מכירה קמעונאית של תוצרת חקלאית – מכירה ישירה

ישנם חקלאים המוכרים את תוצרת משקם באופן ישיר לציבור הרחב (מכירה קמעונאית). מכירה זו יכולה להתקיים במשק עצמו, תחת כיפת השמים, במבנה שאינו מבנה של קבע או במבנה של קבע.
כך גם יכולה המכירה להתבצע בכול יום מימות השבוע או מספר פעמים בשבוע בלבד.
התוצרת הנמכרת הינה לעיתים, תוצרתו של החקלאי המוכר את המוצרים בלבד, או תוצרת חקלאים נוספים.
על פי הפסיקה מכירה קמעונאית של תוצרת חקלאית בקרקע חקלאית תיחשב לשימוש שאינו חקלאי, ולפיכך טעון היתר שימוש חורג בהתאם לכללי רשות מקרקעי ישראל.

פריטי הרישוי

במידה והמכירה מתבצעת שלא במבנה של קבע , עם תום המכירה נקודת המכירה מתפנה לחלוטין ולא יושאר בנקודת המכירה כל מבנה, אנו סבורים שפריט הרישוי הרלוונטי יהיה רוכלות מזון. נציין כי ככל שמדובר בעסק של “רוכלות”- הרי שעל פי הפרקטיקה הנוהגת , עסק מסוג זה אינו טעון אישור של רשויות התכנון והבניה.

אפשרות נוספת לרישוי עסק כאמור הינה לפי פריט 7.7 י. – יריד מזון.

במידה והמכירה מתבצעת מתוך מבנה של קבע– פריט הרישוי הרלוונטי הינו- 4.7 ב – מרכול- מקום לממכר מזון ומוצרי צריכה לשימוש אישי או ביתי, שאין בו טיפול במזון, לרבות משלוח מזון. במקרה כזה יש לקבל אישור רשויות התכנון והבניה לניהול העסק.

מכירה בקרקע חקלאית – האם המכירה תיחשב לשימוש חקלאי בקרקע

כאמור, הקמת חנות לממכר תוצרת חקלאית בקרקע חקלאית טעונה היתר שימוש חורג, שכן לא מדובר בשימוש חקלאי.
שימוש בקרקע חקלאית נעשה בדרך כלל מכוח הסכמי שימוש בקרקע שנערכים עם מנהל מקרקעי ישראל. השימוש יוגבל, על פי הסכמים אלו, לשימוש חקלאי בלבד ונשאלת השאלה האם מכירה קמעונאית של התוצר החלקאית תיחשב לשימוש חקלאי בקרקע.

 בהחלטת מועצת מקרקעי ישראל מספר 1458 נקבע בין היתר כי שימוש בקרקע, בתחום חלקת המגורים, לתעסוקה לא חקלאית מותנה בקבלת היתר לשימוש חורג.
“תעסוקה לא חקלאית” הינה שימוש בקרקע בתחום חלקת המגורים למטרות לא חקלאיות.
רשות מקרקעי ישראל יכולה להתיר שימוש לא חקלאי בקרקע רק בחלקת המגורים של הנחלה.

בפסק דין דניאל נתן נדונה השאלה האם  מכירה קמעונאית של גידולים חקלאיים, ליחידים המזדמנים באופן אקראי, מהווה שימוש חקלאי בקרקע.

בית המשפט קבע כי:

  • שימוש חקלאי בקרקע הוא שימוש הדרוש במישרין לייצור חקלאי, לעיבוד חקלאי של האדמה או לגידול בעלי חיים.
  • הבחינה תהיה לפי התקיימות שני תנאים מצטברים-
    הראשון- אופי הפעילות- קיום זיקה ישירה והדוקה לפעילות חקלאית, והיקף הפעילות. מכירה סיטונאית תיחשב כמכירה לצורך שימוש חקלאי.
    השני- השלכת הפעילות  על הסביבה החקלאית- ככל שמדובר בשימוש רחב היקף שיש לו השלכות תכנוניות כן תיטה הכף לקבוע כי לא מדובר בשימוש חקלאי.
  • מכירה קימעונאית ליחידים מזדמנים איננה שימוש חלקאי, זהו שימוש מסחרי. הפיכת המוצרים החקלאיים, זמינים לציבור הרחב, מקנה לחלק השטח החקלאי סממן של חנות מכר אשר חלק המוצרים העומדים בה לתצוגה, לבחירת הלקוחות המזדמנים המשוטטים בה.
  • החשיבות היא לאופי הפעילות ולאו דווקא לאופי התוצרת הנמכרת והיקפה.
    כך גם הכמות הנמכרת אינה מהווה פרמטר.

עוד הוסיף בית המשפט ציטוט מפסק דין עופר ברא”ז (לא פורסם) כי “גידול ירקות לכשעצמו אינו שימוש חורג מייעודה החלקאי של הקרקע ואולם אם אותו אדם יקים במקום חנות או מתקנים לשם מכירת התוצרת לציבור, כי אז פעילות זו חורגת מייעוד הקרקע והוא בגדר שימוש חורג הטעון היתר בחוק”.

חקיקה

חוק רישוי עסקים, התשכ”ח -1968
צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשע”ג- 2013, פריט 7.7 י, פריט 4.7 ב
החלטת מועצת מקרקעי ישראל מספר 1458 ( החלטה זו החליפה את החלטות 1101 ו 1265)

פסיקה:

תא (ק”ג) 534/08 מנהל מקרקעי ישראל נ. דניאל נתן (6.6.14) [פורסם בנבו]


מצאתם טעות? רוצים להגיב, להוסיף? כתבו לנו

תגובה אחת בנושא “מכירה קמעונאית של תוצרת חקלאית – מכירה ישירה”

  1. מכירה קמעונאית של תוצרת חקלאית במשק המגדל היא תופעה שהתחילה/התרחבה בשנתיים האחרונות עקב המצב הקשה של החקלאים:מחירי המים, עלות העבודה, עלות התשומות ובעיקר
    פער התיווך הגבוה והתעמרות רוב רשתות השיווק בחקלאים: הרשת קובעת את מחיר הקנייה, את הפחת, מחיר האריזה, מועד התשלום.
    יוצא שלרוב לחקלאי לא נשאר כלום !!!
    בנוסף הגדיל שר האוצר ברצונו להוריד את יוקר המחייה, ופתח את השוק לתוצרת חקלאית מיובאת-לא בהכרח הוריד את יוקר המחייה !
    מי היבואנים ?
    לא טעיתם חלקם הגדול -רשתות השיווק-בעלי הסופרים הגדולים !
    הרעיון למכירה עצמית של התוצרת שמגדל החקלאי, הוא כורח המציאות שבה החקלאי הוא היצרן היחיד שתלוי בחסדי אחרים,שקובעים את מחיר התוצרת ולא הוא כיצרן, החקלאים מעדיפים לגדל ולא למכור במכירה הישירה שלבצועה יש להשקיע זמן רב ולקבל היתרים ורישוי עסקים על כל המשתמע מכך, כב”א, נגישות, שימוש חורג ועוד.
    במכירה ישירה במשק, פער התיווך מצטמצם והלקוח גם הוא מרוויח מכך.
    כל עוד החקלאי מוכר את תוצרתו, ניתן להקל ולומר שזה חלק בלתי נפרד מהפעילות החקלאית השוטפת, אבל כשהחקלאי משלים את הסל ומוכר תוצרת שאינה מגידול עצמי שלו, הרי שהמכירה אינה עיסוק חקלאי, ואם כך היא מסחר בתוצרת חקלאית, על כל המשתמע מכך.
    לגבי הפריט, המתאים יותר 4.7 ב’ מרכול ללא טיפול במזון.
    באם יש מכירה שאינה במשק המגדל אז יתאים הפריט של יריד מזון 7.7 י’, או לחילופין רוכלות מזון.
    ההיתר לשימוש חורג או פל”ח-פעילות לא חקלאית, הוא עפ”י חוק התכנון והבנייה ומחייב עם הגשת הבקשה לקבלת ההיתר חתימת בעלי הקרקע.
    רוב האדמות החקלאיות בארץ הן בבעלות רשות מקרקעי ישראל ולכן נדרשת הסכמתה.
    בחלק שלא שייך לרשות כגון אדמות פרטיות חקלאיות שרשומות בטאבו , אין צורך באישור הרשות.
    קבלת היתרים אלו כרוכה בהוצאות רבות ובזמן רב.
    הלוואי ומצב החקלאים יחזור לקדמותו ואז לבטח לא ימכרו במשקם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *