תזכיר חוק- הרפורמה ברישוי עסקים

ביום 22.1.18 פורסם תזכיר חוק בעניין הקלות בחוק רישוי עסקים. התזכיר צפוי לעלות לדיון בועדת השרים המיוחדת לעניין התוכנית הכלכלית לשנת 2019 ביום 29.1.18.
במאמר זה צירפנו את נוסח התזכיר המלא.
לנוסח התזכיר-

תזכיר חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2019), התשע”ח-2018

פרק __’: רישוי עסקים (חלק ב’)

תזכיר זה מיישם את החלטת הממשלה מס’ 3434 מיום 11 בינואר 2018, והוא צפוי לעלות על סדר יומה של ועדת השרים המיוחדת לעניין התכנית הכלכלית לשנת 2019 ביום 29 בינואר 2018.

  • א. שם החוק המוצע

תזכיר חוק התוכנית הכלכלית לשנת 2019 (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2019), התשע”ח-2018, פרק ___’: רישוי עסקים (חלק ב’).

  • ב. מטרת החוק המוצע והצורך בו

ייעול הליכי רישוי עסקים והגברת האכיפה כגד עבירות בקשר עם רישוי עסקים, הכל באופן שישמור על השגת מטרות החוק.

  • ג. עיקרי החוק המוצע

רקע כללי

בישראל כ-150 אלף עסקים טעוני רישיון עסק המסווגים לפי 200 סוגי עיסוק שונים (להלן – פריטי הרישוי). קיימת שונות רבה בין פריטי הרישוי מבחינת רמת המורכבות, החל מדוכן מכירות קטן וכלה במפעל תעשייתי גדול. חרף השונות האמורה, הרי שתהליך הרישוי הינו, ברובם של המקרים,  זהה לכל פריטי הרישוי (זאת למעט מספר מועט של סוגי עסקים אשר רשאים לקבל היתר מזורז וסוגי עסקים אשר אישור רשות הכבאות וההצלה לגבי עמידתם בתנאי הרישיון הנדרשים לצורך קבלת רישיון נעשית על יסוד תצהיר).

לאור האמור, התעורר הצורך ליצור אבחנה סוגי עסקים ברמות שונות של מורכבות, ולאפיין עבור כל סוג עסקי, תהליך רישוי מותאם, במידת האפשר, בהיבטים של משך הזמן לפתיחת עסק, תוקף הרישיון, תהליך החידוש ועוד. דיפרנציאליות זו תקל על בעלי עסקים ברמה הנמוכה והבינונית, תשפר את יכולתם לקבל רישיון עסק בהליך קצר ותעודד פיתוח של עסקים קטנים ובינוניים התורמים לצמיחה במשק, וזאת מבלי לפגוע במטרות חוק רישוי עסקים ובאינטרס הציבורי הגלום בהן.

על רקע האמור, הוחלט להרחיב את ההסדר הקיים היום לקבלת רישיון באמצעות תצהיר. לאור השונות הגבוהה בין סוגי העסקים השונים לכל רמת מורכבות ייקבע מסלול מותאם: לרמה הנמוכה – מסלול רישוי  על יסוד תצהיר; לרמה בינונית ולרמה בינונית מוגברת – מסלול על בסיס היתר מזורז בשינויים המוצעים. לרמת מורכבות גבוהה –ההסדר הקיים בחוק כנוסחו דהיום. כמו כן, מוצע לבצע שינוים משמעותיים בהליך הקיים ובכלל זאת שיפורים הנוגעים לקיצור זמני ופישוט תהליך חידוש הרישיון.

ואלה עיקרי התיקונים המוצעים:

עיקר 1 מתן אישור על יסוד תצהיר ברישוי ללא אישור

שר הפנים, בהסכמת שר שקביעתו של עסק כטעון רישוי נעשתה בהתייעצות עמו, רשאי לקבוע, בצו, סוגי עסקים טעוני רישוי, אשר אינם טעונים אישורם של נותני האישור לפי סעיף זה, ושרשות הרישוי תראה אותו כמי שעומד בתנאים הנדרשים לצורך קבלת רישיון עסק, על יסוד תצהיר מאומת כדין. התיקון בא לאפשר לשר הפנים לקבוע בצו סוגי עסקים שהרשות המקומית רשאית לבדוק את עמידתם בצו רישוי עסקים במקום נותן האישור ושלגביהם תסתפק הרשות המקומית בתצהיר. 

עיקר 2 – חובת מתן אישור על קבלת תצהיר והעברת מסמכים לנותן אישור בעל רמת מורכבות בינונית – גבוהה 

מוצע לקבוע חובה שמקום בו הגיש המבקש את התצהיר והמסמכים הנדרשים, תאשר רשות הרישוי בכתב למבקש את קבלת התצהיר ותעביר לנותני האישור העתק מהבקשה ומההיתר המזורז, על כל צרופותיו.

עיקר 3 – מתן היתר מזורז על בסיס תצהיר לעסק בעל רמת מורכבות בינונית מוגברת

מוצע, כי בהגשת בקשה להיתר מזורז, ככל שנותני האישור לא נתנו מענה בתוך תקופה שנקבעה, יקבל המבקש היתר מזורז באופן מיידי. עוד נקבע כי היתר מזורז כאמור יעמוד בתוקף ל- 180 יום, ובסיומם, ככל שלא התקבלמענה של נותני האישור או רשות הרישוי, יהפוך ההיתר המזורז לרישיון.

עיקר 4 – מתן היתר מזורז על בסיס תצהיר לעסק בעל רמת מורכבות בינונית

לעסק בעל רמת מורכבות בינונית יינתן היתר מזורז ללא פנייה לנותני האישור. זאת, בתום התקופה שניתנה לרשות המקומית לבדוק את עמידת העסק בכללי הרשות. גם היתר זה יעמוד בתוקף ל- 180 יום שבסיומם, ככל שלא התקבלה התנגדות של נותן אישור או רשות רישוי, יהפוך ההיתר המזורז לרישיון.

עיקר 5 – רישוי על יסוד תצהיר

מוצע לקבוע כי שר הפנים, בהסכמת כל אחד מהשרים שקביעתו של עסק כטעון רישוי נעשתה בהתייעצות עמו, רשאי לקבוע, בצו, סוגי עסקים בהם ינתן רישיון על יסוד תצהיר, בתום התקופה שניתנה לרשות המקומית לבדוק את עמידת העסק בכללי הרשות המקומית. 

עיקר 6 – היתר זמני

היתר זמני נועד בעיקר למקרים בהם נותני האישור לא נותנים מענה לבקשת עסקים במסלול הרישוי הרגיל. מוצע לשנות את הליך מתן ההיתר הזמני באופן שאי מתן מענה על ידי נותני האישור יחייב את רשות הרישוי להוציא היתר זמני לתקופה שתקבע רשות הרישוי. ככל שלא ניתן מענה מטעם נותני האישור במשך שנתיים, מוצע לקבוע כי יינתן לעסק רשיון קבוע. החלטות נותן האישור ורשות הרישוי תינתנה בכתב ובאופן מנומק.

עיקר 7 – חובה לשקול עידוד הפעילות הכלכלית

מוצע כי בעת קביעת תקנות, מפרט אחיד או הוראות כלליות אחרות לפי חוק זה, ישקול הגורם המוסמך, בנוסף לכל שיקול אחר, שיקולים של עידוד הפעילות הכלכלית הנוגעת בדבר.

עיקר 8 – חידוש רישיון בעזרת תצהיר מאומת כדין

במטרה להקל על עסקים המעוניינים בחידוש רישיונם מוצע לאפשר לקבוע בתקנות כי דרכי חידושם של רישיונות, היתרים זמניים והיתרים מזורזים שפקע תקפם או שבוטלו יכול שיהיו גם באמצעות תצהיר מאומת כדין שיוגש על ידי בעל העסק. כמו כן מוצע, כי תקנות אילו יכול שיכללו גם שמשעבר המועד שנקבע לעניין מתן החלטה ביחס לחידושם של רישיונות, היתרים זמניים והיתרים מזורזים שפקע תקפם או שבוטלו כאמור, יראו בעל עסק כמי שמחזיק ברישיון עסק.

עיקר 9 – אמצעי אכיפה

לצד הקלת הנטל לקבלת רישיון עסק מוצע לנקוט בשורה של צעדים להגברה וייעול של האכיפה של העמידה בחוק רישוי עסקים. כך מוצע, להוסיף עבירה של מסירת פרטים לא נכונים; בנוסף מוצע כי מקום שבו היה לרשות הרישוי או לנותן האישור יסוד סביר להניח כי עסק אינו ממלא אחר הוראות החוק, או שלא קיים תנאי מתנאי הרישיון, ההיתר הזמני או ההיתר המזורז, רשאי הוא למסור לבעל הרישיון הודעה בכתב שבה יפרט את הליקוי וידרוש את תיקונו בתוך התקופה שיקבע בהודעה, שלא תפחת מארבעה עשר ימים, ושתחילתה עם מסירתה. אי עמידה בדרישה לתיקון ליקוי מהווה עבירה שניתן להטיל בגינה קנס.

כמו כן, נוספו שני כלים מינהליים, הראשון – צו הפסקה מינהלי לעסק טעון רישוי הפועל ללא רישיון. צו הפסקה כאמור, יכול שיינתן על ידי הממונה על המחוז, מפקד משטרת המחוז, מפקד כבאות מחוזי, הממונה על איכות הסביבה, הרופא המחוזי, מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, מפקח עבודה ראשי כהגדרתו בסעיף 2 בחוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי”ד-1954, במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים או ראש הרשות המקומית.

השני – מתן אפשרות לנותני אישור להטיל עיצומים כספיים.

  • ד. השפעת החוק המוצע על החוק הקיים

תיקון חוק רישוי עסקים, התשכ”ח-1968.

  • ה. השפעת החוק על תקציב המדינה

אין.

  • ו. השפעת החוק המוצע על התקן המנהלי

אין.

  • ז. להלן תזכיר נוסח החוק המוצע:

הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת  התקציב 2019), התשע”ח-2018

פרק _’ – רישוי עסקים

תיקון חוק רישוי עסקים 1. בחוק רישוי עסקים, התשכ”ח-1968[1]
(1)            בסעיף 6א, אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:
“(ג) על אף האמור בסעיף 6, רשאי שר הפנים, בהסכמת כל אחד מהשרים שקביעתו של עסק כטעון רישוי נעשתה בהתייעצות עמו,  לקבוע, בצו, סוגי עסקים טעוני רישוי שלגביהם מתן הרישיון או ההיתר הזמני, או חידושם, אינם טעונים אישורם של נותני האישור, ושרשות הרישוי תראה אותם כמי שעומדים בתנאים הנדרשים לצורך קבלת רישיון עסק, על יסוד תצהיר מאומת כדין שהגיש בעל העסק לרשות הרישוי בהתאם להוראות סעיף 6(ג).”;
(2)            בסעיף 6א1 –
(א)           אחרי סעיף קטן (ד) יבוא:
“(ד1) רשות הרישוי רשאית, בהודעה למבקש, להאריך את התקופה הקבועה בסעיף קטן (ד) ב- 7 ימים.”;
(ב)            בסעיף קטן (ה), אחרי “לפי הוראות סעיף קטן (ו)” יבוא “יראו את המבקש כמי שרשות הרישוי נתנה לו היתר מזורז ובתוך שבעה ימים תיתן לו רשות הרישוי היתר מזורז”;
(ג)             בסעיף קטן (ז),  במקום הסיפא החל במילים “תיתן לו רשות הרישוי היתר מזורז” יבוא “תאשר רשות הרישוי בכתב למבקש את קבלת התצהיר והמסמכים האמורים, ותיתן לו היתר מזורז, ותעביר לנותני האישור העתק מהבקשה ומההיתר המזורז, עם כל צרופותיהם.”;
(ד)            אחרי סעיף קטן (ז) יבוא:
“(ז1)    לא התנגד נותן אישור, בתוך 52 ימים מיום שרשות הרישוי שלחה לו העתק מהבקשה כאמור בסעיף קטן (ז), יראו את המבקש כמי שקיבל היתר מזורז לפי חוק זה בתום 52 הימים האמורים.
(ז2)    על אף האמור בסעיף קטן (ז1), שר הפנים רשאי לקצר בצו את התקופה הקבועה שם, אם ראה כי אין בכך כדי לפגוע במטרות החוק.
(ז3)    רשות הרישוי תיתן למבקש היתר מזורז בתוך 7 ימים מתום המועד הקבוע בסעיף קטן (ז1), ותודיע על כך לנותני האישור בתוך 7 ימים מיום מתן ההיתר.”;
(ה)           אחרי סעיף קטן (ח) יבוא:
“(ח1)    לא התנגד נותן אישור או רשות הרישוי, בתוך תקופת תוקפו של ההיתר המזורז, יראו את המבקש כמי שניתן לו רישיון עסק לפי חוק זה.”;
(ו)             אחרי סעיף קטן (יא) יבוא:
“(יב) שר הפנים, בהסכמת כל אחד מהשרים שקביעתו של עסק כטעון רישוי נעשתה בהתייעצות עמו ובכפוף להוראות סעיף קטן (ב), רשאי לקבוע, בצו, סוגי עסקים טעוני רישוי שרשות הרישוי תיתן היתר לעסוק בהם, שיחולו עליהם הוראות סעיף זה לעניין קבלת היתר מזורז, בשינויים הבאים:
(1)            הוראות סעיף קטן (ז) יחולו בשינוי זה: “הגיש המבקש את התצהיר והמסמכים האמורים בסעיף קטן (ה), יראו אותו כמי שקיבל היתר מזורז לפי חוק זה, ורשות הרישוי תיתן לו היתר מזורז; רשות הרישוי תודיע לנותני האישור על מתן ההיתר ועל המסמכים והתנאים שדרשה לפי סעיף קטן (ד), ותעביר אליהם העתק מהבקשה ומההיתר המזורז, עם כל צרופותיהם”;
(2)            הוראות סעיף קטן (ז1) – לא יחולו לגביהם.”;
(3)            אחרי סעיף 6א2 יבוא:
“רישוי על יסוד תצהיר 6א3. (א)           שר הפנים, בהסכמת כל אחד מהשרים שקביעתו של עסק כטעון רישוי נעשתה בהתייעצות עמו, רשאי לקבוע, בצו, סוגי עסקים טעוני רישוי שרשות הרישוי תיתן להם רישיון על יסוד תצהיר, לפי הוראות סעיף זה.
(ב)            בקשה לקבלת רישיון לעסק הכלול בצו לפי סעיף קטן (א) תוגש לרשות הרישוי בצירוף כל המסמכים הדרושים לגבי אותו עסק, שפורסמו במפרט האחיד, או לצד המפרט האחיד, לפי הוראות סעיף 7ג2, וכן מסמכים נוספים שקבע שר הפנים המעידים על קיום דיני התכנון והבנייה בעסק, ככל שקבע.
(ג)             הוגשה בקשה לקבלת רישיון לפי סעיף זה, תודיע רשות הרישוי למבקש הרישיון (בסעיף זה – המבקש), בתוך 21 ימים מיום הגשת הבקשה, על אחד מאלה, לפי העניין:
(1)            על פי המידע שהגיש המבקש או על פי מידע נוסף שבידי רשות הרישוי לא ניתן לתת רישיון לעסק לפי חוק זה;
(2)            על המבקש להשלים מסמכים חסרים, הדרושים לגבי אותו עסק, שפורסמו לפי הוראות סעיף 7ג2;
(3)            על המבקש להגיש מסמכים ולמלא אחר תנאים הנדרשים מטעם רשות הרישוי לפי סעיפים 6ד ו-7; לא מסרה רשות הרישוי למבקש הודעה כאמור בפסקה זו בתוך התקופה האמורה, יראוה כאילו לא דרשה הגשת מסמכים ומילוי תנאים כאמור.
(ד)            רשות הרישוי רשאית, בהודעה למבקש, להאריך בשבעה ימים את התקופה הקבועה בסעיף קטן (ג).
(ה)           לא נמסרה למבקש הודעה כאמור בסעיף קטן (ג)(1), ימסור המבקש לרשות הרישוי את המסמכים שנדרשו כאמור בסעיף קטן (ג)(2) או (ג)(3), ככל שנדרשו, ויראו אותו כמי שרשות הרישוי אישרה את עמידת הבקשה בתנאים הנדרשים מטעמה, וכן ימסור תצהיר מאומת כדין לפי הוראות סעיף קטן (ו); המבקש ימסור את המסמכים והתצהיר כאמור לאחר תום התקופה האמורה בסעיף קטן (ג) או לאחר שרשות הרישוי הודיעה לו, לפי הוראות אותו סעיף קטן, על המסמכים והתנאים הנדרשים לפי העניין, לפי המאוחר מביניהם.
(ו)             תצהיר כאמור בסעיף קטן (ה) יוגש בטופס שיקבע שר הפנים, ובו יצהיר המבקש –
(1)            כי מתקיימים בעסק או במבקש, לפי העניין, התנאים שפורסמו במפרט האחיד או לצד המפרט האחיד לפי הוראות סעיף 7ג2, התנאים שדרשה רשות הרישוי לפי סעיף קטן (ג)(3), ככל שדרשה, הוראות לפי חוק זה ולפי דיני התכנון והבנייה, וכן עניינים נוספים שקבע שר הפנים בטופס התצהיר;
(2)            כי לא מתקיימים הסייגים לפי סעיף 6א2, בשינויים המחוייבים.
(ז)            המבקש רשאי לציין בתצהירו כי בכל הנוגע לעניין פלוני שאינו בתחום מומחיותו, תצהירו ניתן בהתאם לאישור שקיבל מאיש מקצוע, ובלבד שצירף לתצהירו אישור זה.
(ח)           קיבל המבקש את אישורה של רשות הרישוי בדבר קבלת התצהיר, יראו אותו כמי שקיבל רישיון עסק לפי חוק זה; רשות הרישוי תיתן למבקש רישיון עסק בתוך 7 ימים מיום שבו אישרה את קבלת התצהיר, ותודיע על כך לנותני האישור בתוך 7 ימים מיום מתן הרישיון.”;
(4)            בסעיף 6ב אחרי סעיף קטן (ג) יבוא:
“(ד)    שר הפנים רשאי לקבוע סוגי עסקים טעוני רישוי אשר יהיו פטורים מצירוף המסמכים האמורים בסעיף קטן (א), כולם או חלקם.”;
(5)            אחרי סעיף 7א יבוא:
“היתר זמני למבקש רישיון 7א1. רשות רישוי תתן היתר זמני למבקש רישיון, בכל אחד מאלה:
(1)            ביקש נותן אישור כי לא יינתן רישיון אלא היתר זמני;
(2)            נותן אישור לא השיב לפניית רשות הרישוי בתקופה שנקבעה לכך.”;
(6)            בסעיף קטן 7ב –
(א)           בסעיף קטן (א), במקום הסיפא החל במילים “ובלבד שסך  התקופות לא יעלה על שנה אחת” יבוא “לתקופה או מספר תקופות, כך שסך התקופות לא יעלה על שנה אחת; לא השיבו נותני האישור בחלוף שנה ממועד מתן ההיתר הזמני, או אישרו מתן היתר זמני, רשאית רשות הרישוי להאריך את תקופת תוקף ההיתר הזמני בתקופות נוספות שלא יעלו במצטבר על שנה אחת, לאחר שנתנה הודעה על כך לנותני האישור.”;
(ב)            אחרי סעיף קטן (א) יבוא:
“(א1) רשות הרישוי תודיע לנותני האישור על הארכת תקופת תוקפו של ההיתר הזמני לפי סעיף קטן (א).
(א2) לא יאוחר מ- 90 ימים לפני תום תקופת תוקפו של היתר זמני, תודיע על כך רשות הרישוי לנותן האישור.
(א3) הוגשה יחד עם הבקשה להיתר זמני גם בקשה לרישיון ולא לא השיבה רשות הרישוי לבקשת הרישיון, בחלוף שנתיים מיום מתן ההיתר הזמני, יראו את בעל העסק כמי שמחזיק ברישיון עסק לפי חוק זה.”;
(7)            בסעיף 7ב1 –
(1)            בסעיף קטן (א), במקום “שנה” יבוא “180 יום”;
(2)            סעיף קטן (ב) – בטל;
(3)            בסעיף קטן (ג), במקום “השנה הנוספת כאמור בסעיף קטן (ב)” יבוא “180 יום כאמור בסעיף קטן (א)”, והמילים “ובלבד שחזר והצהיר כאמור בסעיף 6א1(ו) בחודש שלפני תום השנה הנוספת כאמור” – יימחקו;
(4)            בסעיף קטן (ד), המילים “הארכת תקופת תוקפו של ההיתר המזורז ולפי סעיף קטן (ב) ועל” – יימחקו;
(8)            בסעיף קטן 7ג(ד), אחרי “על כך” יבוא “בתוך 7 ימים ממועד הביטול”, אחרי “ההיתר הזמני” יבוא “וכן לנותן האישור” ובמקום “60” יבוא “30”;
(9)            בסעיף 8ב –
(1)            בסעיף קטן (א), בהגדרות “מורשה לנגישות השירות” ו- “מורשה לנגישות מבנים, תשתיות וסביבה” הסיפא החל במילים “שהוא עובד של רשות” – תימחק;
(2)            בסעיף קטן (ב), במקום הסיפא החל במילים “אלא אם כן מצאה רשות הרישוי” יבוא “המציא מבקש הרישיון לידי רשות הרישוי, חוות דעת של מורשה לנגישות השירות וחוות דעת של מורשה לנגישות מבנים, תשתיות וסביבה, כי מתקיימות הוראות הנגישות לפי פרק ה’1 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.”;
(3)            אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:
“(ג) (1)            על אף האמור בסעיף קטן (ב), לבקשת מבקש הרישיון, רשות הרישוי תבדוק את עמידת העסק בהוראות הנגישות לפי פרק ה’1 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות על יסוד חוות דעת של מורשה לנגישות השירות וחוות דעת של מורשה לנגישות מבנים, תשתיות וסביבה מטעמה, במועד שקבע שר הפנים בצו;
(2)            ביקש מבקש הרישיון שהרשות המקומית תבדוק את עמידת העסק בהוראות הנגישות כאמור בסעיף קטן (1), ישלם מבקש הרישיון לרשות הרישוי אגרה בגין הבדיקה, בשיעור שיקבע שר הפנים.
(ד) על אף האמור בסעיף זה, שר הפנים רשאי לקבוע סוגי עסקים טעוני רישוי שהם מקום ציבורי או שירות ציבורי, אשר פטורים מחוות דעת מורשה לנגישות השירות או חוות דעת של מורשה לנגישות מבנים, תשתיות וסביבה, כולן או חלקן, או כי במקומן יגיש בעל העסק תצהיר מאומת כדין לפיו קוימו הוראות הנגישות לפי פרק ה’1 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.”;
(10)         אחרי סעיף 8ג יבוא:
“מתן החלטה בכתב 8ד. (א)           החלטות נותן האישור ורשות הרישוי יינתנו בכתב ויהיו מנומקות.
(ב) (1) ערך נותן אישור או רשות הרישוי ביקורת בעסק לשם בדיקת עמידה בתנאים מוקדמים שעל המבקש למלא לשם מתן אישור, היתר או רישיון, או חידושם, לפי העניין, ימסור נותן אישור או רשות הרישוי למבקש הרישיון את החלטתו בתוך 30 ימים ממועד ביקורת כאמור.
(2) על אף האמור בפסקה (1), לגבי סוגי עסקים שנותן אישור פרסם באתר האינטרנט שלו כי מפאת מורכבותם, לא ניתן ליתן לבעל עסק החלטה כאמור בסעיף קטן (ב)(1) בתוך 30 ימים, תינתן ההחלטה בפרק זמן אחר, כפי שקבעו נותן האישור או רשות הרישוי, לפי העניין.
(3)    החליטו נותן אישור או רשות הרישוי כי בעל העסק נדרש לבצע שינויים בעסק כתנאי מטעמו לשם מתן אישור, היתר או רישיון, או חידושם, לפי העניין, יפרטו בהחלטה את הנושאים הבאים:
(א)           השינויים הנדרשים בעסק לשם מתן אישור, היתר או רישיון;
(ב)            המועד האחרון לביצוע שינויים כאמור;
(ג)             אופן ההוכחה הנדרש לביצוע השינויים, שיכול שייעשה, בין היתר, באחת מן הדרכים הבאות:
(1)            הצהרה של בעל העסק על ביצוע השינויים;
(2)            ביקורת חוזרת שיערוך נותן אישור או רשות הרישוי בעסק; נותן אישור או רשות הרישוי יערוך ביקורת חוזרת בתוך 30 ימים מיום שהודיע מבקש הרישיון על ביצוע השינויים הנדרשים, זאת בכפוף למועד האחרון לביצועם לפי סעיף קטן (ב)(3)(ב); לא ערך נותן אישור או רשות רישוי ביקורת חוזרת בתוך 30 ימים כאמור, יצהיר על כך מבקש הרישיון לרשות הרישוי, על ביצוע התיקונים, ויראו אותו כמי שאושר על ידי נותן האישור או רשות הרישוי לצורך מתן היתר זמני או היתר מזורז, לפי העניין,  לעניין התנאים הנדרשים מטעמם; לא התנגדו נותני האישור או רשות הרישוי לבקשת הרישיון במסגרת הזמנים שנקבעו לכך, יראו את בעל העסק כמי שמחזיק בהיתר זמני או היתר מזורז, לפי העניין, לפי חוק זה;
(3)            מסמכים אחרים אשר יש בהם כדי להעיד על ביצוע השינויים כנדרש.
(ג)             לא ידרשו נותן אישור או רשות הרישוי תנאים ומסמכים שלא פורטו במסגרת החלטה כאמור בסעיף קטן (ב), וכן לא יתנו למבקש רישיון או בעל רישיון הוראות המשנות הוראות קודמות שניתנו על ידי כל אחד, אלא באחד מהמקרים הבאים:
(1)            מדובר בתנאי או במסמך הנקבע באופן מפורש בדין או מפרט אחיד;
(2)            חל שינוי משמעותי בעסק המצדיק שינוי מהוראות קודמות;
(3)            ניתן אישור גורם מוסמך ארצי.”;
(11)         אחרי סעיף 12 יבוא:
“עידוד הפעילות הכלכלית 12א. בעת קביעת תקנות, מפרט אחיד או הוראות כלליות אחרות לפי חוק זה, ישקול הגורם המוסמך, בנוסף לכל שיקול אחר, שיקולים של עידוד הפעילות הכלכלית מושא הרישיון, לרבות העלויות הכרוכות ביישום התקנות, המפרט האחיד או ההוראות האחרות כאמור”;
(12)         בסעיף 13, אחרי “או שבוטלו” יבוא “לרבות באמצעות תצהיר מאומת כדין שיוגש על ידי בעל העסק”, ובסופו יבוא “וכן יכולות לקבוע כי משחלף המועד שנקבע לעניין מתן החלטה ביחס לחידושם של רישיונות, היתרים זמניים והיתרים מזורזים שפקע תקפם או שבוטלו כאמור, יראו בעל עסק כמי שמחזיק ברישיון, בהיתר זמני או בהיתר מזורז, לפי חוק זה.”;
(13)         בסעיף 14 אחרי סעיף קטן (א) יבוא:
“(א1) אדם שלא קיים הוראה לתיקון ליקויים שניתנה לו לפי סעיף 14ג, דינו – הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין.”;
(14)         בסעיף 14א1(א), אחרי “כעל עבירת קנס” יבוא “וכן הוא רשאי לקבוע בצו כי אכיפת עבירה מסוימת תיעשה רק על ידי נותן אישור שהודיע על כך לשר הפנים, ואולם קביעה זו תהיה טעונה גם הסכמת השר שקביעתו של עסק כטעון רישוי נעשתה בהתייעצות עמו “;
(15)         אחרי סעיף 14א1 יבוא:
“מסירת פרטים לא נכונים 14א2. בעל עסק שמסר פרטים לא נכונים בתצהיר כאמור בסעיפים 6(ג), 6א(ד), 6א1, 6א, 8ב(ד) ו-8ד(ג)(1), או במסמך כאמור בסעיפים 6א ו-6א1  – דינו מאסר שמונה עשר חודשים.”;
(16)         אחרי סעיף 14ב יבוא:
“הוראה לתיקון ליקויים 14ג. (א)           היה לרשות הרישוי או לנותן האישור יסוד סביר להניח כי עסק אינו ממלא אחר הוראות לפי חוק זה או על פיו, או שלא קיים תנאי מתנאי רישיון, היתר זמני או היתר מזורז, רשאי הוא למסור לו הודעה בכתב שבה יפרט את הליקוי וידרוש את תיקונו בתוך התקופה שיקבע בהודעה, שלא תפחת מארבעה עשר ימים, ושתחילתה עם מסירתו (להלן – הוראה לתיקון ליקויים).
(ב)            על החלטה כאמור בסעיף (א) ניתן להשיג, למי שמוסמך לתת צו סגירה לפי חוק זה, בתוך 7 ימים, או תוך פרק זמן ארוך יותר שקבעו רשות הרישוי או נותן הרישוי בהוראה כאמור.
קדימות באכיפה לנותן האישור 14ד. על אף הוראות סעיפים 14א1 ו-14ג, רשות רישוי לא תמסור הוראה לתיקון ליקויים או תטיל קנס בשל אי קיום הוראה לתיקון ליקויים, בעניין שלגביו נמסרה הודעה על ידי נותן האישור כי האכיפה תיעשה מטעמו בלבד; הודעה כאמור תימסר בדרך שתקבע הנחיית היועץ המשפטי לממשלה כאמור בסעיף 19א.”;
(17)         אחרי סעיף 19 יבוא:
“תיאום אכיפה 19א. הוראות לעניין האכיפה בידי נותני האישור, לפי סעיפים 14 עד 14ד, ולעניין אכיפה ותיאום בין נותני האישור לרשות הרישוי בנושאים שבסמכותם המקבילה, יקבעו בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה; הנחייה כאמור תחייב גם גופים שאינם המדינה המוסמכים לבצע אכיפה לפי חוק זה”;
(18)         בסעיף 20, אחרי “לרופא מחוזי” יבוא “למנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, למפקח עבודה ראשי כהגדרתו בסעיף 2 בחוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי”ד-1954, במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים”, אחרי “שנעברה בעסק” יבוא “בעל רישיון” ואחרי “לפי סעיף 14” יבוא “המקימה סכנה חמורה ומיידית לפגיעה בציבור בראי סעיף 1(א) לחוק”;
(19)         אחרי סעיף 20 יבוא:
“צו הפסקה מינהלי לעסק טעון רישוי הפועל ללא רישיון 20א. מצא הממונה על המחוז, מפקד משטרת המחוז, מפקד כבאות מחוזי, הממונה על איכות הסביבה, הרופא מחוזי, למנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, מפקח עבודה ראשי, כהגדרתו בסעיף 2 בחוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי”ד-1954, במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים או ראש הרשות המקומית כי עסק הטעון רישיון פועל ללא רישיון עסק, רשאי הוא לצוות בכתב על הפסקה ארעית של העיסוק בעסק, אם בסגירת החצרים ואם בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה בנסיבות העניין כדי להביא לידי הפסקה של ממש בעיסוק (להלן – צו הפסקה מינהלי לעסק טעון רישוי הפועל ללא רישיון).”;
(20)         בסעיף 21 –
(1)            האמור בו יסומן (א), ובו, במקום “אם הוגש לבית המשפט כתב אישום על עבירה ששימשה עילה להוצאת צו” יבוא “באישור בית משפט השלום”, ואחריו יבוא:
“(ב)    הרואה עצמו נפגע על ידי צו שניתן לפי סעיפים 20 ו-20(א), רשאי לבקש את ביטולו בבית משפט השלום.”;
(21)         אחרי סעיף 29יא יבוא:
” פרק ב1 : הטלת עיצום כספי

סימן א’ – הטלת העיצום

הגדרות 29יב. בפרק זה –
(1)            “נותן אישור” – שר הבריאות, שר העבודה והרווחה, שר להגנת הסביבה, או מי שהם הסמיכו לכך, כל אחד בתחום אחריותו לפי חוק זה;
(2)            “ממונה” – מי שמונה על ידי נותן אישור, מבין עובדי משרדו, לעניין סימן זה;
(3)            “עסק” – עסק טעון רישוי לפי חוק זה.
עיצום כספי 29יג. הפר עסק הוראה מההוראות לפי חוק זה, רשאי הממונה הנוגע בדבר, להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות פרק זה, כמפורט להלן:
(1)            מי שהפר הוראה כמפורט בטור א’ לגבי פריט רישוי כמפורט בטור ב’ בטבלה שבתוספת השניה, רשאי הממונה שמונה על ידי שר הבריאות להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות פרק זה, בסכום הנקוב בטור ג’;
(2)            מי שהפר הוראה כמפורט בטור א’ לגבי פריט רישוי כמפורט בטור ב’ בטבלה שבתוספת השלישית, רשאי הממונה שמונה על ידי שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות פרק זה, בסכום הנקוב בטור ג’;
(3)            מי שהפר הוראה כמפורט בטור א’ לגבי פריט רישוי כמפורט בטור ב’ בטבלה שבתוספת הרביעית, רשאי הממונה שמונה על ידי השר להגנת הסביבה להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות פרק זה, בסכום הנקוב בטור ג’.
עיצום כספי בגין אי תיקון ליקויים 29יד. (א)           מי שלא קיים הוראה לתיקון ליקויים לפי סעיף 14ג שנמסרה לו על ידי נותן האישור, או מי שהוסמך על ידו, רשאי הממונה הנוגע בדבר להטיל עליו עיצום כספי בשל אי קיום ההודעה לתיקון ליקויים כאמור לפי הוראות פרק זה, בסכום של 1000 שקלים חדשים.
(ב)            על אף הוראות סעיף קטן (א), לא יוטל עיצום כספי לפי הסעיף האמור אם בעניין שלגביו ניתנה הוראה לתיקון ליקויים, מוסמך נותן האישור להטיל קנס או עיצום כספי לפי כל דין, ובכלל זה לפי סעיף 29יג.
(ג)             לעניין סעיף זה, “נותן אישור” – למעט שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים.
הודעה על כוונת חיוב 29טו. (א)           היה לממונה יסוד סביר להניח כי עסק הפר הוראה מההוראות לפי חוק זה, כאמור בסעיף 29יג ו- 29יד(א) (בפרק זה – המפר), ובכוונתו להטיל עליו עיצום כספי לפי אותו סעיף, ימסור למפר הודעה על הכוונה להטיל עליו עיצום כספי (בפרק זה – הודעה על כוונת חיוב).
(ב)            בהודעה על כוונת חיוב יציין הממונה, בין השאר, את אלה:
(1)            המעשה או המחדל (בפרק זה  – המעשה), המהווה את ההפרה, ומועד ביצועו;
(2)            סכום העיצום הכספי והתקופה לתשלומו;
(3)            זכותו של המפר לטעון את טענותיו בפני הממונה לפי הוראות סעיף 29טז;
(4)            הסמכות להוסיף על סכום עיצום הכספי בשל הפרה נמשכת או הפרה חוזרת לפי הוראות סעיף 29יח.
זכות טיעון 29טז. מפר שנמסרה לו הודעה על כוונת חיוב לפי הוראות סעיף 29טו רשאי לטעון את טענותיו, בכתב, בפני הממונה, לעניין הכוונה להטיל עליו עיצום כספי ולעניין סכומו, בתוך 30 ימים ממועד מסירת ההודעה, ורשאי הממונה להאריך את התקופה האמורה בתקופה נוספת שלא תעלה על 30 ימים.
החלטת הממונה ודרישת תשלום 29יז. (א)           הממונה יחליט, לאחר ששקל את הטענות שנטענו לפי סעיף 29טז, אם להטיל על המפר עיצום כספי, ורשאי הוא להפחית את סכום העיצום הכספי לפי הוראות סעיף 29יט.
(ב)            החליט הממונה לפי הוראות סעיף קטן (א) –
(1)            להטיל על המפר עיצום כספי – ימסור לו דרישה, בכתב, לשלם את העיצום הכספי (בפרק זה – דרישת תשלום), שבה יציין, בין השאר, את סכום העיצום הכספי המעודכן ואת התקופה לתשלומו;
(2)            שלא להטיל על המפר עיצום כספי –  ימסור לו הודעה על כך, בכתב.
(ג)             בדרישת התשלום או בהודעה, לפי סעיף קטן (ב), יפרט הממונה את נימוקי החלטתו.
(ד)            לא טען המפר את טענותיו לפי הוראות סעיף 29טז, בתוך התקופה האמורה באותו סעיף, יראו את ההודעה על כוונת חיוב, בתום אותה תקופה, כדרישת תשלום שנמסרה למפר במועד האמור.
הפרה נמשכת והפרה חוזרת 29יח. (א)           בהפרה נמשכת יווסף על העיצום הכספי הקבוע לאותה הפרה החלק החמישים שלו לכל יום שבו נמשכת ההפרה.
(ב)            בהפרה חוזרת יווסף על העיצום הכספי הקבוע לאותה הפרה, סכום השווה לעיצום הכספי כאמור; לעניין זה,  “הפרה חוזרת” – הפרת הוראה מההוראות לפי חוק זה כאמור בסעיף 29יג-יד, בתוך שנתיים מהפרה קודמת של אותה הוראה, שנתנה על ידי אותו נותן אישור ושבשלה הוטל על המפר עיצום כספי או שבשלה הורשע.
סכומים מופחתים 29יט. (א)           הממונה אינו רשאי להטיל עיצום כספי בסכום הנמוך מהסכומים הקבועים בסימן זה, אלא לפי הוראות סעיף קטן (ב).
(ב)            כל נותן אישור, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת הפנים, רשאי לקבוע מקרים, נסיבות ושיקולים שבשלהם ניתן יהיה להטיל עיצום כספי בסכום הנמוך מהסכומים הקבועים בסימן זה, ובשיעורים שיקבע.
סכום מעודכן של העיצום הכספי 29כ. (א)           העיצום הכספי יהיה לפי סכומו המעודכן ביום מסירת דרישת התשלום, ולגבי מפר שלא טען את טענותיו בפני הממונה כאמור בסעיף 29יז(ד) – ביום מסירת ההודעה על כוונת חיוב; הוגש ערעור לבית משפט לפי סעיף 29כה, ועוכב תשלומו של העיצום הכספי בידי הממונה או בית המשפט – יהיה העיצום הכספי לפי סכומו המעודכן ביום ההחלטה בערעור.
(ב)            סכומי העיצום הכספי הקבועים בסעיף 29יד ובתוספות לפי סעיף 29יג יתעדכנו ב-1 בינואר בכל שנה (בסעיף קטן זה – יום העדכון), בהתאם לשיעור שינוי המדד הידוע ביום העדכון לעומת המדד שהיה ידוע ב-1 בינואר של השנה הקודמת; הסכום האמור יעוגל לסכום הקרוב שהוא מכפלה של 10 שקלים חדשים; לעניין זה, “מדד” – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
(ג)             הממונה יפרסם ברשומות הודעה על סכומי העיצום הכספי המעודכנים לפי סעיף קטן (ב).
המועד לתשלום העיצום הכספי 29כא. המפר ישלם את העיצום הכספי בתוך 30 ימים מיום מסירת דרישת התשלום כאמור בסעיף 29יז.
הפרשי הצמדה וריבית 29כב. לא שילם המפר עיצום כספי במועד, ייווספו על העיצום הכספי, לתקופת הפיגור, הפרשי הצמדה וריבית כהגדרתם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ”א-1961 (בפרק זה – הפרשי הצמדה וריבית), עד לתשלומו.
גבייה 29כג. עיצום כספי ייגבה לאוצר המדינה, ועל גבייתו יחול חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ”ה-1995.
סימן ב’ – שונות
עיצום כספי בשל הפרה לפי חוק זה ולפי חוק אחר 29כד. על מעשה אחד המהווה הפרה של הוראה מההוראות לפי חוק זה כאמור בסעיפים 29יג ו- 29יד ושל הוראה מהוראות לפי חוק אחר, לא יוטל יותר מעיצום כספי אחד.
ערעור 29כה. (א)           על החלטה סופית של הממונה לפי פרק זה ניתן לערער לבית משפט השלום שבו יושב נשיא בית משפט השלום; ערעור כאמור יוגש בתוך 30 ימים מיום שנמסרה למפר הודעה על ההחלטה.
(ב)            אין בהגשת ערעור לפי סעיף קטן (א) כדי לעכב את תשלום העיצום הכספי, אלא אם כן הסכים לכך הממונה או שבית המשפט הורה על כך.
(ג)             החליט בית המשפט לקבל ערעור שהוגש לפי סעיף קטן (א), לאחר ששולם העיצום הכספי לפי הוראות פרק זה והורה בית המשפט על החזרת סכום העיצום הכספי ששולם או על הפחתת העיצום הכספי, יוחזר הסכום ששולם או כל חלק ממנו אשר הופחת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומו, עד יום החזרתו.
פרסום 29כו. (א)           הטיל הממונה עיצום כספי לפי פרק זה,  יפרסם  באתר האינטרנט של משרד נותן האישור, לפי העניין, את הפרטים שלהלן, בדרך שתבטיח שקיפות לגבי הפעלת שיקול דעתו בקבלת ההחלטה להטיל עיצום כספי:
(1)            דבר הטלת העיצום הכספי;
(2)            מהות ההפרה שבשלה הוטל העיצום הכספי ונסיבות ההפרה;
(3)            סכום העיצום הכספי שהוטל;
(4)            אם הופחת העיצום הכספי – הנסיבות  שבשלהן הופחת סכום העיצום ושיעורי ההפחתה;
(5)            פרטים אודות המפר, הנוגעים לעניין;
(6)            שמו של המפר – ככל שהמפר הוא תאגיד.
(ב)            הוגש ערעור לפי סעיף 29כה, יפרסם הממונה, בפרסום לפי סעיף קטן (א) גם את דבר הגשת הערעור ואת תוצאותיו,
(ג)             על אף הוראות סעיף קטן (א)(6), רשאי הממונה  לפרסם  את שמו של מפר שהוא יחיד, אם סבר שהדבר נחוץ לצורך אזהרת הציבור.
(ד)            על אף האמור בסעיף זה, לא יפרסם הממונה פרטים שהם בגדר מידע שרשות ציבורית מנועה מלמסור לפי סעיף 9(א) לחוק חופש המידע, התשנ”ח-1998, וכן רשאי הוא שלא לפרסם פרטים לפי סעיף זה, שהם בגדר מידע שרשות ציבורית אינה חייבת למסור לפי סעיף 9(ב) לחוק האמור.
(ה)           פרסום לפי סעיף זה בעניין עיצום כספי שהוטל על תאגיד יהיה לתקופה של ארבע שנים, ובעניין עיצום כספי שהוטל על יחיד – לתקופה של שנתיים;
(ו)             נותן האישור רשאי לקבוע דרכים נוספות לפרסום הפרטים האמורים בסעיף זה.
שמירת אחריות פלילית 29כז. (א)           תשלום עיצום כספי לפי פרק זה, לא יגרעו מאחריותו הפלילית של אדם בשל הפרת הוראה מההוראות לפי חוק זה המנויות בסעיף 29יג ו- 29יד, המהווה עבירה.
(ב)            שלח הממונה למפר הודעה על כוונת חיוב, בשל הפרה המהווה עבירה כאמור בסעיף קטן (א), לא יוגש נגדו כתב אישום בשל אותה הפרה, אלא אם כן התגלו עובדות חדשות, המצדיקות זאת.
(ג)             הוגש נגד אדם כתב אישום בשל הפרה המהווה עבירה כאמור בסעיף קטן (א), לא ינקוט נגדו הממונה הליכים לפי פרק זה בשל אותה הפרה, ואם הוגש כתב האישום בנסיבות האמורות בסעיף קטן (ב) לאחר שהמפר שילם עיצום כספי, יוחזר לו הסכום ששולם, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום הסכום או יום הפקדת העירבון, עד יום החזרתו.
29כח. שר הבריאות, בהסכמת שר המשפטים, רשאי, בצו, לשנות את התוספת השניה ובלבד שסכום העיצום הכספי שייקבע בשל הפרה של הוראה מההוראות לפי חוק זה, לא יעלה על 30,000 שקלים חדשים, ולעניין עסק שהוא תאגיד לא יעלה על 50,000 שקלים חדשים.
29כט. שר העבודה הרווחה והשירותים הציבוריים, בהסכמת שר המשפטים, רשאי, בצו לשנות את התוספת השלישית ובלבד שסכום העיצום הכספי שייקבע בשל הפרה של הוראה מההוראות לפי חוק זה, לא יעלה על 17,690 שקלים חדשים, ולעניין עסק שהוא תאגיד לא יעלה על 35,380 שקלים חדשים.
29ל. השר להגנת הסביבה, בהסכמת שר המשפטים, רשאי, בצו, לשנות את התוספת הרביעית ובלבד שסכום העיצום הכספי שייקבע בשל הפרה של הוראה מההוראות לפי חוק זה, לא יעלה על 250,000 שקלים חדשים, ולעניין עסק שהוא תאגיד, לא יעלה על 500,000 שקלים חדשים.”
(22)         בסעיף 38ב, במקום “כאילו ניתן לצורך מתן היתר זמני” יבוא “כאילו ניתן לצורך מתן רישיון” ובמקום “כאילו אושר מתן היתר זמני” יבוא “כאילו אושר מתן רישיון”;
(23)         אחרי סעיף 41 יבוא:
“הגדרת יום 41א. בחוק זה, “יום” או “ימים” – למעט מועד ממועדי ישראל המפורטים בסעיף 18א(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש”ח-1948, ולמעט ימי חול המועד וימי שבתון שנקבעו בחיקוק; שר הפנים רשאי לקבוע ימים נוספים שלא ייחשבו ימי עבודה לעניין זה, בין דרך כלל ובין לעניין סוגים של רשויות רישוי או רשות רישוי מסוימת”;
(24)         אחרי סעיף 44 יבוא:
“פרסום דרישות 45. עד יום כ”ה בניסן התשע”ט (30 באפריל 2019), תפרסם רשות רישוי מקומית כהגדרתה בסעיף 5, את כלל המסמכים, התנאים, ההחלטות וההוראות כאמור בסעיף 7ג3(א) באתר האינטרנט של הרשות.”.
תחילה 2. (א)           תחילתו של סעיפים ________ לחוק רישוי עסקים, כנוסחם בסעיף 1 לחוק זה, תהיה עם תחילתו של צו לפי סעיף 14א1, כנוסחו בסעיף 1(14) לחוק זה, ושל הנחיית היועץ המשפטי לממשלה לפי סעיף 19א, כנוסחו בסעיף 1(17) לחוק זה, לפי המאוחר מביניהם.
(ב)            על אף האמור בסעיף קטן (א), תחילתו של סעיף 20א לחוק רישוי עסקים, כנוסחו בסעיף 1(19) לחוק זה, ביום ב בחשון התש”פ (31 באוקטובר 2018).

 

22/01/18

[1] ס”ח התשכ”ח, עמ’ _.


מצאתם טעות? רוצים להגיב, להוסיף? כתבו לנו

2 תגובות בנושא “תזכיר חוק- הרפורמה ברישוי עסקים”

  1. שלום רב,

    יש עסק אותו אני מייצג אשר בתוכנית העסק מצוין כי שטח העסק הינו 78 מטר מבנה העסק ו268 חצר ובסה”כ 346 מ”ר.

    מדובר במרכול ( פריט 4.7 ב) ובהתאם לדרישות בטיחות אש(כבאות) קבוע כי מסלול תצהיר הינו לעסק עד 300 מ”ר.

    כבאות נתנו דרישות לעסק שאינו במסלול תצהיר ואני טוען כי מדובר בשטח בנוי של פחות מ300 מטר ועל כן יש לראות בעסק במסלול תצהיר לעניין כבאות, האם אני צודק?

    לעזרתך האדיבה אודה.

    1. לאורי שלום
      מבלי היכנס לפרטי המקרה, אשר, פנינו לכיבוי אש והתקבלה תשובתם לפיה הכלל הינו כי התייחסותם תהיה לשטח המבונה בלבד. חריג לכלל זה הינו פרגודי חורף הנכללים בשטח המבונה.
      האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או כל ייעוץ פרטני אחר, ומביא את העקרונות המנחים בלבד. יש כמובן לבחון כל מקרה לגופו ולנסיבותיו.
      כך גם אנו מפנים תשומת לבך- כי ניתן להגיש השגה על החלטת גורם מאשר אשר אינה נראית מוצדקת.
      בברכה
      הנהלת האתר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *