אילו עסקים ניתן לפתוח בשבת בתל אביב?

נשאלנו אילו עסקים ניתן לפתוח בימי שבת ומועדי ישראל (להלן: “ימי מנוחה”) בתל אביב, היכן, ובאילו מגבלות?
חוק  העזר העירוני לתל אביב יפו  (פתיחתן וסגירתן של חנויות), התש”ם – 1980 (להלן: “חוק העזר”) מתיר פתיחת חנויות ומרכולים בימי המנוחה, בעיר תל אביב, באזורים מסוימים בלבד.
בית המשפט הגבוה לצדק, בפסק דין המרכולים מיום 26.10.17, בהרכב מורחב של 7 שופטים, אישר את תוקפם של התיקונים בחוק העזר, אשר הסדירו את פתיחת המרכולים.
מאמר זה בוחן את הוראות חוק העזר ואת ההיבט המשפטי והחברתי שלו.
המאמר נכתב במשותף על ידי מר אלחנן משי ועו”ד שושי יוסקוביץ’

חוק העזר
המקומות בהם ניתן לפתוח עסקים בימי המנוחה
– חוק העזר מגדיר מקומות בהם ניתן לפתוח עסקים בימי המנוחה בסעיף 1 לתוספת הראשונה לחוק- נמל תל אביב ומגרשי התערוכה הישנים, תחנת רכבת ומנשיה, נמל יפו. ( והכול לפי מפות שפרסמה העירייה באתר האינטרנט שלה). סעיף 3 לתוספת לחוק, קובע מהם רחובות מסחריים, וסעיף 4 קובע מהם צירים מרכזיים.

מספר העסקים שיפתחו– סעיף 2 לתוספת לחוק העזר קובע את מספר ההיתרים המירבי שינתן למרכולים, לשם פתיחתם בימי המנוחה.

הכלל-
סעיף 2(א) לחוק העזר קובע את הכלל לפיו בעל חנות או בעל בית קפה לא יפתחו את העסק בימי המנוחה אלא בהיתר מיוחד.

החריגים-
לכלל האמור לעיל נקבעו מספר חריגים-
א. סעיף 2(ב) לחוק העזר- מתן היתר מיוחד לבעלים שאינו יהודי וסוגר את עסקו ביום המנוחה השבועי של עדתו.
ב. סעיף 2(ג)- בתי קפה יוכלו להיות פתוחים בימי המנוחה (למעט יום כיפור), ובלבד שהארוחות יוגשו בשטח העסק בלבד.
[בתי קפה הוגדרו בחוק העזר- “לרבות מסעדה, בר, חנות לממכר גלידה, וכל בית אוכל אחר הטעון רישיון לפי חוק רישוי סעקים, למעט שירותי הארחה והלנה של בית מלון].
ג. סעיף 2(ז) מעניק סמכות לראש העיר לאפשר פתיחת חנויות בימי המנוחה, בהיתר מיוחד, שיינתן לתקופה של שנתיים לעסקים הבאים-
(1)– חנות נוחות- למעט יום כיפור. [חנות נוחות הוגדרה בחוק העזר- “חנות בתחנת דלק שבה מצויים המשאבות, מרכז ההפעלה וקופות התשלום של התחנה”. (ראה מאמר-” חנות נוחות “)].
(1א)– בעל מרכול רשאי לפותחו באזורים הספציפיים, לפי המסומן בתוספת לחוק העזר, ובלבד שלא ינתנו היתרים מעבר למכסה שנקבע באותה תוספת. [מרכול הוגדר בחוק העזר- כמקום לממכר מזון ומוצרי צריכה לשימוש אישי או ביתי, שאין בו טיפול במזון, לרבות משלוח מזון (פריט 4.7ב לתוספת לצו רישוי עסקים), ובעל חנות נוחות].

סעיף 5 לחוק העזר קובע את ההסדר להגשת בקשות לפתיחת מרכולים בימי המנוחה, ואת השיקולים שישקול ראש העיר בבואו לאשר בקשות כאמור.

חשוב לציין כי סעיף 7 לחוק העזק קובע כי בערב צום ט’ באב, בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ובערב יום הזיכרון לחללי צה”ל יהיו סגורים כל בית קפה ועינוג ציבורי.

לסיכום חוק העזר מתיר פתיחת בתי קפה בימי המנוחה, וכן פתיחת חנויותו מרכולים באזורים מסוימים לפי מכסה שנקבעה בחוק העזר- והכול על פי היתר מיוחד שינתן.

ההיבט המשפטי-
פסק דין התאחדות הסוחרים והעצמאיים הכללית  ואח’ נ. שר הפנים ואח’ 
(“פסק דין המרכולים”)

כנגד חוק העזר הוגשו עתירות שונות, וביום 26.10.17 אישר בית המשפט העליון ביושבו כבית דין גבוה לצדק, בהרכב מורחב של 7 שופטים, ברוב דעות את תוקפו של החוק.
עיקר נימוקי בית המשפט-
החקיקה-

הרשויות המקומיות הוסמכו במפורש להתקין בחוקי העזר הוראות שעניינן פתיחת עסקים בתחומן בשבת (סעיף 249(21)) לפקודת העיריות). סעיף 258 לפקודת העיריות קובע את סמכויות שר הפנים לסרב לאשר חוק עזר.
הפעלת הסמכות-
לעניין התערבות שר הפנים בחוקי העזר-  בית המשפט קבע כי לרשויות נתונה הסמכות והאטונומיה לקבוע הסדרים עירוניים בעניין פתיחת חנויות בשבתות ובמועדי ישראל וכי שיקול דעת השר אינו יכול להחליף את שיקול דעת העירייה. וכך נאמר-
“בהפעלת סמכותו מכוח סעיף 258 על שר הפנים לתת משקל של ממש לאוטונומיה המקומית, בבחינת “חייבים בעלי שררה מן השלטון המרכזי לשוות נגד עיניהם צורך לנהוג כבוד בנבחרי ציבור של רשות מקומית – בהם ובבוחריהם – ולהוסיף ולזכור כי פאטרנליזם כופה של ימים שמכבר אינו עוד עמנו” ( עמ’ 16 לפסק הדין).
וכן- “הרשויות המקומיות בישראל הוסמכו במפורש להתקין בחוקי העזר הוראות שעניינן פתיחת עסקים בתחומן בשבת (ראו: חוק לתיקון פקודת העיריות (מס’ 40), התשנ”א-1990 (להלן: חוק ההסמכה)). אחת התכליות המונחות ביסוד חוק ההסמכה היא כי עניינים אלה יוסדרו דווקא ברמה המוניציפלית, המקומית, ולא ברמה הארצית. ” (עמ’ 17 לפסק הדין)
“אין להפוך את היוצרות. הסמכות לערוך את ההכרעה הערכית במסגרת חוקי העזק נתונה לערייה, ולא לשר הפנים”. (עמ’ 18 לפסק הדין) “אכן, הותרת ההכרעה בידי העירייה נועדה להגשים את עקרון האוטונומיה של העירייה. אך מעבר לכך היא נועדה גם להגשים מרכיב מרכזי בחוק ההסמכה, דהיינו מתן משקל מכריע לשיקולים המקומיים, והרי אין כמו העירייה להערכתם של אלו. החלטת שר הפנים נועדה לפקח על חוקיות החלטתה של העירייה, אך לא להחליף את שיקול דעתה.”

בית המשפט ציטט מדבריו של כבוד השופט חשין בפסק דין יקותיאלי: “שלא כמדינה, שמדיניותה היא על-פי עצם טיבה כלל-מדינתית, רשות מקומית מוסמכת וחייבת לרכז עצמה – בכפוף ליוצאים ספציפיים המנויים בחוק – אך בתחומיה בלבד, ומדיניותה חייבת שתבטא אינטרסים מקומיים של הרשות ושל תושביה. רשות מקומית אמורה לדאוג לקהילתה – לא לכלל קהילת המדינה – ומדיניותה חייבת שתתאים עצמה לכלל הקהילה המתגוררת בתחום הרשות”.

לעניין שיקול דעת העירייה- נקבע כי בעירייה הפעילה שיקול דעת סביר, זהיר ומידתי בחוקקה את חוק העזר.
“אמנם ההחלטה בדבר פתיחת עסקים מסוימים בימי המנוחה מהווה פגיעה בחלק מהאוכלוסיה אך מנגד לפגיעה זו מצויות זכויות אחרות שיש להגן עליהן ובהן חופש העיסקו וחופש המצפון- לכן בית המשפט יבחן את האיזון בין הזכויות המתנגשות. מלאכת האיזון הוטלה על הרשות המקומית. “כך נקודת האיזון שתבחר תשקף את אופייה הייחודי של כל עיר, את מידת החיים בצוותא בה ואת הפתרונות הפרקטיים האפשריים המאפיינים את נסיבותיה.” (עמ’ 27 לפסק הדין).

עוד קבע בית המשפט כי “התיקונים נועדו לשקף נקודת איזון ייחודית המתאימה לעיר תל אביב-יפו, תוך התחשבות במעמדה של השבת, בהרכב האוכלוסייה בכל שכונה, בדרך חייה ובאופיה של העיר….בסופם של דברים, מדובר בענייננו בפתיחת מספר מצומצם של עסקים אשר מהווים חלק מזערי ממספר העסקים הפועלים בעיר במהלך ימות השבוע, ויש בכך כדי להשפיע על המידתיות. ” (עמ’ 27 לפסק הדין)

מעניינים וחשובים דבריו של כבוד השופט עמית באותו פסק דין- “מי שיעצום עיניו מלראות את ההבדל בין אוכלוסיית רמת-גן לאוכלוסיית בני-ברק, או בין ירושלים לתל אביב, ויחתור לפיתרון אחיד ונוקשה, ימצא עצמו כופה הסדר תרבותי בלתי הולם בצורה נרחבת. ההבדלים אינם רק בין עיר לעיר. בעיר עצמה יש הבדלים בין שכונה לשכונה ובין אזור לאזור, והרשות המקומית אמונה על הבחנות אלה. השינויים וההבדלים ברובד המוניציפלי אינם רק במישור הגיאוגרפי-טריטוריאלי, אלא גם על ציר הזמן. מה שנכון לאתמול אינו נכון בהכרח להיום, ומכאן הצורך לאפשר לרשות המקומית, כמי שנמצאת עם “יד על הדופק”, את הגמישות הנדרשת. ” (עמוד 38 לפסק הדין)

נבקש לסיים פרק זה בדברי כבוד נשיאת בית המשפט העליון בפסק הדין, אשר מן הראוי כי כל מקבלי ההחלטות ברשויות יקחו לתשומת ליבם-
“מושכלות יסוד הן כי אין נועלים בפני אזרח שערי פרנסה ואין יורדים לחייו בדרך אדמיניסטרטיבית בלבד” (עמוד 29 לפסק הדין)

ההיבט החברתי-
השבת בתל אביב יפו, פתיחת מרכולים בשבת מבט אחר על הפרשה.

ביום 26.10.17 בית המשפט העליון  אישר את חוק העזר של תל אביב-יפו לאפשר פתיחה חלקית לעסקים בעיר.

ההתנגדות להחלטה זו ברמה הציבורית מהווה ניסיון נוסף לאכוף על תושבי העיר החלטה מקוממת שמנוגדת לאופייה של העיר והרכב תושביה, שכן אין להחלטה בדבר פתיחת מספר קטן של מרכולים דבר עם ערכי שמירת השבת בעיר בה מאות בתי אוכל ומקומות בילוי ועינוג ציבורי פתוחים בשבת ועשרות אלפים יוצאים לבלות בים.

שר הפנים, בהודיעו על התנגדותו לחוק העזר, (בניגוד לעמדת המדינה- יש לציין) בחר לעסוק בעניין באופן המייצר מחלוקות מקום שאינן, והעלול לעודד גורמים המסיתים ומנגחים קהילות זו בזו ולהביא לכעס וטינה של תושבי העיר כנגד החרדים והדתיים. מעטות הערים בישראל בהן דתיים וחרדים חיים את חייהם, לפי דתם ואמונתם לצד קהילות חילוניות ורב תרבותיות בבטחה ובשלווה, מבלי שאיש יחרף את רעהו או ינסה לפגוע בו. מראה יהודי חרדי בתלבושת שבת מסורתית בדרכו לבית הכנסת אינו מעורר כל תשומת לב מיוחדת כמו גם מראהו של חילוני ההולך לים בחולצת טריקו קצרת שרוולים.

עיריית תל אביב יפו, תוך הבנה ורגישות לכל קבוצות האוכלוסיה המתגוררות בה, בחרה בגישה שמרנית ומינימליסטית ביחס לפתיחת מרכולים בשבת. האישור ניתן לפתיחת המרכולים ברחובות ראשיים ובאזורים מסוימים של העיר בלבד. אילו בחרה העירייה בהטלת איסור מוחלט לפתיחת עסקי המרכולים, דווקא בתל אביב, היא הייתה משיגה את התוצאה ההפוכה. ראו למשל מה עלה בגורלם של חוקי היובש בעבר בארה”ב.

אין ספק שתל אביב הינה עיר בעלת גוון עולמי ייחודי. אנשים מכל רחבי העולם מגיעים אליה במיוחד על מנת לחוות את אווירת העיר, צעירים ומבוגרים כאחד. לא סתם זכתה עיר זו לתואר “עיר ללא הפסקה”.

לצורך ולנכונות של פתיחת מספר מרכולים בימי המנוחה יש היגיון עירוני פנימי. עניין זה הובן והודגש על ידי שופטי בית המשפט העליון. לכל עיר צביון משלה וצרכים משלה, ולמועצת העיר נתונה הסמכות לחוקק חוקים פנימיים המתאימים לצרכים אלו.
כך למשל- בתרבות המגורים של הצעירים בתל אביב, המרכול ברחוב העירוני הוא המזווה הפרטי שלהם (מתוך דבריו של רון חולדאי בשימוע בנושא עם שר הפנים גדעון סהר). הצעירים גרים היום בדירות קטנות עם מטבחים קטנים עוד יותר ואינם מחזיקים מלאי מזון. בשעת הצורך יורדים למזווה -לחנות המרכול ברחוב- וקונים רק את מה שנידרש להם.

בנוסף- תל אביב יפו היא עיר מעורבת ובעיקר ביפו מותר, למשל, לסוחרים הערבים לפתוח עסקיהם בשבת. איסור על פתיחת מרכולים בעיר  לא ינמע את עריכת הקניות  אלא רק יביא את תושבי העיר ליסוע בשבת כדי לערוך קניות ביפו או במרכולים מחוץ לעיר.

נושא נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא שתל אביב יפו היא עיר, שחופיה מלאים ברבבות מבלים ורוחצים וחנויות המרכול מהוות תחרות ממשית להפקעת מחירים בחוף. סגירת המרכולים תימנע מהמבלים בחוף, באזורי הבילוי והנופש את האפשרות לקנות שתייה ומזון למשפחה בזול.

ועוד לא דיברנו על תיירים עממיים, (אחוז התיירות הצעירה בתל אביב הינו גבוה במיוחד) שמציפים את העיר וזקוקים למזון ומצרכים.

איסור על פתיחת עסקים בשבת יחזיר את העימות בין פקחי העירייה לבין בעלי העסקים שנהפכים “לאויבי העם”. ושוב יחזרו הטענות כנגד “העירייה המרושעת” המעשירה את קופתה בקנסות.

ועוד- העבודה בשבת במסעדות, במקומות הבילוי ובמרכולים מהווה מקור הכנסה חשוב לצעירי העיר, לסטודנטים ולחיילים וחיילות נזקקים, שהבית לא יכול לעזור להם ולממן אותם. סגירת חלק מהעסקים האלה מצמצמת את מקומות העבודה של האוכלוסייה הנזקקת ביותר להכנסה זו במיוחד בסופי שבוע שאז השכר גבוה יותר.

ועוד- בעיר תל אביב -יפו, בה פתוחים כל מקומות הבילוי וההסעדה, תוספת מספר מרכולים פתוחים בשבת היא תוספת שולית ל”חילול השבת” אך העדרם יהווה מטרד קשה לתושבי העיר שבחרו לגור בעיר חופשית ומשוחררת.

גם את הטענות בדבר תחרות מסחרית למכולות יש לקחת בעירבון מוגבל ביותר. מסחר עירוני, מעצם טבעו מתאפיין בקצב שינויים גדול. דינמיקה זו גורמת לחנויות ספרים ישנות להעלם מול הרשתות הגדולות. בתי המרקחת הקטנים מוחלפים ברשתות הפארם. המרכולים בעיר נפתחים, כי הואכלוסיה נזקקת להם, כי הם מספקים חווית קניה והיצע שהמכולת המסורתית כבר לא מצליחה לספק. זאת הסיבה האמיתית להיעלמותם של מכולות ישנות, ולא פתיחת מספר מרכולים בימי המנוחה.

לסיכום, מעבר לנימוקים המשפטיים המלומדים בהם נימק בית המשפט העליון את פסיקתו, נראה כי גם ברמה החברתית והציבורית- זהו פסק הדין המתחייב והנדרש.

חקיקה:
חוק עזר לתל-אביב-יפו (פתיחתן וסגירתן של חנויות), התש”ם – 1980 (כפי שמופיע באתר עיריית תל אביב).
פקודת העיריות [נוסח חדש]– ס’ 249(21)

פסיקה-
דנג”ץ 3660/17 התאחדות הסוחרים והעצמאים הכללית נ. שר הפנים (26.10.17)[פורסם בנבו]
בבג”ץ 6741/99‏ יקותיאלי נ’ שר הפנים, פ”ד נה(3) 673, 705 (2001)


מצאתם טעות? רוצים להגיב, להוסיף? כתבו לנו

תגובה אחת בנושא “אילו עסקים ניתן לפתוח בשבת בתל אביב?”

  1. המאמר משלב בין ניתוח והבנת הפסיקה המשפטית הנגזרת מחוק העזר העירוני והחקיקה בכלל לבין הצדק החברתי המתבקש מפסיקה זו…ומבחינתי השיקול החברתי יש לו משקל רב במאזן בין שמירת השבת לבין עיר המשדרת חיוניות וחיות
    על כן ההבנה שעיר זו החפצה חיים חייבים לאפשר לה לנהל את אורח החיים על פי מיטב הבנתם של פרנסי העיר כפי שקבע בית המשפט.
    בברכה
    אשר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *