דרישת רישיון לעסק שאינו למטרת רווח- סעיף 32 לחוק רישוי עסקים

סעיף 32 לחוק רישוי עסקים קובע את העיקרון לפיו עיסוק של קבוצת אנשים יהיה טעון רישיון עסק גם אם אינו למטרת רווח. זאת בשני תנאים: האחד- שאותה קבוצה משלמת דמי חבר על מנת ליהנות מאותו עיסוק או שהעיסוק משמש קבוצה סגורה של אנשים, והשני- שאילו היה העיסוק פתוח לציבור הרחב היה טעון רישיון עסק.
בפרקטיקה היומיומית השתרשה הפרשנות הכללית לסעיף זה לפיה עיסוק יהיה טעון רישיון בין שהוא למטרת רווח ובין אם לא, בתנאי שהוא נמנה על העיסוקים הטעונים רישוי המנויים בתוספת הראשונה לצו רישוי עסקים ובתנאי שזהו “עסק”.
מאמר זה דן בפרשנויות השונות לסעיף זה.
אנו מבקשים להודות למר אילן אמסלם על הערותיו המועילות ועל ההפניה לחוזר מנכ”ל משרד הפנים בנושא.

נוסח הסעיף
כותרתו של הסעיף נקראת- “עיסוק של חבר  בני-אדם”, וזה נוסחו.

“32.  לענין חוק זה יראו כעסק גם כל עיסוק של חבר-בני-אדם, בין מואגד ובין לא מואגד, אף שאיננו לשם הפקת רווחים, אם נתקיים בו אחד מאלה:
(1)   הנהנים היחידים ממנו הם חבריו שהצטרפותם מותנית למעשה בתשלום דמי חבר בלבד;(2)   אילו היה מקום העיסוק פתוח לקהל הרחב – היה נחשב כעסק.”

מהו “עסק”
בטרם נבחן את הוראות הסעיף יש לענות על השאלה מהו “עסק”. חוק רישוי עסקים אינו מגדיר מהו “עסק”. על מנת לתת תשובה לשאלה זו אנו נפנה לפסיקה. על מנת לבחון האם העיסוק המובא בפניו נכלל בגדר “עסק” לצורך החלת חוק רישוי עסקים, יבדוק בית המשפט ראשית את התשובה לשתי שאלות- האם הפעילות ללא פיקוח הרשויות מסכנת את קיום אחת ממטרות חוק רישוי עסקים המוגדרות בסעיף 1 לחוק והאם הפעילות נכללת באחד מהפריטים המפורטים בתוספת לצו רישוי עסקים.
לאחר מכן יבדוק בית המשפט האם מדובר בפעילות פרטית או שהיקפה ומהותה ידרשו כי תיכלל בהגדרת “עסק”. לשם כך נקבעו מספר מבחני משנה- תדירות והיקף הפעילות, האם הפעילות עלולה לפגוע באחד הערכים עליהם נועד החוק להגן.

מטרת סעיף 32
השלב הבא בפרשנות הסעיף הינו בחינת המטרה שעמדה לעיני המחוקק כאשר חוקק סעיף זה. מהאמור בדברי הכנסת, בבואה לחקוק את סעיף 32 לחוק, ניתן לראות כי מטרת חקיקת הסעיף הייתה להחיל את החוק גם על מזנונים ומועדונים של אירגונים ציבוריים אשר היו עד לאותה עת פטורים מרישיון עסק.
כך נכללים בקטגוריה זו חדרי אוכל, מזנונים וקיוסקים שהיו נפוצים במקומות עבודה גדולים.
הכוונה הייתה לפקח על אותם מקומות על מנת לוודא את טיב המזון המוגש בהם ולהגן על מי שנזקק לאותו מוסד.

הפסיקה 
בפסק דין תנובה קבע בית המשפט חובת רישוי נפרדת למתקן לשטיפת משאיות ששימש את תנובה במסגרת מרכז הפצה לוגיסטי. בגין השטיפה במתקן לא נגבה כל תשלום ובית המשפט פסק, בין היתר לאור הוראות סעיף 32, כי “עיסוק” זה חייב ברישיון. עם זאת יש לציין כי חובת הרישוי נקבעה בסעיף זה גם לאור הוראות סעיף 33 לחוק.
בפסק דין בראז נקבע על ידי בית המשפט כי החזקת בעלי חיים, גידולם וטיפול בהם מחייבים הוצאת רישיון עסק, תוך הסתמכות על הוראות הסעיף, וקבע כי אין זה משנה כלל אם העסק נועד למטרות רווח או לא.

האם הסעיף יחול רק על פעילות של “חבר בני אדם”
הן כותרת הסעיף והן תוכנו מציינים כי עיסוק ללא כוונת רווח יוכל להיחשב ל”עסק טעון רישוי”  גם אם הוא מופעל בידי “חבר בני אדם”- קבוצת אנשים.
אין זה משנה אם קבוצת אנשים זו התאגדה על פי חוק (כגון חברה או שותפות רשומה), או שלא עשתה כן. לפיכך, בהחלט ייתכן כי סעיף זה יחול, למשל, על קבוצות המבצעות פעולות התנדבותיות שונות,כאשר אותה פעילות נכללת בגדר אחת מפריטי התוספת לצו רישוי עסקים כגון: ניהול חוות חופש לבעלי חיים, ניהול בית תמחוי ללא גביית תמורה בגין הארוחות המחולקות בו ועוד.
בפסק דין סיני דוד (שלום) קבע בית המשפט כי סעיף 32, הדן בעיסוק ללא מטרת רווח, יחול רק על חבר בני אדם.
באותו פסק דין נימק בית המשפט את קביעתו בכך  שסעיף 4 לחוק הפרשנות קובע כי ” מקום שמדובר בבני אדם- אף חבר בני אדם במשמע, בין שהוא תאגיד ובין שאינו תאגיד”, אך לא קיימת הוראה הפוכה.
דהיינו- מקום שהחוק מציין במפרש כי מדובר ב”חבר בני אדם” לא ניתן לכלול בזאת “אדם”  בלבד.
עוד נוסיף כי בית המשפט , בפסק דין סיני דוד, סבר שיש היגיון בפרשנות זו  שכן לו היה הסעיף חל על כל אדם היינו מגיעים למצב בו כל פעילות אישית ומשפחתית של אנשים פרטיים הייתה עלולה להיות טעונה רישיון עסק- ולא לכך התכוון המחוקק. לדברי בית המשפט “זוהי תוצאה קיצונית שאין להגיע אליה”.

האם ניהול “עסק” שלא למטרת רווח על ידי אדם פרטי לעולם לא יהיה טעון רישיון?
את השאלה האמורה יש לבחון מכמה היבטים.
ראשית, פסק דין סיני דוד ניתן על ידי בית משפט שלום וקיימים פסקי דין אחרים של בית המשפט המחילים את הוראות הסעיף גם על פעילותו של אדם בודד (ראה למשל פסק דין בראז).
שנית- לשון הסעיף עצמו נוקט לשון ריבוי, שכן נכתב בו “לענין חוק זה יראו כעסק גם כל עיסוק של חבר-בני-אדם…”
שלישית- אין ספק שהמחוקק, בחוקקו את חוק רישוי עסקים, ביקש להגן על הציבור בהגבילו עיסוקים שונים כך שלא יסכנו את הערכים העומדים בבסיסו של חוק רישוי עסקים, וכבר נקבע לא אחת כי חוק יש לפרש על פי תכליתו.
רביעית-  למקרא דברי ההסבר להצעת החוק בה הוסף סעיף 32 לחוק רישוי עסקים, נראה כי לא הייתה כל כוונה בחקיקתו להוציא פעילות של אדם בודד שלא למטרת רווח מגדר החוק, כאשר פעילות זו נכללת בגדר “עסק” אלא להוסיף גם פעילות של חבר בני אדם.
לאור האמור לעיל, על מנת לתת פרשנות עקבית לתכולת חוק רישוי עסקים המקיימת את מטרת החוק, סביר יותר כי  הוראות סעיף 32 אינן המפחיתות את אחריות האדם הפרטי לפעילות הנכללת בהגדרת “עסק”.

חוזר מנכ”ל משרד הפנים

בחוזר מנכ”ל משרד הפנים מספר 5/97 הובאה פרשנות המשרד לסעיף, לאחר התייעצות עם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. שם נאמר כי את סעיף 32 המהווה חריג לכלל בדבר היות הפעילות מתנהלת בעסק לשם הפקת רווחים, יש לפרש בצמצום.
לגבי סעיף 32(1) נאמר כי הכוונה היא לפעילות המצויה בתוספת לצו רישוי עסקים, המיועדת לקבוצת אנשים מסוימת, שהצטרפותם לקבוצה היא תמורת תשלום דמי חבר. כגון: בריכת שחיה במועדון חברים, קאנטרי קלאב וכו’.
לגבי ס’ 32(2) נאמר כי מדובר בעיסוק של קבוצת אנשים, שלא לשם הפקת רווחים, אשר אופי הפעילות שלו היא כמו של עסק לשם הפקת רווחים.
עוד נאמר באותו חוזר כי הכוונה היא לפעילות המנויה בצו, אשר למרות שאיננה מנוהלת כעסק לשם הפקת רווחים, היא בעלת אופי והיף בדומה לעסקים הפתוחים לקהל הרחב. כגון : בריכת שחיה בקיבוץ או ישוב.
חשוב לציין כי הפסיקה המאוחרת לחוזר זה נמנעה מלקבוע באופן גורף כי בריכות שחיה בקיבוצים או ביישובים יהיו חייבות ברישיון עסק .

סיכום

לאור כל האמור נראה כי הפרשנות הסבירה להוראות סעיף 32 תהיה כי החוק יחול גם על פעילות  של “חבר בני אדם” וכי הוא לא בא להוציא מתחולת החוק פעילות של אדם פרטי העולה לכדי “עסק” (להבדיל מפעילות פרטית).
לכן, השאלה אם פעילות מסוימת שאינה לצורך הפקת רווחים טעונה רישיון עסק או לא תיבחן לאור אופיה של הפעילות, כמותה, תדירותה, ורמת הסיכון הכרוכה בה לערכים המנויים בסעיף 1 לחוק, ולאו דווקא לאור השאלה האם היא מבוצעת על ידי אדם פרטי או על ידי “חבר בני אדם”.

לחוזר מנכ”ל משרד הפנים ראה: חוזר משרד הפנים 5/97

להגדרת “עסק” ראה-מהו “עסק” טעון רישיון לפי חוק רישוי עסקים

פסיקה:
רעס (חד’) 24089-03-12 עיריית חדרה נ. עפר בראז, (28.8.16) [פורסם  בנבו]
רע”פ 4270/03 מדינת ישראל נ. תנובה- מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בע”מ , פד”י נט (3), 673.
ת”א) מדינת ישראל נ. סיני דוד (2.2.14)[פורסם בנבו]


מצאתם טעות? רוצים להגיב, להוסיף? כתבו לנו

2 תגובות בנושא “דרישת רישיון לעסק שאינו למטרת רווח- סעיף 32 לחוק רישוי עסקים”

  1. אכן, המאמר מציג יפה את הפרובלמה בפרשנות סעיף 32. [ ואפילו בהבנת המשמעות של סעיף קטן (2) ]
    עם זאת, כדאי לציין, כי ישנה התייחסות לפרשנות הסעיף כבר בחוזר מנכ”ל משרד הפנים 5/97 לסעיף זה..(פורסם 9/7/97)
    הסעיף הנ”ל בחוק לא היה ברור, עד כדי כך, שנדרשה פרשנותו של המשנה ליועמ”ש לממשלה דאז – מני מזוז (שופט בית המשפט העליון כיום) המובאת בחוזר
    ואלה עיקרי הדברים שם:
    הכלל : הפריטם בצו – פעילות לשם הפקת רווחים
    החריג: סעיף 32

    את סעיף 32 – יש לפרש בצמצום
    ” 32 (2) הכוונה לפעילות המנויה בצו..למרות שאינה.. לשם הפקת רווחים, הרי שהיא בעלת אופי והיקף בדומה לעסקים שהם פתוחים לקהל הרחב. כגון: בריכה… לאור המספר הרב של הנהנים מן הפעילות, דומה הפעילות במקום לפעילות המתנהלת גם בעסק המנוהל לשם הפקת רווחים”
    אפשר לחדד מדבריו כי המקרים הרלוונטים יהיו מקומות המאפשרים “מספר רב של נהנים” .
    בכל מקרה, חשוב לציין את פרשנות חוזר מנכ”ל ובמקרה ספיציפי – אם יעמוד על הפרק – לראות אם יעמוד בפרשות זו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *