עסק של משלוח מזון בלבד איננו טעון רישוי

עסק שמחזיק במספר אופניים רגילות/חשמליות, אשר באמצעותם מסופקים שירותי משלוח מזון לעסקים שונים, איננו עסק טעון רישיון לכשעצמו. החובה להוצאת רישיון עסק למשלוח מזון חלה על העסק המכין את המזון והאורז אותו למשלוח.

תודה למר אשר גרנר על הערותיו המועילות למאמר זה

המקרה שהובא בפנינו הינו של עסק המחזיק במספר זוגות אופניים חשמליות. האופניים מאוחסנות במקום מסוים, כאשר בשעות העבודה משתמשים עובדי העסק באותן אופניים לשם ביצוע משלוחי מזון עבור עסקים אחרים של הכנת מזון. עסק האופניים מספק רק את שירותי העברת המזון מהעסק העוסק בהכנתו ובאריזתו אל הלקוח.

פריט רישוי 4.2ג’ קובע חובת רישוי לעסק של הכנת מזון למכירתו לצריכה מחוץ למקום הכנתו, לרבות משלוח מזון ולמעט הסעדה כמשמעותה בפריט 4.6ה.

חשוב לציין כי “משלוח מזון” איננו פריט רישוי בפני עצמו, והאחריות לביצוע משלוח המזון על פי דרישות גורמי הרישוי השונים לפריט 4.2ג’ הינה על העסק המכין את המזון לשם צריכתו שלא במקום (כולל קיום הדרישות התברואיות לאריזת והכנת המזון למשלוח).

העובדה שאין פריט רישוי של “משלוח מזון” אינה מקרית. משלוח המזון נכלל בתוך פריט הרישוי 4.2ג’ (כמו גם בפריטים הנוגעים למרכולים) בכוונת מכוון. וחובת הוצאת הרישיון חלה על אותו בעל העסק המכין את המזון ואורזו למשלוח. עסקי משלוחים (במובן של העברת המזון מבית העסק ללקוח בלבד) למיניהם אינם נכללים בפריטי הרישוי, שכן אין מטרה ממטרות חוק רישוי עסקים הנוגעת אליהם.

יובהר- למיטב ידיעתנו עמדת משרד הבריאות בעניין זה הינה חד משמעית, אין לבצע שליחויות מזון ללא רישוי, ולא יהיה מקרה בו “משלוח המזון” יפול בין הכסאות ולא ירושה כלל. במידה ועסק בעל רישיון רק לפי פריטי 4.2א או 4.2ב ( בתי קפה, מזנונים ומסעדות) מבקש גם לשלוח מזון ללקוחותיו עליו להוציא רישיון גם לפי פריט 4.2ג.
עוד יוסף כי בפסק דין מדמון ציין בית המשפט כי ביום 11.2.07 פרסם משרד הבריאות הנחיות כלליות לגבי דרישות רישוי של עסק העוסק בשליחת מזון לבית לקוח, וכי המשרד שוקד על הכנת מפרטים אחידים לעניין משלוחי המזון.

מאחר ולא מדובר באיחוד פריטי רישוי, כי אם באי קיום פריט רישוי נפרד של שליחויות מזון, אין מקום, ולא יהיה זה נכון, לפצל את פריט הרישוי להכנת המזון ולביצוע המשלוח, מקום שלא הייתה כל כוונה לעשות כן. כאמור, ההליך כולו מצוי בפריט אחד.

מכאן ברור שאם, בעל העסק של הכנת המזון לפי פריט 4.2ג’, משתמש בשירותי צד ג’  לביצוע שירותי משלוח המזון, אין הדבר מעביר את האחריות לעמידה בדרישות חוק רישוי עסקים למבצע המשלוח, ואין הוא פוטר את בעל העסק מאחריות לקיום הוראות חוק זה, ודרישות גורמי הרישוי.

דברים אלו יהיו נכונים גם למשלוח מזון הכלול בפריטים4.7ב’ ו- 4.7ד’- פריטים המחייבים רישוי של מרכולים.דהיינו- מרכול המבקש לבצע משלוחי מזון צריך הצטייד גם ברישוי לפי פריט 4.2ג, משלוח מזון.

עוד חשוב לציין כי אין לבלבל  מתן שירותים של “משלוחי מזון” שירותים הנכללים בפריט הרישוי האמור, עם הובלת מזון והפצתו- פריט רישוי שנועד להסדיר פעילות שונה לחלוטין.
בהקשר זה נבקש לציין כי בפסק דין מדמון נקבע כי תקנות רישוי עסקים (תנאים תברואיים להובלת בשר, דגים, עופות ומוצריהם), תשי”ב-1971,אינן חלות על שירות משלוחים אותם מספקים מרכולים, ואין מדובר בשתיקת המחוקק הטעונה השלמת החסר בדרך של פרשנות שיפוטית. בית המשפט הפנה לדיון של וועדת הבריאות והרווחה של הכנסת מיום 19.10.15 (סעיף 23 לפסק הדין), לפיו שאלת שירות המשלוחים איננה מוסדרת וצריך להסדירה בעתיד.

פסיקה:

תצ’ (חי’) 30584-08-25 יניב מדמון נ. קואופ ישראל-רשת סופרמרקטים בע”מ (29.10.17) [פורסם בנבו]


מצאתם טעות? רוצים להגיב, להוסיף? כתבו לנו info@buslic.co.il