האם בריכות ומקווי מים, שהינם יצירי הטבע, או בריכות שנבנו לפני שנים רבות על ידי גורם לא ידוע (כדוגמת בריכת הקצינים ברמת הגולן, או בריכות שנבנו לפני עשרות ואף מאות שנים בצמוד למעיינות) יהיו טעונות רישיון עסק?
מקווי מים המצויים במעיינות ובנחלים, שלא נגעה בהם יד אדם לא יהיו טעונים רישיון. אך גם בריכות, אשר אופיין הטבעי שונה על ידי דיפון חלקי ומעקות, לא ייחשבו לבריכות שחיה כמשמעותן בצו רישוי עסקים, ולא יהיו טעונות רישיון עסק.

תודות לאלחנן משי ולאשר גרנר אשר תרמו למאמר זה מידיעתם רבת השנים בתחום רישוי העסקים בכלל, ובהיסטוריה של החקיקה הקשורה לתחום בפרט.

המסגרת החקיקתית

צו רישוי עסקים- חובת רישוי "בריכות שחיה"
בפריט 7.4 א בתוספת לצו רישוי עסקים נקבעה חובת הרישוי ל : "בריכת שחיה, לרבות מאגר מים אחר המשמש לשחייה ולנופש מים, לרבות בריכה המצויה בפארק מים ולמעט בריכה המשמשת עד 4 יחידות אירוח למטרת נופש".
המונח "בריכת שחיה" אמנם אינו מוגדר בחוק רישוי עסקים או בצו, אך מוגדר בתקנות הסדרת מקומות רחצה.

הגדרת "בריכת שחיה" בתקנות הסדרת מקומות רחצה (בטיחות בבריכות שחיה), התשס"ד- 2004.("תקנות הסדרת מקומות רחצה")
בתקנות אלו, שהותקנו גם מכח חוק רישוי עסקים וגם מכח חוק הסדרת מקומות רחצה, נקבעו התנאים והדרישות של המחוקק להפעלת בריכת שחיה.

בסעיף 1 לתקנות אלו מוגדרת בריכת שחיה: "מקום המכיל מים, ובכלל זה אמצעי פינוי המים העילי, למטרות שחיה, שעשועי מים, ספורט, לימוד, וטיפול במים (Hydrotherapy) שהוא עסק טעון רישוי לפי צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה-1995".

משמעות ההגדרה היא שתקנות אלו (שהותקנו מכח שני חוקים), לא יחולו על בריכות שחיה שאינן נכללות בצו רישוי עסקים כגון בריכות שחיה הנמצאות בצימרים בהם יש פחות מ 4 יחידות דיור או מאגרי מים שאינם משמשים לשחיה.

הגדרת "בריכת שחיה" בתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל- 1970 ("תקנות התכנון והבניה")
תקנות אלו הותקנו מכח חוק התכנון והבניה ובהן נקבעו התנאים והדרישות לקבלת היתר לבניית מבנים בטעונים היתר. 

בסעיף 1 לתקנות אלו הוגדרה "בריכת שחיה" – מבנה מלאכותי המכיל מים, ובכלל זה אמצעי פינוי מים עיליים למטרת שחיה, שכשוך, נופש ושעשועי מים, לימוד, טיפול במים (Hydrotherapy) וריפוי". (הגדרה זו חלה רק על מבנה מלאכותי, אשר לשם בנייתו נדרש היתר בניה והובאה לשלם השלמת התמונה בלבד).

בריכות שמקורן טבעי לחלוטין

בפסק דין בריכת המשושים נדון מקרה בו אדם טבע למוות בבריכת המשושים. בגין אותו אירוע הוגשה תביעת נזיקין, בין היתר, נגד רשות הטבע והגנים (הרט"ג) ונגד מדינת ישראל.

חשוב להדגיש כי בעניין זה לא הייתה כל מחלוקת בין הצדדים כי בריכת המשושים אינה מהווה "בריכת שחיה" כהגדרתה בתקנות הסדרת מקומות רחצה, ולפיכך אינה טעונה רישיון עסק.

בפסק הדין ניתן למצא את האיפיון של סוג הבריכות הטבעיות, עליהן נמנית בריכת המשושים – מדובר בבריכות טבעיות או מקורות מים טבעיים, המהווים  בדרך כלל חלק ממסלולי הליכה של מטיילים. אין אפשרות לכמת את מספרם של מקורות מים אלו או לאפיין אותם באופן מדויק בשל השינויים החלים בהם בהתאם לכמויות הגשמים ולשינויי האקלים.

בית המשפט קבע כי, מתוך אפיון זה של אותם מקורות מים, ברור כי תכליתו של חוק הסדרת מקומות הרחצה, לא נועדה להסדיר את הרחצה במקורות מים בטבע, בין היתר משום שהוראות צו הסדרת מקומות רחצה (סדרים ואיסורים במקומות רחצה מוכרזים), תשע"ו- 2016, הקובע את ההסדרים הנדרשים לגבי מקום רחצה מוכרז, אינן ישימות ואינן רלוונטיות לבריכות טבעיות.

נראה כי דברים אלו נכונים גם לבריכות אשר נבנו לפני שנים רבות. בדרך כלל יהיו אלו סוגים שונים של מבנים עתיקים, או חלקי מבנים שנותרו בשטח, שנבנו בצמוד למעיינות, שכן כיום הציבור מתייחס למבנים אלו כחלק מהנוף הטבעי. 

בריכות טבעיות המהוות אטרקציות בפני עצמן

הכוונה כאן היא לאתרי בריכות אשר הפכו לאטרקציות כגון: חורשת טל, עמק המעיינות וגן השלושה.

המאפיין של בריכות אלו הוא, שהן בריכות טבעיות במהותן. בריכות אלו נמצאות לעיתים באתרים מתוחמים. הרט"ג או גוף אחר המתחזק את אותו אתר מתוחם, במקרים רבים, הוסיף לבריכות אלו מעקות או אפילו דיפון חלקי ("בניית עזר"). בריכות אלו מהוות חלק מנחלים, כאשר המים המצויים בהן מגיעים ממעיין ו/או מנחל, מתנקזים לבריכה, וממשיכים את דרכם בזרימה בטבע. "בניית עזר" זו דומה במהותה להוספת מדרגות ומעקות בשמורות טבע שונות להקלה על המטיילים במקומות אלו. 

בריכות אלו מהוות בריכות טבעיות לכל דבר ועניין, המהוות חלק מנחלים זורמים, שכן הן לא נבנו ככאלו מלכתחילה ולא יהיו טעונות רישיון עסק כ"בריכות שחיה". 

עם זאת, אין להוציא מכלל אפשרות כי המתחם כולו, בו מצויות בריכות אלו, יהיה טעון רישיון עסק כאתר קיט ונופש לפי פריט 7.1ה לצו רישוי עסקים. 

חשוב לציין כי האמור לעיל מתייחס להעדר החובה להוציא רישיון עסק לבריכות אלו בלבד, ואינו מתייחס לחובות אחרות שיכולות להיות לרט"ג, או לכל גוף אחר המתחזק אתרים אלו, מכח  חקיקה אחרת. 

"מאגר מים אחר המשמש לשחיה ולנופש מים"

לאור האמור לעיל, נותרה שאלה פתוחה והיא, מה הכוונה בחובת הרישוי של "מאגר מים אחר המשמש לשחיה ולנופש מים", כאמור בפריט 7.4א.

מהקשר הדברים ומאופי פריט הרישוי ברור, כי בדומה לבריכות שחיה אשר יהיו חייבות רישוי אם נבנו ככאלה, גם מאגרי המים הטעונים רישוי, לא יהיו פרי יצירת הטבע כי אם מאגרי מים שנבנו ככאלה ואשר הם משמשים לשחיה ולנופש מים.

ההיסטוריה של הגדרת הפריט מלמדת, כי הסיבה להוספת חובת הרישוי ל"מאגרי המים" הללו, מקורה בתקופות בהן ביישובים שונים נבנו מאגרי מים לשמירת מי גשמים ומים מתוקים בעיקר לצרכי השקיה. ברבות הימים החלו חלק ממאגרים אלו לשמש לשחיה ולנופש מים. מאגרים אלו אינם מאגרים טבעיים, אלא מאגרים אשר נבנו ככאלה, ומרגע שהחלו לשמש לשחיה ולנופש מים חוייבו גם הם ברישיון עסק, לרבות עמידה בכל הדרישות לפריט זה בצו, ולרבות עמידה בדרישות תקנות הסדרת מקומות רחצה. 

ויודגש- מאגר מים, המשמש לצורך זה בלבד, ואינו משמש לשחיה ולנופש מים, לא יהיה חייב בהוצאת רישיון עסק. מכאן נובע כי מאגר כזה גם לא יהיה חייב בעמידה בדירשות תקנות הסדרת מקומות רחצה, שכן לא מדובר בעסק הטעון רישיון. 

פסיקה:
תא (רמ') 11904-08-09 עזבון המנוח אבוהב ישראל משה ז"ל נ. רשות הטבע והגנים (פורסם בנבו, 05.12.2016)

חקיקה:
חוק רישוי עסקים, התשכ"ח- 1968
צו רישוי עסקים ( עסקים טעוני רישוי), התשע"ג- 2013
חוק הסדרת מקומות רחצה, תשכ"ד- 1964
חוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965
תקנות הסדרת מקומות רחצה (בטיחות בבריכות שחיה), תשס"ד-2004