תיקון 34- צו הפסקה שיפוטי- סעיף 22ב

סעיף 22ב המאפשר הוצאת צו הפסקה שיפוטי ללא שינקטו כל הליכים לפי חוק רישוי עסקים כנגד בעל העסק’ הינו סעיף חדש שחוקק בתיקון 34. סעיף זה מהווה חידוש משמעותי בכל הנוגע לאפשרות סגירה מיידית של עסק בצו שיפוטי, ללא הגשת כתב אישום.

תודה למשרד עו”ד נועה טלבי ושות’ על העברת חלק מפסקי הדין המוזכרים במאמר זה.

לפי הוראות הסעיף, ניתנה הסמכות לבית המשפט להוציא צו הפסקה כלפי אותם עסקים ואנשים ובאותם התנאים, שניתנה הסמכות לרשות בצו הפסקה מנהלי, וזאתגם ללא שהוגש כתב אישום.

על בית המשפט להשתכנע בראיות לכאורה כי התקיימו התנאים להוצאת הצו.

הוצאת צו לפי סעיף זה אינה מותנית בנקיטת הליכים נוספים כל שהם על ידי הרשות- לפיכך, לכאורה, ניתן להוציא צו כאמור, שאינו מוגבל בזמן גם ללא הגשת כתב אישום.

השוואה לסעיף 236 לחוק התכנון והבניה

ניתן להשוות את הוראות סעיף זה להוראות סעיף 236 לחוק התכנון והבניה (“חוק התו”ב”), כפי שתוקן בתיקון 116 לחוק התו”ב.
בפסק דין א.ס.פ.י. שניתן בחודש אפריל 2018, ניתח בית המשפט את אופן יישום הוראות הסעיף. שם נאמר כי מהוראות הסעיף ברור כי המחוקק יצר כלי אכיפה עצמאי, שאינו תלוי בשום אופן בנקיטת הליכים נוספים.
כן נקבע שם כי משמעות הדרישה  לקיום “ראיות לכאורה” היא כי השימוש בסעיף ייעשה רק לאחר שהוצגו “ראיות לכאורה” כמשמעותן בהליך הפלילי, ויש ללמוד על נטל ההוכחה מהליכי המעצר עד תום הליכים.
לאור השוואה זו להליכי המעצר עד תום הליכים, ולאור העובדה שמי שרואה עצמו נפגע על ידי צו  כאמור רשאי לפעול בהליך של ערעור, קבע בית המשפט כי צו הפסקה שיפוטי (על פי חוק התו”ב) לא יינתן במעמד צד אחד, אלא לאחר שיתקיים דיון במעמד הצדדים.

כן נקבע כי בהליך כזה לא יישמעו עדים, שכן לא מתנהל כאן ההליך העיקרי. בשלב זה די כי התביעה תציג ראיות גולמיות המבססות סיכוי סביר להרשעה, אף שטרם עברו את כור ההיתוך של ההליך הפלילי. התביעה תגיש לבית המשפט את חומר הראיות הכתוב.

היחס בין סעיף 22ב לבין סעיף 17 לעניין עקרונות היישום

היבט נוסף של סעיף 22ב הינו האפשרות של הוצאת צו שיפוטי לסגירת העסק ללא הרשעה בעבירה לפי חוק רישוי עסקים.
מנקודת מבט זו, ניתן להשוות בין הוצאת צו סיגרה לפי סעיף זה לבין הוצאת צו סגירה לפי סעיף 17 לחוק (צו סגירה לעסק שהוגש נגדו כתב אישום).
בפסק דין ד.א.ב הופעות (שלום) שניתן ביום 2.8.19- מציין בית המשפט כי מטרת סעיף 22ב’ היא מניעתית ולא עונשית.

באותו פסק דין, בית המשפט משווה בין אופן היישום של הוראות סעיף זה והוראות סעיף 17 לחוק רישוי עסקים העוסק בצו סגירה לעסק לאחר הגשת כתב אישום ולפני פסק דין, ככל שהדבר נוגע לצורך בשקילת התשתית הראייתית לכאורה, לקיום עילה להפסקה מיידית של פעילות העסק, ולעריכת איזון בין פגיעה בחופש העיסוק לבין הנזק שייגרם לציבור מהמשך הפעלת העסק. כן הוזכר באותו פסק דין, כי יש לבחון האם לא ניתן להשיג את מטרת הצו באמצעים דרסטיים פחות.
בית המשפט מוסיף וקובע כי מדובר בהליך שאינו אמור להינקט על דרך השיגרה ולא בכל מקרה בו מתנהל עסק הטעון רישוי ללא רישיון תנקוט הרשות בהליך זה.
עוד הדגיש בית המשפט כי השימוש בסמכות על פי הוראות סעיף 22ב’ אמור להיות במשורה, קל וחומר כאשר מדובר בצו שהוצאתו אינה מחייבת נקיטת הליך פלילי.
בנסיבות אותו המקרה, לא ניתן צו להפסקת הפעילות, בשל הצהרת בעל העסק כי הפעילות בו חדלה לחלוטין וכי מתן הצו יפריע למציאת שוכרים חדשים לנכס.

בפסק דין אלול ניתן צו סגירה על פי סעיף 22ב במעמד צד אחד, ללא  תנאים וללא הגבלת זמן לתוקף הצו, אך בפסקי דין קסוואני, נסאר ו- מעיין 2000 ניתן צו סגירה על פי סעיף זה רק לאחר שניתנה לבעלי העסק הזדמנות לתת תגובתם.

בפסק דין סעדי נדון מקרה בו בעל העסק ביקש לנהל מסעדה בתוך כלי שיט העוגן בנמל ואשר ניטל ממנו כושר השיט לאחר הפקדת רישיון השיט. במקרה זה גם משרד הבריאות וגם רשות הספנות, לא נתנו אישורם לניהול העסק.
בית המשפט ציין כי מדובר בסעיף חדש יחסית בחוק רישוי עסקים אשר מקנה כלי אכיפתי מניעתי, גם ללא כתב אישום, להבדיל מסעיף 17 לחוק רישוי עסקים הדן בצו הפסקה שיפוטי שאותו רשאי בית המשפט לתת כלפי מי שכבר הוגש נגדו כתב אישום.
בית המשט קבע כי בדומה לתנאים שנקבעו להוצאת צו שיפוטי לפי סעיף 17 לחוק, גם כאן על בית המשפט הדן בבקשה למתן צו שיפוטי לשקול קיומו של אינטרס ציבורי חשוב המצדיק נקיטת סעד דרסטי זה, מעבר לקיום התנאים שנקובים בסעיף החוק, דהיינו, הפעלת העסק ללא רישיון מתאים.
“… הגשת בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי אינה צעד סטנדרטי שתנקוט הרשות כעניין שבשגרה, ונדרש קיומו של אינטרס ציבורי מיוחד המצדיק זאת”.
עם זאת נקבע כי הראיות לכאורה הנדרשות הינן לעצם הפעלת העסק ללא רישיון.
לעניין הוכחת האינטרס הציבורי נקבע כי התביעה תצביע על מהותו ועל טיבו של העסק, כך שבית המשפט יוכל לערוך את האיזון בין האינטרסים המתנגשים. עוד צוין בפסק הדין כי אין צורך להוכיח את האינטרס הציבורי בראיות לכאורה, וודאי שלא למעלה מכך.

בפסק דין גג על הפאב שוב נפסק כי מדובר בצעד דרסטי שאמור להינקט במשורה וכי לא בכל מקום בו מתנהל עסק טעון רישיון ללא רישיון עסק כדין, ימהר בית המשפט לנקוט בצעד זה”(עמוד 5 לפסק הדין). עוד נפסק כי מתן צו סגירה לפי סעיף 22ב הינו מניעתי ולא ענשי, במסגרתו מאזן בית המשפט בין זכויות חופש העיסוק לבין האינטרס הציבורי בשמירה על מטרות החוק. עוד הוסף בפסק הדין כי חלק מהשמירה על האינטרס הציבורי הוא בשמירה על משטר רישוי תקין, לפיו עסקים הטעונים רישיון לא יפעלו ללא רישיון.
הנסיבות המיוחדות- במקרה זה ניתן משקל לעובדה כי העסק פועל שנים רבות ללא רישיון, וכי ניתנו נגדו בעבר צווי סגירה וצווי הריסה בשל חריגות בניה, ואלו לא קויימו במשך שנים, כאשר בעלי העסק ממשיכים להפעילו בשם דומה.

בפסק דין עטשי ניתן צו סגירה לפי סעיף 22ב בנסיבות בהן השתכנע בית המשפט, על סמך מידע מודיעיני שהובא בפניו, כי העסק משמש ככר לביצוע פעילות עבריינית של סחר בסמים ובנשק. 

מטרת סעיף 22ב’ היא מניעתית ולא עונשית.
השימוש בסעיף ייעשה במשורה.

השימוש בסעיף ייעשה באופן דומה לשימוש בסעיף 17 לחוק.
יש לבחון נקיטת אמצעים פחות דרסטיים.

חקיקה:
חוק רישוי עסקים כולל תיקון 34

פסיקה:
בר”ש 62014-06-19 מדינת ישראל נ. ד.א.ב הופעות בע”מ ואח’ (פורסם בנבו, 2.8.2019)

בר”ש (י-ם) 76782-07-19 מדינת ישראל נ. ג.מ מעיין אלפיים (07) בע”מ ואח’ (פורסם בנבו, 21.8.2019)
בר”ש (י-ם) 60048-07-19 מדינת ישראל נ. קסוואני (פורסם בנבו, 30.7.2019)
צמ (שלום, ת”א) 49550-05-19 תחנת משטרה-מרחב ירקון נ. אלול ואח’ (פורסם בנבו, 22.5.19)
בב”נ 20305-04-18 ועדה מקומית לתכנון ובניה שהם נ. א.ס.פ.י חברה לקידום פרויקטים באיכות הס (29.5.18) [פורסם בנבו]
עא(עכו) 58198-11-19 אסעד סעדי נ. עיריית עכו (פורסם בנבו, 11.12.19)

בר”ש 33140-11-19 עיריית רעננה נ. גג על הפאב ואח’ (פורסם בנבו, 1.12.19)
רע”ס 32595-12-19 מדינת ישראל נ. חוסין עטשי (פורסם בנבו, 19.1.2020)


מצאתם טעות? רוצים להגיב, להוסיף? כתבו לנו info@buslic.co.il