העברת אחריות לבעל העסק

חוק רישוי עסקים (וחוקים ספציפיים נוספים) מעניק  סמכויות אכיפה רחבות היקף לרשויות וגורמי הרישוי, אך במקביל הוא גם מטיל עליהן אחריות רחבה ביותר לאופן פעילותו התקינה של העסק. אחריות מוגברת ולעיתים בלתי סבירה זו, גוררת מצידה, התקנת תקנות ונהלים המתערבים באופן ניהול העסק ברמה שמעל ומעבר לראוי ולנכון, וכך אנו מוצאים שהנטל הבירוקרטי של הוצאת רישיון עסק הולך ומעמיק והופך כמעט בלתי מציאותי עם השנים.

לאחרונה גוברת המודעות כי הרשות אינה יכולה לפקח על הנעשה בכול עסק בכל רגע נתון, וגם לא נכון לדרוש או לצפות כי כך יהיה. הנכון הוא להפחית את הנטל הרגולטורי המוטל על כתפי האזרח במקביל להפחתת האחריות המוטלת על הרשויות להפעלתו של העסק, והעברתה לבעל העסק עצמו.

ויודגש- מאמר זה מתייחס לרוב רובם של העסקים טעוני הרישוי בישראל, אשר רמת המסוכנות בהפעלתם הינה נמוכה.

בסופו של יום בעל העסק הוא זה שמנהל את העסק בפועל, והוא זה שאחראי על תפעולו השוטף על פי דרישות  הגורמים המאשרים השונים. היה ובעל עסק מנהל את עסקו בניגוד לתנאים הנדרשים על ידי גורם רישוי זה או אחר, הרי האחריות תוטל בראש ובראשונה עליו. הרשות הינה גורם מפקח בלבד.

לא רק שהרשות אינה יכולה לשהות בכול עסק בכול רגע נתון, הגישה של פיקוח תמידי ערטילאי אינה גישה נכונה. לכן, להטלת אחריות מוגברת על בעל העסק והפחתת אחריות הפיקוח השוטף של הרשות ישנם יתרונות רבים. הן ברמת מודעות האזרח לכך שהוא אחראי על עסקו והן ברמת פינוי משאבים יקרים של הרשויות לעסוק ולפקח במקומות עתירי סיכון אשר שם נוכחותם באמת נדרשת.

בארה”ב למשל ניתן על פי חוק לבשל או לאפות בבית ולמכור את התוצרת בחנויות או באופן פרטי- האחריות על מכירה כזו מוטלת על האדם המבשל והאדם המוכר בלבד.

במדינות רבות אין מציל כלל בבריכות שחיה- וראה זה פלא, אחוזי הטביעות במקומות אלו מזעריים. כך למשל הורים לילדים קטנים מבינים ויודעים היטב כי החובה לשמור על ילדם בבריכה מוטלת עליהם, הם אינם סומכים על מציל אחד שידאג לביטחון כל המתרחצים. בכך נמנעות טביעות ילדים קטינים אשר אנו קוראים עליהם, לצערנו, בכול עונה באמצעי התקשורת.

במסגרת ההחלטה העקרונית של ממשלת ישראל לפעול להפחתת הרגולציה, קיימת גם כוונה להפחית את הרגולציה בתחום רישוי העסקים.

מובן שאין כל כוונה להפחית את הרגולציה והפיקוח לרמה שתפגע, חס חלילה בשלום הציבור או בביטחונו, אלא ליצור יחסי גומלין חדשים בין האזרח לבין הרשות.

כך למשל שוקלת משטרת ישראל הפחתת דרישותיה הנוגעות להבטחת העסק מפני שוד ופריצה. מתרחבת ההבנה שבעל העסק הוא ורק הוא צריך להיות אחראי להבטיח את עסקו מפני התפרצויות. דרישות לאבטחת מקום העסק הן יותר בינו לבין חברות הביטוח מאשר בינו לבין גורמי המשטרה.

