שאלת תפקידיו ואחריותו של "נותן אישור" ביחס לעסקים המסומנים בצו רישוי עסקים [+], לידיעה בלבד, עולה לדיון לא אחת. מאמר זה דן בשאלת אחריות זו והאם ניתן לקבוע כי היא מועברת לרשות הרישוי.
המאמר פורסם ביום 22.1.2020, לאור התייחסויות שקיבלנו, תוקן המאמר ומפורסם בנוסחו החדש.
המאמר עודכן ביום 10.3.20 לאור הערות נוספות שקיבלנו.

הגדרת "נותן אישור" ותפקידיו

בסעיף 1 לחוק רישוי עסקים ("החוק") נקבע כי שר הפנים רשאי לקבוע בצווים עסקים טעוני רישוי ולהגדירם כדי להבטיח את המטרות הבאות כולן או מקצתן, וכי בהתאם לכל מטרה טעון הצו התייעצות עם השר שמשרדו אחראי להסדרת אותו התחום ("השר הרלוונטי") *.

"נותן אישור" מוגדר בסעיף 1 לתקנות רישוי עסקים- "שר מן השרים המנויים בסעיף 1(ב) לחוק לענין עסק, שקביעתו כטעון רישוי נעשתה בהתייעצות עימו או עם מי שהוא הסמיכו לפי סעיף 6(א) לחוק…".

הרציונאל העומד מאחרי קביעת שרים מסוימים כ"נותני אישור"

התחומים בהם נקבעו "נותני אישור", הינם תחומים אשר המחוקק קבע כי הסדרתם חשובה מספיק על מנת לגבור על עקרון חופש העיסוק, בעיקר על מנת לשמור ולהגן על הציבור, והשרים שנקבעו כ"נותני אישור" הם השרים האחראים על הסדרת אותם התחומים.
לפיכך, הקביעה כי שר מסוים יהיה נותן אישור, נובעת מעצם קביעתו של עסק כטעון רישוי לאחר התייעצות עם השר הרלוונטי, ולא מן השאלה האם נדרש אישורו בפועל למתן רישיון עסק.
ועוד- מעצם  הגדרת מטרות החוק, והגדרתו של נותן האישור כשר (או מי שהשר הסמיך) המופקד ברמה המקצועית על התחום הנכלל במטרות החוק, נובעת אחריות העל המקצועית של אותו השר להסדרת ואישור העיסוק באותם עסקים.
במשרדו של אותו השר, קיים הידע הנדרש לשם קביעת הדרישות המקצועיות ולפיקוח אחר קיומם. לכן, אותו השר הוא זה שקובע מהם התנאים והדרישות המקצועיים אשר על בעל עסק לקיימם לשם קבלת הרישיון (בתקנות, במפרטים אחידים, בנהלים או בהנחיות), אותו השר הוא זה המסמיך אנשי מקצוע לוודא קיום הוראותיו המקצועיות, באותו משרד נקבע מהן הדרישות המקצועיות הנדרשות מאדם, על מנת שיוכל לקבל הסמכה כאמור, ולאותו המשרד יש הסמכות והידע לקיים פיקוח וביקורת בעסקים בתוך תקופת פעילות העסק.

• בהתאם לעקרונות הפרשנות התכליתית המקובלת בפסיקה, יש לפרש את הוראות החוק הנוגעות לנותן האישור, לאור האמור לעיל.

ניתן להסמיך גם  עובדי רשות מקומית כ "נותני אישור"

בסעיף 6 לחוק נקבע כי כל אחד מהשרים רשאי להסמיך, בין היתר, עובד של הרשות המקומית שבתחומה נמצא העסק, או עובד של רשות מקומית אחרת כנותן אישור.

עובד רשות מקומית שלא הוסמך על ידי השר הרלוונטי, לא יהיה "נותן אישור" כמשמעותו בחוק, לא יוכל לדרוש קיום תנאים כנותן אישור, ולא יוכל לסרב או לאשר מתן רישיון עסק בשם נותן אישור כלשהו.

הדוגמאות המוכרות של הסמכות כאמור הן ההסמכות הנעשות על ידי השר להגנת הסביבה, אשר מסמיך עובדי יחידות סביבתיות ברשויות מקומיות כ"נותני אישור" לפרטי רישוי ספציפיים, כך מוכרת ההסמכה של משרד החקלאות את הוטרינרים העירוניים לגבי פרטי רישוי מסוימים. (למשל- הסמכה מיום 20.4.17 לפרטי רישוי 3.2ב ו- ו', 3.5 ו 7.2 ילקוט פרסומים 7522 מיום 8.6.17). 

לגבי עסקים המצויים במחוזות גליליים **- נקבע כי השר הרלוונטי יסמיך מי מעובדי משרד הפנים במחוז הרלוונטי להיות נותן אישור כפי שנעשה ביחס לעובדי רשויות מקומיות.

ההבחנה בין תפקידי עובדי רשות מקומית כ"נותני אישור" לבין תפקידיהם כמפקחים על פי חוק רישוי עסקים

מאחר וכאשר מסומן בצו [+], רשות הרישוי אינה נזקקת לאישורו של "נותן האישור" לשם מתן רישיון העסק, ומאחר ומוטל גם על רשות הרישוי לפקח על קיום הוראות החוק, גוברת חשיבות ההבחנה בין תפקידי ואחריות הפיקוח של רשות הרישוי ככזו, לבין תפקידי ואחריות "נותן האישור".

עד חקיקת תיקון 34, נושא הסמכת מפקחים ותפקידיהם לא ממש הוסדרו בחוק.
בתיקון 34 נחקק סעיף 28 ובו נקבעו הוראות לעניין הסמכת מפקחים.
השר שהוא "נותן אישור" רשאי להסמיך מפקחים לעניין החוק מבין עובדי משרדו, עובדי משרד אחר (בהסכמת השר הממונה על אותו המשרד), עובד רשות מקומית (בהסכמת ראש אותה הרשות המקומית). כך גם ניתנה הרשות לראש רשות מקומית, לשר הפנים ולנציב כבאות והצלה להסמיך מפקחים מטעמם***.
הסמכויות המפורטות של המפקחים נקבעו בסעיף 28א לחוק.
יש להבחין בין תפקידי הפיקוח של עובד שהוסמך לפיקוח על ידי "נותן האישור"- דבר הדורש מן הסתם ידע והתמחות מקצועית בתחום עליו אחראי אותו נותן אישור והכולל בין היתר ביצוע ביקורות בעסק ככל שימצא לנכון,  לבין תפקידי הפיקוח של מי שהוסמך על ידי ראש הרשות המקומית או שר הפנים- שאז תפקידיהם ינבעו מהאחריות הכללית של רשות הרישוי לקיום הוראות חוק רישוי עסקים ודרישות הרשות.

עוד יש לשים לב כי עובד רשות מקומית (או עובד משרד הפנים), גם אם הוסמך כמפקח על פי חוק רישוי עסקים  וגם אם הוא קיבל הכשרה מקצועית בתחום מסוים, אך לא הוסמך כ"נותן אישור"  לא יהיה רשאי לסרב, לאשר, או לקבוע תנאים לרישיון או ברישיון כ"נותן אישור". עם זאת, מי שהוסמך על ידי נותן האישור,תמיד יוכל לבצע את הביקורות המקצועיות הנדרשות בעסק לשם וידוא קיום תנאי נותן האישור.

המסקנה החשובה העולה מהאמור לעיל הינה כי יש להבחין בין הפעלת סמכות כמפקח רישוי עסקים, בין אם זו הסמכת השר "נותן האישור" ובין אם זו הסמכת ראש הרשות או שר הפנים, לבין הפעלת סמכות כ"נותן אישור". כל הפעלת סמכות, יכולה להיעשות רק על פי ההסמכה הספציפית שניתנה.

מתן רישיון כאשר מסומן בצו [+]

לאחר שסקרנו את הרציונאל להגדרת "נותן אישור" ותפקידיו, ולאחר שעמדנו על ההבדל בין תפקידי "נותן אישור" לבין סמכויות פיקוח של רשות הרישוי, נעבור לדיון בהיסטוריה ובמשמעות מתן הרישיון ללא אישור "נותן האישור".

סימון [+] ביחס לנותן אישור מסוים בצו רישוי עסקים, טעון בחינה מיוחדת, שכן מחד המחוקק קבע כי מתן רישיון לאותו סוג עסק ייעשה בהתייעצות עם "נותן האישור", ומאידך, נקבע כי לא נדרש אישורו של אותו נותן אישור לשם הוצאת רישיון עסק.

מטרת חקיקת הסעיף –

סימון [+] נקבע בתיקון 10 לחוק רישוי עסקים משנת 1994 ( לפני כ 25 שנה).
משיחות שקיימנו עם אנשים שהיו מעורבים בחקיקת תיקון זה עולה, כי מדובר באחד התיקונים הראשונים בחוק שנועדו להקל על הליך קבלת רישיון העסק, ולצמצם בירוקרטיה. התיקון חוקק על רקע "צוואר הבקבוק" שנוצר בהליך הרישוי שהאריך שלא לצורך את הליך קבלת הרישיון. מטרתו היתה להקל ולקצר הליכים בכל הנוגע לסוגי עסקים שיש בהם רמת מסוכנות נמוכה, מתוך ראיה כי ניתן לוותר על ההמתנה לאישור נותן האישור ביחס לעסקים אלו. המציאות, טרם חקיקת הסעיף, יצרה מצב בו נותי האישור התמקדו בעסקים היותר מורכבים, ונוצר מצב בו דווקא העסקים "היותר פשוטים" המתינו לקבלת מענה תקופות זמן ארוכות. התיקון נועד להפחית את העומס על נותני האישור ולאפשר התמקדותם בעסקים בעלי רמת המסוכנות הגבוהה יותר.
חקיקת התיקון איפשרה לנותני האישור לבדוק את העסק גם לאחר שניתן לו הרישיון (ולהוסיף אז תנאים באם נדרש הדבר), או שלא לבצע ביקורת כלל, לפי שיקול דעתם. כך נמנע המצב ששרר ערב התיקון, בו "עסקים פשוטים", או שאינם יכולים לקבל רישיון תקופה ארוכה, ללא הצדקה, או שנותן האישור היה נותן את אישורו ללא ביצוע הביקורת לה נדרש בחוק, ולו רק בשל חלוף הזמן.
את פרשנותו של הסעיף המסדיר [+], יש לראות גם בהקשר ההיסטוריה והכרונולוגיה החקיקתית.

הוראות החוק לעניין רישוי ללא אישור ומשמעותן-
הכלל- הכלל הבסיסי, לחוק קובע כי על מנת שיינתן לעסק רישיון יש לקבל את אישור כל "נותני האישור". (סעיף 6(א) לחוק).

החריג, רישוי ללא אישור- לכלל זה  נקבע חריג לפיו שר הפנים, בהסכמת השר הרלוונטי, רשאי לקבוע כי עסק מסוים אינו טעון אישור של נותן האישור כתנאי למתן הרישיון ( סעיף 6א(א) לחוק).

הותרת סמכויות נותן האישור בתוקפן גם ב"רישוי ללא אישור"- על מנת שלא יסבור מאן דהוא כי העדר הצורך באישור הרישיון "מוציא את נותן האישור מהמגרש", הבהיר המחוקק כי העובדה שניתן לתת לעסק רישיון ללא אישורו של נותן האישור, אינה גורעת מסמכויותיו האחרות של אותו נותן האישור על פי החוק לגבי אותו העסק. ועוד הדגיש המחוקק כי לא רק שסמכויותיו של נותן האישור על פי החוק נותרות בעינן, אלא אף סמכויותיו להתערב בתנאי מתן הרישיון נותרות בעינן, וזאת גם אם רשות הרישוי כבר הוציאה את הרישיון לבעל העסק. דהיינו- סמכויות נותן האישור נותרות בעינן גם בטרם תיתן רשות הרישוי רישיון לאותו העסק ואף לאחר מכן. ( סעיף 6א(ב) לחוק ותקנה 11 לתקנות רישוי עסקים).

הוראות החוק אינן מסייגות סמכות כלשהיא של נותן האישור, ולכן נותן האישור יהיה רשאי לסרב כי יינתן לעסק רישיון, להוסיף תנאים לרישיון, להוסיף תנאים ברישיון, להוסיף תנאים לאחר שניתן רישיון, לבצע ביקורות בעסק ולפקח על קיום הוראותיו ותנאיו בפועל, ולאחר תיקון 34 לחוק אף לבטל רישיון או להורות לרשות הרישוי כי תחדל מלחקור נושא מסוים הנתון בסמכותו של נותן האישור.

