הוראות החוק הנוגעות להוצאת צווי הפסקה מנהליים שונו באופן מהותי בתיקון 34. 
המאמר הבא דן בפירוט בהוראות סעיפי החוק החדשים הנוגעים להוצאת צווי הפסקה מנהליים.
מועד כניסה לתוקף של סעיפים אלו- 1.1.19, למעט ההוראה בדבר הוצאת צו סגירת מנהלי לעסק הפועל עד 18 חודשים, אשר נכנסה לתוקף ביום 1.7.20.

הוראות סעיפים 20-22 לחוק

עודכן ביום 5.10.24

*במאמר זה בכול מקום שנכתב רישיון הכוונה היא גם להיתר זמני או היתר מזורז.

עיקרי התיקון

• הוספו גורמים המוסמכים להוציא צו הפסקה מנהלי- משרד החקלאות ומשרד העבודה.
• הוצאת הצו לא תהיה כללית, "להפסקת עיסוק בעסק", אלא כנגד רשימת גורמים המפורטת בסעיף.
• עילות הוצאת צו הפסקה מנהלי- "עסק חדש" הפועל עד 18 חודשים, או "עסק מסוכן", עסק המהווה סכנה ממשית, או שקיים חשש ממשי מפני פגיעה בשלום הציבור. הוסף פירוט בהוראות החוק מה יכלול הצו, וכיצד יומצא למי שנגדו הוצא.
• נקבעה חובת היוועצות, של מוציא הצו, עם תובע או יועץ משפטי.
• נקבעו מועדים לכניסה לתוקף של צו הפסקה.
• תוקף צו הפסקה מנהלי- עד 30 יום. הארכת הצו תהיה על ידי בית המשפט, ללא הגבלת התקופה בחוק.
• נקבעו כללים מנחים לבית המשפט לביטול הצו.
• הוקנתה סמכות לבית המשפט להוציא צו הפסקה שיפוטי ללא שהוגש כתב אישום.
• הוחמר העונש המקסימאלי בגין אי קיום הצו- הוסף עונש קנס עד תקרה של 226,000 ₪.

הגורמים המוסמכים להוצאת צו ההפסקה מנהלי

• הגדרת הגורמים המוסמכים להוציא צו הפסקה מנהלי שונתה, והוספו הגורמים הבאים- מנהל השירותים הווטרינריים ומפקח עבודה מטעם משרד העבודה.
• הוספו גורמים מוסמכים להוצאת הצו מטעם משרד הבריאות, לפי תחומים ספציפיים.
• צו הפסקה שיוצא על ידי משרד הפנים- במקום הממונה על המחוז, הוסמך להוצאת הצו, מי שמהווה גורם רישוי מטעם המשרד.
• להלן טבלת השוואה בין הגורמים שהוסמכו להוצאת צו הפסקה מנהלי לפני תיקון 34 ולאחריו:

סמכות הוצאת הצו לפני תיקון 34	סמכות הוצאת הצו לאחר תיקון 34
הממונה על המחוז מטעם משרד הפנים	עסק המצוי מחוץ לתחום רשות מקומית- עובד בכיר של משרד הפנים במשרד הראשי או במחוז ששר הפנים הסמיכו להיות רשות הרישוי
מפקד כבאות מחוזי	מי שמונה להיות מפקד מחוז ברשות הכבאות וההצלה או למלא תפקידיו של מפקד מחוז
מפקד משטרת המחוז	מפקד משטרת המחוז
הממונה על איכות הסביבה	עובד בכיר של המשרד להגנת הסביבה במשרד הראשי או במחוז, שהשר להגנת הסביבה הסמיכו לכך
רופא מחוזי	מנהל שירות המזון הארצי במשרד הבריאות; ראש המערך הארצי לבריאות הסביבה במשרד הבריאות; רופא ממשלתי ששר הבריאות הפקידו על לשכת בריאות מחוזית או נפתית (רופא מחוזי); סגן רופא מחוזי
ראש הרשות המקומית	ראש הרשות המקומית שבתחומה נמצא העסק
–	מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר
–	מפקח עבודה ראשי שמונה על ידי שר העבודה והרווחה והשירותים החברתיים

רמת ההוכחה הנדרשת לשם הוצאת צו הפסקה מנהלי

על פי נוסח סעיף 20 הקודם-
על מנת להוציא צו הפסקה מנהלי, די היה בכך שיהיה לגורם המוסמך יסוד סביר להניח שנעברה בעסק, או לגביו, עבירה לפי סעיף 14.
מאחר והעילה להוצאת הצו נוסחה בסעיף 20 הקודם באופן רחב, מילאה הפסיקה את החלל הריק, וקבעה מבחנים להוצאת צווי הפסקה מנהליים.

על פי נוסח סעיף 20 החדש-
אמת המידה של "יסוד סביר להניח" נותרה בסעיף החדש- משמעות הדבר היא, שרמת ההוכחה המוטלת על הרשות להוצאת הצו לא השתנתה.

סעיף 20 החדש מונה שני סוגי מקרים בהם ניתן להוציא צו הפסקה מנהלי:

סוג הצו הראשון – "עסק חדש"
הפעלת עסק טעון רישוי בלא רישיון ב 18 חודשים מאז תחילת הפעלתו (תחילת תוקף 1.7.20). משמעות הוראה זו היא, כי די בכך שהעסק יהיה "עסק חדש" הפועל ללא רישיון, בתקופה של עד 18 חודשים, על מנת להוציא צו הפסקה מנהלי.
יצויין כי מניין 18 החודשים הינו ממועד פתיחת העסק ועד למועד הוצאת הדו"ח.

תנאים נוספים להוצאת צו הפסקה מנהלי  ל"עסק חדש"-

• לא יוצא צו הפסקה מנהלי ל"עסק חדש" אם הוגש כתב אישום בגין הפעלת העסק, או אם הוגשה לבית המשפט, ביחס לעסק, בקשה להוצאת צו סגירה ללא הגשת כתב אישום (ס' 22ב).

יש לשים לב כי כתב אישום שהוגש לאחר הוצאת צו סגירה מנהלי, לא יאיין את הצו המנהלי וזה יעמוד בתוקפו. (פסק דין טאבו ליברל)

• המפקח, שעל יסוד הדו"ח שהוא הגיש הוצא הצו, יציין  כי, לפי בדיקתו במועד הגשת הדו"ח לא חלפו יותר מ 18 חודשים מיום שהעסק התחיל לפעול.

הפעלת שיקול דעת בהוצאת צו ל"עסק חדש"

לכאורה לא נדרש כל תנאי נוסף להוצאת הצו לפי סעיפ זה מעבר להיותו של העסק "חדש" – שנפתח ב 18 חודישם האחרונים לפני הוצאתו.

תנאי ה"מסוכנות"  הנדרש בהוצאת צו סגירה מנהלי לעסק "רגיל" אינו נדרש כאשר הרשות מבקשת להוציא צו סגירה ל"עסק חדש".

בפסק דין ביטון בחן בית המשפט את השיקולים להוצאת הצו לפי סעיף זה מעבר למועד פתיחתו של העסק. שם בחן בית המשפט את החלטתו של מוציא הצו במישור של מידתיות וסבירות, האם ניתן להוציא לעסק רישיון, האם אכן המידע המודיעיני שהיה בידי המשטרה מצביע על מעורבות פלילית של בעל העסק, כן ביקר בית המשט את ההחלטה ללכניסת הצו לתוקף באופן מיידי ולא בתוך 15 ימים, כפי שנקבע בחוק. 

כן ביקר בית המשפט את העדר מדיניות אכיפה מפורסמת, דבר המקשה על הקביעה בדבר סבירות נקיטת אמצעי אכיפה זה. 

סוג הצו השני- "עסק מסוכן"

ניתן להוציא צו הפסקה מנהלי כאשר העסק פועל בלא רישיון או בניגוד לתנאי הרישיון, או בניגוד לתקנות הנוגעות לרישוי עסקים- והדבר מקים סכנה ממשית או חשש ממשי לפגיעה בציבור.
בהתקיים תנאים מצטברים אלו, ניתן להוציא צו הפסקה ללא  קשר למועד פתיחת העסק.

על הרשות השוקלת הוצאת צו הפסקה ל"עסק מסוכן"  להשתכנע הן כי קיימת דחיפות בהוצאת הצו והן כי קיים הכרח בכך.

שיקולי הדחיפות לשם הוצאת צו הפסקה ל"עסק מסוכן"

כאמור, נוסח הסעיף הקודם היה כללי ואופן יישומו נקבע בפסיקה.

• לעניין שיקולי הדחיפות נקבע בפסקי הדין כי על הרשות לשאול את עצמה, האם בהותרת העסק המתנהל ללא רישיון יש כדי לפגוע בציבור, בבריאותו ובטובתו ברמה המיידית.
• נראה כי הכללים שנקבעו בפסיקה ביחס לסעיף 20 בנוסחו הקודם, יהיו נכונים גם להוצאת צו הפסקה ל"עסק מסוכן".
• במספר פסקי דין הובהר כי הכללים החלים על הוצאת צו סגירה על פי סעיף 17 לחוק, תקפים בהפעלת סעיף 20 ועוד ביתר שאת. דהיינו- לשם הוכחת עילת הסגירה להוצאת צו  לפי ס' 20 נדרש רף ראייתי גבוה יותר  מזה הנדרש על פי ס' 17.
• כך גם יש לשכנע את בית המשפט בדחיפות הפסקת פעילות העסק, עד שלא היה ניתן להמתין להגשת כתב אישום.
• עוד יש לזכור, כי תכלית הוצאת הצו אינה עונשית אלא מניעתית, ונועדה למקרים דחופים המחייבים נקיטת פעולה מידית.