כך גם למשל כיום רשות הכבאות וההצלה נותנת אישורה למתן רישיון עסק על בסיס תצהירו של בעל העסק בעסקים רבים ושונים- השמים לא נפלו כתוצאה מכך אלא להפך, עסקים רבים יכולים לקבל רישיון באופן מהיר יותר, ורשות הכבאות יכולה להתפנות לעסוק בעסקים הגדולים והמסוכנים יותר.

דוגמאות נוספות למגמה של העברת האחריות לבעל העסק והפחתת התערבות רשויות וגורמי רישוי עסקים הינה הסעיף בהצעת הרפורמה החדשה העומדת על הפרק הנוגע לביטול הדרישה כי עסק יעמוד בדרישות דינים מסוימים אחרים בטרם יינתן לו רישיון עסק, וביטול הטלת האחריות על רשות הרישוי לוודא כי רישיון כאמור ניתן (הכוונה היא לביטול טור ז’ בדבר קיום דרישות “חיקוק אחר” בצו רישוי עסקים ).

דוגמה נוספת להפחתת הרגולציה היא הכוונה לאפשר לבעל העסק להביא אישורים מבעלי מקצוע בנוגע לעמידה בדרישות גורמי רישוי שונים, במקום להידרש לקבל אישור גורם רישוי. גם בכך מועברת האחריות לעמידה בדרישות החוק ביחס לאותם גורמים מאשרים על בעל העסק ( על פי האישור שהמציא), ולא על הרשות.

הדוגמה הטובה ביותר להעברת האחרות לבעל העסק בישראל הינה נושא הפעלת בריכות השחייה.

בשנת 2004 התקבלה החלטה להתקין תקנות רישוי חדשות בעניין הפעלת  בריכות שחייה. עד אותה שנה ממוצע הטביעות (כן, טביעות, לא תביעות) בבריכות הטעונות רישיון עמד על 11 בעונה.

באותה שנה התקבלה החלטה לשנות את התקנות כך שבעל העסק יהיה אחראי על תפעול המקום- והרשות לא תתערב בכול תג ותג.

מה הביא להחלטה זו? שינוי התפיסה, ממחשבה שהרשות יודעת יותר טוב מבעל העסק כיצד להפעיל את העסק שלו בצורה נכונה ובטוחה, לתפיסה לפיה בעל העסק, הוא זה שיודע הטוב ביותר כיצד לעשות זאת, וזאת בכפוף לכללים המינימאליים ( ולא המקסימאליים) המבטיחים את שלום ציבור המבקרים בבריכה.

בתקנות החדשות נקבעה למשל אחריות בעל העסק למספר ההמצילים המצויים בבריכה, למספר מגישי עזרה ראשונה ומיקום התחנה, לשעות הפתיחה ועוד.

התוצאה היא שלמרות שמספר בריכות השחייה המחזיקות רישיון עסק עלה פי 3. מספר הטביעות בבריכות אלו ירד ל 1 בעונה.

המסקנה- ניתן להפחית את הרגולציה ברישוי עסקים בצורה משמעותית, תוך שאנו זוכרים שרובם של העסקים הינם עסקים קטנים, בעלי מסוכנות נמוכה עד מזערית.

הנכון הוא שהפחתה זו תתבטא בעיקר בהעברת האחריות לתפעול תקין של העסק, בהפחתת התערבות הרשויות והגורמים המרשים בכול פרט קטן המצוי והנעדר מהעסק. בעל העסק הוא זה שיהיה אחראי לקיום הדרישות ויתחייב בתצהיר כי ביצע את כל הדרוש, ככל הניתן.

כך, כאמור, נרוויח פעמיים- גם הנטל הבירוקרטי המוטל כיום על כתפי האזרח הפשוט להוצאת רישיון עסק יפחת, הוא יוכל להתמודד עם הוצאת הרישיון עסק בעצמו ולא יזקק לבעלי מקצוע כאלו ואחרים לשם הוצאת הרישיון, וגם הרשויות יוכלו להתפנות ולעסוק בהבטחת שלום הציבור ובריאותו ביחס לעסקים שבאמת דורשים פיקוח.


מצאתם טעות? רוצים להגיב, להוסיף? כתבו לנו

4 תגובות בנושא “העברת אחריות לבעל העסק”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *