ייצור תכשיטים ופריט 10.9

הוועדה הבין משרדית לרישוי עסקים נדרשה לדיון בשאלה כיצד יש לבדוק האם עסק מסוים המייצר תכשיטים הינו עסק טעון רישוי. השאלה התעוררה מאחר ובצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) התשמ”ג- 2013 אמנם לא קיים פריט רישוי ספציפי לעיסוק זה, אך ייתכן ובנתונים מסוימים יהיה נכון לדרוש כי העסק יקבל רישיון לפי פריט 10.9 לצו, זאת במיוחד כאשר לשם ייצור התכשיטים נעשה שימוש ב”חומרים מסוכנים”.

פריט 10.9

פריט זה נחשב לסוג של “סעיף סל” אשר במסגרתו יידרש רישיון עסק לייצור, עיבוד, צביעה, הרכבה, ציפוי, השחזה ותיקון  (להלן: “הפעילות”) הקשורים לכל חומר גלם שהוא, מוצר או מכשיר (להלן: “החומר”) אשר הפעולות האמורות המתייחסות אליהם אינן נכללות בפריט רישוי אחר כשלהו.

נשאלת השאלה מהו המבחן להכללת פעילות עסקית בפריט זה. מובן שלא ניתן לקבוע כללים מדוייקים להכללת עיסוק מסוים בגדר הפריט- הרי אם היה ניתן לעשות זאת, אותה פעילות הייתה נכללת בפריט רישוי נפרד.
למותר לציין כי בהיות סעיף זה “סעיף סל” הרי שדרישה, כי לעיסוק מסוים יינתן רישיון עסק על פי פריט זה צריכה להיעשות בזהירות מרובה.

אנו סבורים כי יש לאמץ מספר מבחנים אשר יוכלו לסייע בקבלת החלטה, האם עיסוק מסוים נכלל בפריט זה או לא-

  • העיסוק הנבחן אינו נכלל בכול פריט רישוי ספציפי אחר.
  • מבחן כמות החומר הרלוונטית וגודל העסק.
  • האם הפעילות ב”חומר” הינה עיקרית בעסק בכללותו או משנית.
  • האם  מדובר בעסק הפוגע במטרות חוק רישוי עסקים כפי שמשתקפות בסעיף 1(א) לחוק (שימוש בחומרים מסוכנים, סכנה לזיהום סביבתי, סכנה לשלום הציבור, סכנה בטיחותית כתצאה משימוש בעסק וכו’).
    לא ניתן, במסגרת חוק רישוי עסקים, לאסור פעילות המזיקה על פי חוק אחר.
    לעניין זה נבהיר, כי אם הפעילות הנבחנת מהווה עבירה על חוק ספציפי אחר, אשר ניתן לאכפו באמצעות אותו החוק- כגון עבירה על דיני התכנון והבניה-  הרי שיש לנקוט נגד בעל העסק צעדים על פי חוק התכנון והבניה ולא ניתן להגדירו כעסק טעון רישוי ו”להפעיל” את דיני תכנון ובניה באמצעות חוק רישוי עסקים. כך הם הדברים גם בכול הנוגע לאכיפת דיני הכבאות.

ייצור תכשיטים

מניתוח פריט 10.9 ניתן להסיק כי כאשר באים לבחון האם עיסוק של ייצור תכשיטים טעון רישיון עסק, יש לבחון את היקף העסק ובאילו חומרים משתמש בעל העסק לשם עיסוקו, וכן האם נכללים בחומרים אלו חומרים כלשהם המנויים ברשימת “חומרים מסוכנים”.

כך גם אנו מציעים לבחון מהי הכמות המיוצרת, האם העיסוק בייצור תכשיטים הינו עיסוק עיקרי או משני לעסק אחר והאם אותו “עסק אחר” הינו עסק טעון רישיון או לא.

במידה ו”העסק האחר” הינו עסק טעון רישיון, היינו מציעים לבחון אם הגורמים המאשרים את העסק האחר רלוונטיים גם לעיסוק של ייצור התשכשיטים, היה וכן, יש לבחון אם הרישיון לעיסוק האחר אינו “בולע בתוכו” את עסק ייצור התכשיטים.
כך למשל- אם בחנות למכירת תכשיטים קיימת עמדת עבודה אחת עבור ייצור תכשיטים על ידי עיבוד פיזי של חומר גלם ואף עמדת תיקון תכשיטים- לא יהיה צורך ברישיון עסק נפרד לייצור ותיקון התכשיטים.
לעומת זאת, אם, למשל, מדובר בעסק שעיקר פעילותו בייצור תכשיטים לרבות ניקוי וטיפול במתכות בחומרים כימקליים- הרי שאז יהיה מקום לדרוש מאותו עסק להוציא רישיון לפי פריט 10.9.

חקיקה:
צו רישוי עסקים ( עסקים טעוני רישוי), התשמ”ג- 2013 – פריט 10.9


מצאתם טעות? רוצים להגיב, להוסיף? כתבו לנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *