תיקון 34- צו הפסקה מנהלי ושיפוטי סעיפים 20 – 22ב

נוסח סעיף 20 , הקובע את סמכות הרשות להוציא צו הפסקה מנהלי, שונה בתיקון 34 באופן מהותי. נוסחו הקודם של הסעיף נמחק, ובמקומו נוסח סעיף חדש המסדיר באופן מפורט את אופן הוצאת צו הפסקה מנהלי. כך גם שונו הוראות סעיף 21 הקובע את תקופת תוקפו של צו הפסקה מנהלי ואת אופן הארכתה,  והוראות סעיף 22 הקובע את אופן ביקורת בית המשפט לגבי הוצאת צו כאמור.  בסעיף 22ב הוקנתה סמכות לבית המשפט להוציא צו הפסקה גם ללא שהוגש כתב אישום בגין הפעלת העסק שלא כדין.

מועד כניסה לתוקף של סעיפים אלו- 1.1.19, למעט ההוראה בדבר הוצאת צו סגירת מנהלי לעסק הפועל עד 18 חודשים, אשר תיכנס לתוקף תהיה ביום 1.7.20.
לנוסח הסעיפים ראה-  סעיף 20 סעיף 21 סעיף 22 סעיף 22ב

*במאמר זה בכול מקום שנכתב רישיון הכוונה היא גם להיתר זמני או היתר מזורז.

עיקרי התיקון

-הוספו גורמים המוסמכים להוציא צו הפסקה מנהלי- משרד החקלאות ומשרד העבודה.
-הוצאת הצו לא תהיה כללית, “להפסקת עיסוק בעסק”, אלא כנגד רשימת גורמים המפורטת בסעיף.
-עילת הוצאת הצו- “עסק חדש” הפועל עד 18 חודשים, או “עסק מסוכן”, עסק המהווה סכנה ממשית, או שקיים חשש ממשי מפני פגיעה בשלום הציבור.
-הוסף פירוט בהוראות החוק מה יכלול הצו, וכיצד יומצא למי שנגדו הוצא.
-נקבעה חובת היוועצות, של מוציא הצו, עם תובע או יועץ משפטי.
-נקבעו מועדים לכניסה לתוקף של צו הפסקה.
-תוקף הצו- עד 30 יום. הארכת הצו תהיה על ידי בית המשפט, ללא הגבלת התקופה בחוק.
-נקבעו כללים מנחים לבית המשפט לביטול הצו.
-הוקנתה סמכות לבית המשפט להוציא צו הפסקה שיפוטי ללא שהוגש כתב אישום.
-הוחמר העונש המקסימאלי בגין אי קיום צו- הוסף עונש קנס עד תקרה של 226,000 ₪.

הגורמים המוסמכים להוצאת צו ההפסקה מנהלי

הגדרת הגורמים המוסמכים להוציא צו הפסקה מנהלי שונתה, והוספו הגורמים הבאים- מנהל השירותים הווטרינריים ומפקח עבודה מטעם משרד העבודה.
כן הוספו גורמים מוסמכים להוצאת הצו מטעם משרד הבריאות, לפי תחומים ספציפיים.
צו הפסקה שיוצא על ידי משרד הפנים- במקום הממונה על המחוז, הוסמך להוצאת הצו, מי שמהווה גורם רישוי מטעם המשרד.

להלן טבלת השוואה:

סמכות הוצאת הצו לפני תיקון 34 סמכות הוצאת הצו לאחר תיקון 34
הממונה על המחוז מטעם משרד הפנים עסק המצוי מחוץ לתחום רשות מקומית- עובד בכיר של משרד הפנים במשרד הראשי או במחוז ששר הפנים הסמיכו להיות רשות הרישוי
מפקד כבאות מחוזי מי שמונה להיות מפקד מחוז ברשות הכבאות וההצלה או למלא תפקידיו של מפקד מחוז
מפקד משטרת המחוז מפקד משטרת המחוז
הממונה על איכות הסביבה  עובד בכיר של המשרד להגנת הסביבה במשרד הראשי או במחוז, שהשר להגנת הסביבה הסמיכו לכך
רופא מחוזי מנהל שירות המזון הארצי במשרד הבריאות;

ראש המערך הארצי לבריאות הסביבה במשרד הבריאות;

רופא ממשלתי ששר הבריאות הפקידו על לשכת בריאות מחוזית או נפתית (רופא מחוזי);

סגן רופא מחוזי

ראש הרשות המקומית ראש הרשות המקומית שבתחומה נמצא העסק
מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר
מפקח עבודה ראשי שמונה על ידי שר העבודה והרווחה והשירותים החברתיים

העילה להוצאת הצו

על פי נוסח הסעיף הקודם-
על מנת להוציא צו הפסקה מנהלי, די היה בכך שיהיה לגורם המוסמך יסוד סביר להניח שנעברה בעסק, או לגביו, עבירה לפי סעיף 14.
מאחר והעילה להוצאת הצו נוסחה בסעיף זה באופן רחב, מילאה הפסיקה את החלל הריק, וקבעה מבחנים להוצאת צווי הפסקה מנהליים.

על פי נוסח הסעיף החדש-
הפרמטר של “יסוד סביר להניח” נותר בסעיף החדש- משמעות הדבר היא, שרמת ההוכחה המוטלת על הרשות להוצאת הצו לא השתנתה.

החוק מונה שני סוגי מקרים בהם ניתן להוציא צו מנהלי:

סוג הצו הראשון – “עסק חדש”
הפעלת עסק טעון רישוי בלא רישיון ב 18 חודשים מאז תחילת הפעלתו ( תחילת תוקף 1.7.20- 18 חודשים מיום כניסת התיקון לתוקף). משמעות הוראה זו היא כי, די בכך שהעסק יהיה “עסק חדש” הפועל ללא רישיון, בתקופה של עד 18 חודשים, על מנת להוציא צו הפסקה מנהלי.
יצויין כי מניין 18 החודשים הינו ממועד פתיחת העסק ועד למועד הוצאת הדו”ח. דהיינו- במועד הדו”ח לא חלפו יותר מ 18 חודשים ממועד הפעלת העסק.

תנאים נוספים להוצאת צו הפסקה מנהלי  ל”עסק חדש”-
– לא יוצא צו הפסקה מנהלי ל”עסק חדש” אם הוגש כתב אישום בגין הפעלת העסק, או אם הוגשה לבית המשפט, ביחס לעסק, בקשה להוצאת צו סגירה ללא הגשת כתב אישום.
-תנאי נוסף הוא שהמפקח, שעל יסוד הדו”ח שהוא הגיש הוצא הצו, יציין  כי, לפי בדיקתו במועד הגשת הדו”ח לא חלפו יותר מ 18 חודשים מיום שהעסק התחיל לפעול.

סוג הצו השני- “עסק מסוכן”

העסק פועל בלא רישיון או בניגוד לתנאי הרישיון, או בניגוד לתקנות הנוגעות לרישוי עסקים- והדבר מקים סכנה ממשית או חשש ממשי לפגיעה בציבור.
בהתקיים תנאים מצטברים אלו, ניתן להוציא צו הפסקה ללא  מגבלת הזמן ממועד פתיחת העסק.

על הרשות השוקלת הוצאת צו הפסקה ל”עסק מסוכן”  להשתכנע הן כי קיימת דחיפות בהוצאת הצו והן כי קיים הכרח בכך.

