רישוי עסקים ביהודה והשומרון – החוק וסמכות השיפוט

על עסקים טעוני רישוי המתנהלים ביהודה והשומרון (“איו”ש”, “האזור”), יחולו הוראות תקנון המועצות המקומיות (יהודה והשומרון) תשמ”א-1981 (להלן: “התקנון”).

מאמר זה סוקר את הוראות התקון הרלוונטיות וסמכויות בתי המשפט בעניין רישוי עסקים באזור.

סעיף 87א לתקנון מחיל על עסקים אלו את חוק רישוי עסקים בשינויים המנויים בתקנון.

  • בין היתר נקבעו בסעעיף 87א  סמכויות הדיון של ערכאות השיפוט בענייני רישוי עסקים.
    סמכות השיפוט בענייני רישוי עסקים נתונה לבית משפט לעניינים מקומיים של ערכאה ראשונה שהוקם לפי סעיף 125 לתקנון. (בכול מקום בו נקבע בחוק רישוי עסקים- בית משפט השלום או בית משפט עירוני- יבוא בית משפט לעניינים מקומיים של ערכאה ראשונה).
    ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים של הערכאה הראשונה, יוגש לבית המשפט לעניינים מקומיים של ערכאת הערעור שהוקם גם הוא לפי תקנה 125 לתקנון. (בכול מקום בו נאמר בחוק רישוי עסקים “בית משפט מחוזי”, יבוא “בית המשפט לעניינים מקומיים של ערכאת הערעור”).
  • על פי חוק לא ניתן להגיש בקשה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים של ערכאת הערעור לבית המשפט העליון- שכן זכות כזו לא הוקנתה מפורשות.
  • סמכויות בית המשפט לעניינים מקומיים באזור נקבעו בסעיף 126 לתקנון.
  • “עתירה מנהלית”- לבתי המשפט לעניינים מנהליים  אין סמכות לדון בעתירות מנהליות בענייני רישוי עסקים המצויים באזור. בפסק דין לנציאנו נקבע כי המונח עתירה מנהלית הינו יציר המחוקק שקבע סמכות לבית המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירות נגד החלטות שעניינן רישוי עסקים. חוק בתי המשםט לעניינים מנהליים אינו חל באזור.
    מכאן- הסמכות לדון בכול הקשור לרישוי עסקים נתונה לבית המשפט לעניינים מקומיים באזור (ערכאה ראשונה וערכאת ערעור).

חקיקה
תקנון המועצות המקומיות (יהודה ושומרון), תשמ”א – 1981

פסיקה:

רע”א 7665/06 לנציאנו נ. עיריית אריאל ואח’ (11.9.07) [פורסם בנבו]


מצאתם טעות? רוצים להגיב, להוסיף? כתבו לנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *