באופן חריג, בית המשפט התערב בשיקולי העירייה כרשות, והורה לה לחתום, כבעלים הרשומים של מקרקעין, על מסמכי בקשה לשימוש חורג, לשם שימוש בנכס לצרכי עסק של מוסך.
בפסק הדין התייחס בית המשפט לכך, שאמנם היות אדם יורש של בעל עסק אינה מקנה לו את הזכות לקבל רישיון, אך על הרשות להתחשב בכך.
ועוד- בהתייחסותו לעובדה שהיורשים לא הגישו בקשה לרישיון במשך 18 שנה ממועד פטירת אביהם, שקל בית המשפט מנגד את העובדה שהרשות לא ביצעה ביקורת בעסק בכול אותן שנים, ואף עוד טרם פטירת האב.

המקרה:
היורשים של בעלי מוסך, הפועל 67 שנה, ואשר פעל ברישיון לצמיתות עד למועד פטירת בעליו,  הגישו בקשה לרישיון עסק.
בשל שינוי התוכניות הנוגעות לחלק מהמקרקעין עליו ממוקם המוסך, נדרש היתר לשימוש חורג לשם ניהול עסק של מוסך על אותו החלק במקרקעין.
אותו החלק במקרקעין, רשום אמנם על שם העירייה, אך קיימת מחלוקת לגבי הבעלות בו. המחלוקת מתבררת בערכאות שיפוטיות.
היורשים ניסו להגיש בקשה לשימוש חורג, לשם קבלת רישיון העסק. העירייה, שחתימתה נדרשה מכוח היותה הבעלים הרשומים, סירבה לחתום על הבקשה.
היורשים הגישו עתירה לחידוש רישיון העסק ללא דרישה לקבל היתר לשימוש חורג, ולאפשר להם להמשיך ולהפעיל את המוסך ל 5 שנים הבאות- בהתאם לתוכנית חדשה החלה על המקרקעין.

הפעלת העסק ללא רישיון-
בית המשפט ציין כי היורשים הפעילו את העסק במשך שנים ללא רישיון עסק בתוקף, שכן האב נפטר בשנת 1996 ועד ל 2014 לא חודש רישיון העסק. עם זאת "האשמה" אינה מוטלת כולה על כתפי היורשים שכן פקח מטעם העירייה הגיע למוסך לביקורת רק בשנת 2013- 18 שנים לאחר פטירת האב ו 38 שנים לאחר קבלת הרישיון לצמיתות. "קשה לטעון כי הפיקוח השוטף בוצע באופן הראוי. שני הצדדים לא התנהגו כמצופה" (עמוד 7 לפסק הדין).

רשיון ליורשים-
בית המשפט קבע כי על אף תקופת ההפעלה הארוכה של המוסך הזכות לחופש העיסוק אינה מקנה ליורשים את הזכות לקבל רישיון. אך, העובדה שהם בניו של בעל העסק שנפטר צריכה להיבחן במסגרת שיקולי הרשות למתן הרישיון.

היתר לשימוש חורג-
לטענת העירייה המצב התכנוני של המקרקעין דורש קבלת היתר לשימוש חורג. לא ניתן היה לקבל את ההיתר משום שהבעלים הרשומים (העירייה עצמה) לא היו מוכנים לחתום על התוכניות הנדרשות לשם הגשת הבקשה לקבלתו. 
בית המשפט ציין כי ככלל הוא אינו מתערב בשיקולי וועדות התכנון.pic במקרה חריג זה הוא כן התערב בשיקולי העירייה וקבע כי לא ניתן לו כל הסבר מדוע העירייה אינה מוכנה לחתום על הבקשה, בהתחשב בכך שמדובר בתקופה קצרה שלא תפריע למימוש הייעוד המתוכנן של המקרקעין, שכן על פי התוכנית החדשה עצמה תינתן לעסקים הקיימים תקופת מעבר של 5 שנים. בנוסף, העירייה לא הצביעה על כל סיכון מהמשך השימוש בנכס לעסק זה לאותה התקופה.  עוד ציין בית המשפט כי סמכות הוועדה המקומית לאשר שימוש חורג נועדה לשרת צורך תכנוני, אולם תוך התחשבות וגמישות. 

בית המשפט הביא בחשבון כי עסקם של היורשים פועל ברציפות עשרות שנים, באותו המקום, ובלא שחל שינוי משמעותי בעסק. ולכן, העלה בית המשפט במרומז את החשש שהעירייה פעלה מתוך שיקולים זרים. בית המשפט ציין כי ייתכן שהטענות הקניניות של העירייה ביחס למקרעין השפיעו על שיקוליה בעניין ההיתר לשימוש חורג ומתן רישיון עסק.

פסק הדין-
לאור כל זאת פסק בית המשפט כי העירייה תחתום על הבקשה לשימוש חורג בתוך 15 יום ותגישה לוועדה המקומית לתכנון ובניה. הוועדה תשקול בנפש חפצה מתן היתר לשימוש חורג לשם קבלת רישיון העסק. היה והעירייה לא תחתום על הבקשה, רשאים היורשים להגיש את הבקשה לשימוש חורג ללא חתימת העירייה.  והוועדה תידון בבקשה זו כדין. 

פסיקה:
עתמ (ת"א) 14281-10-16 אורלי רוט נ. רשות הרישוי המקומית תל אביב (פורסם בנבו, 4.2.2020)