ניהול עסק בניגוד לתנאי הרישיון- פסק דין מטמנת עברון

בית משפט השלום הרשיע את השותפות המנהלת את אתר מטמנת עברון  (“השותפות המוגבלת”), חברה נוספת המעורבת בניהול האתר, מנהל האתר ומנהל התפעול והאחזקה של האתר בשורת עבירות וביניהן אי קיום תנאי רישיון עסק, זאת למרות שרישיון העסק ניתן לאישיות משפטית שונה מזו שלה נמסרו תנאי הרישיון.
מאמר זה סוקר את העובדות כפי שעולות מפסק הדין ואת נימוקי בית המשפט להרשעה, שכן לעניות דעתנו אין מדובר בפסק דין שיגרתי.

העובדות העולות מפסק הדין

המטמנה קיבלה רישיון עסק בשנת 1976, כאשר על הרישיון נרשם כי בעלי העסק הם: מטמנת עברון תממ תעשיות מחזור וקיבוץ עברון.

בשנת 2002 נוסדה השותפות המוגבלת בה השותפים העיקריים הם מטמנת עברון אגודה (הקיבוץ) וחברת תממ תעשיות מחזור משולבות בע”מ. [אמנם המאשימה טענה שהיה כאן שינוי בעלות שחייב  בקשה חדשה לרישיון, אך מפסק הדין לא עולה כי הוגש כתב אישום נגד השותפות המוגבלת בגין ניהול עסק ללא רישיון].

לאחר יסוד השותפות, הוספו תנאים ברישיון העסק. התנאים נמסרו למנהל האתר בשנת 2010.

בשנת 2014 הוסיף המשרד להגנת הסביבה תנאים ברישיון העסק – על התנאים הנוספים נרשמו שמות השותפות המוגבלת והחברה המנהלת והם נמסרו למנהל האתר, אשר קיבל אותם בשמו ובשם השותפות המוגבלת והחברה המנהלת.

המטמנה נוהלה בניגוד לתנאים הנוספים לרישיון תוך גרימת זיהום מים ומטרדי ריח חריפים.

בגין הפרת תנאי הרישיון המשרד להגנת הסביבה הגיש כתב האישום כנגד השותפות המוגבלת, החברה המנהלת, מנהל האתר ומנהל התפעול והתחזוקה.

טענות הנאשמים

אחת מטענות הנאשמים הייתה כי השותפות המוגבלת איננה בעלת רישיון העסק וכי היא משמשת רק לצורך דיווח ההכנסות של המטמנה לרשויות המס (תאגיד שהוקם לצרכי מס), ואילו סמכויות הניהול והתפעול מצויות בידי חברת ניהול של המטמנה שנגדה לא הוגש כתב אישום.

מאחר והשותפות המוגבלת איננה בעלת הרישיון, הרי שהתנאים שנמסרו למנהל האתר עבורה אינם יכולים להיות “תנאים ברישיון” ולכן לא ניתן להאשימה בהפרת תנאי הרישיון.

פסק הדין

בית המשפט קבע שלא ניתן לעשות הפרדה מוחלטת בין העיסוק בעניינים פיננסיים, לענייני ניהול העסק, במיוחד כאשר השותפות המוגבלת היא זו שרכשה מתקן חדש לטיפול בתשטיפים וכאשר חלק מנושאי המשרה בשלושת החברות הם זהים. השותפות המוגבלת היא שותפה פעילה בניהול העסק, והפרדתה מהפאן הניהולי תהיה הפרדה מלאכותית, לא נכונה ונוגדת את חומר הראיות בתיק.

“מי שבפועל החזיק באתר וניהל אותו הם ארבעת הנאשמים, וגם אם רישיון העסק ניתן מלכתחילה לגורמים אחרים, הרי שכניסת גורמים חדשים חייבה הגשת בקשה לרישיון על שמם והם למעשה נכנסו בנעליהם של הבעלים הקודמים, ומחוייבים בתנאים שנקבעו”. 

בית המשפט סבר שלא ניתן לתת לבעלים חדשים להתחמק מעמידה בתנאים שנמסרו להם- משום שכיום הם טוענים שהרישיון אינו על שמם. אילו כך אכן הדבר- הרי שהיו צריכים לבקש רישיון חדש ולכן הם פועלים ללא רישיון כלל.

בית המשפט קבע כי בעלת הרישיון היא השותפות המוגבלת בה יש שני שותפים עיקריים שהם מטמנת עברון אגודה (הקיבוץ) וחברת תממ תעשיות מחזור משולבות בע”מ. השותפה השלישית  עברון תממ ניהול בע”מ מחזיקה בפחות מאחוז אחד בשותפות.

עוד הוסיף בית המשפט והקשה בהבהירו כי אם הנאשמים הם אלו שמנהלים את המטמנה בפועל כיום ואם רישיון העסק לא ניתן לנאשמים אלו- הרי שהמסקנה שיש להגיע אליה היא כי הם מנהלים את העסק ללא רישיון כלל. “הטיעון לפיו רישיון העסק ניתן בשנת 1976 לגורם אחר מזה שכיום מנהל את המטמנה, על כן אינו מחייב את הגורם החדש – הוא טיעון מרחיק לכת, שקבלתו עלולה להוביל להתחמקות מקיום תנאי רישיונות העסק הניתנים לעסקים השונים, בפעולה פשוטה של העברת הבעלות או הניהול על שם אחר. הדעת אינה יכולה לסבול מצב זה, גם מהטעם, שבעלים חדשים של עסק חייב להגיש בקשה לרישיון עסק על שמו, גם אם קיים רישיון על שם הבעלים הקודם, וכל עוד לא ניתן לו רישיון עסק – הוא, למעשה, פועל ללא רישיון עסק.” ( עמוד 21 לפסק הדין)

כן נקבע כי למרות שרישיון עסק הוא אישי ולא ניתן להעברה- הרי שמאחר והנאשמות מנהלות בפועל את העסק- הרי או שהן בעלות רישיון העסק שאת תנאיו הפרו או שהן פועלות ללא רישיון עסק כלל. בכל מקרה נקבע כי התנאים שנמסרו למנהל האתר מחייבים אותם כתנאים ברישיון.

בית המשפט ראה את הגדרת האחראים להפעלת העסק ברישיון ועל פי תנאיו בהתאם להגדרה המצויה במסמך התנאים שנמסר למנהל האתר, לפיהם  “בעל האתר” או “בעל העסק” הם כל אחד מאלה- בעל האתר המחזיק באתר, בעל רישיון העסק או מבקש הרישיון, לפי העניין, אדם שבהשגחתו או בפיקוחו או בניהולו פועל האתר, וקבע כי כל אחד מהנאשמים עונה על אחת מהגדרות אלו.

הערות לפסק הדין

פסק הדין מעלה קושי משפטי, שכן מצד אחד נקבע כי השותפות המוגבלת והחברה המנהלת הם הגופים המנהלים בפועל את המטמנה וכי הם נכנסו בנעלי הגופים להם ניתן הרישיון וכי מנהל האתר קיבל לידיו את תנאי המשרד להגנת הסביבה בשמו ובשם השותפות המוגבלת והחברה המנהלת ולא טען בזמן אמת כי רישיון העסק לניהול המטמנה אינו על שם גופים אלו, אך מאידך, רישיון העסק, על פי החוק הוא אישי וברור שלא ניתן לגופים אלו, ולכאורה היה יותר נכון להגיש נגדם כתב אישום בגין ניהול עסק ללא רישיון ולא בגין ניהול עסק בניגוד לתנאי רישיון קיים. 

נראה כי בית המשפט גישר על הפער על ידי בחינת התמונה הכוללת העובדתית בתיק- לפיה חברת תממ ( או חברת האם שלה- ורודיס) וקיבוץ עברון מנהלים את המטמנה מזה עשרות שנים באמצעות ישויות משפטיות שונות בכל פעם, ובפועל התנהלות מנהל האתר הינה כאילו רישיון העסק שניתן בשנת 1976 תקף.  

במילים אחרות- בפועל לא היה כל שינוי אמיתי בגופים המנהלים את המטמנה במהלך השנים וההבדל הוא באופן ההתאגדות של אותם גופים. מכאן הגיע בית המשפט למסקנה כי השותפות המוגבלת היא בעלת הרישיון, למרות שלא הייתה קיימת כלל במועד מתן הרישיון למטמנה. בבחינת- העסק הוא אותו העסק, הבעלים העומדים מאחרי הישות המשפטית המנהלת  פורמלית את האתר הם אותם הבעלים ומנהל האתר הוא אותו האדם.

כאמור לעיל, בסופו של יום הרשיע בית המשפט את כל ארבעת הנאשמים בניהול המטמנה בניגוד לתנאי הרישיון, תוך קביעה כי השותפות המוגבלת היא בעלת הרישיון.

פסיקה:
ת”פ 37109-03-16 מדינת ישראל נ. קיבוץ עברון ואח’ (פורסם בנבו,  5.11.19)

 


מצאתם טעות? רוצים להגיב, להוסיף? כתבו לנו info@buslic.co.il