רמת הראיות הנדרשת על מנת להראות דחיפות והכרח- סקירת הפסיקה

הכללים להוצאת צו סגירה על פי סעיף 17, כללים שאומצו לעניין הוצאת צו הפסקה לפי סעיף 20, נקבעו בפסק דין מיאו והאו. בין היתר נקבע שם כי, על בית המשפט להשתכנע בדחיפות הצורך בסגירת העסק, וכי המשך פעילותו יוצר סכנה מיידית לשלום הציבור או לבריאותו.
עוד נקבע בפסק דין מיאו והאו, שיש להשתמש בסמכות זו בזהירות, שכן טרם הוכחה אשמתו של הנאשם בשלב הגשת כתב האישום. לנאשם ככלל, עומדת חזקת החפות ויש לו הזכות להפעיל עסקו כל עוד לא הורשע. אמירה זו תקפה פי כמה כאשר רשות משתמשת בסמכותה להוצאת צו מנהלי.

עם זאת בפסק דין סרחאן נאמר כי, בעוד הליכים לפי סעיף 17 נפתחים רק לאחר הגשת כתב אישום והליך הוצאת צו הסגירה יהיה דומה בהמהותו למעצר עד תום ההליכים שאז יידרשו ראיות לכאורה לשם הוצאת הצו, הרי שצו סגירה מנהלי מוצא לאחר שיקות דעת מנהלי ולפיכך די בראיות מנהליות.

בפסק דין ברכה נקבע, כי נדרשת וודאות קרובה לגרימתו של נזק ממשי, חמור ורציני לשלום הציבור.
דהיינו- לשם הוצאת הצו נדרש קיום שני פרמטרים. האחד- רמת הוודאות של הרשות בחשש לגרימת הנזקים והשני-  רמת הנזק ממנו חוששים. הנזק צריך שיהיה ממשי, חמור ורציני.

בפסק דין נאור נקבע, כי יש לבחון אם קיימת עילה להפסקה מידית של העיסוק (דחיפות), וכי הצו נדרש למניעת פגיעה מידית ממשית ומוחשית באינטרס ציבורי חשוב המצוי במטרות החוק (הכרח). כן נקבע בפסק הדין, כי הרף הראייתי הנדרש לשם הוצאת צו לפי סעיף 20 צריך להיות גבוה מזה הנדרש להוצאת צו לפי סעיף 17.

בפסק דין אתדגי נקבע כי הרף הראייתי הנדרש להוצאת צו על פי הסעיף צריך להיות גבוה ועל בית המשפט להשתכנע כי היה צורך דחוף בהפעלת הסמכות המנהלית (דחיפות), וכי הצו דרוש לשם מניעת פגיעה ממשית ומוחשית באינטרס ציבורי חשוב (הכרח).

בפסק דין גאמר צויין כי רמת הראיות הצריכות לעמוד בפני הרשות היא “רמה מנהלית”. דהיינו- הרשויות יכולות לקבל מידע על מעורבות במעשים פליליים, אפילו אם מידע זה לא עמד במבחן הליך משפטי. זאת, כמובן, בכפוף לזכות האזרח להגיב.

בפסק דין דניה סיבוס בוטל צו הפסקה מנהלי אשר הוצא על ידי ראש עיריית בני ברק נגד מתקן לייצור בטון "רזה" (דייס). במקרה זה בדק בית המשפט את טיב הראיות שעמדו בפני ראש העיר לגבי רמת המפגעים הנגרמים על ידי המתקן, וקבע כי לא היו בפני ראש העיר, בעת החתימה על הצו, ראיות משכנעות בדבר מפגעים סביבתיים הנגרמים על ידי "מפעל הבטון", אשר יוצרים סיכון בריאותי ממשי לציבור.

בפסק דין פלשת נקבע כי  יש לבחון את הסיכון הטמון בהמשך הפעלת העסק ללא רישיון. הסיכון נגזר ממהות פעילות העסק וממעשים ומחדלים שהתרחשו בו בסמוך לפני מתן הצו, המעידים על סיכון לציבור, לביטחונו או לבריאותו. עוד נקבע כי יש לבחון מה עשה בעל העסק כדי להסיר את המחדל, את משך הזמן בו מתנהל העסק, ואת השפעת סגירת העסק על צדדים שלישיים.

בפסק דין אלגרבלי בוטל צו הפסקה מנהלי שהוצא על ידי רושת הרישוי מאחר והייתה קיימת שאלת פרשנות אמיתית האם העסק הנדון טעון רישיון או לא.

עקרון המידתיות–
בפסק דין מיאו והאו, נקבע עקרון המידתיות- דהיינו, על מוציא הצו  להראות שלא ניתן להשיג את אותה התוצאה של שמירה על הערכים האמורים בסעיף 1 לחוק- באמצעי מידתי יותר. הרשות  צריכה לבחון היטב האם אין בידה אמצעים דרסטיים פחות לשם השגת התוצאה הנדרשת והמיידית.

דו"ח פיקוח
צו מנהלי יוצא על יסוד דו"ח פיקוח שיוגש בכתב.

על מי יחול צו הפסקה מנהלי

בנוסח סעיף 20 הקודם לא נרשם על מי יחול הצו, אלא רק, שבאופן כללי הצו נועד למנוע את "העיסוק בעסק".

נוסח סעיף 20 החדש מפרט כי ניתן להוציא צו הפסקה כנגד-  בעל העסק או מי שמועסק בשירותו, המחזיק בעסק או מי שמועסק בשירותו, מי שבפיקוחו או בהשגחתו פעל העסק או מי שמועסק בשירותו.

נראה כי רשימה זו נועדה למצות את כל שרשרת האנשים, שיכולים להימצא מפעילים את העסק בסופו של יום- החל מהמנהל הבכיר ביותר וכלה בעובד הפשוט ביותר.
כך גם נראה כי מטרת ההגדרה הינה, מניעת מצב בו גם לאחר הוצאת צו מנהלי העסק ימשיך להיות מופעל על ידי אנשים אלו ואחרים שעבדו או הפעילו את העסק אך יוכלו לטעון שהצו לא חל עליהם.

עם זאת חשוב להדגיש כי הצו לא יחול על העסק עצמו (בניגוד להוראות הסעיף הקודם, טרם תיקון 34, ובניגוד לצו סגירה שיפוטי על פי סעיף 16 לחוק), אלא על האנשים המפעילים אותו.
אמנם בפסק דין בוהארון נכתב כי צו ההפסקה המנהלי הינו כלפי העסק עצמו ולאו דווקא כלפי בעל העסק העומד מאחריו (עמוד 6 לפסק הדין), אך יש לשים לב לנוסחו של הסעיף החדש שאינו נוקט בלשון זו, ונראה כי ייתכן ובית המשפט התייחס לנוסחו של הסעיף טרם התיקון.

תוצאת הצו-ביטול דרישת "הארעיות"

על פי נוסח סעיף 20 הקודם– תוצאת הצו הינה -להפסיק, הפסקה ארעית, את העיסוק בעסק.

על פי נוסח  סעיף 20 החדש-  מטרת הצו היא הפסקת העיסוק בעסק, ללא אלמנט הארעיות. צו הפסקה מנהלי יכול להיות מוארך על ידי בית המשפט, ללא שהתקופת ההארכה הוגבלה בחוק.

חובת ההיוועצות

חובה כאמור, לא הייתה קיימת בנוסח סעיף 20 הקודם.
יצויין כי חובה כזו קיימת גם בסימן ג’ לחוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (להלן: “חוק הכבאות”) [ראו מאמר: סמכות הוצאת צווי סגירה מנהליים לפי חוקים שונים ]

הוראות הסעיף החדש מחייבות את מוציא הצו להתייעץ עם התובע או עם היועץ המשפטי מטעמו בטרם יוציא את הצו.
במידה וקיימת דחיפות בהוצאת הצו- ניתן להוציא צו ללא התייעצות מוקדמת, אך קיימת חובה להעביר את הצו לתובע או ליועץ המשפטי לקבלת חוות דעתם לא יאוחר משלושה ימים לאחר מתן הצו.
מנוסח הסעיף ניראה כי מגבלת שלושת הימים האמורה, מתייחסת למועד העברת הצו לעיון התובע או היועץ המשפטי ולא למועד קבלת חוות הדעת על ידם.

מה יכלול הצו

בנוסח סעיף 20 הקודם – לא היו כל הוראות באשר לפרטים החייבים להיכלל בצו.

בנוסח סעיף 20 החדש- הוספו הוראות לפיהן הצו יכלול-

1. פרטים המגדירים את המקרקעין עליהם חל הצו, ככל שהדבר נדרש. כך למשל אם במבנה מסוים קיים עסק אחד בלבד, די יהיה בציון הכתובת.
   אך קיימים עסקים שאינם מתנהלים בכתובת מסוימת, או שבאותו מבנה או מקרקעין בו מתנהל העסק הרלוונטי, קיימים עסקים נוספים. במקרה כזה יהיה צורך להגדיר באופן מפורש על איזה חלק מהמקרקעין חל הצו.
2. העובדות שעל פיהן הוחלט להוציא את הצו.
3. אישור כי מוציא הצו התייעץ עם יועץ משפטי כנדרש, זאת למעט המקרים בהם הצו יוצא בדחיפות ללא התייעצות משפטית, ונראה כי יהיה נכון לציין עובדה זאת בצו.
4. פרטים בדבר הזכות לבקש לבטל את הצו- מוציא הצו חייב לידע את מי שכנגדו הוצא הצו, מה עליו לעשות במידה והוא מבקש לבטלו.
5. פרטים בדבר התקשרות עם נותן הצו.

אופן המצאת הצו למי שנגדו הוצא הצו

הוראות החוק מפרטות כי הצו יומצא למי שנגדו הוצא, כפי שממציאים כתב בית דין בהליך אזרחי.

פרק לב לתקנות סדר הדין האזרחי דן באופן המצאת כתבי בית דין.ראה- תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 .( יש לשים לב לכניסה לתוקף של תקנות סדר דין אזרחי חדשות ביום  5.9.19 ).

מועד כניסת הצו לתוקף

בעוד שעל פי נוסח הסעיף הקודם לא נקבע מתי ייכנס הצו לתוקף, הרי שלפי הנוסח החדש הצו יכנס לתוקף בהתאם לכללים הבאים-
– אם הוצא צו לפי סעיף משנה א1 ("עסק חדש")- ייכנס הצו לתוקף תוך 15 יום ממועד הוצאתו, אלא אם יש נסיבות המקנות לצו דחיפות.
– יש לשים לב לחובת התנהלות בתום לב של הרשות להמציא את הצו למי שנגדו הוא הוצא מהר ככל הניתן.

 –אם הוצא צו לפי סעיף משנה א2("עסק מסוכן")- תוקף הצו יהיה מידי, אלא אם ניתנה הארכה על ידי מוציא הצו. הארכה כאמור מוגבלת  בתקופה של עד 15 יום מיום הוצאת הצו.
"יום נתינת הצו" הוא יום המצאתו למי שהצו הוצא נגדו ( פס"ד פרי).

חובת עדכון

גורם רישוי שהוציא צו מנהלי יודיע על כך לרשות הרישוי.
רשות הרישוי תודיע על הוצאת הצו ליתר גורמי הרישוי הרלוונטיים, בין אם הצו הוצא על ידי גורם רישוי ובין אם הצו הוצא על ידי רשות הרישוי עצמה. בהתאם- אם רשות רישוי או גורם רישוי הוציאו צו  הפסקה מנהלי, יתר הרשויות והגורמים לא יוכלו להוציא צו בעצמם (סעיף 19א(ז).

תקופת התוקף של צו ההפסקה והארכתו – סעיף 21

תוקף הצו-
הן על פי נוסח הסעיף הקודם והן על פי הנוסח החדש- תקופת תוקפו של הצו הינה עד 30 ימים.

הארכת הצו-

לפי נוסח הסעיף הקודם מוציא הצו מוסמך היה להאריכו בתקופה שלא תעלה על 30 ימים נוספים, ללא הגשת כתב אישום או הבאת העניין לדיון בפני בית משפט.

לפי נוסח הסעיף החדש- הרשות אינה מוסמכת להאריך את תוקף הצו בעצמה, ועליה לפנות לשם כך לבית המשפט, אשר יהיה מוסמך להאריך את תוקף הצו ללא הגבלת זמן הנקובה בחוק.
למרות האמור לעיל, נראה כי בית המשפט לא ינטה להאריך את הצו לתקופה בלתי מוגבלת ללא שהרשות תנקוט נגד העסק בהליכים משפטיים, כגון הגשת כתב אישום, ויעשה זאת רק בנסיבות חריגות ביותר.

בפסק דין ר.ע. אופק נקבע כי יש לקצוב את תקופת הארכת הצו לתקופה מוגבלת בהתאם לנסיבות, וכי אם ההרשות סבורה שיש לסגור את העסק לתקופה ממושכת יותר עליה לנקוט באמצעים משפטיים אחרים כגון צו הפסקה שיפוטי או הגשת כתב אישום ובקשה לסגירת העסק לפי סעיף 17 לחוק.

ערעור על החלטת בית המשפט ייעשה במסגרת הליך פלילי. הערעור יהיה בזכות ולא נדרש לבקש רשות ערעור. (פסק דין ר.ע. אופק- אוגוסט 21)
אם הרשות פנתה לבית המשפט להארכת הצו- יעמוד הצו בתוקפו ל 7 ימים נוספים מעבר ל 30 יום, אלא אם הוחלט אחרת.

בפסק דין BIEMNE  האריך בית המשפט את תוקפו של צו הפסקה מנהלי עד שיהיה לעסק רישיון. באותו מקרה נדון מרכול אשר נוהל על ידי מהגר ללא רישיון, נמכרו בו משקאות משכרים (כולל לצריכה במקום), ובמקום היה אירוע של פציעה אותו ניסה בעל העסק להסתיר.

בפסק דין יניב שלוש בית המשפט האריך את תקופת הצו המנהלי עד להוצאת רישיון או היתר לעסק, הורה שהבעלות בעסק לא תועבר לאחר והורה למשטרה לפעול לסגירת העסק. באותו מקרה נסיבות הסגירה המנהלית היו פינוי של נערה בת 16 לבית חולים לאחר צריכה סמים ואלכוהול מופרזים במקום. 

רמת ההוכחה בבקשה להארכת תוקף צו סגירה מנהלי–  בפסק דין ר.ע. אופק נקבע כי על מבקש  ההארכה להוכיח רק שקיימת עילה להארכת תוקף הצו ואין עליו לעמוד בנטל הוכחה של משפט פלילי.

בפסק דין סאלח נדונה בקשת המשטרה להאריך תוקף צו סגירה מנהלי ללא הגבלת זמן. באותו מקרה הצו הוצא על ידי מפקד המחוז במשטרה לאחר אירוע אלים שנעשה בו אף שימוש בנשק חם.
באותו פסק דין נקבע כי בית המשפט רשאי להאריך תוקפו של צו הפסקה מנהלי ללא הגבלת זמן, עד להסרת הסכנה העולה מפעילותו, ללא קשר לשאלה אם העסק פעל ברישיון.  בית המשפט יבחן אם הבקשה להארכה היא סבירה ומידתית בנסיבות העניין, והאם השתכנע כי נשקפת סכנה לשלום הציבור, בטחונו ורכושו מעצם הפעלת העסק העסק המחייב המשך הארכת הצו.

בדיקת בית המשפט את ההצדקה להארכת הצו תיעשה על פי כללי המשפט המנהלי (די בראיות מנהליות, בית המשפט לא ישים שיקול דעתו במקום שיקולי הרשות אלא אם ההחלטה אינה מידתית, בית המשפט יזהר בקביעה כי בוצעה עבירה פלילית). לעניין זה ראו גם פסק דין פרץ (שלום) שם נקבע בנוסף כי בית המשפט יערוך איזון בין זכות הפרט לחופש העיסוק לבין האינטרסים הציבוריים עליהם אמונה הרשות המנהלית. (בערעור לבית המשפט המחוזי הוארכה תקופת צו הסגירה כל עוד לעסק אין רישיון)

 בית המשפט בחן את מכלול הראיות שהובאו בפניו והגיע למסקנה שיש להאריך את תוקף הצו. בית המשפט השתכנע כי קיים חשש שבעסק ימשיכו להתבצע עבירות חמורות וכי האירוע יתפתח לאירועים אלימים נוספים.

עוד הוסיף בית המשפט כי הארכת הצו אינה מותנית בהגשת כתב אישום, אך הוא הביא את הצורך בהגשת כתב אישום במכלול שיקוליו.

בית המשפט האריך את תוקף הצו בתקופה של כ 4 וחצי חודשים. 

בפסק דין אוקשי סירב בית המשפט להאריך תוקפו של צו הפסקה מנהלי שכן לא הומצאו לו ראיות כלשהן המחזקות את הטענה בדבר ה"עבריינות" הטמונה בעסק. באותו מקרה גם נטען כי הרשות סרבה לקבל בקשה לרישיון של בעל העסק ואילו הייתה מקבלת את הבקשה והיה יוצא סירוב של המשטרה לבקשה ייתכן ובית המשפט היה שוקל את החלטתו באופן שונה.

בקשה לביטול צו מנהלי – סעיף 22

• מי רשאי לבקש ביטול הצו– מי שרואה עצמו נפגע על ידי צו ההפסקה המנהלי. משמעות הדברים היא שהזכות לפנות לבית המשפט לשם ביטול אינה נתונה אך ורק לבעל העסק שנגדו הוצא הצו, אלא לכל מי שרואה עצמו נפגע מהוצאת הצו.
  בפסק דין אבו לטיף נקבע כי לא כל מי שנהנה מהכנסות העסק ומתפרנס מהעסק זכאי להיחשב כמי שנפגע מהצו ויכול להגיש בקשה לביטולו. באותו מקרה המבקשת הייתה אימם של מי שככל הנראה ניהלו בפועל את העסק אך הם בחרו שלא להגיש את הבקשה אלא להציב את האם בחזית. 
• לאיזה בית משפט תוגש הבקשה לביטול הצו– בית משפט שלום או בית משפט לעניינים מקומיים, שבתחום שחפוטו נמצא העסק שנגדו הוצא הצו.
• מבחני בית המשפט לביטול הצו 

על פי נוסח החוק הקודם לא נקבעו בחוק כללים, אימתי יבוטל הצו על ידי בית המשפט. כאמור לעיל, הפסיקה אימצה את הכללים שנקבעו להוצאת צו סגירה לפי סעיף 17, בתוספת דרישה לרף ראייתי גבוה יותר להוכחת דחיפות הצו, והסכנה מיידית וממשית הנשקפת לציבור מהמשך הפעלת העסק.

על פי נוסח החוק החדש-

הכלל הוא קיום הצו ואילו החריגים הם:

-כי הוכח לבית המשפט שהעסק פעל כדין (דהיינו ברישיון וללא הפרת תנאי רישיון).

-כי מוציא הצו לא קיים את כל הדרישות לשם הוצאת הצו.

-כי התקיימה אחת מעילות המשפט המנהלי המצדיקה ביטול הצו. דהיינו, התקיימו הכללים שנקבעו בפסיקה להתערבות בית המשפט בהחלטת מנהליות.

• שיקולי בית המשפט בבואו לבחון תקינות הצו המנהלי

בתי המשפט חזרו והדגישו כי הדרך הראויה להביא לסגירה מיידית של עסק במידת הצורך הינה הגשת כתב אישום ופניה לבית המשפט להוצאת צו סגירה לפי סעיף 17. הוצאת צו מנהלי הינה חריג ודרושות לכך נסיבות מיוחדות ודחופות.

בית המשפט, יבחן האם הרשות שקלה את השיקולים שפורטו לעיל, והאם קיים איזון בין מידת הפגיעה באינטרסים ציבוריים חשובים (לא די בכך שהעסק מתנהל ללא רישיון),  לבין מידת הפגיעה בעוסק ובצדדים שלישיים.

עם זאת בפסיקה הובהר, כי החלטת הרשות להוציא צו מנהלי תיבחן לפי כללי הביקורת השיפוטית על החלטות מנהליות. כלומר- לרשות עומדת חזקת התקינות המנהלית והמבקש לטעון אחרת, עליו הראיה.
עוד נקבע כי  בית המשפט לא ישים עצמו בנעלי הרשות ולא יחליף את שיקול דעתם של גורמים מקצועיים בשיקול דעתו, אלא יבחן את סבירות החלטת הרשות, את השאלה אם הושפעה משיקולים זרים, האם נשמרו כללי הצדק הטבעי וכדומה.

בית המשפט יתערב ויבטל צו מנהלי אם יתברר לו, כי נפל פגם בפעולות הרשות אשר גורם  להחטאת את המטרה לשמה חוקק הסעיף, כגון נקיטה בפעולות מפלות, או מבוססות על כוונות זרות או על שיקולים בלתי רלוונטיים, או שההחלטה בדבר הוצאת הצו אינה מידתית. 

• הצגת חומר חקירה ומידע מודיעיני לבית המשפט

בפסק דין נאור נקבע כי  אין פסול בהצגת מידע מודיעיני לבית משפט במסגרת דיון על פי סעיף 22 לחוק, שכן מידע זה נועד לבסס את עילת הפסקת הפעילות העסקית, ולא להוכיח את עובדות כתב האישום . בית המשפט בדק גם שהומצאה, למי שנגדו הוצא הצו פרפרזה מספקת  בדבר המידע המודיעיני. נראה כי דברים אלו יהיו נכונים גם ביחס  להוצאת צו הפסקה על ידי בית המשפט.

בפסק דין סרחאן נקבע כי מאחר ומדובר בביקורת שיפוטית על החלטה מנהלית, ומאחר ומדובר בהליך טרם הגשת כתב אישום והחקירה טרם הסתיימהלא ניתן לאפשר עיוןם בחומר החקירה הגולמי לבעל העסק אך ניתן יהיה לןהציג את החומר לבית המשפט.

אכיפת ביצוע הצו

סעיף 20 מקנה סמכות למוציא הצו להורות על הפסקה של ניהול העסק אם בדרך של סגירת החצרים או בכול דרך אחרת הנראית לו מתאימה.
עם זאת- נראה שעל מנת להורות על פעולות ממשיות לביצוע הצו, יהיה על מוציא הצו להשתמש בסמכותו על פי סעיף 24 לחוק באופן מפורש. סעיף זה מאפשר למוציא הצו להורות למשטרה או לכל מי שפורש בצו (יש לציין מפורשות בצו למי הסמכות לבצעו בפועל), להיכנס לחצרים ולהרחיק מהם כל טובין ולנקוט בכל האמצעים לרבות שימוש בכוח סביר הדרוש בנסיבות העניין כדי להבטיח ציות להוראות הצו. ( ראה- ביצוע צו סגירה- סעיף 24 לחוק רישוי עסקים).

קיום שימוע בטרם הוצאת צו הפסקה מנהלי

למרות שהדבר לא נכתב בנוסח החוק החדש באופן מפורש, נראה כי גם עתה קיימת חובה על הרשות לקיים שימוע למי שמתכוונים להוציא נגדו צו הפסקה מנהלי וזאת על פי ההלכות שנקבעו בפסיקה. (ראה- חובת קיום שימוע בטרם הוצאת צו סגירה לפי סעיף 20 לחוק רישוי עסקים )

העונש בגין אי קיום צו הפסקה מנהלי

בעוד שעל פי החוק הקודם העונש המקסימאלי בגין אי קיום צו הפסקה מנהלי היה מאסר בלבד, הרי שעל פי הוראות הסעיף החדש, הוקנתה הסמכות לבית המשפט להטיל קנס בשיעור הגבוה ביותר בסך 226,000 ₪ וכן קנס יומי בגין כל יום שנעברה העבירה.

חקיקה
חוק רישוי עסקים כולל תיקונים מסומנים

פסיקה
רע”פ 4384/13 מדינת ישראל נ. מיאו והאו בע”מ ואח’ (3.3.14)[פורסם בנבו]
עמק (ת”א) 2902-02-16 אביגדור ברכה נ. ראש עיריית תל אביב יפו (5.10.16) [פורסם בנבו]
צמ (קריות) 54783-02-15 נאור נ. משטרת ישראל – מחוז חוף (8.3.15) [פורסם בנבו]
ברש (ק”ב) 7819-02-13 פלשת מבני תעשיה וניהול בע”מ נ. עירית נשר (18.2.13) [פורסם בנבו]
בש (ב”ב) 200/16 גנוט נ. ראש עיריית בני ברק (8.6.16) [פורסם בנבו]
בבנ (נת’) 58352-12-15 שעתל נ. רוני גולן (17.1.16) [פורסם בנבו]
בר”ש 49560-10-17 גאמר נ. לשכת בריאות מחוז מרכז (6.11.17)]פורסם בנבו]
עמ”ק (ת”א) מסעדת הזקן והים ביפו בע”מ נ. מדינת ישראל (27.12.16)[פורסם בנבו]
בבנ(קריות) 53048-08-15 אלגרבלי נ.מועצה מקומית כפר ורדים (2.9.15)[פורסם בנבו]
בע"א 62680-08-18 דניה סיבוס בע"מ נ. ראש עיריית בני ברק- חנות זייברט ואח' (13.9.18)[פורסם בנבו]
בר"ש (י-ם) 64586-07-19 מדינת ישראל נ. גהאד נסאר (פורסם בנבו, 1.8.2019)
ברש (ק"ב) 44212-07-20 דוד אתדגי נ. משרד הבריאות (םפורסם בנבו, 4.8.2020)
צ"מ 14713-08-20 מדינת ישראל נגד פרי ואח' (פורסם בנבו, 12.11.2020)
ברש (י-ם) 16003-04-21 ר.ע.אופק בע"מ נ. המשרד להגנת הסביבה (פורסם בנבו, 10.5.21)
בצהמ (חי') 673-04-21 סרחאן נ. מדינת ישראל (התפרסם בנבו, 7.4.21)
עא (י-ם) 18420-06-21 מדינת ישראל- המשרד להגנת הסביבה נ. ר.ע. אופק בע"מ (9.8.2021) [פורסם בנבו]
צמ (נצ') 362-11-22 מדינת ישראל נ. סאלח (פורסם בנבו, 20.11.22)
צמ (נצ') 20732-02-23 מונתסר אמארה נ. מדינת ישראל ( פורסם בנבו, 20.2.2023)
עצמ (ת"א) 3404-10-23 טאבו ליברל בע"מ נ. מדינת ישראל (פורסם בנבו, 12.10.2023)
בר"ש 12156-12-23 מדינת ישראל נ. BIEMNE  (פורסם בנבו, 27.12.2023)
ברש (ת"א) (שלום) 65862-11-23 מדינת ישראל נ. פרץ (פורסם בנבו, 25.12.2023)
עפמק (ת"א) (מחוזי) 54792-12-23 מדינת ישראל נ. פרץ (נבו, 10.1.2024)
צא (ת"א) 560227-08-23 מדינת ישראל נ. בוהארון (פורסם בנבו, 19.9.2023)
צמ (ת"T) 63488-07-23 מדינת ישראל נ. אוקשי (פורסם בנבו, 24.8.2023)
ברש (ת"א) 45515-02-24 מדינת ישראל נ. יניב שלוש שתיוי (פורסם בנבו, 18.3.2024)
ברש (ת"א) 53477-02-24 יחיאלה ביטון רונן נ. מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.2.2024)
בצה"מ 32026-09-24 אבו לטיף ואח' נ. מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.9.2024)