תיקון 34- ענישה- סעיפים 14, 14א2

בתיקון 34, עודכנו והוספו סעיפים הדנים בעבירות ובענישה על פי החוק (מאמר זה מתייחס לסעיפים 14, ו 14א2). בסעיפים אלו הוספו עבירות של אי קיום דרישה לתיקון ליקויים, ומסירת פרטים לא נכונים במסמך, בתצהיר או בהצהרה. כן נקבעה תקרה גבוהה משמעותית של קנסות אשר ניתן להטילם על בעל העסק שהורשע בעבירות הללו.
בנוסף, נקבע באותם סעיפים, כי עבירה על הוראות סעיף 14, הינה עבירה מסוג “אחריות קפידה”- עבירה שאינה דורשת קיומו של יסוד נפשי להוכחת קיומה.

המאמר הבא סוקר את השינויים והתוספות בכל הנוגע לשינוי בהגדרה והוספת עבירות ולענישה.
המאמר אינו עוסק בהוראות בעניין עבירות קנס ובהטלת עיצומים כספיים, שכן במועד כתיבתו הטלת עונשים אלו  טעונה הליך חקיקה נוסף.
לנוסח סעיפים 14 ו 14א2 ראה- סעיף 14סעיף 14א2 ;

העבירות 

סעיף 14-

  1. עיסוק בעסק טעון רישוי בלא רישיון, היתר זמני או היתר מזורז, או בניגוד לתנאי הרישיון, ההיתר הזמני או ההיתר המזורז, בניגוד להוראות סעיף 4.
    – סעיף 4 הוא הסעיף הקובע את החובה לעסוק בעסק הטעון רישוי רק אם יש בידי העוסק רישיון, היתר זמני או היתר מזורז, ובהתאם לתנאיו.
    – עבירה זו הייתה קיימת גם בנוסח החוק הקודם.
  2. אי קיום תקנות שהותקנו לפי סעיפים 9-11ב.
    – הסעיפים האמורים קובעים את סמכות השרים הרלוונטיים להתקין תקנות לעסקים לשם קיום מטרות החוק עליהן הם מופקדים.
    – עבירה זו הייתה קיימת גם בנוסח החוק הקודם.
    – בנוסח החוק החדש ניתנה לשרים הסמכות לקבוע באותן תקנות כי הפרת הוראה בהם לא תהווה עבירה, או כי העונש בגין ההפרה יהי מופחת ( עד 6 חודשי מאסר, וקנס לפי סעיף 61(א)(1) לחוק העונשים- העומד ביום כתיבת מאמר זה על סך של 14,400 ש”ח).
  3. אי קיום דרישה לתיקון ליקויים, שנמסרה לפי סעיף 8ד.
    – סעיף 8ד, הינו סעיף חדש המסדיר את הכנת דוחות ליקויים, את אופן מסירתם לעוסק ואת אופן הוכחת תיקונם.
    – עבירה זו הינה עבירה חדשה, שלא הייתה קיימת בנוסח החוק הקודם.

סעיף 14א2

4.מסירת פרטים לא נכונים בתצהיר, במסמך או בהצהרה אשר נדרשו בסעיפים ספציפיים בחוק, לשם קבלת אישור, רישיון או היתר מזורז
– סעיף 14א2 מפרט את הסעיפים הספציפיים, אשר הגשת תצהירים הצהרות ומסמכים במסגרתם,  תהווה עבירה על החוק.
– יש לציין כי אלו הסעיפים המתייחסים לאישור על יסוד תצהיר, הגשת תצהיר כאשר הבקשה מועברת לנותן האישור “לידיעה בלבד”, מסלולי ההיתר המזורז ומסלול הרישוי על יסוד תצהיר.
– יש לשים לב כי העבירה בסעיף זה מתייחסת להגשת תצהירים הצהרות ומסמכים לפי הוראות הסעיפים הספציפיים המפורטים בלבד (דהיינו- מדובר ברשימה סגורה), ולא למעשים אלו באופן כללי.
– להלן רשימת הסעיפים- תצהיר לפי סעיף 6(ג)(1), תצהיר לפי סעיף 6א(א1)(1), תצהיר מסמך או הצהרה לפי סעיף 6א1, תצהיר מסמך או הצהרה לפי סעיף 6א3, מסמך לפי סעיף 6ב(א), המצורף לבקשה להיתר מזורז לפי סעיף 6א1 או לבקשה לרישיון על יסוד תצהיר לפי סעיף 6א3, מסמכים נוספים לפי סעיף 6ג(ב)(1) או (ג) המצורפים לבקשה להיתר מזורז לפי סעיף 6א1 או לבקשה על יסוד תצהיר לפי סעיף 6א3, תצהיר לפי סעיף 8ב(ג)(1)(ב) או(ד), מסמך או הצהרה לפי סעיף 8ד(ג)(3).

הסיבה לחקיקת סעיף 14א2- הינה מתן סמכות לנותני האישור ורשות הרישוי לאכוף בעצמם מקרים של מסירת פרטים לא נכונים בתצהיר או במסמך שנמסר במסגרת בקשה להיתר מזורז או לרישיון על יסוד תצהיר, וזאת למרות שעל פי חוק סעיף 239 לחוק העונשים קיימת עבירה  כללית של מסירת תצהיר שקר.
וכך נאמר בדברי ההסבר להצעת החוק- “סעיף 239 לחוק העונשין קובע עבירה כללית בדבר מסירת תצהיר שקר, אשר סמכות האכיפה לגביה מוקנית למשטרת ישראל. מוצע לעגן עבירה ספציפית זו בהוראות חוק רישוי עסקים. זאת בפרט משום שהחוק מאפשר מתן אישור היתר או רישיון על בסיס מסירת תצהירים ומסמכים, וקבלת רישיון עסק באופן זה, אשר אינו כולל בחינה מראש של עמידה בתנאי הרישיון על ידי נותני האישור, מחייבת הסתמכות על הצהרתו של בעל העסק בנושאים אלה. לפיכך, היכולת לתת אמון בהצהרתו של בעל העסק בנוגע לעמידה בתנאי הרישיון היא תנאי הכרחי לקיומו של מסלול זה, וממילא נדרשת גם אפשרות אכיפה מכוח החוק כאשר אמון זה מופר והעסק נפתח על סמך מידע לא נכון שנמסר על ידי בעל העסק. הסעיף מונה רשימה סגורה של מעשים המהווים עבירה לפי סעיף זה.” ( עמודים 577-578).

עבירה על הוראות סעיף 14 הינה עבירה מסוג “אחריות קפידה”

בטרם נדון במהותה של עבירה מסוג אחריות קפידה חשוב לציין כי קביעת סוג אחריות זה חל רק על עבירות לפי סעיף 14 לחוק ולא על יתר העבירות המנויות בחוק זה כגון, עבירות של מסירת פרטים לא נכונים בתצהירים הצהרות ומסמכים ( סעיף 14א2).

מהי “אחריות קפידה”? ( בקליפת אגוז)

אחד מעקרונות המשפט הפלילי הינו, כי על מנת שאדם יורשע במעשה פלילי לא די בהוכחה שהוא ביצע את המעשה הפלילי (היסוד העובדתי של העבירה), אלא יש להוכיח גם יסוד נפשי של מחשבה פלילית או רשלנות.
החריג לכלל זה הינו עבירות מסוג ” אחריות קפידה”.
על מנת להרשיע אדם בעבירות מסוג אחריות קפידה, יש צורך להוכיח כי הנאשם ביצע את המעשה בלבד (היסוד העובדתי) ואין צורך להוכיח מחשבה פלילית או רשלנות של הנאשם.
עם זאת חשוב לציין כי לא מדובר באחריות מוחלטת וכי גם ביחס לעבירות אלו קיימות הגנות.

לפי הוראות סעיף 22(ב) לחוק העונשין- לא יישא אדם באחריות פלילית לעבירה מסוג אחריות קפידה אם יוכיח כי לא נהג במחשבה פלילית או ברשלנות וכי עשה כל שניתן למנוע את העבירה.
נטל ההוכחה מוטל על כתפי האדם הטוען להגנה זו.

עוד חשוב לציין, כי על מנת להטיל על אדם עונש מאסר בגין עבירה מסוג אחריות קפידה, יש להוכיח גם קיום יסוד נפשי של מחשבה פלילית או רשלנות.

דהיינו- בגין עבירות על חוק רישוי עסקים ניתן להטיל עונש קנס בלבד ללא הוכחת קיומו של יסוד נפשי .
אם התביעה מבקשת כי בית המשפט יטיל על הנאשם עונש מאסר עליה להוכיח קיומו של יסוד נפשי.

הוספת סעיף זה לחוק מקנה תוקף חקיקתי לעמדה שנקבעה בפסיקה בדבר היות עבירה על סעיף 14 לחוק רישוי עסקים עבירה מוג אחריות קפידה.

הוראות חוק שנותרו בתוקפן- סעיף 14א- עבירה מתוך רכב או באמצעות רכב

על מנת להשלים את התמונה מצאנו לנכון לציין כי הוראת סעיף 14א נותרה בתוקפה.
עבירה זו מתייחסת לביצוע עבירה לפי סעיף 14 מתוך רכב או באמצעות רכב, ומטילה אחריות על בעל הרכב או על המחזיק בו, אלא אם הוכיחו שלא הם עשו את המעשה, את זהות האדם שברשותו היה הרכב בעת ביצוע העבירה או שהוכיחו כי הרכב נלקח ללא הסכמתם.

הענישה

הן סעיף 14 והן סעיף 14א2 קובעים כי העונש המקסימאלי על ביצוע העבירות לפי אותם סעיפים יהיה 18 חודשי מאסר או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין. סכום הקנס על פי סעיף זה עומד ביום כתיבת מאמר זה על סך של 226,000 ₪ ( הסכום המקסימאלי לשיעור הקנסות על פי סעיף 61 לחוק העונשין).
אם העבירה בוצעה על ידי תאגיד- סכום הקנס המקסימאלי יהיה כפול דהיינו 452,000 ₪.

הגדלת סכום הקנס המקסימאלי

בעוד שתקופת המאסר המקסימאלית בגין העבירות האמורות לא הוחמרה בתיקון 34, הרי שסכום הקנס, אשר היה, טרם התיקון, בשיעור סכום הקנסות המינימאלי על פי סעיף 61 לחוק העונשין, ועמד על סך 14,400 ₪, הוגדל באופן משמעותי והועמד על סך של 226,000 ₪. (כפל קנס לתאגיד).

*יש לציין כי הוראה זו מהווה החמרה ביחס להוראות חוק העונשין, שכן על פי הוראות סעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, ניתן להטיל את הקנס בסכום של עד 226,000 ₪, בגין עבירות שעונש המאסר הקבוע להן הינו מעל 3 שנים, בעוד שעונש המאסר המקסימאלי על פי חוק רישוי עסקים הינו 18 חודשים בלבד.

החרגה לגובה הקנס המקסימאלי-

הקנס בגין עבירות לפי סעיף 2ז(א) או (ג)- שהינן עבירות של עשיית כתובת קעקע בקטין מתחת לגיל 16 ללא הסכמת אחד מהוריו או אפוטרופסו ואי הצגת שלט במקום בולט לעין של העסק בדבר הצורך בהמצאת הסכמת הורים כאמור- יהיה 14,400 ₪ בלבד (וכפל קנס לתאגיד).
יצוין שהקלה זו בסכום הקנס מתייחסת לכתובות קעקע בלבד ולא לניקוב חורים בגוף לצורך ענידת תכשיטים במקום אחר מלבד האוזניים.

קנס בגין עבירה נמשכת שניתנה בגינה התראה-

החוק מאפשר הטלת קנס נוסף בסך 1,400 ₪ (הסכום נכון ליום כתיבת מאמר זה), לכל יום בו נמשכה העבירה לאחר שניתנה בגינה התראה (להלן: “הקנס היומי”).
החוק מרחיב וקובע, שגם דרישה לתיקון ליקויים תיחשב להתראה לעניין הטלת ה”קנס היומי”.
האפשרות להטת קנס יומי- הייתה קיימת גם על פי הוראות החוק הקודם.

חקיקה-
חוק רישוי עסקים כולל תיקון 34
הצעת חוק לקריאה ראשונה ( החל מעמוד 560)


מצאתם טעות? רוצים להגיב, להוסיף? כתבו לנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *