לאחרונה פורסמו שני פסקי דין הנוגעים לסירוב משטרה לקיום אירוע תחת כיפת השמים, בשל מידע מודיעיני המצוי ברשותה (פריט 7.7.ה). בשני המקרים בחן בית המשפט את המידע המודיעיני ואת שיקולי המשטרה. בפסק דין אס.טי.בי, אישר בית המשפט את סירוב המשטרה ואילו בפסק דין אקולוגיה באופק, סירוב המשטרה נדחה.
במאמר זה נבחן את שני פסקי הדין ואת נימוקי בית המשפט להחלטות שהתקבלו.

בפסק דין אס.טי.בי נדונה התנגדות המשטרה לקיום מסיבת פורים תחת כיפת השמים באחד מחופי הכינרת.
בית המשפט בחן  האם למשטרה היה חומר מספיק כדי לבסס החלטתה, שקיים חשש ממשי לשלום הציבור בקיום האירוע, וכי באירוע עתיד להתקיים סחר בסמים.
בית המשפט ציין כי הרשות רשאית לבסס את החלטותיה על ידיעות שהגיעו אליה, אף אם לא ניתן להוכיחן על פי דיני הראיות בבית משפט. ( פס"ד ניימן ופסיקה רבה נוספת אליה מפנה פסק הדין). עוד ציין בית המשפט כי מידע מודיעני הוא ראיה מינהלית שהרשות רשאית להביא בחשבון.

בית המשפט בדק את החומר המודיעיני אשר הוצג בפניו על ידי המשטרה, והגיע למסקנה כי מידע זה מלמד באופן ברור על סכנה ממשית לביצוע עבירות סמים בהיקף נרחב במהלך האירוע. 

בית המשפט התייחס גם לטענה כי,  לבעלי העסק זכות לקבל לפחות פראפרזה על החומר המודיעיני המצוי בידי המשטרה, וקבע כי, הזכות של אדם לעיין בכל חומר המצוי בידי הרשות הנוגע לעניינו אינה זכות מוחלטת, שכן היא עלולה להתנגש עם זכויות פרטים אחרים ועם אינטרסים ציבוריים רבי משקל. הגילוי הוא הכלל ואילו החיסיון הוא החריג, ויש להצדיקו בעילה טובה של הרשות כדי למנוע את גילוי המידע. ( פס"ד אספקת אבן ירושלים, עמ' 233-234).

בית המשפט, שעיין בחומר המודיעיני, השתכנע כי מדובר בחומר מהעת האחרונה שלא היה בידי המשטרה עת אישרה למארגנים קיום אירועים קודמים, וכי אין לאפשר חשיפת תוכנו.

בית המשפט לא התערב בשיקול דעת המשטרה שלא לאפשר את קיום האירוע.

בפסק דין אקולוגיה באופק נדון מקרה של סירוב משטרה לקיום אירוע פורים בבקעת הירדן. גם כאן נדון סירוב המשטרה לקיום האירוע בשל  מידע מודיעני חסוי.
המשטרה ציינה כי באירוע שהתקיים בצפון הארץ על ידי אותם מארגנים, נפטרו שני אנשים כתוצאה משימוש בסמים בעת המסיבה, ורבים טופלו רפואית. בעת הגשת הבקשה לאירוע זה, החקירה בעניין אותו אירוע הייתה עדיין בעיצומה.

המשטרה טענה כי מדובר במסיבת סמים, כי אין לבטוח במארגני המסיבה, כי לא ניתן לאבטח אירוע כה גדול ועוד. המועצה האזורית הודיעה כי לשיטתה אין כל בעיה לאבטח את האירוע.

בית המשפט ביקר את טענת המשטרה כי אין לבטוח במארגני האירוע, קבע כי אין לה מקום, והוסיף כי מתן אמון, או לא, במארגנים אינו חלק מדרישות חוק רישוי עסקים, אלא יכול להצדיק קביעת תנאים אשר רק לאחר שהתמלאו, ניתן לאדם רישיון עסק המבוקש על ידו.
בית המשפט התייחס לחשש שאירוע דומה לזה שאירע בצפון יתרחש שוב, ולמידע המודיעני שהוצג בפניו, והגיע למסקנה כי אין בשני אלה כדי לבסס סירוב גורף לקיום האירוע.
בית המשפט הוסיף כי, החשש והמידע המודיעני יכולים לגרום להקשחת התנאים למתן הרישיון והעמדת תנאים נכונים וראויים בנסיבות העניין, על מנת לאיין את הסיכון, ולא לפגוע בחופש העיסוק. על התנהלות המשטרה להיות סבירה והגיונית בנסיבות העניין, שאחרת, כל אירוע המוני בו נפגעו אנשים בעבר לא יזכה לאישור רישיון לקיימו פעם נוספת, למרות שניתן לעבות ולהקשיח את התנאים הנדרשים.

לאור האמור לעיל, קבע בית המשפט כי חופש העיסוק גובר במקרה זה על עמדת המשטרה, כאשר ניתן לאיין את הסיכון בתנאים.
בית המשפט הטיל תנאים משלו לקיום האירוע, תוך שהוא מוסיף כי הפרת תנאי אחד או יותר מהתנאים שנקבעו על ידו תביא להפסקה מיידית של האירוע.

פסיקה:
עת"מ (נצ') 25370-03-19 אס. טי. בי הפקות בע"מ נ. איגוד ערים כנרת (18.3.19) [פורסם בנבו]
ע"ב 2/84 ניימן נ. יו"ר וועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת-עשרה (15.5.85) [פורסם בנבו]
רע"א 291/99 ד.נ.ד. אספקת אבן ירושלים נ. מנהל מס ערך מוסף (14.4.04) [פורסם בנבו]
ה"פ 45356-03-19 אקולוגיה באופק בע"מ נ. מדינת ישראל – משטרת תחנת אריאל ואח' (21.3.19)[פורסם בנבו]