שיקולי הדחיפות ורמת הראיות הנדרשת לשם הוצאת צו הפסקה ל”עסק מסוכן”

כאמור, נוסח הסעיף הקודם היה כללי ואופן יישומו נקבע בפסיקה. בפסקי הדין נקבעו הלכות בשאלה מהם שיקולי הדחיפות  ומהי רמת הראיות הנדרשת לשם הוצאת צו הפסקה מנהלי. ככלל, על הרשות לשאול את עצמה, האם בהותרת העסק המתנהל ללא רישיון יש כדי לפגוע בציבור, בבריאותו ובטובתו ברמה המיידית.
נראה כי הכללים שנקבעו בפסיקה ביחס לסעיף 20 בנוסחו הקודם, יהיו נכונים גם להוצאת צו הפסקה ל”עסק מסוכן” (וגם להוצאת צו שיפוטי ללא הגשת כתב אישום לפי סעיף 22ב).
במספר פסקי דין הובהר כי הכללים החלים על הוצאת צו סגירה על פי סעיף 17 לחוק, תקפים בהפעלת סעיף 20 ועוד ביתר שאת. דהיינו- נדרש רף ראייתי גבוה יותר לעילת הסגירה.
כך גם יש לשכנע את בית המשפט בדחיפות הפסקת פעילות העסק, עד שלא היה ניתן להמתין להגשת כתב אישום.
עוד יש לזכור, כי תכלית הוצאת הצו אינה עונשית אלא מניעתית, ונועדה למקרים דחופים המחייבים נקיטת פעולה מידית.

רמת הראיות הנדרשת כדי להראות דחיפות והכרח- סקירת הפסיקה

הכללים להוצאת צו סגירה על פי סעיף 17 (כללים שאומצו לעניין הוצאת צו הפסקה לפי סעיף 20), נקבעו בפסק דין מיאו והאו. בין היתר נקבע שם כי, על בית המשפט להשתכנע בדחיפות הצורך בסגירת העסק, וכי המשך פעילותו יוצר סכנה מיידית לשלום הציבור או לבריאותו.

עוד נקבע בפסק דין מיאו והאו, שיש להשתמש בסמכות זו בזהירות, שכן טרם הוכחה אשמתו של הנאשם בשלב הגשת כתב האישום. לנאשם ככלל, עומדת חזקת החפות ויש לו הזכות להפעיל עסקו כל עוד לא הורשע. אמירה זו תקפה פי כמה כאשר רשות משתמשת בסמכותה להוצאת צו מנהלי.

בפסק דין ברכה נקבע, כי נדרשת וודאות קרובה לגרימתו של נזק ממשי, חמור ורציני לשלום הציבור.
דהיינו- לשם הוצאת הצו נדרש קיום שני פרמטרים. האחד- רמת הוודאות של הרשות בחשש לגרימת הנזקים והשני-  רמת הנזק ממנו חוששים. הנזק צריך שיהיה ממשי, חמור ורציני.

בפסק דין נאור נקבע, כי יש לבחון אם קיימת עילה להפסקה מידית של העיסוק (דחיפות), וכי הצו נדרש למניעת פגיעה מידית ממשית ומוחשית באינטרס ציבורי חשוב המצוי במטרות החוק (הכרח). כן נקבע בפסק הדין, כי הרף הראייתי הנדרש לשם הוצאת צו לפי סעיף 20 צריך להיות גבוה מזה הנדרש להוצאת צו לפי סעיף 17.

בפסק דין גאמר צויין כי רמת הראיות הצריכות לעמוד בפני הרשות היא “רמה מנהלית”. דהיינו- הרשויות יכולות לקבל מידע על מעורבות במעשים פליליים, אפילו אם מידע זה לא עמד במבחן הליך משפטי. זאת, כמובן, בכפוף לזכות האזרח להגיב.

בפסק דין דניה סיבוס בוטל צו הפסקה מנהלי אשר הוצא על ידי ראש עיריית בני ברק נגד מתקן לייצור בטון “רזה” (דייס). במקרה זה בדק בית המשפט את טיב הראיות שעמדו בפני ראש העיר לגבי רמת המפגעים הנגרמים על ידי המתקן, וקבע כי לא היו בפני ראש העיר, בעת החתימה על הצו,  ראיות משכנעות בדבר  מפגעים סביבתיים רבים שכגורם “מפעל הבטון” אשר יוצרים סיכון בריאותי ממשי לציבור.

בפסק דין פלשת נקבע כי  יש לבחון את הסיכון הטמון בהמשך הפעלת העסק ללא רישיון. הסיכון נגזר ממהות פעילות העסק וממעשים ומחדלים שהתרחשו בו בסמוך לפני מתן הצו, המעידים על סיכון לציבור, לביטחונו או לבריאותו. כך גם יש לבחון מה עשה בעל העסק כדי להכשיר את המחדל, את משך הזמן בו מתנהל העסק, ואת השפעת סגירת העסק על צדדים שלישיים.

בפסק דין אלגרבלי בוטל צו הפסקה מנהלי שהוצא על ידי רושת הרישוי מאחר והייתה קיימת שאלת פרשנות אמיתית האם העסק הנדון טעון רישיון או לא.

עקרון המידתיות

בפסק דין מיאו והאו, נקבע עקרון המידתיות- דהיינו, על מוציא הצו  להראות שלא ניתן להשיג את אותה התוצאה של שמירה על הערכים האמורים בסעיף 1 לחוק- באמצעי מידתי יותר. גם הרשות, עוד יותר מאשר בתי המשפט, בטרם נקיטת פעולה נגד העסק בדרך של צו מנהלי, צריכה לבחון היטב האם אין בידה אמצעים דרסטיים פחות לשם השגת התוצאה הנדרשת והמיידית.

דו”ח פיקוח

צו מנהלי יוצא על יסוד דו”ח פיקוח שיוגש בכתב.

כנגד מי ניתן להוציא צו הפסקה מנהלי

בנוסח הסעיף הקודם לא נרשם כלפי מי ניתן להוציא את הצו, אלא רק, שבאופן כללי הצו נועד למנוע את “העיסוק בעסק”.

בנוסח הסעיף החדש ניתן פירוט לפיו ניתן להוציא צו הפסקה כנגד-  בעל העסק או מי שמועסק בשירותו, המחזיק בעסק או מי שמועסק בשירותו, מי שבפיקוחו או בהשגחתו פעל העסק או מי שמועסק בשירותו.

נראה כי רשימה זו נועדה למצות את כל שרשרת האנשים, שיכולים להימצא מפעילים את העסק בסופו של יום- החל מהמנהל הבכיר ביותר וכלה בעובד הפשוט ביותר. נראה כי מטרת ההגדרה הינה, מניעת מצב בו גם לאחר הוצאת צו מנהלי העסק ימשיך להיות מופעל על ידי אנשים, שלא נגדם הוצא הצו.

תוצאת הצו-ביטול דרישת “הארעיות”

על פי נוסח הסעיף הקודם– תוצאת הצו הינה -להפסיק, הפסקה ארעית, את העיסוק בעסק, בין בסגירת חצרים, ובין בכל דרך אחרת הנראית מתאימה בנסיבות העניין כדי להביא לידי הפסקה של ממש בעיסוק.

העדר אלמנט הארעיות בנוסח החוק החדש-

בעוד שבנוסח הסעיף הקודם נכתב כי מדובר בהפסקה ארעית של העיסוק, הרי שעל פי נוסח  הסעיף החדש מדובר על הפסקת העיסוק, ללא אלמנט הארעיות. צו הפסקה מנהלי, יכול להיות, בסופו של יום, בלתי מוגבל בזמן.

חובת ההיוועצות

חובה כאמור, לא הייתה קיימת בנוסח הסעיף הקודם.
יצויין כי חובה כזו קיימת גם בסימן ג’ לחוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (להלן: “חוק הכבאות”) [ראה מאמר: סמכות הוצאת צווי סגירה מנהליים לפי חוקים שונים ]

נוסח הסעיף החדש מחייב את מוציא הצו להתייעץ עם התובע או עם היועץ המשפטי מטעמו בטרם יוציא את הצו.
במידה וקיימת דחיפות בהוצאת הצו- ניתן להוציא צו ללא התייעצות מוקדמת, אך קיימת חובה להעביר את הצו לתובע או ליועץ המשפטי לקבלת חוות דעתם לא יאוחר משלושה ימים לאחר מתן הצו.
מנוסח הסעיף ניראה כי מגבלת 3 הימים מתייחסת למועד העברת הצו לעיון התובע או היועץ המשפטי ולא למועד קבלת חוות הדעת על ידם.

מה חייב לכלול הצו

בנוסח הסעיף הקודם לא היו כל הוראות באשר לפרטים החייבים להיכלל בצו.

בנוסח הסעיף החדש הוספו הוראות לפיהן הצו יכלול-

  1. פרטים המגדירים את המקרקעים עליהם חל הצו, ככל שהדבר נדרש. כך למשל אם במבנה מסוים קיים עסק אחד בלבד, די יהיה בציון הכתובת.
    אך קיימים עסקים שאינם מתנהלים בכתובת מסוימת, או שבאותו מבנה או מקרקעין בו מתנהל העסק הרלוונטי, קיימים עסקים נוספים. במקרה כזה יהיה צורך להגדיר באופן מפורש על איזה חלק מהמקרקעין חל הצו.
  2. העובדות שעל פיהן הוחלט להוציא את הצו.
  3. אישור כי מוציא הצו התייעץ עם יועץ משפטי כנדרש, זאת למעט המקרים בהם הצו יוצא בדחיפות ללא התייעצות משפטית, ונראה כי יהיה נכון לציין עובדה זאת בצו.
  4. פרטים בדבר הזכות לבקש לבטל את הצו- מוציא הצו חייב לידע את מי שכנגדו הוצא הצו, מה עליו לעשות במידה והוא מבקש לבטלו.
  5. פרטים בדבר התקשרות עם נותן הצו.

אופן המצאת הצו למי שנגדו הוצא הצו

הוראות החוק מפרטות כי הצו יומצא למי שנגדו הוצא, כפי שממציאים כתב בית דין בהליך אזרחי.

פרק לב לתקנות סדר הדין האזרחי דן באופן המצאת כתבי בית דין.ראה- תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ”ד- 1984 .( יש לשים לב לכניסה לתוקף של תקנות סדר דין אזרחי חדשות ביום  5.9.19 ).

מתי נכנס הצו לתוקף

בעוד שעל פי נוסח הסעיף הקודם לא נקבע מתי ייכנס הצו לתוקף, הרי שלפי הנוסח החדש הצו יכנס לתוקף בהתאם לכללים הבאים-
אם הוצא צו לפי סעיף משנה א1 (“עסק חדש”)- ייכנס הצו לתוקף תוך 15 יום ממועד הוצאתו, אלא אם יש נסיבות המקנות לצו דחיפות.
15 יום יספרו מיום הוצאת הצו, ולא מיום המצאתו למי שנגדו הוצא הצו. יש לשים לב לחובת התנהלות בתום לב של הרשות להמציא את הצו למי שנגדו הוא הוצא מהר ככל הניתן.

 –אם הוצא צו לפי סעיף משנה א2(“עסק מסוכן”)- תוקף הצו יהיה מידי, אלא אם ניתנה הארכה על ידי מוציא הצו. הארכה כאמור מוגבלת  בתקופה של עד 15 יום מיום הוצאת הצו.

חובת עדכון

גורם שהוציא צו מנהלי יודיע על כך לרשות הרישוי.
רשות הרישוי תודיע על הוצאת הצו ליתר גורמי הרישוי הרלוונטיים, בין אם הצו הוצא על ידי גורם רישוי ובין אם הצו הוצא על ידי רשות הרישוי עצמה. ולכן- אם רשות רישוי או גורם רישוי הוציאו צו  הפסקה מנהלי, יתר הרשויות והגורמים לא יוכלו להוציא צו בעצמם (סעיף 19א(ז).

תקופת התוקף של צו ההפסקה והארכתו – סעיף 21

תוקף הצו-
הן על פי נוסח החוק הקודם והן על פי הנוסח החדש- תקופת תוקפו של הצו הינה עד 30 ימים.

הארכת הצו-

לפי נוסח הסעיף הקודם מוציא הצו מוסמך היה להאריכו בתקופה שלא תעלה על 30 ימים נוספים, ללא הגשת כתב אישום או הבאת העניין לדיון בפני בית משפט.

לפי נוסח הסעיף החדש- לא נתונה לרשות אפשרות להאריך את תוקף הצו בעצמה, ועליה לפנות לשם כך לבית המשפט.
לבית המשפט ניתנה הסמכות להאריך את תוקף הצו ללא הגבלת זמן הנקובה בחוק.
למרות האמור לעיל, נראה כי בית המשפט לא ינטה להאריך את הצו לתקופה בלתי מוגבלת ללא שהרשות תנקוט נגד העסק בהליכים משפטיים, כגון הגשת כתב אישום, ויעשה זאת רק בנסיבות חריגות ביותר.
אם הרשות פנתה לבית המשפט להארכת הצו- יעמוד הצו בתוקפו ל 7 ימים נוספים מעבר ל 30 יום, אלא אם הוחלט אחרת.

מבחני בית המשפט לביטול הצו

על פי נוסח החוק הקודם לא נקבעו בחוק כללים, אימתי יבוטל הצו על ידי בית המשפט. כאמור לעיל, הפסיקה אימצה את הכללים שנקבעו להוצאת צו סגירה לפי סעיף 17, בתוספת דרישה לרף ראייתי גבוה יותר להוכחת דחיפות הצו, והסכנה מיידית וממשית הנשקפת לציבור מהמשך הפעלת העסק.

על פי נוסח החוק החדש-

הכלל  לפיו יפעל בית המשפט הינו – קיום הצו.

החריגים-

-הוכח לבית המשפט כי העסק פעל כדין ( דהיינו ברישיון וללא הפרת תנאי רישיון).

-מוציא הצו לא קיים את כל הדרישות לשם הוצאת הצו.

-התקיימה אחת מעילות המשפט המנהלי המצדיקה ביטול הצו. דהיינו, התקיימו הכללים שנקבעו בפסיקה להתערבות בית המשפט בהחלטת מנהליות. (כגון: שבית המשפט לא שם את עצמו במקום הרשות ואינו מחליט במקומה, וכו’).

שיקולי בית המשפט בבואו לבחון תקינות הצו המנהלי

בתי המשפט חזרו והדגישו כי הדרך הראויה להביא לסגירה מיידית של עסק במידת הצורך הינה הגשת כתב אישום ופניה לבית המשפט להוצאת צו סגירה לפי סעיף 17. הוצאת צו מנהלי הינה חריג ודרושות לכך נסיבות מיוחדות ודחופות.

בית המשפט בבואו לדון בבקשה לביטול צו מנהלי, יבחן האם הרשות שקלה את השיקולים שפורטו לעיל, והאם קיים איזון בין מידת הפגיעה באינטרסים ציבוריים חשובים (לא די בכך שהעסק מתנהל ללא רישיון),  לבין מידת הפגיעה בעוסק ובצדדים שלישיים.

עם זאת בפסיקה הובהר, כי החלטת הרשות להוציא צו מנהלי תיבחן לפי כללי הביקורת השיפוטית על החלטות המנהל. כלומר- לרשות עומדת חזקת התקינות המנהלית והמבקש לטעון אחרת, עליו הראיה. בנוסף- בית המשפט לא ישים עצמו בנעלי הרשות ולא יחליף את שיקול דעתם של גורמים מקצועיים בשיקול דעתו, אלא יבחן את סבירות החלטת הרשות, את השאלה אם הושפעה משיקולים זרים, האם נשמרו כללי הצדק הטבעי וכדומה.