יצויין כי למרות שרשות הרישוי תיתן לעסק רישיון בהעדר אישור נותן האישור, הרי שבמידה ונותן האישור יודיע לה כי הוא מבקש לסרב לתת רישיון (כידוע, על כל סירוב להיות מנומק), יהיה על הרשות לקבל את דרישתו המקצועית בעניין, שכן "נותן האישור" הוא הגורם המקצועי המנחה והקובע לעניין קיום תנאי רישיון העסק****.

בקשת נותן האישור שלא להעביר אליו בקשות מסוימות- ככלל, כל בקשה לרישיון תועבר לכל נותני האישור (סעיף 6(א)). עם זאת רשאי "נותן אישור" שאישורו לא נדרש לשם מתן הרישיון  לבקש שבקשות אלו כלל לא יועברו אליו. במקרה כזה תודיע רשות הרישוי לנותן האישור על הגשת הבקשה, אך לא תעבירה אליו.
שיקול הדעת האם לא לקבל כלל את הבקשה נתון ל"נותן האישור". סביר להניח כי "נותן האישור" יבקש לא לקבל כלל בקשות לרישיון לגבי עסקים אשר רמת מסוכנותם נמוכה  עוד יותר.
גם אן נותן האישור מבקש כי בקשות מסוימות כלל לא יועברו אליו, עדיין, לפי הוראות סעיף 6א לחוק, מלא סמכויותיו לפי החוק, כמפורט לעיל, נותרות בעינן.

התנהלות רשות הרישוי כאשר לא נידרש אישור "נותן האישור"- בסעיף קטן 8(ג) לתקנות רישוי עסקים נקבעו ההוראות החלות על רשות הרישוי כאשר הרישוי אינו טעון אישור נותן האישור-הרשות תחליט בבקשה בתוך 45 ימים מיום הגשת הבקשה ותקבל החלטתה בכפוף להתניית הרישיון או ההיתר הזמני בתנאי נותן האישור שהוא קבע לעניין אותו סוג העסק.
משמעות ההוראות הן כי, נותן האישור יעביר לרשות הרישוי את תנאיו לגבי סוג העסק המסומן ב [+], וזו תתנה את הרישיון בקיומם על ידי בעל העסק. בהקשר זה נזכיר כי התיקון בו הוסדר ה-[+], תוקן לפני התיקונים הנוגעים לפירסום מפרטים אחידים.

האחריות לפיקוח ולקיום תנאי נותן האישור, כאשר מסומן [+]

בהעדר הוראה מפורשת, בהעדר הסמכה כ"נותני אישור", נראה כי האחריות לקיום דרישות "נותן האישור"  (ובכלל זה אחריות וסמכות הפיקוח השוטף) נותרת  בסמכות נותן האישור. יודגש שוב כי ברוב רשויות הרישוי אין את כוח האדם המקצועי לפקח על קיום דרישות נותני האישור *****. ונפרט-

הגורמים העיקריים הנושאים באחריות לקיום תנאי רישיון העסק-

בכל הנוגע לאחריות על קיום דרישות החוק על ידי בעלי העסקים קיימים שלושה גורמים עיקריים: נותן האישור, רשות הרישוי ובעל העסק.

אחריות נותן האישור-
כאמור לעיל, נותן האישור הוא הגורם המקצועי האמון והאחראי על קביעת התנאים, בכל הקשור לתחומו המקצועי, לשם מתן רישיון לבעל העסק. נותן האישור יהיה אחראי לקביעת תנאים אלו בין אם מסומן בטור הרלוונטי בצו + ובין אם מסומן [+], והוא אף רשאי להוסיף תנאים נוספים גם כאשר אישורו לא נדרש כלל, ואף לאחר מתן הרישיון. היכולת והידע המקצועי מצויים בידיו של נותן האישור, ומכאן אחריותו המקצועית לפקח ולוודא את קיום תנאיו על ידי בעל העסק. השר האחראי על התחום הרלוונטי רשאי, כאמור, גם למנות מפקחים לעניין זה******.
נראה כי לאור מטרות החוק, לאור העובדה כי חוק זה מגביל את חופש העיסוק לשם קיום מטרותיו, אחריות  זו הינה אחריות מהותית ועקרונית ולפיכך אינה ניתנת להעברה ללא הוראה מפורשת בחוק.

אחריות רשות הרישוי-
רשויות הרישוי, הינה גוף מתכלל ברישוי עסקים. היא זו המקבלת את הבקשה לרישיון, מעבירה אותה לנותני האישור ונותנת או מסרבת לתת רישיון, לאור אישורם או סירובם של נותני האישור.
אלא שהדברים אינם כה פשוטים. אחריות רשות הרישוי אינה מסתיימת בעברת בקשות וקבלת תגובה עליהן.
אחריות הרשות לאור תיקון 34 בעניין פיקוח-  בתיקון 34 פורטו והוגדרו סמכויות הפיקוח הנתונות,  למפקחים לעניין חוק רישוי עסקים. החוק, לאחר תיקון 34, מקנה סמכות הן לשר הרלוונטי והן לרשות המקומית (ולמשרד הפנים) למנות מפקחים מטעמם. לכן נראה כי מינוי המפקחים על ידי  השר נועד לפיקוח על קיום דרישות מקצועיות של נותן האישור, ומינוי המפקחים על ידי ראש הרשות המקומית נועד לפיקוח כולל על קיום דרישות רישוי שונות, שניתנו על ידי רשות הרישוי. מובן כי אין באמור לעיל לשלול את סמכות המפקחים להתריע בדבר כל ליקוי הנודע להם בקשר לקיום הוראות חוק רישוי עסקים אשר ימצאו. הציפיה מהם לעשות כן תוכתב על פי ההכשרה וההסמכה המקצועית אותה קיבלו. בהעדר הסמכה מפורשת, פקחי רישוי עסקים מטעם רשויות הרישוי, אינם אמורים להיות אמונים מקצועית לוודא קיום תנאי נותני האישור. כך למשל, למיטב ידיעתנו, לרשויות הרישוי אין את כוח האדם המקצועי  לשם בדיקת דרישות משרד העבודה והרווחה, המשטרה וברבות מהרשויות כלל אין תברואנים.
סמכויות נוספות של רשות הרישוי- על פי הוראות החוק, רשות הרישוי רשאית להוסיף תנאים אשר לדעתה קיומם נדרש לשם מתן רישיון עסק. רשות הרישוי אף רשאית מיוזמתה לפנות לנותני אישור או לגורמים אחרים אשר, לדעתה, בדיקתם ו/או אישורם נדרש לשם מתן רישיון לעסק ספציפי. כך גם רשאית רשות הרישוי לבטל רישיון עסק לאחר התייעצות עם נותן האישור הרלוונטי (סעיף 7ג(ב) לחוק). אין ספק כי מדובר בשיקול דעת רחב.

רשות הרישוי אינה נכנסת בנעלי נותן האישור, ואינה באה במקומו.- היא אינה יכולה לעשות כן ולא נכון יהיה לדרוש זאת ממנה, ללא הסדרה ברורה הן של אחריותה המקצועית והן וידוא כי יהיה בידיה כוח האדם המקצועי הנדרש לשם קיום אותה בקרה מקצועית על בעלי העסקים. גם מכאן עולה כי סמכות הפיקוח אינה נשללת מנותן האישור כאשר מסומן בצו [+].
אילו ביקש המחוקק כי ביחס לעסקים המסומנים בטור הרלוונטי ב [+], תיכנס רשות הרישוי בנעלי נותן האישור, היה עליו לעשות זאת במפורש, שכן לקביעה כזו יש השלכות מהותיות רחבות הן במישור המשפטי והן במישור המעשי.
במישור המעשי- בהעדר כוח אדם מקצועי ברשויות לא ניתן לבצע את מלאכת הפיקוח הנדרשת.
במישור המשפטי- קיימת כמובן אחריות הרשות בנזיקין, אך אנו נבקש להפנות לפסק דין דרור גילעדי בו הרשיע בית המשפט בפלילים את פקחי כיבוי האש למרות שקיבל את טענתם כי לא הוכשרו מקצועית לקיום הביקורות ברמה הנדרשת. שם קבע בית המשפט כי מפקח היודע שאינו מוכשר מקצועית לבצע את מלאכת הפיקוח, ולמרות זאת עושה כן, הריהו רשלן שמתרשל.

אחריות בעל העסק-
בעלים של עסק יהיה תמיד האחראי הראשי לקיום דרישות חוק רישוי עסקים ותקנותיו, שכן אחריותו היא אחריות של "העושה", בעוד אחריות נותני האישור ורשות הרישוי הינה אחריות פיקוח ורישוי. 

האיזון בין רמת האחריות של בעל העסק לרמת האחריות של גורמי הפיקוח והרישוי משתנה לפי רמת הביקורת והפיקוח הנדרשת בטרם מתן הרישיון. ככל שרמת הפיקוח הנדרשת מהרשות בטרם מתן רישיון עסק פוחתת, כך רמת האחריות של בעל העסק עולה. (נראה כי עם פרסום המפרטים האחידים והחלת "המסלולים הדיפרנציאליים" בצו רישוי עסקים, אחריות בעל העסק במסלולים המקוצרים, בכל הנוגע לקיום דרישות נותני האישור, עוד תגבר).
להבנתנו, בעסקים בהם מסומן בצו [+] ( ונזכיר- אלו עסקים בעלי רמת מסוכנות נמוכה), רמת הפיקוח הכולל הנדרשת מהרשויות הינה פחותה, שכן מחד- אין צורך באישור נותן האישור לקיום תנאיו בעסקים אלו , ומאידך- רשות הרישוי, אמנם רשאית לבדוק קיום תנאים אלו, אך בהעדר קביעה מפורשת בחוק ובהעדר כוח אדם מקצועי, היא אינה אחראית לפיקוח מקצועי על קיומם.

הצעה מעשית- אישור על יסוד תצהיר

השאלה הנדונה במאמר זה אינה פשוטה כלל לעיקר, ולדעתנו מתעוררת בעיקר בשל העובדה כי תיקון 10 אשר בו חוקקה האפשרות של רישוי ללא נותן אישור, הינו תיקון מוקדם ונועד לתת מענה לבעיה בירוקראטית בעיקרה, שנבעה מאורך הזמן שנידרש מנותני האישור לאשר מתן רישיון לעסק. בתיקונים מאוחרים יותר לחוק ניתנו פיתרונות נוספים לבעיה מעיקה זו. כל למשל הוספה האפשרות כי תצהיר בעל עסק יראה כאישור נותן האישור, וחוקקו מסלולי הרישוי הדיפרנציאלי. לאור ההתפתחות החקיקתית ברישוי עסקים ב 25 שנה האחרונות ספק אם קיים עוד צורך בסימון [+], וניתן היה לקבוע כי עסקים המסומנים כך יכללו באחת מהקטגוריות האחרות הקימות היום בחוק. בכך יתייתר הדיון בסוגיה הנדונה במאמר זה.
משנקבע בחוק מנגנון המאפשר רישוי על פי תצהיר בעל העסק (מנגנון שנקבע שנים רבות לאחר חקיקת התיקון המאפשר "רישוי ללא אישור"), ובהיות הסימון [+] מצביע על מסוכנות נמוכה של העסק, הדרך הפשוטה והקלה ביותר היא תיקון הצו והעברת עסקים אלו למסלול אישור על יסוד תצהיר כמפורט בסעיף 6א לחוק. תיקון כאמור יצמצם את מספר הקטגוריות של העסקים טעוני הרישוי, ויביא גם להאחדת ההוראות הנוגעות לרישוי עסקים ובתוך כך גם יפחית את הבירוקרטיה והרגולציה בתחום.

לסיכום
חוק רישוי עסקים הינו חוק אשר ההגנה על קיום מטרותיו מצדיקה את פגיעתו בעקרון היסוד של חופש העיסוק. לשם הגנה זו ניתנו לשרי המשרדים הרלוונטיים הסמכויות לקבוע תנאים לשם מתן הרישיון. הסמכות לקבוע את התנאים כוללת בחובה גם את הסמכות לפקח על קיומם. סמכות זו הינה סמכותם המקצועית של השרים (או מי שהם הסמיכו), ואינה ניתנת להעברה לגורם אחר ללא הוראה מפורשת בחוק, זאת הן מהטעם של קיום מטרות החוק והן מטעמים מעשיים ומשפטיים נוספים.
בהתאם- אחריותה של רשות הרישוי, מכוח היותה  הגוף החותם על רישיון העסק, אינה יכולה לכלול אחריות לקיום התנאים המקצועיים הנדרשים הן בהעדר כוח אדם מקצועי מוסמך והן בהעדר הוראה ברורה ומפורשת בחוק להקנות לה סמכות כזו.
קביעה כי האחריות לקיום תנאי נותן האישור כאשר לא נדרש אישורו עוברת לרשות הרישוי צריכה להעישות בראש ובראשית על פי הוראה מפורשת בחוק.
בנוסף, ולא פחות בחשיבותו- לקביעה בדבר האחריות על קיום תנאי נותני האישור יש השלכות רוחב מהותיות הן במישור המשפטי והן במישור המעשי, ונראה כי היה נכון שהמחוקק יתן על כך את דעתו ויסדיר את הדבר בצורה ברורה ומפורשת.

