוק, ניתן לתת לעסק שאינו עומד בדיני התכנון והבניה במלואם רישיון עסק, ומתן הרישיון אינו מקנה חסינות מפני הליכים עתידיים לפי חוק התכנון והבניה. לפי הוראות סעיף 8א1, מתן הרישיון מותנה בכך שהרשות סברה שלא מדובר בפגיעה מהותית בתכליות דיני התכנון והבניה. 

מכאן הסיק בית המשפט כי עצם מתן ההסכמה למתן היתר זמני בהתאם להוראות סעיף 8א1 מעידה על כך, שלדעת הוועדה המקומית לא מדובר בהפרה מהותית או חמורה. 

נוכח הוראות הסעיף הקובע שאין במתן ההיתר כדי למנוע נקיטה בהליכים לאכיפת הוראות החוק, השאלה נוגעת  לחומרת העבירה בלבד. 

ביחס לסכום הקנס הנדרש- בית המשפט קבע כי חובת ההגינות של רשות מנהלית חייבה את הוועדה להבהיר לבעלי הנכס כי בצד ההסכמה למתן היתר זמני להפעלת הנכס, הם מתכוונים לדרוש הטלת קנסות משמעותיים העולים עשרות מונים על הכנסת בעלי הנכס משכירות, שכן בעצם מתן ההיתר לניהול העסק, מועבר לבעלי הנכס מסר כי אין בכוונת הרשויות לעשות כן. מכאן שצריך היה, מבעוד מועד, לאפשר לבעלי העסק לשקול כלכלית את המשך השכרת הנכס עד להסדרת השימוש בו לעומת הקנסות הצפויים להם בשל כך. 

עוד נקבע כי גם אם אין במתן רישיון עסק זמני כדי לשחרר את מפעילי העסק מכל אחריות, יש בו כדי להצדיק ענישה מקלה.

למאמר המנתח את הוראות סעיף 8א1 ראה: תיקון 34- קיום תכליות דיני התכנון והבניה

פסיקה:
עפא (חי') 34594-08-19 הוועדה המקומית לךתכנון ובניה חיפה נ. מלמוד בע"מ (פורסם בנבו, 23.3.2020)