בית המשפט יתערב ויבטל צו מנהלי אם יתברר לו, כי נפל פגם בפעולות הרשות  אשר גורם  להחטאת את המטרה לשמה חוקק הסעיף, כגון נקיטה בפעולות מפלות, או מבוססות על כוונות זרות או על שיקולים בלתי רלוונטיים.

הצגת מידע מודיעיני לבית המשפט

בפסק דין נאור נקבע כי  אין פסול בהצגת מידע מודיעיני לבית משפט במסגרת דיון על פי סעיף 22 לחוק, שכן מידע זה נועד לבסס את עילת הפסקת הפעילות העסקית, ולא להוכיח את עובדות כתב האישום ( שאז מידע כאמור אסור). בית המשפט בדק גם שהומצאה למי שנגדו הוצא הצו פרפרזה מספקת  בדבר המידע המודיעיני. נראה כי דברים אלו יהיו נכונים גם ביחס  להוצאת צו הפסקה על ידי בית המשפט.

צו הפסקה שיפוטי – סעיף 22ב

סעיף זה מהווה חידוש משמעותי בכל הנוגע לאפשרות לסגירה מידית של עסק, ללא הגשת כתב אישום.

לפי הוראות החוק החדש ניתנה הסמכות לבית המשפט להוציא צו הפסקה כלפי אותם אנשים ובאותם התנאים שניתנה הסמכות לרשות, גם ללא שהוגש כתב אישום.

על בית המשפט להשתכנע בראיות לכאורה כי התקיימו התנאים להוצאת הצו.

כאמור, הוצאת צו לפי סעיף זה אינה מותנית בנקיטת הליכים נוספים כל שהם על ידי הרשות- לפיכך, לכאורה, ניתן לבקש צו כאמור, שאינו מוגבל בזמן גם ללא הגשת כתב אישום.
למרות טווח שיקול הדעת הרחב שניתן לבית המשפט, נראה כי הנכון הוא, שבתי המשפט יגבילו את תקופתו של צו שניתן ללא קיום הליך משפטי הנוגע לעצם ביצוע העבירה. תקופת תוקפו של הצו תהיה נתונה,כמובן, לשיקול דעת של בית המשפט, ותהיה תלויה בנסיבות כל מקרה.

לעניין יישום הוראות סעיף זה, ניתן להשוותו לסעיף 236 לחוק התכנון והבניה (“חוק התו”ב), אשר תוקן בתיקון 116 לחוק התו”ב ואשר הוראותיו דומות להוראות סעיף 22ב לחוק.
בפסק דין א.ס.פ.י. שניתן בחודש אפריל 2018, ניתח בית המשפט את אופן יישום הוראות הסעיף. שם נאמר כי מהוראות הסעיף ברור כי המחוקק יצר כלי אכיפה עצמאי, שאינו תלוי בשום אופן בנקיטת הליכים נוספים.

כן נקבע כי משמעות הדרישה  לקיום “ראיות לכאורה” היא כי השימוש בסעיף יישעה רק לאחר שהוצגו “ראיות לכאורה” כמשמעותן בהליך הפלילי, ויש ללמוד על נטל ההוכחה מהליכי המעצר עד תום הליכים.
לאור השוואה זו להליכי המעצר עד תום הליכים, ולעובדה שלא קיים הליך של ביטול הצו השיפוטי אלא שמי שרואה עצמו נפגע על ידי צו כזה רשאי לפעול בהליך של ערעור, קבע בית המשפט כי צו כאמור לא יינתן במעמד צד אחד, אלא לאחר שיתקיים דיון במעמד הצדדים.

כן נקבע כי בהליך כזה לא יישמעו עדים, שכן לא מתנהל כאן ההליך העיקרי. בשלב זה די כי התביעה תציג ראיות גולמיות המבססות סיכוי סביר להרשעה, אף שטרם עברו את כור ההיתוך של ההליך הפלילי. התביעה תגיש לבית המשפט את חומר הראיות הכתוב.

אכיפת ביצוע הצו

סעיף 20 מקנה סמכות למוציא הצו להורות על הפסקת ארעית של ניהול העסק אם בדרך של סגירת החצרים או בכול דרך אחרת הנראית לו מתאימה.
עם זאת- נראה שעל מנת להורות על פעולות ממשיות לביצוע הצו, יהיה על מוציא הצו להשתמש בסמכותו על פי סעיף 24 לחוק באופן מפורש. סעיף זה מאפשר למוציא הצו להורות למשטרה או לכל מי שפורש בצו ( יש לציין מפורשות בצו למי הסמכות לבצעו בפועל), להיכנס לחצרים ולהרחיק מהם כל טובין ולנקוט בכל האמצעים לרבות שימוש בכוח סביר הדרוש בנסיבות העניין כדי להבטיח ציות להוראות הצו. ( ראה- ביצוע צו סגירה- סעיף 24 לחוק רישוי עסקים).

חובת קיום שימוע בטרם הוצאת צו הפסקה מנהלי

למרות שהדבר לא נכתב בנוסח החוק החדש באופן מפורש, נראה כי גם עתה קיימת חובה על הרשות לקיים שימוע למי שמתכוונים להוציא נגדו צו הפסקה מנהלי וזאת על פי ההלכות שנקבעו בפסיקה. (ראה- חובת קיום שימוע בטרם הוצאת צו סגירה לפי סעיף 20 לחוק רישוי עסקים )

העונש בגין אי קיום צו הפסקה מנהלי

בעוד שעל פי החוק הקודם העונש המקסימאלי בגין אי קיום צו הפסקה מנהלי היה מאסר בלבד, הרי שעל פי הוראות הסעיף החדש, הוקנתה הסמכות לבית המשפט להטיל קנס בשיעור הגבוה ביותר בסך 226,000 ₪ וכן קנס יומי בגין כל יום שנעברה העבירה.

חקיקה
חוק רישוי עסקים כולל הוראות תיקון 34

פסיקה
רע”פ 4384/13 מדינת ישראל נ. מיאו והאו בע”מ ואח’ (3.3.14)[פורסם בנבו]
עמק (ת”א) 2902-02-16 אביגדור ברכה נ. ראש עיריית תל אביב יפו (5.10.16) [פורסם בנבו]
צמ (קריות) 54783-02-15 נאור נ. משטרת ישראל – מחוז חוף (8.3.15) [פורסם בנבו]
ברש (ק”ב) 7819-02-13 פלשת מבני תעשיה וניהול בע”מ נ. עירית נשר (18.2.13) [פורסם בנבו]
בש (ב”ב) 200/16 גנוט נ. ראש עיריית בני ברק (8.6.16) [פורסם בנבו]
בבנ (נת’) 58352-12-15 שעתל נ. רוני גולן (17.1.16) [פורסם בנבו]
בר”ש 49560-10-17 גאמר נ. לשכת בריאות מחוז מרכז (6.11.17)]פורסם בנבו]
עמ”ק (ת”א) מסעדת הזקן והים ביפו בע”מ נ. מדינת ישראל (27.12.16)[פורסם בנבו]
בבנ(קריות) 53048-08-15 אלגרבלי נ.מועצה מקומית כפר ורדים (2.9.15)[פורסם בנבו]
בע”א 62680-08-18 דניה סיבוס בע”מ נ. ראש עיריית בני ברק- חנות זייברט ואח’ (13.9.18)[פורסם בנבו]
בב”נ 20305-04-18 ועדה מקומית לתכנון ובניה שהם נ. א.ס.פ.י חברה לקידום פרויקטים באיכות הס (29.5.18) [פורסם בנבו]


מצאתם טעות? רוצים להגיב, להוסיף? כתבו לנו

תגובה אחת בנושא “תיקון 34- צו הפסקה מנהלי ושיפוטי סעיפים 20 – 22ב”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *