הוועדה הבין משרדית לרישוי עסקים נדרשה לדיון בשאלה כיצד יש לבדוק האם עסק מסוים המייצר תכשיטים הינו עסק טעון רישוי. השאלה התעוררה מאחר ובצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) התשמ"ג- 2013 אמנם לא קיים פריט רישוי ספציפי לעיסוק זה, אך ייתכן ובנתונים מסוימים יהיה נכון לדרוש כי העסק יקבל רישיון לפי פריט 10.9 לצו, זאת במיוחד כאשר לשם ייצור התכשיטים נעשה שימוש ב"חומרים מסוכנים".

עודכן ביום 26.9.2022

פריט 10.9

פריט זה נחשב לסוג של "סעיף סל" אשר במסגרתו יידרש רישיון עסק לייצור, עיבוד, צביעה, הרכבה, ציפוי, השחזה ותיקון  (להלן: "הפעילות") הקשורים לכל חומר גלם שהוא, מוצר או מכשיר (להלן: "החומר") אשר הפעולות האמורות המתייחסות אליהם אינן נכללות בפריט רישוי אחר כשלהו.

נשאלת השאלה מהו המבחן להכללת פעילות עסקית בפריט זה. מובן שלא ניתן לקבוע כללים מדוייקים להכללת עיסוק מסוים בגדר הפריט- הרי אם היה ניתן לעשות זאת, אותה פעילות הייתה נכללת בפריט רישוי נפרד.
למותר לציין כי בהיות סעיף זה "סעיף סל" הרי שדרישה, כי לעיסוק מסוים יינתן רישיון עסק על פי פריט זה צריכה להיעשות בזהירות מרובה.

אנו סבורים כי יש לאמץ מספר מבחנים אשר יוכלו לסייע בקבלת החלטה, האם עיסוק מסוים נכלל בפריט זה או לא-

• העיסוק הנבחן אינו נכלל בפריט רישוי ספציפי אחר. (הוועדה הבינמשרדית קבעה בהחלטתה מספטמבר 2020  כי במקרה בו קיים בצו פריט רישוי מסוים המתאים לעיסוק שלגביו הוגשה בקשה- יש להוציא רישיון או היתר רק לפיו ולא לפי פריט הסל.) (ראו הערה 1 למאמר)
• מבחן כמות החומר הרלוונטית וגודל העסק.
• האם הפעילות ב"חומר" הינה עיקרית בעסק בכללותו או משנית.
• האם  מדובר בעסק הפוגע במטרות חוק רישוי עסקים כפי שמשתקפות בסעיף 1(א) לחוק (שימוש בחומרים מסוכנים, סכנה לזיהום סביבתי, סכנה לשלום הציבור, סכנה בטיחותית כתצאה משימוש בעסק וכו').
  לא ניתן, במסגרת חוק רישוי עסקים, לאסור פעילות המזיקה על פי חוק אחר.
  לעניין זה נבהיר, כי אם הפעילות הנבחנת מהווה עבירה על חוק ספציפי אחר, אשר ניתן לאכפו באמצעות אותו החוק- כגון עבירה על דיני התכנון והבניה-  הרי שיש לנקוט נגד בעל העסק צעדים על פי חוק התכנון והבניה ולא ניתן להגדירו כעסק טעון רישוי ו"להפעיל" את דיני תכנון ובניה באמצעות חוק רישוי עסקים. כך הם הדברים גם בכול הנוגע לאכיפת דיני הכבאות.

ייצור תכשיטים

מניתוח פריט 10.9 ניתן להסיק כי כאשר באים לבחון האם עיסוק של ייצור תכשיטים טעון רישיון עסק, יש לבחון את היקף העסק ובאילו חומרים משתמש בעל העסק לשם עיסוקו, וכן האם נכללים בחומרים אלו חומרים כלשהם המנויים ברשימת "חומרים מסוכנים".

כך גם אנו מציעים לבחון מהי הכמות המיוצרת, האם העיסוק בייצור תכשיטים הינו עיסוק עיקרי או משני לעסק אחר והאם אותו "עסק אחר" הינו עסק טעון רישיון או לא.

במידה ו"העסק האחר" הינו עסק טעון רישיון, היינו מציעים לבחון אם הגורמים המאשרים את העסק האחר רלוונטיים גם לעיסוק של ייצור התשכשיטים, היה וכן, יש לבחון אם הרישיון לעיסוק האחר אינו "בולע בתוכו" את עסק ייצור התכשיטים.
כך למשל- אם בחנות למכירת תכשיטים קיימת עמדת עבודה אחת עבור ייצור תכשיטים על ידי עיבוד פיזי של חומר גלם ואף עמדת תיקון תכשיטים- לא יהיה צורך ברישיון עסק נפרד לייצור ותיקון התכשיטים.
לעומת זאת, אם, למשל, מדובר בעסק שעיקר פעילותו בייצור תכשיטים לרבות ניקוי וטיפול במתכות בחומרים כימקליים- הרי שאז יהיה מקום לדרוש מאותו עסק להוציא רישיון לפי פריט 10.9.

חקיקה:
צו רישוי עסקים ( עסקים טעוני רישוי), התשמ"ג- 2013 – פריט 10.9

להחלטת הוועדה הבינמשרדית ראה– ביטאון משרד הפנים מס' 15 עמוד 26

הערה 1 – 
בפסק דין יהלומי (רע"פ 4881/05 יהלומי נ. מדינת ישראל (פורסם בנבו, 13.7.2005)), שניתן על ידי המשפט העליון בשנת 2005 נאמר על ידי כב' השופט גו'בראן כי: " מאחר והן פריט 10.9 והן פריט 10.14 מצויים באותה קבוצה 10 וכן מאחר ומטרות רישוי של העסק לפי פריט 10.9 הן דומות מאד למטרות הרישוי של עסק לפי פריט 10.14ו', נראה לי, כי עסקו של המבקש לליטוש מתכת טעון רישיון, בין לפי פריט 10.14ו' ובין לפי פריט 10.9".
חשוב להדגיש כי לא ניתן להסיק מהאמור בפסק הדין כי מתן רישיון לעסק מסוים יכול להינתן לפי פריט מסוים בקבוצה 10 וגם לפי פריט 10.9 וזאת מכמה סיבות:
ראשית – פסק דין זה ניתן בשנת 2005. בשנת 2013 שונתה הגדרת פריט 10.9 בצו רישוי עסקים.
בעוד הגדרת פריט 10.9 במועד מתן פסק הדין הייתה – "חומר גלם, מוצר, מכשיר או חלקיו שלא פורטו במקום אחר בצו", הרי שבצו משנת 2013 חודדה ההגדרה  ובמקום המילים "שלא פורטו במקום אחר בצו", נכתב מפורשות "שאינם טעוני רישוי לפי פריט אחר בתוספת זו". 
שנית– האמירה בפסק דין זה התייחסה למקרה ספציפי בלבד. על כך עמד גם כב' השופט ג'ובראן בראשית אותו פסק הדין, בדחותו את הבקשה למתן רשות ערעור בפני בית המשפט העליון. וכך נאמר, "המדובר הוא בבקשת רשות ערעור בנוגע לעניין קונקרטי ביותר, אשר פרטני לצדדים, בקשת רשות ערעור זו, איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מנסיבות העניין הפרטניות של המבקש…".
באותו מקרה הוגש כתב אישום כנגד המבקש בגין ניהול עסק של ליטוש עץ ומתכות ללא רישיון לפי פריט 10.16א ולפי פריט 10.9. המבקש טען כי יש למחוק את כתב האישום שכן הוא מנהל עסק לפי פריט 10.14ו' וכי כתב האישום מתחייס לפריט רישוי לא נכון. הן בית המשפט המחוזי והן בית המשפט העליון סברו, בהתייחס לנסיבות המקרה, כי אין למחוק את כתב האישום, ונימקו זאת בקרבה בין שני פריטי הרישוי. (בבחינת אין חוטא ייצא נשכר).
שלישית– גם ברמה העקרונית של מהות דיני רישוי עסקים, אין לראות את קביעות שתי הערכאות כקביעות עקרוניות לגבי פריטי הרישוי, שלכאורה ניתן "להחליף" ביניהם. חוק רישוי עסקים הינו חוק פלילי. ניהול עסק ברישיון או ללא רישיון חייב להיות חד חד ערכי. קביעת פרטי הרישוי בתוספת לצו רישוי עסקים, נועדה לקבוע במפורש ובאופן וודאי איזה עיסוק יהיה טעון רישוי ואיזה לא ומהם התנאים לקבל רישיון לפי כל פריט באופן ספציפי. יישום רחב של אמירת בית המשפט בעניין יהלומי (ולמה רק החלפה בים 10.9 ו 10.14ו ?), תיצור כאוס ברעיון הבסיסי של ודאות איזו פעילות נדרשת לרישיון, ומהם התנאים והדרישות לאותו עיסוק. לא יעלה על הדעת שאדם שעיסוקו תואם את אחד פריטי הרישוי, יעמוד בכל התנאים הנדרשים ומאן דהוא יוכל לטעון כלפיו כי ייתכן והוא היה צריך להוציא רישיון גם לפי פריט אחר. 
רביעית– כאמור בגוף המאמר- בשנת 2020 הוועד הבינמשרדית עצמה חידדה את הקביעה, כי רישיון לפי פריט 10.9 יינתן רק אם אין כל פריט רישוי אחר התואם את פעילות העסק. מאחר וסעיף 10.9 הינו בעצם "פריט סל" נכון קבעה הוועדה.