בית חולים וטרינרי יהיה טעון רישיון עסק – פריט 3.2א

ככל שהדבר נוגע לרפואת בני אדם- הן מרפאות והן בתי חולים אינם טעונים רישיון עסק. הסיבות העיקריות לכך הן, שהעיסוק ברפואה טעון רישוי עיסוק, ניהול בתי חולים לבני אדם מצוי בפיקוח משרד הבריאות, ואין צורך או היגיון בכפל רגולציה.
הדברים שונים כאשר אנו בוחנים את ההסדרים החוקיים ביחס לרפואת בעלי חיים, תחום המפוקח על ידי משרד החקלאות. מאמר זה ידון בחובת הרישוי של בתי חולים וטרינריים, בניגוד למרפאה וטרינרית, ובסיבה לכך.

המאמר נכתב בשיתוף עם מר אשר גרנר ומר אלחנן משי

 מרפאה וטרינרית אינה טעונה רישיון עסק
חוק הרופאים הוטרינרים, תשנ”א- 1991 מגדיר עיסוק ברפואה וטרינרית כ “טיפול רפואי בבעל חיים למניעת מחלה או ריפוייה, בדיקה, איבחון, או ניתוח של בעל חיים, או מתן מרשם עבורו, ולרבות בדיקה של גווית בעל חיים לשם איבחון מחלה או לשם קביעת היותה ראויה למאכל אדם”.

בחוק נקבעה גם חובת הרישוי של רופאים וטרינרים.

מאחר ורפואה וטרינרית טעונה רישוי כמקצוע, הרי שבמקביל להעדר חובת רישיון לניהול מרפאה לבני אדם על יד רופא, גם ניהול מרפאה וטרינרית על ידי וטרינר לא יהיה טעון רישיון עסק.

בית חולים וטרינרי טעון רישיון עסק
בניגוד לבתי חולים לבני אדם אשר ניהולם מוסדר על ידי משרד הבריאות, ניהול בתי חולים וטרינרים אינו מוסדר על ידי משרד החקלאות. יש לשים לב כי ניהול בית חולים וטרינרי כולל טיפול ואחזקה של בעלי חיים, עיסוק הטעון רישיון עסק.

לכן, ניהול בית חולים וטרינרי כן יהיה כפוף להוראות חוק רישוי עסקים, ויהיה טעון רישוי לפי פריט 3.2א – טיפול ואחזקה בבעלי חיים.
יצויין כי החלטה כזו התקבלה גם על ידי הועדה הבינמשרדית לרישוי עסקים של משרד הפנים והתפרסמה  בביטאון המקצועי לרישוי עסקים מס’ 9 מחודש ספטמבר 2010.

מרפאה וטרינרית אינה טעונה רישיון עסק.
בית חולים וטרינרי טעון רישיון עסק.

כיצד ניתן לדעת האם מדובר במרפאה או בבית חולים וטרינרי
בפסק דין ירקוני נדון מקרה בו וטרינר ניהל מרפאה לבעלי חיים, אך הוגש נגדו כתב אישום בגין ניהול עסק של בית חולים לבעלי חיים ללא רישיון.
יש להסביר כי, בשנת 1983, השנה בה ניתן פסק הדין, היה קבוע בצו רישוי עסקים, שהיה אז בתוקף, באופן צפורש כי בית חולים לבעלי חיים יהיה עסק טעון רישיון.
באותו פסק הדין נקבע כי הצו איננו מביא הגדרה מיוחדת של המונח “בית חולים”, ועל כן נכון יהיה לפרשו לפי המשמעות הלשונית הרגילה שבה משתמשים בני אדם בשיח ושיג המקובלים. על פי אמות מידה אלו, בית חולים הוא מקום בו מאשפזים בני אדם. ולכן- מרפאה בה אין מאשפזים בעלי חיים, לא תייחשב לבית חולים ואיננה עסק הטעון רישוי. עוד הוסיף בית המשפט כי, מסקנה זו אין בה כדי להפתיע, כי גם מרפאה של רופא המטפל בבני אדם אינה נחשבת לעסק הטעון רישוי ואיננה נכללת בצו.

עם זאת, ההבחנה בין בית חולים למרפאה לא תמיד תהיה ברורה לחלוטין. ברור כי מוסד המציג עצמו כבית חולים וטרינרי, ייחשב לכזה. כך גם ברור כי רופא אחד המנהל מרפאה ואף מבצע  לעיתים ניתוחים בבעלי חיים, גם אם מידי פעם בעל חיים אחד או שניים ישהו במרפאה למשך לילה – לא ייחשב לבית חולים.
נראה שכמו במקרים רבים בתחום רישוי עסקים, לא ניתן, במסגרת כללים נוקשים, לקבוע את הגבול המדויק שבין מרפאה לבית חולים, ועל רשות הרישוי יהיה לבחון כל מקרה לגופו, לאור מספר ימי האישפוזים של בעלי חיים באותו המקום.

הקו המפריד בין מרפאה ובית חולים וטרינרי לא תמיד יהיה ברור, ויש לבחון כל מקרה לגופו.

חקיקה:
חוק הרופאים הוטרינרים, התשנ”א- 1991
צו רישוי עסקים התשמ”ג- 2013 ( תיקון 2018)

פסיקה:
בג”צ 351/83 ירקוני נ. ראש המועצה המקומית יהוד ( פורסם בנבו, 11.12.1983)


מצאתם טעות? רוצים להגיב, להוסיף? כתבו לנו info@buslic.co.il