תיקון 34- ביקורות ודרישה לתיקון ליקויים – ס’ 8ד

סעיף 8ד הינו סעיף חדש בחוק, והוא מהווה חלק ממערכת שלמה של סעיפים שהוכנסו בתיקון 34 ונועדו  “להגביר את השקיפות והוודאות למבקש הרישיון ולקצר את הזמנים הנדרשים לצורך רישוי עסק”.
הסעיף  כולל הוראות הנוגעות לפעולות הרשות בבואה לבצע ביקורות בעסק וקובע לוחות זמנים להתייחסות הרשות, בכתב, לליקויים שנמצאו באותן ביקורות.
מועד כניסה לתוקף- 1.1.19

מונחים במאמר זה-
רשות– כולל רשות רישוי ו/או גורם רישוי ופקחים מטעמן.
רישיון– ובכלל זה היתר והארכת רישיון או היתר.
ביקורות– ביקורות הנערכות בעסק על ידי רשות בין לצורך קביעת תנאים למתן רישיון או היתר, בין לשם בדיקת עמידה בתנאים הנדרשים למתן רישיון או היתר, ובין לשם פיקוח על קיום הוראות החוק.
דו”ח ליקויים– הודעה בכתב, לאחר שנערכה ביקורת, המפרטת מהם הליקויים שנמצאו בעסק.

הוראות הסעיף

הסעיף קובע כי כאשר רשות עורכת ביקורת בעסק, יוצא לבעל העסק דו”ח בכתב המפרט את הליקויים שנמצאו בעסק, קובע בתוך כמה זמן על בעל העסק לתקן ליקויים אלו, מה על בעל העסק לעשות אם אינו מסכים עם דרישות הרשות ומהן הסנקציות בגין אי תיקון הליקויים.

המועדים למסירת דו”ח ליקויים לבעל העסק

  • דו”ח ליקויים ימסר לבעל העסק בתוך 30 יום ממועד הביקור הראשון של הרשות.
  • הארכת מועד בהחלטת עורכי הביקורת– ניתן להאריך את המועד הנ”ל ב 15 יום נוספים, אם עורכי הביקורת מצאו שיש נסיבות מיוחדות שינומקו  (חשוב- נסיבות מיוחדות יש לפרט בכתב).
  • הארכת מועד בהחלטת שר האחראי על התחום בו נערכה הביקורת-
    לפי החלטת השר, מסיבה של מורכבות סוג העסק.
    עסק שיש לפרסם לגביו מפרט אחיד– ההארכה על ידי השר לא תעלה על 90 יום.
    יש לפרסם את החלטות השר על הארכת המועד לגבי אותם סוגי עסקים– באינטרנט בפורטל “ממשל זמין”.

דו”ח הליקויים יכלול:

  1. מהם התנאים או ההוראות שהעסק אינו עומד בהם.
  2. המועד המקסימאלי לתיקון הליקויים.
    קביעה כי יש לתקן את הליקוי מיידית-
    – תיעשה כאשר הפגיעה או המטרד הם ממשיים ( לאדם מסוים, לציבור, לסביבה).
    – במקרה כזה ינתנו הוראות להפעלת העסק עד לתיקון הליקויים.
    – הוראות אלו לא יביאו להפסקה ממשית של פעילות העסק.
    באופן מעשי מדובר במתן הוראות המגבילות את פעילות העסק, כך שבאופן מיידי, תופסק ההפרעה הממשית ותופחת לרמה המאפשרת המשך פעילות  העסק עד לתיקון מלא של הליקויים.
    הוראה זו מאפשרת בפועל קיום מדרג של הגבלות על העסק, והפעלת שיקול דעת מדוד של הרשות, כך שהעסק יוכל להמשיך ולפעול גם אם אינו עומד במלא דרישות הרשויות, וגם אם פעילותו חורגת באופן משמעותי מהדרישות על פי חוק.
    במידה וקיימים ליקויים המצדיקים הפסקה מיידית של העיסוק- נזכיר כי לרשות נתונים מספר אמצעים להפסקה מיידית של הפעלת העסק- הוצאת צו הפסקה מנהלי ( ס’ 20), הוצאת צו הפסקה שיפוטי ( ס’ 22ב), הגשת כתב אישום ובקשה מבית המשפט להורות על סגירה מיידית של העסק (ס’ 17).
  3. האופן שבו על בעל העסק להוכיח כי תיקן את הליקויים.
    לרשות ניתן שיקול דעת נרחב גם לגבי האופן שבו יתבקש בעל העסק להוכיח כי אכן תיקן את הליקויים, החל בהסתפקות בהצהרה של בעל העסק כי הליקויים תוקנו וכלה בצורך לערוך בעסק ביקורת נוספת.
    עורך הדו”ח יכול לקבוע מהו האופן בו בעל העסק יוכיח לרשות כי הליקויים תוקנו, אך החוק מונה גם אפשרויות ודרכי הוכחה. יצויין כי אפשרויות אלו אינן ממצות את כל דרכי ההוכחה, אך נראה שהן מהוות את עיקריהן.
    א. הגשת מסמכים המוכיחים כי התיקונים תוקנו. מסמכים אלו יכולים לכלול הצהרה של בעל העסק כי הליקויים תוקנו.
    נראה כי במסגרת זו תיתכן גם הדרישה להמצאת חוות דעת גורם מקצועי, אישורי תו תקן וכו’. רמת המסמכים שתידרש תהיה, מן הסתם, תלויה באופיו של הליקוי.
    ב. עריכת ביקורת חוזרת
    במקרה זה בעל העסק יודיע לרשות שהוציאה את דו”ח הליקויים כי הליקויים תוקנו, ועל הרשות לבצע ביקורת חוזרת בעסק.
    מועד עריכת הביקורת החוזרת– 30 יום מהודעת בעל העסק על ביצוע התיקון.
    הארכת תקופה לביקורת חוזרת מעבר ל 30 יום- בקביעת שר הממונה על התחום. (מידע על קביעות השר- יתפרסם באתר “ממשל זמין”).
    אם עורכי הדו”ח לא ביצעו את הביקורת החוזרת במועד- הצהרת בעל העסק כי הליקויים  תוקנו תספיק, אלא אם קבע השר הממונה על התחום, ביחס לאותו סוג עסק, כי בכול מקרה לא ניתן יהיה להסתמך על הצהרת בעל העסק ( קביעת השר תפורסם באתר “ממשל זמין”).
  4. כאשר ניתן דו”ח ליקויים לעסק העובד ברישיון- חובה לציין בדו”ח כי:
    -במידה והליקויים לא יתוקנו ניתן יהיה לנקוט בהליכי אכיפה נגד העסק.
    -האפשרות להגשת בקשה לביטול הדרישה, והדרך להגשת בקשה כזו.

דרישות נוספות של הרשות מעבר לדו”ח הליקויים (“הדרישה הנוספת”)

דו”ח הליקויים ימצה את דרישות הרשות. הרשות רשאית לדרוש דברים נוספים רק אם יתקיימו התנאים הבאים:
1.   הדרישה הנוספת, או אופן ההוכחה בעמידה בדרישה הנוספת, קבועים בחוק כלשהו או במפרט אחיד.
כך למשל- במידה ורושם הדו”ח טעה, ומסיבה כלשהי נשמטה מהדו”ח דרישה כשלהי, למרות שאותו תנאי נמצא במפרט האחיד, לא יוכל בעל העסק להסתמך על דו”ח הליקויים ולטעון כי לא ניתן לבקש ממנו לעמוד באותו התנאי. כך גם אם קיימת דרישה בחוק אחר כלשהו (כגון- דרישה לרישיון עיסוק) ודרישה זו לא נכללה, או נשמטה, מדו”ח הליקויים.
2.  חל שינוי בעסק ממועד עריכת דו”ח הליקויים, ואותו שינוי מחייב עמידה בתנאים נוספים, או אופן הוכחה שונה לתיקון הליקויים.
3.  קיום נסיבות חריגות. מאחר והמונח “נסיבות חריגות” הינו מונח רחב ביותר, מפרט הסעיף מי מוסמך לאשר דרישות נוספות בשל “נסיבות חריגות”.
האישורים יהיו מנומקים ובכתב.
מי רשאי לקבוע כי קיימות נסיבות חריגות
דרישה נוספת של נותן אישור – הסמכות לקביעת “נסיבות חריגות” תהיה נתונה לגורם מוסמך מחוזי (העובד הבכיר ביותר בתחום המחוז שבו נמצא העסק, שהוסמך על ידי גורם ארצי למתן אישור בדבר הנסיבות החריגות ונושא הביקורת הוא בתחום אחריותו) .
דרישה נוספת של רשות הרישוי- הסמכות לקביעת “נסיבות חריגות” תהיה נתונה לגורם מוסמך ארצי (ראש הרשות).
המועדים שנקבעו לתיקון הליקויים, אינם מאריכים את מועדי הרשות למתן תגובתה לבקשה לרישיון.
משמעות הוראה זו הינה, שכאשר מוגשת בקשה לרישיון עסק, לוח הזמנים למתן דו”ח ליקויים יוכתב למעשה על ידי לוח הזמנים למתן תגובה לבקשה ולא להיפך.
ההגיון אומר כי רשות לא תוכל להסתייג ממתן רישיון עסק אלא אם ביקרה בו, ולשם נימוק הסתייגותה או דרישת תנאים מסוימים לשם מתן רישיון, או דרישה להוספת תנאים ברישיון, עליה לגבש ולמסור לבעל העסק דו”ח ליקויים.

[לנוחות הקוראים נציין שוב את לוחות הזמנים הקבועים בחוק ובתקנות-
תקנה 7 לתקנות רישוי עסקים ( הוראות כלליות) קובעת כי משקבל נותן אישור בקשה לרישיון עליו לתת תגובתו בתוך 30 יום, הניתנים להארכה ב 30 יום נוספים מנימוקים מיוחדים שירשמו. (ובאישור מי שהוסמך על ידי השר הרלוונטי ניתן להאריכם ב 30 יום נוספים).
דו”ח ליקויים על פי סעיף זה יוגש לבעל העסק בתוך 30 יום ממועד הביקורת הראשונה בעסק ( ניתן להארכה “הרגילה” ב 15 יום)].

מצד אחד, בעל העסק צריך לדעת שעצם העובדה שקיבל דו”ח ליקויים וקביעת לוח זמנים לתיקון אותם ליקויים, אין בהם כדי להקנות לו חסינות מפני סירוב לבקשה.
מצד שני על הרשות לדעת, כי בהוציאה דו”ח ליקויים אינה פטורה מהצורך להביע את עמדה בדבר מתן הרישיון במועדים שנקבעו לכך בחוק, והיא צריכה להחליט האם אותם ליקויים מצדיקים סירוב או לתת הסכמתה למתן הרישיון בתנאי של תיקון הליקויים לשביעות רצונה (כתנאי לרישיון או תנאי ברישיון).

כאשר בעל עסק סבור שהדרישה לתיקון ליקויים אינה מוצדקת-

במקרה כזה בעל העסק יגיש בקשה לביטול דרישה לתיקון ליקויים. בקשה זו הינה מעין סוג של השגה ונקבעו לה כללים מיוחדים בסעיף זה.

למי פונים- לגבי דו”ח ליקויים שניתן על ידי נותן אישור, הפניה תהיה לגורם מוסמך מחוזי, (מדובר באותו גורם מוסמך מחוזי הרשאי לאשר “נסיבות חריגות” ראה לעיל).
לגבי דו”ח ליקויים שניתן על ידי רשות הרישוי- הפניה תהיה  לגורם מוסמך ארצי ( ראש הרשות).
המועדים לפניה-בתוך  14 יום מקבלת הדו”ח, או מועד ארוך יותר הנקוב בדו”ח הליקויים.

הנימוקים האפשריים לבקשה לביטול הדרישה לתיקון ליקויים-

החוק מונה שני סוגי נימוקים להגשת בקשה לביטול הדרישה לתיקון ליקויים-
האחד- לא מדובר בליקוי. דהיינו, מה שנרשם בדו”ח כליקוי, איננו כזה ובעל העסק אינו מפר כל הוראה או תנאי. בעל העסק טוען כאן כי הוא פועל על פי דין וכי הדרישה לתיקון אינה נכונה.
השני- הדרישה אמנם נכונה, אך קיימות נסיבות בשלן הוא אינו יכול לקיים את הדרישה או לא יכול לקיימה במועד בו נדרש התיקון.
גם אם הוגשה בקשה לביטול הדרישות בדו”ח הליקויים,
הדרישה על פי דוח הליקויים נשארת בתוקפה אלא אם הוחלט אחרת.
ניתן לקבוע אגרה להגשת בקשה לביטול דרישה לתיקון ליקויים.

היחס בין דו”ח ליקויים להודעת קנס או להטלת קנס מנהלי

הוראות הסעיף מבהירות כי על מנת להוציא הודעת תשלום קנס או להטיל קנס מנהלי (לכשיתאפשר על פי חוק)- אין חובה כי יימסר לבע העסק דו”ח ליקויים.
המשמעות היא ניתוק הקשר בין החובה להוציא דו”ח ליקויים לאחר עריכת ביקורת, לבין סמכות הרשות להטיל קנסות על אי עמידה בתנאי רישיון, או על ניהול עסק ללא רישיון.
הבהרה זו חשובה, שכן, על פי האמור בדברי ההסבר להצעת החוק (עמ’ 576), לכשיוסדר עניין הטלת קנסות בגין עבירות על החוק, ניתן יהיה להטיל קנס על בעל העסק גם בגין עבירה של “אי תיקון ליקויים”.

 אי תיקון ליקויים- עבירה חדשה ועצמאית- החמרה ביחס להצעת החוק

בתיקון 34, הורחב סעיף 14 לחוק , ונקבע בו כי אי קיום דרישה לתיקון ליקויים יחשב לעבירה על פי חוק זה, שדינה מאסר 18 חודשים או קנס, כמפורט באותו הסעיף. זוהי עבירה חדשה ונפרדת מהעבירות האחרות על פי חוק זה ואינה קשורה לשאלה אם העסק עצמו פועל עם, או ללא, רישיון.

לעניין זה יש לציין את ההחמרה המשמעותית בין הענישה המוצעת על פי  הצעת החוק לבין הענישה על פי התיקון לחוק שאושר.
על פי הצעת החוק כפי שהובאה לקריאה ראשונה ואשר לוותה בדברי הסבר, נקבע כי העונש בגין “אי תיקון ליקויים” יהיה קנס בלבד, וגם זאת קנס לפי סעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, העומד על סכום מקסימאלי של 14,000 ש”ח במועד כתיבת מאמר זה.

אלא שבנוסח החוק הסופי, כפי שאושר על ידי כנסת, נקבע כי העונש בגין עבירה של אי תיקון ליקויים הינו העונש המקסימאלי הקבוע לכל יתר העבירות על פי החוק, שהוא 18 חודשי מאסר וקנס על פי סעיף 61(א)(4) לחוק העונשין העומד על 226,000 ₪.

חקיקה:
חוק רישוי עסקים , כולל תיקון 34
תקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות), התשס”א- 2000


מצאתם טעות? רוצים להגיב, להוסיף? כתבו לנו info@buslic.co.il