הערות

*הערה 1-
-איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים- התייעצות עם השר לאיכות הסביבה
-מניעת סכנות לשלום הציבור והבטחה מפני שוד והתפרצות- התייעצות עם השר לביטחון פנים
-בטיחות של הנמצאים במקום העסק ובסביבתו- התייעצות עם שר העבודה והרווחה
-מניעת סכנות של מחלות בעלי חיים ומניעת זיהום מקורות מים בחומרי הדברה, בדשנים או בתרופות- התייעצות עם שר החקלאות
-בריאות הציבור, לרבות תנאי תברואה נאותים- התייעצות עם שר הבריאות
-קיום תכליות דיני התכנון והבניה- אין צורך בהתייעצות עם שר כשלהו. בצו רישוי עסקים בסעיף 2 (ג) נקבע כי  מטרה זו של "קיום תכליות דיני התכנון והבניה" חלה על כל העסקים הטעונים רישוי.
-קיום הדינים הנוגעים לכבאות- התייעצות עם השר לביטחון פנים.

**הערה 2
מקומות שאינם מצויים בשטחי רשות מקומית כלשהיא וכפופים, לעניין הוצאת רישיון עסק, ישירות למחוז הרלוונטי במשרד הפנים)

*** הערה 3
על פי הוראות סעיף 28 לחוק-ראש רשות מקומית רשאי להסמיך עובדי רשות מקומית כמפקחים שסמכותם תהיה בתחומי אותה הרשות.  שר הפנים רשאי להסמיך מעובדי משרדו או מעובדי משרד חאר ( בהסכמת השר הממונה על אותו המשרד) מפקחים שיהיו להם סמכויות באזורים גליליים, ונציב כבאות והצלה רשאי להסמיך רשאי להסמיך מפקחים מבים עובדי הרשות המקומית, שסמכותם תהיה בתחום אותה הרשות המקומית.

****הערה 4

לעניין זה ראה  למשל פסק דין אבו- כליב, בו נדון מקרה שמשטרת ישראל התנגדה למתן רישיון עסק כאשר אפילו לא הייתה נותן אישור כלל ועיקר. שם נאמר: "לו הייתה העירייה נמנעת מלהסתמך על עמדת המשטרה, שעה שזו הונחה בפניה, כי אז הייתה פועלת בחוסר סבירות. משהונחה כבר עמדת המשטרה בפני העירייה, מחובתה היה לשקול ולבחון, בין יתר השיקולים, את התנגדות המשטרה". עתמ (חי') 681/08 אבו כליב מוחמד נ. ראש עיריית חיפה ואח' ( פורסם בנבו, 10.12.08) וכן ראה המאמר בעניין- סמכויות המשטרה למניעת מתן רישיון. הדברים אלו נכונים פי כמה כאשר מדובר ב"נותן אישור" אשר, כאמור, קביעת העסק כטעון רישוי נקבעה בהתייעצות עימו.

*****הערה 5-
הוראה זו מעלה שאלה אשר יש לתת עליה את הדעת-  כיצד תוכל רשות הרישוי לדעת מה הם תנאיו של נותן האישור, במקרים בהם טרם פורסם לאותו סוג עסק מפרט אחיד ונותן האישור ביקש שלא לקבל לידיו את הבקשה כלל.

******הערה 6–
לעניין זה אנו מפנים גם לסעיף 17(ב) לחוק הפרשנות, התשמא"-1981, בו נקבע כי"הסמכה לעשות דבר או לכפות עשייתו- משמעה גם מתן סמכויות עזר הדרושות לכך במידה המתקבלת על הדעת".

חקיקה:
חוק רישוי עסקים כולל סימון תיקון 34
תקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות), תשס"א- 2000
צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) ( תיקון), התשע"ט- 2018